רע"א 343/21אליהו יפרח נ. רשות מקרקעי ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת אילת דגן ) בת"א 30504-12-20 מיום 4.1.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה 1, רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י ) לפנות את המקרקעין נושא המחלוקת. לצדה של בקשה זו, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

העובדות הצריכות לעניין

1.

החל משלהי שנות ה-60 של המאה הקודמת, מתגוררים המבקשים, בני הזוג קרלה ואליהו יפרח (להלן: המבקשים ), בשכירות מוגנת בצריף בן חדר וחצי בגודל 27 מ"ר ברח' הלח"י באור עקיבא, על המקרקעין הידועים כחלקה 76, גוש 12673 (להלן: הדירה ). במרוצת השנים, "התרחבו" המבקשים למקרקעין הסמוכים אשר בבעלותה של רמ"י, הידועים גם כחלקות 77 ו-128 בגוש 12673 (להלן: המקרקעין הסמוכים או המקרקעין ), תוך שבנו עליהם מחסן (להלן:

המחסן ), הקימו גדר, והניחו בהם ציוד ומני גרוטאות.

2.

ביום 2.3.2015, על רקע סירובם של המבקשים לפנות את המקרקעין הסמוכים,

הגישה רמ"י תביעה לבית משפט השלום בחיפה לפינוי ולסילוק ידם של המבקשים מהמקרקעין הסמוכים, וזאת על מנת שזו תוכל לשווקם לפרויקט בנייה למגורים ולמבני ציבור (ת"א 5682-03-15). תביעת רמ"י התקבלה בפסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 3.8.2015, אשר הורה על פינוי המקרקעין הסמוכים ועל הריסת המחוברים שהוקמו עליהם תוך חודש ימים (כב' הרשם

ניר זיתוני . להלן: פסק הדין לפינוי או פסק הדין ).

3.

אולם, מאז ועד היום, בחלוף כחמש וחצי שנים מאז שניתן פסק הדין לפינוי, המבקשים הוסיפו להחזיק במקרקעין הסמוכים, וזאת, בין השאר, בחסותם של צווים ארעיים שניתנו במספר הליכים משפטיים שיזמו המבקשים למניעת הפינוי. בפרט, מאז שניתן פסק הדין, יזמו המבקשים שלושה הליכים שונים נגד הפינוי, אשר נדחו כולם: הראשון – בקשה לביטול פסק הדין לפינוי מיום 27.10.2019, בחלוף כארבע שנים ממתן פסק הדין ויומיים עובר למועד הפינוי העדכני שנקבע, אשר נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.2.2020 (כב' השופטת כאמלה ג'דעון ); השני – תביעה שהוגשה לבית משפט השלום בחיפה למתן צו מניעה קבוע נגד הפינוי, ולצדה בקשה למתן צו מניעה זמני (ת"א 38015-08-20). ביום 13.9.2020 נדחתה הבקשה למתן צו מניעה זמני (כב' השופט יהושע רטנר ), ועל רקע האמור הודיע בא-כוח המבקשים באותה העת כי הם חוזרים בהם מהתביעה; ו השלישי – הוא ההליך בו עסקינן – תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד רמ"י, משרד הבינוי והשיכון (המשיב 2. להלן יחד: המשיבות ) והמשיבות 4-3, במסגרתה עתרו המבקשים לשורה של סעדים הצהרתיים ביחס למקרקעין הסמוכים, ובכלל זאת למתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשים זכאים היו להירשם כבעלי הזכויות בהם. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני המורה לרמ"י להימנע מפינוי המקרקעין (להלן: הבקשה למתן צו מניעה זמני ).

4.

