רע"א 5174/19 כמאל מרג'י נ. נסאר ברניידת

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם ) בת"א 72873-01-19 מיום 24.7.2019 בגדרה נדחתה בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מלהשלים עסקה להעברת זכויות במקרקעין שבמחלוקת.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש הוא הבעלים הרשום של 2575 מ"ר מתוך שטח חלקה 16885/4 (להלן: החלקה ). המשיבה 1 היא בתו של המבקש (להלן: הבת ). המשיבה 3, עורכת דין במקצועה, היא בתה של המשיבה 1 ונכדתו של המבקש (להלן: המשיבה 3 ). המשיבים 5-4 הם נכדיו של המבקש מבת נוספת (להלן: הנכדים ).

לטענת הבת, ביום 1.12.2013 המבקש העניק לה 1000 מ"ר מתוך החלקה בעסקת מתנה (להלן: עסקת המתנה ). לצורך כך, ייפה המבקש את כוחה של המשיבה 3, אשר חתמה על תצהירי עסקת המתנה ואשר דיווחה בהמשך על העסקה לרשות המסים.

ביום 27.12.2018 מכרה הבת את זכויותיה הנטענות בחלקה למשיב 2 (להלן: הרוכש ) תמורת 400,000 ש"ח (להלן: עסקת המכר ). בסמוך לאחר מכן,

ביום 7.1.2019 נרשמה במרשם המקרקעין הערת אזהרה לטובת הבת בגין עסקת המתנה. יומיים לאחר מכן, ביום 9.1.2019, נרשמה הערת אזהרה נוספת במרשם המקרקעין לטובת הרוכש בגין עסקת המכר.

כמו כן, ביום 26.12.2018 דיווחה המשיבה 3 לרשות המסים על עסקה נוספת מיום 25.12.2018 בגדרה העביר המבקש במתנה לנכדים זכויות ב-700 מ"ר אחרים בחלקה.

3.

המבקש מכחיש כי העביר או התכוון להעביר במתנה את זכויותיו בחלקה לבתו או לנכדיו. בהתאם לכך, ביום 5.2.2019 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי תביעה למתן צו מניעה אשר יאסור על הבת, הרוכש והנכדים לבצע דיספוזיציה בזכויותיהם בחלקה, ולמתן צו עשה למחיקת הערות האזהרה אשר נרשמו במרשם המקרקעין לטובת הבת ולטובת הרוכש. המבקש ביקש עוד בתביעתו כי יינתן פסק דין הצהרתי הקובע כי הוא לא העביר זכויותיו לבתו או לנכדיו.

4.

המבקש טען בתביעתו כי לא העניק במתנה זכויות בחלקה לבתו. לחלופין, נטען כי אף אם יתגלו מסמכים מהם עולה כי הסכים לעסקת המתנה, יש לקבוע כי החתימות על מסמכים אלו הושגו במרמה והונאה. עוד טען לחילופי חלופין, כי אף אם ייקבע שהסכם המתנה נערך כדין, הרי שניתן לבטלו וזאת לנוכח הרעה במצבו הכלכלי ובשל יחס מחפיר מצד בתו כלפיו. המבקש טען עוד כי לא העניק במתנה את זכויותיו בחלקה לנכדים, ואף לא נתן ייפוי כוח למשיבה 3 בהקשר זה. המבקש הבהיר כי בעבר הוא התקשר בהסכם בעל-פה עם אביהם של הנכדים לשם העברת זכויות בחלקה, אך אין בכך כדי להצדיק את הדיווח האמור לרשות המסים.

5.

בצד תביעתו, הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני בה ביקש בעיקרו של דבר למנוע מהמשיבים 5-1 לבצע דיספוזיציה של הזכויות בחלקה.

