רע"א 26/19 פלוני נ. ג'אבר אמג'ד עו"ד

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רון ) בת"א 36084-09-18 מיום 16.12.2018, בגדרה התקבלה בקשת המשיב 1 (להלן: המשיב ) לביטול עיקול זמני שהוטל על נכסיו, במסגרת תביעת רשלנות מקצועית כנגד המשיבים.

רקע בתמצית

2.

ברקע הדברים עומדת תביעת רשלנות מקצועית שהוגשה על-ידי המבקשים כנגד המשיבים בטענה כי אלו התרשלו בניהול תביעת רשלנות רפואית בגין הולדה בעוולה של המבקשים 2-1 (להלן: תביעת הרשלנות הרפואית ). תביעת הרשלנות הרפואית הסתיימה בהסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 10.8.2014, ושבמסגרתו שולם למבקשים סך כולל של 250,000 ש"ח (להלן: ההסכם או הסכם הפשרה ). לאחר מכן, הגישו המבקשים תביעה לביטול פסק הדין (ת"א 47912-05-15) שנדחתה בפסק דין מיום 2.1.2017. יוער כי בין בא-כוח המבקשים לבין המשיב סכסוך כספי מתמשך, אשר פורט בהרחבה בהחלטת בית המשפט המחוזי.

3.

ביום 18.9.2017 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה כנגד המשיבים בעילת רשלנות מקצועית (ת"א 42616-09-17; להלן: התביעה הראשונה ). תביעה זו נמחקה מחמת אי-תשלום אגרת בית משפט, בין היתר לאחר שנדחתה בקשת המבקשים לפטור מתשלום אגרה. במסגרת החלטתה קבעה רשמת בית המשפט המחוזי (כב' הרשמת ת' בר-אשר ) כי המבקשים לא ביססו כנדרש את עילת תביעת הרשלנות המקצועית, וכי סיכוייה להתקבל אינם טובים (להלן: החלטת הרשמת ). יצוין כי ערעור המבקשים על החלטת הרשמת נדחה (ע"ר 57820-01-18).

בהמשך לכך, ביום 20.9.2018, הגישו המבקשים את תביעת הרשלנות המקצועית לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (להלן: תביעת הרשלנות המקצועית ). לצד התביעה ביקשו המבקשים צו לעיקול זמני של כספים אשר שייכים למשיב ומוחזקים בידו של בא-כוח המבקשים, בטענה כי המשיב הוא "חייב מוגבל אמצעים" אשר לא יוכל לשלם את סכום התביעה, אם זו תתקבל. ביום 24.10.2018 ניתן צו במעמד צד אחד לעיקול זמני של נכסי המשיב המוחזקים, כאמור, בידי בא-כוח המבקשים. ביני לביני תביעת הרשלנות המקצועית הועברה לבית המשפט המחוזי בירושלים, וביום 28.11.2018 הגיש המשיב בקשה לביטול צו העיקול.

החלטת בית המשפט המחוזי

4.

בהחלטה מיום 16.12.2018 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב לביטול צו העיקול הזמני. אשר לסיכויי התביעה ועילתה, נקבע כי בדומה לתביעה הראשונה שהוגשה ונמחקה, אף סיכוייה של תביעה זו נמוכים; כי אין בנמצא טעם רציונלי לכך שעורך דין מייצג יתפשר על סכום נמוך, שכן ככל שהסכום שבו זכו המבקשים היה גבוה יותר, כך שכרו היה עולה בהתאם; כי תביעת המבקשים לביטול פסק הדין נדחתה; וכי על כתפי המבקשים מוטל נטל כבד, שכן על-מנת לזכות בתביעה עליהם להוכיח לא רק שהייתה רשלנות רפואית אשר המשיבים כשלו בהוכחתה, אלא שאף הייתה רשלנות מקצועית של מי מהמשיבים בהוכחת הרשלנות הרפואית. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי קיימת שאלה בדבר מידת מעורבותו של המשיב בייצוג המבקשים, ואולם נקבע כי אף אם המשיב אכן ייצג את המבקשים, מדובר כאמור בתביעה "שסיכוייה אינם ניכרים". בעניין מאזן הנוחות נקבע כי מצבו הכלכלי של המשיב אינו מזהיר, וכי אילו סיכויי התביעה היו גבוהים יותר ייתכן שהיה מקום לשקול מתן צו לעיקול זמני.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות הערעור.