ביום 4.1.2021, לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, דחה בית המשפט קמא את הבקשה למתן צו מניעה זמני, בקבעו כי המבקשים לא עומדים בדרישות הסף הקבועות בדין להיענות לבקשה למתן סעד זמני, " לא מניה ולא מקצתיה ". נפסק כי סיכויי התביעה נראים " קלושים עד מאד ", וזאת, שעה שניתנה שורה של פסקי דין חלוטים המורים על הפינוי, באופן המקים לגביו מעשה בית דין. אשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט כי זה נוטה בבירור לטובת המשיבות, משהנזק הצפוי מעיכוב הפרויקט " עולה עשרות מונים על הנזק של [המבקשים] , שניתן לפיצוי כספי ...". עוד סבר בית המשפט כי אף שיקולי היושר והצדק מטים את הכף לטובת דחיית הבקשה, וזאת בשים לב לחוסר תום הלב בהתנהלות המבקשים, כמי ש" רומס

ברגל גסה את החלטות בתי המשפט פעם אחר פעם ".

הלה מגולם, בין היתר, בכך שהסתירו מבית המשפט את העובדה כי הפינוי אינו מתייחס לבית מגוריהם (אם כי לשטח הסמוך לו), באופן השומט את הקרקע תחת הבקשה כולה; כמו גם בשיהוי הכבד שנפל בהגשת הבקשה, המגלה דפוס קבוע ושיטתי של הגשת בקשות לעיכוב הפינוי ימים ספורים לפני המועד שנקבע לביצועו.

טיעוני הצדדים

5.

במסגרת בקשת רשות הערעור, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא בדחותו את הבקשה למתן צו מניעה זמני, וזאת הן במישור מאזן הנוחות והן במישור סיכויי התביעה. אשר למאזן הנוחות, טוענים המבקשים כי זה נוטה בבירור לטובתם – מאחר שאי מתן צו המניעה, ובפרט הריסת המחסן, עלול להוביל להריסת הדירה (שכן המחסן ממוקם על "יסודות ביתם"), בעוד שלרמ"י לא צפוי להיגרם נזק מהותי מהעיכוב בביצוע הפינוי. כן טוענים המבקשים כי סיכויי התביעה הם טובים, שכן בית המשפט " לא ירד לסוף דעת

[המבקשים]

ומורכבות הטענות בנוגע לזכויותיהם ", ו" השמיט מידע מהותי בנוגע לפגמים והמחדלים בפסקי הדין שרמ"י קיבל ".

לצד בקשת רשות הערעור , הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני עד להכרעה בה. בהחלטתי מיום 22.3.2021, קבעתי כי יינתן צו ארעי לפיו יוקפאו הליכי ההוצאה לפועל לפינוי המקרקעין הסמוכים עד למתן החלטה אחרת.

6.

המשיבות סומכות את ידיהן על החלטת בית המשפט קמא ועל ההחלטות הקודמות שניתנו בסכסוך. לעניין סיכויי התביעה, טוענות המשיבות כי הם נמוכים למדי, וזאת משההחלטה על פינוי המקרקעין הסמוכים הוכרעה זה מכבר בשורה של פסקי חלוטים, כך שכל טענה בנדון דינה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין . עוד טוענות המשיבות כי דין הבקשה להידחות מחמת השיהוי הקיצוני שנפל בהגשתה, כמו גם בהגשתן של בקשות מקבילות בהליכים קודמים, המגלה התנהלות שיטתית של המתנה עד סמוך למועד הפינוי שנקבע, על מנת לדחות את הקץ, ולעכב את הפינוי.

לעניין מאזן הנוחות, טוענות המשיבות כי פלישת המבקשים לשטח נרחב מהמקרקעין הסמוכים מסבה להם נזק ישיר ומשמעותי, שכן היא חוסמת את אפשרותם לשווק את המקרקעין לציבור הרחב. ביחס למבקשים, לעומת זאת, הרי שאין מדובר בהריסת המושכר עצמו המשמש לצרכי מגורים, אלא לפינויו של המחסן, המשמש, על פי טיבו וטבעו, לצרכי אכסון, תוך שדחו בהקשר זה את הנזקים להם טוענים המבקשים בטענה כי לא נתמכו בראיות של ממש.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתשובות המשיבות לה, ובתשובה להן מטעם המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

8.

