רע"א 7076/17 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 55183-05-17, מיום 17.8.2017, שניתנה על ידי כב' השופטת א' כהן , במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לביטול צו עיקול זמני שניתן לטובת המשיב במעמד צד אחד ביום 26.7.2017.

הרקע לבקשה

1.

המשיב הינו עו"ד במקצועו, שהתקשר עם המבקש בהסכם לייצוג משפטי בעניין סכסוך עסקי עם בני משפחתו (להלן: הנתבעים ) סביב עסק משפחתי. בהתאם להתקשרות בין הצדדים, הגיש המשיב בשם המבקש מספר הליכים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית). בית המשפט הפנה את הצדדים להליך בוררות, אשר טרם הסתיים.

2.

ביום 5.10.2016 פנה המבקש אל המשיב וביקש להביא למחיקתן של התביעה שהוגשה לבית המשפט ושל התביעה המתנהלת בבוררות. זאת בטענה כי הנתבעים פנו אליו כדי להתפייס עמו ולהחזירו לעבודה. באותה עת לא הודיע המבקש על הפסקת ייצוגו על ידי המשיב ורק ביום 1.11.2016 פנה המבקש אל המשיב במכתב בו ביקש לשחררו מייצוגו המשפטי לאור ניגוד עניינים בו היה מצוי המשיב לטענתו. אלא שבעקבות מכתב תגובה ששלח המשיב למבקש, הצליחו הצדדים ללבן את המחלוקות שביניהם והסכימו על המשך ייצוג המבקש על ידי המשיב, בהתאם להסכם הייצוג ושכר הטרחה שנחתם ביניהם זה מכבר ביום 15.11.2015 (להלן: הסכם שכר הטרחה ).

3.

לאחר שהוסדר המשך הייצוג, חידשו הצדדים את הליך הבוררות. לאחר הגשת כתבי טענות וקיום דיון בפני הבורר, קיבל הבורר בהחלטתו מיום 9.1.2017 את טענות המבקש לפיהן על הנתבעים לרכוש את מניותיו בחברות בהן הוא מחזיק מניות. לטענת המשיב, בחודש פברואר 2017 שוחחו המבקש והמשיב על האפשרות לסיים את התביעה בהסכם פשרה, ולאחר שנוהל משא ומתן עם בא-כוח הנתבעים, הסכימו הנתבעים להצעת פשרה לפיה ישלמו למבקש סך של 10,000,000 ש"ח עבור רכישת מניותיו.

4.

ברם, ביום 1.3.2017 הודיע המבקש למשיב, פעם נוספת, על הפסקת הייצוג בעניינו. לפי גרסת המשיב, לאחר שהודיע למבקש כי הוא מעכב את החומר הנוגע אליו עד להסדרת סוגיית שכר הטרחה, ביקש המבקש להיפגש עמו במשרדו. בסיום הפגישה הוסכם בין הצדדים כי המשיב יעשה מאמץ נוסף להגיע לפשרה בתיק האמור. כך המשיך המשיב בניהול המשא ומתן עם הנתבעים, שהסכימו לבסוף להעלות את סכום הצעתם לסך של 11,250,000 ש"ח. המשיב ציין בתביעתו כי תיאם פגישה לצורך חתימה על הסכם הפשרה מול הנתבעים, אלא שהמבקש לא הגיע לפגישה שנקבעה. לגרסת המבקש, הוא כלל לא הוזמן לפגישה ולא ידע על קיומה.

5.

נוכח המבוי הסתום אליו נקלעו הצדדים בעניין ייצוג המבקש ונכונותו לשתף פעולה עם המשיב, ביום 25.5.2017 הגיש המשיב נגד המבקש תובענה לתשלום שכר טרחתו על סך של 3,299,400 ש"ח. המשיב שַׁם את התביעה על בסיס הסכם שכר הטרחה בו הוסכם כי המבקש ישלם למשיב "דמי פתיחת תיק" בסך של 50,000 ש"ח בצירוף מע"מ בתוספת 25% מכל סכום בין בכסף ובין בשווה כסף, כגון מניות או זכויות אחרות, שיגיעו בכל שלב שלאחר החתימה על הסכם שכר הטרחה, מכל מקור שהוא. המשיב גם הצביע על כך שבהסכם שכר הטרחה התחייב המבקש שלא להפסיק את הטיפול המשפטי של המשיב מכל סיבה שהיא, ואם בכל זאת יעשה כן הלה ישלם את מלוא שכר הטרחה שהיה מקבל המשיב אילו היה מתאפשר לו להשלים את עבודתו. לטענת המשיב, הודעת המבקש להפסקת הייצוג נעשתה בחוסר תום לב וכל מטרתה הייתה לחמוק מתשלום שכר הטרחה המוסכם.

