פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8670/18
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקש:
יעקב יוסף רוטמן
נ ג ד
המשיבים:
1. יגאל מלמד
2. משה ויינברג
3. יוסף קלה
4. אריה קלה
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 41430-05-18 מיום 7.11.2018, שניתנה
על-ידי כב' השופט א' רון
בשם המבקש:
עו"ד מיקו רותם
בשם המשיב 2:
עו"ד מאיר אלזם
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רון ) בת"א 41430-05-18 מיום 7.11.2018, בגדרה נדחתה בקשת המבקש למתן סעדים זמניים לאיסור דיספוזיציה בנכס ולהטלת עיקולים.
2.
המבקש הגיש לבית משפט המחוזי תביעה כנגד המשיבים לביטול הסכם
שנחתם בינו לבין המשיבים 4-3 (להלן: הרוכשים ), למכירת נכס מקרקעין שבבעלותו (להלן: הנכס ), וזאת באמצעות ייפויי כוח שנתן המבקש למשיבים 1 ו-2 לפעול מטעמו בקשר לנכס ולהעביר את זכויותיו בו. בתביעה נטען כי השימוש בייפוי הכוח נעשה שלא כדין. לצד התביעה הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני לאסור כל דיספוזיציה בנכס ושימוש בייפוי הכוח (להלן: הבקשה הראשונה ).
3.
בהחלטה מיום 19.8.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה הראשונה. בהמשך לכך, החליף המבקש ייצוג והגיש בקשה לתיקון כתב התביעה וכן בקשה נוספת למתן סעדים זמניים – איסור דיספוזיציה בנכס וכן בקשה למתן צו עיקול זמני על נכסיהם של המשיבים 1 ו-2 (להלן: הבקשה השנייה ).
4.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה השנייה, בין היתר, מהטעם שמדובר בבקשה דומה במהותה לבקשה הראשונה, וכי לא חל שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של הבקשה.
על החלטה זו של בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות הערעור דנן.
5.
בבקשתו טוען המבקש כי במסגרת הבקשה הראשונה הוא לא ביקש כלל צו עיקול אלא צו מניעה זמני בלבד. לפיכך, לטענתו, בית המשפט המחוזי טעה כאשר כלל לא דן בבקשה למתן צו עיקול – במובחן מהבקשה למתן צו מניעה זמני – וממילא לא בחן את טענותיו ולא נימק את דחיית הבקשה.
6.
המשיבים סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוענים כי לא קמה עילה להתערב בה. לטענתם, די בנימוקים המפורטים בהחלטה כדי להביא גם לדחיית הבקשה לעיקול. המשיב 2 מוסיף כי לא היה מקום להיעתר לבקשה גם משום שבמועד מתן ההחלטה טרם הוכרעה הבקשה לתיקון כתב התביעה, ולכן הסעד שהתבקש באותה עת היה סעד הצהרתי בלבד.
דיון והכרעה
7.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות, ושוכנעתי כי לא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה. אציין כבר עתה כי דין הערעור להתקבל.
8.
אמנם החלטה בדבר סעדים זמניים היא החלטה אשר, ככלל, ערכאת הערעור תימנע מלהתערב בה (ראו לדוגמא: רע"א 26/19 פלוני נ' ג'אבר , פסקה 7 ( 27.2.2019 ); רע"א 1219/19 סיונוב נ' סיונוב , פסקה 6 (27.2.2019)). ואולם, א ני סבורה כי המקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה, וזאת בשל היעדר דיון והנמקה של בית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו עיקול זמני.
9.
בבסיס החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה השנייה עומדת, בין היתר, ההנחה כי מדובר בבקשה דומה לקודמתה, וכי לא חל שינוי נסיבות המצדיק דיון מחדש בבקשה. ואולם, אין מחלוקת כי במסגרת הבקשה הראשונה המבקש כלל לא ביקש הטלת עיקול על נכסי המשיבים. לפיכך, ברי כי נימוק זה אינו יכול לעמוד בכל הנוגע לבקשה לעיקול. ממילא, ההחלטה לדחות את הבקשה לעיקול לא נומקה על ידי בית המשפט המחוזי (על חובת ההנמקה של החלטות שיפוטיות ועל חשיבותה ראו: רע"א 3337/12 ליברפול נכסים והשקעות בע"מ נ' עידן פרוביזור אחזקות בע"מ , פסקה 7 (23.4.2013) וההפניות שם).
10.
לפיכך, אין מנוס מהחזרת התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שישלים וינמק את החלטתו בהתייחס לבקשה להטלת צו עיקול זמני. אדגיש את המובן מאליו כי אין בהחלטה זו כדי להביע כל עמדה לגופו של עניין.
11.
אשר על כן, הערעור מתקבל כאמור בסעיף 10 לעיל.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ב
באדר ב התשע"ט (19.3.2019).
ש ו פ ט ת