רע"א 1219/19 רונן סיונוב נ. יוסף סיונוב

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סג"נ י' שבח ) מיום 15.1.2019 בהפ"ב 8449-12-18, במסגרתה ניתן צו מניעה האוסר על המבקש לעשות שימוש במותג "הומלנד", העומד במרכז המחלוקת בין הצדדים.

1.

המבקש והמשיב – אחים – הקימו בשנת 2006 את חברת שבט אפרים בע"מ (להלן: החברה ), המוכרת יותר כרשת תיווך הנדל"ן "הומלנד", והחזיקו בה בחלקים שווים. לימים, כפי שקורה לעיתים תכופות מדי, נתגלע סכסוך בין האחים, כאשר, בין היתר, טען המשיב כי המותג "הומלנד" (להלן: המותג ) שייך לו בלבד ודרש שהחברה תחדל לעשות בו שימוש. המבקש טען מנגד כי המותג שייך לחברה. היינו, זה טוען כולה שלי, זה טוען מחציתה שלי.

2.

ביום 20.2.2018 הגיש המבקש תביעה נגד המשיב לכב' הנשיאה (בדימ') ה' גרסטל (להלן: הבוררת ) במסגרתה התבקשה להכריע בשאלה למי שייכות הזכויות במותג "הומלנד". עוד קודם לכן, ביום 20.1.2018, במסגרת ישיבה מקדמית שהתקיימה לפני הבוררת, הוסכם כי המבקש יפסיק לעשות שימוש במותג החל ממועד קרוב שיוסכם והמשיב הוא שיעשה שימוש במותג. כן הוסכם, כי אם הבוררת תכריע שהזכויות במותג שייכות לחברה, המשיב ירכוש מהמבקש את זכויותיו במותג (להלן: ההסדר הדיוני ).

3.

ביום 22.11.2018 ניתן פסק דין חלקי על ידי הבוררות, במסגרתו נקבע כי:

"המותג HOMELAND כמו גם סימני המסחר 233035, 233037, 266871, 298041 וזכויות הרישום במותג וסימני מסחר אלה, הם בבעלות שבט אפרים בע"מ, על אף רישומם הפורמאלי על שם נדל"ן בדקה ה-90" (חברה בבעלותו של המשיב – ד.מ.).

המבקש הגיש ביום 4.12.2018 בקשה לאישור פסק הביניים וביום 2.1.2019 הגיש המשיב, במסגרת הליך אישור הפסק, בקשה לצו מניעה אשר יאסור על המבקש לעשות כל שימוש במותג.

4.

בפסק דינו מיום 15.1.2019 אישר בית המשפט המחוזי את פסק הביניים. לצד אישור זה, ובהתחשב בהסכמות הצדדים מיום 20.1.2018, ניתן צו מניעה האוסר על המבקש לעשות שימוש במותג עד לסיום הבוררות או עד למקרה שבו המשיב יודיע על כך שהוא חוזר בו מכוונתו לרכוש את חלקו של המבקש. על מנת להבטיח פיצוי במקרה בו לא יירכש המותג על ידו, חויב המשיב להפקיד ערבות בנקאית שאינה מוגבלת בזמן בסך של 50,000 ש"ח. לאחר מתן פסק הדין הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע צו המניעה, אשר נדחתה.

מכאן הבקשה שלפנַי.

5.

במסגרת הבקשה טוען המשיב כי החלטת בית המשפט המחוזי ליתן סעד זמני ניתנה בחוסר סמכות, שכן מדובר בבקשה להשלמת פסק הבוררות ועל כן היה על המשיב לפעול בדרך של הגשת בקשת ביטול. מעבר לכך, לשיטת המבקש החלטת בית המשפט ליתן צו מניעה זמני מנוגדת להסדר הדיוני מיום 20.1.2018 ומעניקה למשיב יתרון בלתי הוגן, שכן ניתנה לו אפשרות לחזור בו מהתחייבותו לרכוש את המותג. לבסוף טוען המבקש גם נגד סכום הערבות שנקבע, שאינו משקף את שוויו של המותג, ונגד דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש.

6.

דינה של הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיב.

כידוע, לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, ורשות ערעור בנוגע לעניינים אלו תינתן במקרים חריגים בלבד (ראו, למשל: רע"א 5222/18 מנשה נ' סוויסה (20.8.2018); רע"א 5985/16 פישמן נ' יעקובוב (10.8.2016)). הדברים יפים גם כאשר מדובר בהליכי בוררות (ראו: רע"א 5375/15 שללם נ' ואזנה (9.8.2015)). המקרה דנן אינו נמנה על מקרים חריגים אלה ודי בכך לדחות את הבקשה.

למעלה מן הצורך אציין, כי בניגוד לטענת המבקש, אינני סבור שבית המשפט המחוזי פירש את ההסכמה הדיונית בין הצדדים ונתן פתח למשיב לחזור בו מהסכמתו לרכוש את חלקו של המשיב במותג. בית המשפט רק ציין את המובן מאליו – במקרה בו המשיב יימנע מרכישת חלקו של המבקש במותג, מבלי לקבוע דבר באשר לזכותו לעשות כן, אין כל סיבה שצו המניעה הזמני יעמוד על כנו.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.