רע"א 3945/19 דורון רובין השקעות וייעוץ בע"מ נ. מנהל מס ערך מוסף תל אביב

1 .

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' סרוסי ) בע"מ 30507-03-19 מיום 19.5.2019, בגדרה התקבלה בקשת מנהל מס ערך מוסף תל-אביב, הוא המשיב, שלא לעכב את החלטתו מיום 20.2.2019, וכן נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע החלטת המשיב. בהחלטתו האמורה ביטל המשיב את רישומה של המבקשת כעוסק מורשה בהתאם להוראות חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: החוק ).

רקע והליכים קודמים

2 .

ביום 1.8.2014 נפתח תיק עוסק מורשה של המבקשת על-ידי רואה חשבון אלון קלר (להלן:

רו"ח קלר ). ביום 6.2.2019 הודיע רו"ח קלר למשיב על שינוי עיסוקה של המבקשת למסחר סיטונאי בדלק. בעקבות הודעה זו, החל המשיב בבדיקה ומצא כי המבקשת אינה פועלת בכתובתה הרשומה; כי המבקשת לא דיווחה על ביצוע עסקאות כלשהן החל מחודש מרץ 2018, ואף לא הודיעה למשיב על הפסקת פעילותה; כי הבעלות עליה עברה מרו"ח קלר אל אדם אחר – מר יניב מועלם (להלן:

מועלם ); וכי בשנת 2017 נשלחה הודעה על חיובה של חברה אחרת שבבעלותו של מועלם (להלן: החברה הנוספת ) בכפל מס בסך של כ-16 מיליון ש"ח. נוכח האמור, שלח המשיב ביום 10.2.2019 מכתב למבקשת, בו הודיע לה על כוונתו לבטל את רישומה כעוסק מורשה (להלן:

מכתב הביטול ), וכן כי פתוחה בפניה הדרך להגיש בכתב את טענותיה כנדרש בסעיף 62 לחוק, בתוך 14 ימים ממועד קבלת מכתב הביטול.

3.

לאחר שליחת מכתב הביטול, ערך המשיב בדיקות נוספות לגבי ספקי המבקשת ולקוחותיה, וגילה כי בחודש ינואר 2019 לא הנפיקו ספקי המבקשת חשבוניות עבורה וכן כי המבקשת הנפיקה ללקוחותיה ביום 17.2.2019 וביום 19.2.2019, כ-31 חשבוניות שסכום המס בהן עמד על כ-650 אלף ש"ח. לפיכך, ביום 19.2.2019,

ובטרם

חלף המועד להגשת טענות המבקשת, הורה המשיב על סגירת תיק העוסק שלה (להלן:

החלטת המשיב ).

4.

ביום 21.2.2019 פנה רו"ח קלר למשיב על-מנת לברר מדוע נסגר תיק עוסק מורשה של המבקשת, ובתשובה לפנייה זו הורה המשיב לרו"ח קלר להמציא לו מסמכים המאשרים קיומה של פעילות עסקית במבקשת. ביום 26.2.2019 שלח רו"ח קלר למשיב 11 חשבוניות מס של חברת הדלק הישראלית בע"מ (להלן:

חברת דלק ), שסכום המס בהן עמד על סך של כ-3.5 מיליון ש"ח. ואולם, לאחר שהמשיב פנה לחברת דלק, השיבה האחרונה כי המבקשת אינה נמנית על רשימת לקוחותיה וכי החשבוניות שהמציא רו"ח קלר מזויפות. כמו כן, לא עלה בידי המבקשת להמציא מסמכים המעידים על התקשרות עם חברת דלק, וזאת חרף הודעת המשיב כי מסמכי התקשרות כאמור מהווים תנאי לעריכתו של שימוע בעל-פה.

5.

בעקבות החלטת המשיב, הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע החלטת המשיב, כך שלמעשה, יורה בית המשפט המחוזי על פתיחת תיק עוסק מורשה של המבקשת, וזאת בהתאם להוראת סעיף 64(ג) לחוק, לפיו הגשת ערעור על החלטת מנהל תעכב, ככלל, את ביצוע החלטתו. בהודעת הערעור טענה המבקשת, בין היתר, כי המשיב הפר את חובתו לזמנה לשימוע בטרם ביטול תיק העוסק המורשה. מנגד, הגיש המשיב בקשה מטעמו לבית המשפט המחוזי בה ביקש להתיר את החלטתו על כנה.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.