המבקש טען כי סיכויי תביעתו להתקבל טובים, וזאת בעיקר לנוכח הנסיבות התמוהות בהן נערכה לכאורה עסקת המתנה הנטענת. כך למשל, נטען כי עסקת המתנה לא דווחה ולא נרשמה אלא בחלוף חמש שנים; כי עסקת המתנה נערכה על-ידי המשיבה 3, ומכאן כי העסקה נגועה בניגוד עניינים; וכי העסקה הוסתרה מבני המשפחה לאורך שנים. המבקש הוסיף וטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן אם

תושלם העברת זכויותיו לצד שלישי – ייגרם נזק בלתי הפיך לזכויותיו הקנייניות.

6.

ביום 29.1.2019 הורה בית המשפט המחוזי במעמד צד אחד על מתן צו מניעה ארעי האוסר על המשיבים להשלים העברה של זכויות בחלקה, והורה למשיבים להשיב לבקשה.

הבת, הרוכש והמשיבה 3 הגישו תשובות לבקשה ובהן טענו כי יש לדחותה. בתשובותיהם נטען כי כתב התביעה והבקשה לצו מניעה זמני של המבקש כוללים גרסאות עובדתיות רבות וסותרות. כן נטען כי המבקש לא הרים את הנטל הראייתי המוטל עליו להוכחת טענותיו בדבר מעשי התרמית שנעשו כלפיו. כמו כן נטען כי יש לדחות את הטענה כי המבקש, השולט בשפה העברית, לא הבין על מה הוא חותם. הבת, הרוכש והמשיבה 3 הוסיפו וטענו, כי המבקש הסתיר מבית המשפט המחוזי את מערכת היחסים הטובה שהוא מקיים עם משפחתו ואת העובדה כי ערך בעבר עסקאות מכר רבות.

החלטת בית המשפט המחוזי

7.

בהחלטתו מיום 24.7.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו מניעה זמני ובתוך כך ביטל את צו המניעה הארעי אשר ניתן במעמד צד אחד.

את החלטתו ביסס בית המשפט המחוזי על הערכתו כי סיכויי התביעה להתקבל אינם גבוהים, וזאת לנוכח קשיים ממשיים בקבלת טענותיו העובדתיות (הסותרות) של המבקש. כך למשל, ביחס לטענת הזיוף, נקבע כי הטענה לא נזכרה בתצהירו של המבקש אלא רק בעדותו בפני בית המשפט. בית המשפט הוסיף וקבע כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו אף ביחס לטענה בדבר ביטול ההסכם בשל הרעה במצבו הכלכלי ויחס מחפיר מצד בתו. בהקשר זה צוין כי המבקש נהנה, יחד עם אשתו, מקצבה חודשית של המוסד לביטוח לאומי, וכי הוא מנהל מערכת יחסים טובה עם משפחתו.

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי מאזן הנוחות אף הוא אינו נוטה לטובת המבקש. נקבע כי הרוכש התקשר בעסקת המכר בתמורה של כ-400,000 ש"ח ובתום לב, תוך שהוא מסתמך על המרשם (ככל הנראה בכך שגה בית המשפט המחוזי, כפי שיפורט להלן), על מסמכי עסקת המתנה ועל מסמכי ייפוי הכוח. לפיכך, נקבע כי הרוכש שינה מצבו לרעה כצד שלישי וכי צפוי לו נזק המטה את מאזן הנוחות לטובתו.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הבקשה דנן

8.

המבקש טען בבקשתו כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו כי סיכויי התביעה אינם גבוהים. כך למשל, נטען כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לטענות המבקש לפיהן עסקת המתנה הוסתרה במשך שנים ודווחה ונרשמה רק בחלוף חמש שנים. המבקש שב וטען עוד כי המשיבה 3 היא זו שערכה את מסמכי העסקה, באופן המעורר ניגוד עניינים, וכי היא דיווחה לרשות המסים על עסקת מתנה שערך המבקש עם הנכדים, למרות שעסקה כזו לא התקיימה מעולם. עוד נטען כי המבקש אינו שולט בשפה העברית.

בנוסף לכך, טען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה גם בכך שקבע כי לא הוכחה ברף הנדרש טענת המרמה וההטעיה, שכן קיים קושי ראייתי מובנה להוכחת מעשים מעין אלו, הנעשים בדרך כלל "במחשכים".