ההליכים למתן סעד זמני בפני בית המשפט המחוזי

6.

ביום 7.6.2017 הגיש המשיב בקשה למתן צו עיקול זמני, במסגרתה ביקש לעקל את הנכסים, הכספים והזכויות המגיעים ו/או שיגיעו בעתיד למבקש מאת הנתבעים. בהחלטתו מאותו היום ציין בית המשפט (כב' הרשמת י' בלכר ) כי בבקשה זו שהוגשה בחלוף כשבועיים מיום הגשת התביעה , חסר פירוט עובדתי ביחס לאירועים שהתרחשו מאז הגשת התביעה. נקבע כי כל עוד לא יתקבלו הבהרות והשלמות לבקשה, לא ניתן יהיה לקבוע כי הסכם הפשרה עומד להיחתם בכלל, ולא ניתן אף להכריע באשר לסכום שממנו יש לגזור את שכר הטרחה. ואולם, לאחר שהגיש המשיב הודעת הבהרה כנדרש, ביום 18.6.2017 נעתר בית המשפט לבקשתו. ביום 16.7.2017 הגיש המבקש בקשה לביטול העיקולים אך משלא נתפס דבר בעיקול, נקבע עוד באותו היום כי אין מקום לקיים דיון תיאורטי בבקשה לביטול עיקול. ביום 24.7.2017 הגיש המשיב בקשה להרחבת צו העיקול כך שיינתן צו עיקול זמני על המניות הרשומות על שמו של המבקש או על המניות שהוא זכאי שיירשמו על שמו בחברות הנתבעים, וביום 26.7.2017 הוטל צו עיקול זמני (כב' השופטת נ' גרוסמן ), אך רק על המניות הרשומות על שמו של המבקש.

7.

ביום 10.8.2017 הגיש המבקש בקשה לביטול העיקול הזמני. מבלי להכריע במחלוקות העובדתיות הרבות שבין הצדדים, קבע בית המשפט (השופטת א' כהן ) כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה. עוד השתכנע בית המשפט כי ככל שלא יוטל עיקול, יקשה על המשיב לבצע את פסק הדין, ככל שיינתן לטובתו, ומאידך הותרת העיקול ברישום לא עשויה להביא לנזק של ממש למבקש שהרי העיקול לא הוטל על כספים או משכורות, אלא אך נרשם ברשם החברות על מניות הרשומות על שם המבקש בחברות הנתבעים. לפיכך קבע בית המשפט כי דין הבקשה לביטול העיקול להידחות. על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני.

טענות המבקש

8.

לטענת המבקש, הסכם הפשרה שבינו לבין הנתבעים עליו מבוססת תביעת המשיב, ומכוחו התבקש אף העיקול, הינו הסכם "מופרך" וחסר כל תוקף משפטי. הסכם הפשרה לא הועבר מעולם אל המבקש, הוא לא חתם עליו וברי כי גם לא יחתום עליו בעתיד. בהתאם לכך, לא התקבל לידיו כל סכום מכוחו של ההסכם המצדיק את הטלת העיקול כפי שנעשה. שווי זכויותיו של המבקש אינו ידוע כיום והוא ייקבע בהתאם להליך הבוררות המתקיים בינו לבין הנתבעים ואשר טרם הסתיים. עוד לטענתו, הסכם הפשרה אף אינו משקף כלל את זכויותיו, שכן יש לו זכויות בחברות נוספות ובנכסים נוספים שהתגלו במסגרת הבוררות לאחר פיטורי המשיב מייצוגו, וסכום הפשרה שציין המשיב שהשיג עבורו, נמוך לאין שיעור מהסכום המגיע למבקש מן הנתבעים.

9.

עוד נטען כי אין שחר לטענות המשיב לפיהן המבקש מבריח את נכסיו, או עושה מעשה כלשהו לשם כך. לפיכך שגה בית המשפט משלא קבע באופן מפורש כי אין ולא הייתה כל הוכחה לטענת המשיב לפיה המבקש פועל להברחת נכסיו. לטענתו, אין גם מחלוקת על כך שמצבו הכלכלי מעולה וכי הוא אינו עומד לשנות לרעה את מצבו אלא להיפך.

10.