בהחלטתו מיום 29.5.2019 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע החלטת המשיב וקיבל את בקשת המשיב. בתוך כך, נקבע כי בטרם שלח המשיב את מכתב הביטול, היו בידיו די ממצאים המעוררים חשד סביר בדבר פעילות בלתי חוקית של המבקשת בהפצה ובניכוי חשבוניות שלא כדין. למסקנה זו הגיע בית המשפט המחוזי בהתבסס על כתובתה הרשומה השגויה של המבקשת; על שינוי הבעלות בה מבלי שנמסר דיווח על כך; על היעדרה של פעילות עסקית במבקשת; על הודעת החיוב שנמסרה לחברה הנוספת בגין כפל מס בסכום העומד על סך של כ-16 מיליון ₪; ועל כך שעיסוקה ובעליה של החברה הנוספת זהים לאלו של המבקשת באופן אשר עשוי להעצים את החשש בדבר ניסיון לחמוק מחובות החברה הנוספת.

עוד נקבע, כי הואיל ומאזן הנוחות נוטה לטובתו של המשיב, ניתן להקל בבחינת סיכויי התביעה ולכן בית המשפט המחוזי עמד על הנזק העלול להיגרם למבקשת באם לא ייפתח תיק העוסק המורשה. בית המשפט המחוזי קבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת ביטול רישומה של המבקשת, וזאת נוכח הפגיעה שמסבה פעילותה לקופה הציבורית – פגיעה העולה על הנזק שעלול להיגרם למבקשת מביטול רישומה, אשר אינו בלתי-הפיך. כמו כן, בית המשפט המחוזי ציין כי ככל שיתברר שעל המשיב להחזיר כספים לידי המבקשת, הרי שאלו יוחזרו בתוספת ריבית והפרשי הצמדה. כך גם אם יתברר כי לקוחות המבקשת זכאים לניכוי מס, הרי שיושבו להם הכספים בתוספת האמורה. אשר על כן, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת, תוך שימוש בסמכות הקבועה בסיפא של סעיף 64(ג) לחוק לפיו רשאי הוא "להחליט אחרת" ולא לעכב את ביצוע החלטת המשיב.

7.

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי המשיב הפר אמנם את חובתו לקיים שימוע למבקשת עובר לסגירת תיק העוסק המורשה שלה, אך לצד זאת, נקבע כי יש בהזדמנות שניתנה לרו"ח קלר להוכיח קיומה של פעילות עסקית לאחר סגירת התיק כאמור – כדי לרפא פגם זה. עוד נקבע כי המשיב רשאי היה להסתמך על ראיות שהתגלו לאחר שליחת מכתב הביטול, וביניהן 11 החשבוניות שהמבקשת המציאה לידיו; וכן כי לכל אורך הדרך המבקשת כלל לא ניסתה להוכיח כי חשבוניות אלה אינן מזויפות. יחד עם זאת, ובשל הפגמים שנפלו בהתנהלות המשיב כאמור, הורה בית המשפט המחוזי כי המשיב יקיים הליך שימוע נוסף למבקשת.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הבקשה דנן

8.

המבקשת טוענת בבקשתה כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי המשיב יכול היה להסתמך על ממצאים שנתגלו לו לאחר שליחת מכתב הביטול. כמו כן, נטען כי מאחר שסעיף 64(ג) לחוק מאפשר להגיש ערעור על החלטה בדבר

ביטול רישום עוסק , הרי שלא היה מקום שבית המשפט המחוזי ידון בפעולות המשיב לאחר סגירת תיק עוסק מורשה. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו שהשימוע המאוחר ריפא את שלילת זכותה של המבקשת לשימוע עובר לקבלת ההחלטה בעניינה; וכי המסלול המתאים לבירור תוקפן של 11 החשבוניות שהמציאה המבקשת למשיב, הוא הליך ביקורת המתנהל במשרדי המשיב, ולא הליך בחינת תיק העוסק המורשה. בנוסף, טוענת המבקשת כי הבקשה דנן מעוררת שאלה משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי.

9.

בתשובתו טוען המשיב כי עסקינן בהחלטה העוסקת בסעדים זמניים, וכי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות מעין אלה. בתוך כך נטען כי המבקשת כלל לא טענה בבקשתה לנזק בלתי הפיך שעלול להיגרם לה אם תיוותר החלטת המשיב על כנה, וכי משהמבקשת לא הוכיחה שהיא מקיימת פעילות עסקית לגיטימית כלשהי – הרי שברי כי אין בהחלטת המשיב כידי להסב לה נזק כאמור. לצד זאת, נטען כי עיכוב ביצוע החלטת המשיב יסב נזק רב ובלתי הפיך לאינטרס הציבורי.