עוד נטען כי בית המשפט המחוזי לא נימק את קביעתו לפיה מאזן הנוחות נוטה לטובת הרוכש, והתעלם בהחלטתו מנזקו הקנייני הבלתי הפיך של המבקש. בהקשר זה נטען עוד כי הנזק שייגרם לרוכש באם יינתן צו המניעה הזמני הוא דחיית מועד רישום זכויותיו בלבד. המבקש הדגיש עוד כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו לפיה הרוכש הסתמך על המרשם עת התקשר בעסקת המכר, ומשכך שגה בקביעתו כי הרוכש היה תם לב. בתוך כך נטען כי בעת עריכת הסכם המכר בין הבת לבין הרוכש טרם נרשמה במרשם המקרקעין הערת אזהרה לטובת הבת, ולפיכך, לא היה מקום לייחס לרוכש תום לב כאמור.

9.

הבת, המשיבה 3 והרוכש שבים על טענותיהם העיקריות וסומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי. בתוך כך נטען כי במסגרת הליך הביניים בו נשמעה הבקשה למתן צו מניעה זמני, התרשם בית המשפט המחוזי מכלל העדים אשר עתידים להעיד בהליך העיקרי, ומשכך עלה בידו להעריך נכונה את סיכויי התביעה. המבקשים שבים בעיקרו של דבר על הטענה לפיה המבקש הסתיר מבית המשפט המחוזי עובדות חשובות ובהן – הקשר המשפחתי ההדוק שמנהל המבקש עם משפחתו; הקצבה לה זכאי המבקש מהמוסד לביטוח לאומי; והעובדה כי המבקש מעורב בעסקאות מכר רבות.

10.

הנכדים הבהירו בתשובתם כי הם אינם חולקים על העובדה שהמבקש מעולם לא העניק להם זכויות במתנה בחלקה, אלא לאביהם. משכך, טענו כי אין להם התנגדות לקבלת בקשת רשות הערעור בנדון. הנכדים הבהירו כי המחלוקת בניהם לבין המבקש נוגעת אך לשאלת גודל הקרקע שהבטיח המבקש לאביהם. הנכדים הוסיפו ועדכנו כי ביום 7.9.2019 הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה למחוק אותם מהתביעה העיקרית בטענה כי לא קיימת יריבות או מחלוקת בינם לבין המבקש וכי הם פועלים לצורך מחיקת הדיווח של המשיבה 3 על עסקת מתנה שנערכה עמם.

11.

לצד בקשת רשות הערעור הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי, וביום 31.7.2019 הוריתי על מתן צו ארעי האוסר על ביצוע פעולות בזכויות החלקה.

דיון והכרעה

12.

לאחר העיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, כמפורט להלן.

הלכה היא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית העוסקות בבקשות למתן סעדים זמניים, וכי התערבות כזו תעשה במקרים חריגים בלבד בהם להכרעה בסוגיית הסעד הזמני צפויה להיות השפעה ניכרת על זכויות הצדדים (ראו: רע"א 578/18 חברת בתי המלון הערביים בע"מ נ' עזבון דרוויש , פסקה 5 (23.1.2018); בג"ץ 3515/18

שדולת הנשים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 22 (15.5.2018); רע"א 2407/19 זיו נ' בנק לאומי לישראל , פסקה 12 (14.5.2019)). לא מצאתי כי המקרה שלפניי נכלל בגדר מקרים חריגים אלה, ומצדיק התערבות של ערכאת הערעור, וזאת על אף שנסיבות המקרה מעוררות שאלות ותהיות שונות שיתבררו במסגרת ההליך העיקרי, כמפורט להלן.

13.

המבקש מתן סעד זמני צריך להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד הוא כי סיכויי תביעתו להתקבל גבוהים והשני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. (ראו: תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; עע"מ 2835/14 שגיב נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון , פסקה 4 (10.9.2014); רע"א 26/19 פלוני נ' ג'אבר , פסקה 8 (27.2.2019)).