הבקשה דנן

5.

במסגרת הבקשה טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעותיו בעניין סיכויי התביעה, בין היתר מכיוון שבפסק הדין בערעור על החלטת הרשמת נקבע כי התביעה הראשונה נעדרת עילה אך לעניין הסעד המבוקש בה; וכן כי בעקבות החלטת הרשמת ופסק הדין בערעור עליה, ערכו המבקשים שינויים בתביעה הנוכחית. לפיכך, נטען כי הקביעות דשם בדבר היעדר עילה אינן חלות בענייננו. כן שבו המבקשים בהרחבה על טענותיהם בתביעת הרשלנות המקצועית, ונטען כי זו מבוססת היטב. לעניין מאזן הנוחות טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי עת קבע כי המשיב לא ייצג את המבקשים בתביעת הרשלנות הרפואית. משכך, ובהינתן מצבו הכלכלי הרעוע של המשיב, נטען כי ראוי היה להותיר את צו העיקול על כנו.

6.

במסגרת תשובתם סומכים המשיבים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי. כמו כן, המשיב טוען, בעיקרו של דבר, כי ההחלטה נושא הבקשה מושתתת על קביעתו הנכונה של בית המשפט המחוזי בדבר סיכוייה הנמוכים של התביעה, אשר מהווים טעם מספיק לביטול צו העיקול הזמני.

דיון והכרעה

7.

לאחר העיון בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, כמפורט להלן.

לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, ובגדרם צווי עיקול זמניים, וערכאת הערעור תימנע מלהתערב בהחלטות כגון דא, למעט במקרים חריגים (ראו למשל: רע"א 6934/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC AEROAVIT AIRLINES , פסקה 8

(28.10.2010); רע"א 1162/17 ארבוב נ' gennarino caspasso , פסקה 8

(19.2.2017)). איני מוצאת כי הבקשה דנן נמנית עם מקרים חריגים אלו .

8.

כידוע, ישנם שני תנאים מרכזיים מצטברים למתן סעד זמני שביניהם שורר יחס של "מקבילית כוחות": קיומה של עילת תביעה , ונטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש הסעד הזמני (ראו: תקנה 362

לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) . וכן ראו למשל: רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני , פסקה 13 (22.10.2017)).

9.

אשר לטענות המבקשים כנגד קביעות בית המשפט המחוזי לעניין סיכויי התביעה ועילתה – לאחר שעיינתי בכתב התביעה, איני סבורה כי נפל פגם בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, אשר מצא כי סיכויי תביעת הרשלנות להתקבל אינם גבוהים, זאת, בין היתר, בשים לב ל נטל הכבד הנדרש לביסוסה ולצורך להוכיח במקביל אף את תביעת הרשלנות הרפואית. אוסיף כי המבקשים מלינים כנגד הסתמכותו של בית המשפט המחוזי במסגרת ההחלטה על הקביעות שבהחלטת הרשמת ובערעור עליה, ואולם נדמה כי זו סבירה, משבחן בית המשפט את כתבי התביעה השונים והכריע כי מדובר בתביעות כמעט זהות. זאת ועוד, ממילא במסגרת ההחלטה נדרש אף בית המשפט המחוזי בעצמו לסיכויי התביעה, וקבע כי אלו נמוכים. די באמור כדי לדחות את טענות אלה.

10.

לעניין שיקולי מאזן הנוחות – כאמור לעיל, התנאים למתן סעד זמני הם מצטברים , ומשעה שבית המשפט המחוזי קבע כי סיכויי התביעה להתקבל נמוכים, בין אם המשיב אכן ייצג את המבקשים ובין אם לאו, הרי שדי בכך כדי להטות את הכף לטובת ביטול צו העיקול הזמני, וזאת על אף מצבו הכלכלי הירוד של המשיב.

11.

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסך 2,000 ש"ח.