אשר לסיכויי הערעור, סומך המשיב את ידיו על קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה קיים חשד סביר כי המבקשת לא מקיימת פעילות עסקית אמתית. בתוך כך, טוען המשיב כי לא עלה בידי המבקשת לספק הסבר לגבי מהות עבודתה, לגבי טענותיה של חברת דלק כי החשבוניות שהמציאה המבקשת למשיב הן מזויפות ולגבי הצורך בחברה הנוספת בבעלותו של מועלם. משכך, סבור המבקש כי סיכויי הערעור נמוכים.

כן נטען כי המשיב רשאי היה להביא בחשבון ראיות שהובאו בפניו לאחר שליחת מכתב הביטול, שכן כאשר רשות מנהלית נדרשת לקבל החלטה עליה לעשות כן על בסיס התשתית העובדתית הרלוונטית

והעדכנית

ביותר והיא איננה כפופה לעיקרון סופיות הדיון. זאת ועוד, נטען כי רשות מנהלית רשאית להגן על עמדתה המובאת לביקורת שיפוטית אף באמצעות נימוקים שלא עמדו ביסוד ההחלטה המקורית.

דיון והכרעה

10.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור דנן ובתשובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הלכה היא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות ערכאה הדיונית הנוגעות למתן סעדים זמניים, וכי התערבות כאמור תעשה במקרים חריגים בהם ההכרעה בסוגיית הסעד הזמני צפויה להשפיע באופן ניכר על זכויות הצדדים (ראו: רע"א 578/18 חברת בתי המלון הערביים בע"מ נ' עזבון דרוויש , פסקה 5 (23.1.2018); בג"ץ 3515/18

שדולת הנשים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 22 (15.5.2018); רע"א 2407/19 זיו נ' בנק לאומי לישראל , פסקה 12 (14.5.2019)). אינני סבורה כי המקרה דנן בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

11.

למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין עוד כי יש לדחות את הבקשה אף בשל מאזן הנוחות, שאינו נוטה בענייננו לטובת המבקשת. כידוע, על המבקש סעד זמני להוכיח כי סיכויי תביעתו גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו: תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; עע"ם 2835/14 שגיב נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון , פסקה 4 (10.9.2014); רע"א 26/19 פלוני נ' אמג'ד ג'אבר , פסקה 8 (27.2.2019)). במקרה הנדון, לא מצאתי להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה קיים חשש סביר כי למערערת אין פעילות עסקית אמיתית וכי פעילותה נועדה לשמש פלטפורמה להפצה וניכוי של חשבוניות מס שלא כדין. זאת, בין היתר, נוכח הימנעותה של המבקשת מלהצביע על פעילות עסקית כלשהי, על מקורן של 11 החשבוניות של חברת דלק ועל הימנעותה מלהמציא מסמכים המעידים על התקשרות בינה לבין חברת דלק.

קביעות אלה משליכות על מאזן הנוחות במקרה דנן, שכן יש בהן כדי להדגיש את חומרת הפגיעה שעלולה להיגרם לאינטרס הציבורי מפתיחה מחודשת של תיק העוסק של המבקשת. מנגד, הנזק אשר עלול להיגרם למבקשת מהותרת החלטת המשיב על כנה הוא נזק כספי בעיקרו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו. משכך, אף אם יתקבל ערעורה של המבקשת, ניתן יהיה לפצותה על נזקים אלה, וזאת מבלי שייגרם לה כל נזק בלתי הפיך (ראו והשוו: ע"א 8227/12

י.ד. לוי אלברט (2000) חברה לבניין (1997) בע"מ נ' ד"ר שפטלר , פסקה 16

(3.2.2013); ע"א 5191/15 הכט-אייזיק נ' מורשת , פסקה 6 (31.08.2015); עע"ם 4031/17 אסום - חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב , פסקה 6 (19.6.2017)). לא למותר להוסיף ולציין כי המבקשת כלל לא ציינה בהחלטתה כי החלטת המשיב מסבה לה נזק ממשי כלשהו.

12.

נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ש"ח.