סיכויי התביעה

14.

בענייננו, בית המשפט המחוזי, אשר התרשם מעדים רבים, הצפויים אף להעיד בהליך העיקרי, ובהם המבקש, בתו, אשתו, בנו והרוכש, הגיע לכלל מסקנה כי סיכויי התביעה להתקבל אינם גבוהים. בית המשפט המחוזי ביסס מסקנותיו הן על ממצאי מהימנות כלפי המבקש והן על הקשיים הראייתיים והמשפטיים בקבלת טענותיו החלופיות. בין היתר נקבע כי בניגוד לטענתו בדיון, זנח המבקש בסיכומיו את חוות הדעת הנוירולוגית ביחס למצבו. כמו כן, נקבע כי המבקש הכחיש באופן גורף את חתימתו על מסמכי עסקת המתנה, עד כדי כך שבדיון הוא הכחיש כי חתם אף על תצהירו שלו כשחתימתו הוצגה בפניו. בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש נוהג להסתיר מילדיו עסקאות אחרות שהוא עורך במקרקעין עם שאר ילדיו. לאור ממצאים אלו וממצאים נוספים נקבע כי המבקש אינו "נקי כפיים" וכי קיימות סתירות בין גרסאותיו.

לאור קביעות אלה, לא מצאתי בשלב מקדמי זה הצדקה להתערבות בממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי, אשר התרשם, כאמור, באופן בלתי אמצעי מהעדים והראיות שהובאו בפניו (ראו: רע"פ 4770/18 הדרה נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (12.7.2018); רע"פ 3742/18 פלוני נ' פלוני , פסקה 7 (25.7.2018); רע"פ 4070/18 שניר נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (1.8.2018)).

15.

המבקש הדגיש בבקשתו כי בניגוד לקביעותיו של בית המשפט המחוזי, הוא לא העניק את זכויותיו בקרקע לנכדיו במתנה. כמו כן, אף הנכדים עצמם מודים בתשובתם לבקשה כי לא נערכה עסקת מתנה בינם לבין המבקש, וכי הם פועלים למחיקת ההודעה שנשלחה בנדון לרשות המסים. ואולם, בית המשפט המחוזי לא קבע כי נערכה עסקת מתנה כאמור, אלא הבהיר כי למעשה נערכה עסקה בין המבקש לבין אביהם של הנכדים "כך שמדובר לכאורה באותה עסקה מול [הנכדים] באמצעות אביהם" (פסקה 27 להחלטה). איני נדרשת לשאלה זו בשלב זה, ומהות העסקה בין המבקש לאביהם של הנכדים תתברר, ככל שיהיה בכך צורך, במסגרת ההליך העיקרי, כמו גם שאלות נוספות (ובהן – מדוע עברו שנים רבות מאז עסקת המתנה הנטענת ועד לרישומה של הערת האזהרה בגינה; מדוע דיווחה המשיבה 3 על עסקה שלא התקיימה לכאורה; ומדוע חתם הרוכש על עסקת המכר עוד לפני שנרשמה הערת אזהרה לטובת הבת). מכל מקום, לא מצאתי כי יש בטענותיו של המבקש בנדון כדי להטות בשלב זה את הכף בדבר הערכת סיכויי התביעה, וזאת לנוכח כל האמור לעיל.

16.