הלכה היא כי ערכאת הערעור תימנע מלהתערב בשיקול הדעת הרחב המוקנה לערכאה הדיונית בהחלטות הנוגעות למתן סעדים זמניים, אלא במקרים חריגים בלבד (ראו, למשל: רע"א 2701/20

ידיד נ' עו"ד ידיד , פסקה 15 (5.5.2020); רע"א 2553/20

אביב נ' סמדג'ה , פסקה 18 (7.6.2020); רע"א 3217/20

עו"ד גבעון נ' עו"ד וייל , פסקה 10 (16.6.2020)). כידוע, בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה למתן סעד זמני, עליו לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים: הראשון – כי סיכויי התביעה להתקבל הם טובים; ו השני – כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד. בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של מקבילית כוחות, במובן זה שככל שסיכויי התביעה גבוהים יותר, כך יש להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (ראו: רע"א 9308/08

אלול נ' רביב , פסקה 4 (21.4.2009); רע"א 605/19

ידען נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 9 (18.4.2019); רע"א 4218/19

פנחסוב נ' ב.ס.ד דירות מגורים בע"מ , פסקה 10 (27.6.2019)).

9.

בענייננו, נראה כי סיכויי התביעה להתקבל קלושים. פינוי המקרקעין הסמוכים אושר זה מכבר על ידי בית המשפט המחוזי בפסק הדין לפינוי משנת 2015, אשר הפך חלוט, ואשר בקשת המבקשים לביטולו נדחתה. פניות המבקשים לערכאות המשפטיות השונות בבקשות לעיכוב הפינוי נדחו כולן, כשעיקר טענותיהם, כמו גם המסכת העובדתית הרלוונטית, אינה שונה במידה רבה בין הליך אחד למשנהו. משכך, הרי שספק אם יש תוחלת להליך הנוכחי.

10.

לעניין מאזן הנוחות, המבקשים טוענים כי אי היענות לבקשתם וביצוע הפינוי עלול להוביל, בתרחיש המחמיר, לקריסת הדירה בה הם מתגוררים מזה שנים. ואולם, המבקשים לא תמכו את טענתם האמורה בראיות מתאימות, והיא נטענה בעלמא. למותר לציין כי חזקה על המשיבות כי ידאגו שפינוי המקרקעין הסמוכים ייעשה בזהירות הראויה, ומבלי לפגוע בדירה עצמה. לא זו אף זו, כפי שציין בית המשפט קמא, וחזר וציין, עסקינן אך בפינוי המחסן הצמוד למושכר, בו הם משתמשים לצרכי אחסנה בלבד, בשונה מפינוי המושכר עצמו, ומשכך אין להחיל עליו את אמת המידה הנהוגה ביחס למתן סעדים זמניים בכל הנוגע לפינוי בית מגורים (ראו, מני רבים, ע"א 4055/19 פדל נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים , פסקה 8 (18.7.2019); ע"א 4279/20 אילנה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 18

(3.3.2020)). מנגד, מדובר במקרקעי ישראל, אליהם פלשו המבקשים שלא כדין לפני שנים, ואשר הגיעה העת להגן על קניין הציבור בהם. מכאן, שבמקרה זה גם מאזן הנוחות אינו מצדיק מתן סעד זמני למבקשים.

11.

בהינתן שהן סיכויי התביעה והן מאזן הנוחות אינם פועלים לטובת המבקשים, החלטת בית המשפט קמא לדחות את הבקשה למתן צו המניעה הזמני מוצדקת על פניה, ובוודאי שהיא אינה מעלה כל עילה להתערבות ערכאת הערעור.

12.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית, והצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 22.3.2021 – מבוטל בזאת. לפנים משורת הדין, ומתוך התחשבות בגילם ובמצבם הכלכלי של המבקשים, לא ייעשה צו להוצאות.