עוד לטענת המבקש, שגה בית המשפט כאשר נימק את דחיית בקשתו לביטול העיקול, בשים לב לכך שאין המדובר במקרה שבו הוא הבריח את נכסיו או עשה מעשה שיש בו כדי לשנות לרעה את מצבו. בנוסף, במידה וגובה סכום התביעה משמש יסוד להכבדה, קיים צורך בביסוס סכום התביעה. אלא שכאמור, לא ניתן לבסס את סכום התביעה מכוח הסכם הפשרה שלא נחתם ואין ביכולתו להביא לקבלת כספים. גם באשר למאזן הנוחות שגה בית המשפט בקביעתו, ושגה גם בכך שלא קבע כי נטל הראיה והשכנוע מוטל על שכמו של המשיב.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

12.

ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לבטל עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד במסגרת בקשה להרחבת צו עיקול. כידוע, נקודת המוצא היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בנוגע להחלטות בדבר סעדים זמניים, אלא במקרים חריגים בלבד (וראו למשל: רע"א 329/17 גונתר אנרגיית רוח בע"מ נ' מלמד (14.8.2017); רע"א 972/15 אבו סמרה נ' עו"ד סקלר (17.2.2015); רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (28.6.2010)). המקרה שלפנַי אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים. טענות המבקש נבחנו באריכות על ידי בית המשפט המחוזי שמצא לדחותן בהחלטה מנומקת ומפורטת.

13.

ואף מעבר לנדרש, גם לגופו של עניין לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. בהתאם להוראות תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה וכן לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו וכי הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי. עוד לפי התקנה האמורה , מבקש הסעד הזמני נדרש להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש", וההוראה הרלוונטית לעניינו קובעת כי על מבקש צו עיקול זמני לשכנע את בית המשפט גם כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי).

14.

באשר לקיומה לכאורה של עילת תביעה, די בכך שבית המשפט ישתכנע כי התובענה מעלה לכאורה שאלה רצינית ואיננה בגדר תביעת סרק על פניה (וראו למשל: רע"א 3569/10 בעניין אלו עוז בע"מ ). כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, אין מקום להכריע במחלוקות העובדתיות שבין הצדדים במסגרת בקשה לביטול צו עיקול. עם זאת, מן הנספחים שצירף המשיב לבקשתו (נספחים 32-33 לתביעה; נספחים 14-15 לבקשה למתן צו עיקול זמני) עולה כי בשלב מסוים, לכל הפחות, הסכימו הנתבעים לשלם למבקש סך של 11,250,000 ש"ח. די בעובדה זו, בצירוף תוכנו של הסכם שכר הטרחה שנחתם בין המבקש לבין המשיב, אשר לפיו זכאי המשיב לקבלת 25% מכל סכום אותו יקבל המבקש, ובמקרה שבו יופסק הטיפול המשפטי זכאי המשיב למלוא שכר הטרחה שהיה מקבל המשיב אילו היה מתאפשר לו להשלים את עבודתו, בכדי לשכנע כי המשיב עמד בנטל המוטל עליו להוכחת קיומה של עילת תביעה לכאורית.

15.

גם באשר למאזן הנוחות נמצא כי הוא אינו נוטה לטובת המבקש. העיקול הוטל אך על מניות הרשומות על שמו של המבקש, ולא נראה כי ייגרם לו נזק רב כתוצאה מהעיקול האמור. תוצאה זו אף מתחדדת לאור טענותיו של המבקש עצמו לפיהן מצבו הכלכלי מעולה. לכן, גם בהנחה שהמבקש אכן אינו פועל להברחת נכסיו, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב.

16.

ובאשר "ליסוד ההכבדה". עיון בנספח 5 לבקשת המשיב לצו עיקול זמני מגלה כי חרף הצהרתו שמצבו הכלכלי מעולה כאמור, המבקש עצמו הודה בכך שמצבו הכלכלי לא מאפשר לו לשלם סכומים הנמוכים בהרבה מסכום התביעה. לפיכך, קיים חשש סביר על פניו באשר ליכולת המשיב לגבות את סכום התביעה הניכר, במידה ויזכה לבסוף בתביעתו. בעניין זה אף נפסק כי לצורך הוכחת "יסוד ההכבדה" אין צורך להוכיח כוונה ברורה להברחת נכסים, ולעתים גובה סכום התביעה כשלעצמו עשוי להיות אות לקיומה (וראו: רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר (29.1.2007)).

לאור האמור, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.