בנוסף לכל האמור, מצאתי להעיר כי יש קושי ממשי בכתב תביעתו של המבקש הכולל, על פניו, טענות עובדתיות סותרות. המבקש טוען בתביעתו ארבע טענות עובדתיות חלופיות אשר חלקן, כאמור, עומדות בסתירה האחת לשנייה: (1) כי הוא כלל לא חתם על מסמכי עסקת המתנה; (2) כי אם יתברר שחתם על המסמכים, הוא עשה זאת מבלי שהבין את תוכנם; (3) כי הוא הוחתם על המסמכים במרמה ובהטעיה; (4) כי חתימתו זויפה. כידוע, בהתאם לתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 "בכתב טענות אין לטעון כנגד אותו בעל דין טענות עובדתיות חלופיות, אלא אם כן הצהיר הטוען כי העובדות כהוויתן אינן ידועות לו" (וראו גם: רע"א 11490/03 פקיד שומה ירושלים 1 נ' ועקנין פסקה 6 (19.12.2005); ע"א 7591/13 פלונים נ' פלונית , פסקה 23 (25.1.2016); ע"א 9073/15 פלוני נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ , פסקה 15 (04.9.2017); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , עמודים 118-117 (מהדורה שתים-עשרה, 2015)). בענייננו, כאמור, נראה כי כתב התביעה של המבקש מגלה גרסאות עובדתיות שונות וסותרות, אשר יש בהן כדי ללמד על סיכויי התביעה להתקבל.

מאזן הנוחות

17.

לא מצאתי להתערב גם בקביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר מאזן בנוחות. על אף טענותיו של המבקש לפיהן עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא יינתן צו המניעה המבוקש, לא הוברר מהו האינטרס המיוחד שיש למבקש בחלקה המסוימת הנדונה. המבקש לא טען כי חלקה זו היא בעלת משמעות מיוחדת עבורו, או מהו טיב הנזק (מלבד הנזק הכספי – שיהיה ניתן להשיבו) שייגרם לו אם יאבד את זכויותיו בה (ראו והשוו: ע"א 46/12 ניסים אסייג, ייעוץ וניהול בע"מ נ' אבשלום אדרת , פסקאות 21-20 (5.3.2012); ע"א 8963/14 נעאמנה נ' בדארנה , פסקה 1 (22.6.2015); עע"מ 4031/17 אסום - חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב , פסקה 6 (19.6.2017); ע"א 4126/17 סרחאן נ' אברהים , פסקה 5 (25.6.2017). בהקשר זה אציין עוד כי כפי שעולה מעדותו של המבקש וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, המבקש נוהג לערוך עסקאות רבות בנכסי המקרקעין אשר ברשותו, באופן המחזק את הרושם כי למבקש אין עניין מיוחד בחלקה הזו דווקא (ראו והשוו: רע"א 617/19 פיין נ' אדמות הברון בע"מ , פסקה 9 (18.3.2019)).

מנגד, בית המשפט המחוזי קבע כי הרוכש שילם את מלוא התמורה בגין העסקה ואף שילם את המיסים הנדרשים ובכך שינה את מצבו לרעה. בנסיבות אלה, אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה מאזן הנוחות נוטה לטובת הרוכש.

18.

לבסוף, לא נעלמה מעיני טענת המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי הרוכש הסתמך על מרשם המקרקעין בעת שהתקשר בעסקת המכר, ומשכך היה תם לב. ואמנם, מהעובדות המתוארות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי עולה כי הערת האזהרה לטובת הבת נרשמה רק לאחר עסקת המכר בינה לבין הרוכש. נראה אם כן כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו האמורה לפיה הרוכש הסתמך על המרשם, וייתכן כי יש בטעות זו להשליך על קביעות בדבר תום לבו של הרוכש. ואולם, איני סבורה כי יש בשגיאה זו להטות את הכף בשלב זה לעבר קבלת הבקשה, וזאת, בין היתר, לנוכח קביעת בית המשפט המחוזי לפיה הרוכש הסתמך גם על מסמכי עסקת המתנה ועל ייפוי הכוח המייפה את כוחה של המשיבה 3, ויכול היה ללמוד מהם על זכויותיה של הבת בחלקה (ראו והשוו: סעיף 10 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; ע"א 7113/11 עזבון המנוח ביאד נ' עזבון המנוח לחאם ז"ל , פסקה ג' (27.2.2014); ע"א 368/15 ג'וזיף נ' ג'רייס , פסקה 6 (12.4.2016)).

סיכום

19.

לנוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש יישא בהוצאות הבת והמשיבה 3 בסך של 2,000 ש"ח.

הצו הארעי שניתן ביום 31.7.2019 מבוטל.