רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ. אברהם וסילוה גייר

א.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (השופטת ש' דותן) בע"א 1522/06 מיום 2.7.06, במסגרתה נדחה ערעור על החלטת הרשם השופט ד' גלדשטיין בבש"א 2394/06 מיום 12.2.06, בה דחה את עתירת המבקשות לבטל צו עיקול זמני שניתן כל-ידו במעמד צד אחד ביום 18.12.05.

ב.

להלן העובדות הצריכות לעניין: המשיבים רכשו מהמבקשות בין השנים 2000-1997 דירות מגורים בפרויקט הקרוי "קדמת יפו", והם בעלי זכויות ב-20 מתוך 29 הדירות בבניין "טופז" שבפרויקט. המבקשות הן יזמות הפרויקט.

ג.

בשלב מסוים לאחר ההתקשרות החוזית בין הצדדים, ערכו המבקשות שינוי בתכנית הפרויקט. או אז טענו המשיבים, כי השינוי גרם לירידת ערך דירותיהם, ובגין כך הגישו תובענה.

ד.

ביום 18.12.05, לפי בקשת המשיבים, הוטל במעמד צד אחד על ידי הרשם גלדשטיין צו עיקול זמני עד לגובה של 3,536,179 ₪ על זכויות המבקשות במקרקעין הידועים כחלקות 7 ו-8 בגוש 7079 וכחלקה 48 בגוש 7018. עתירת המבקשות לביטולו של צו העיקול הזמני נדחתה על ידי הרשם ביום 12.2.06.

ה.

על החלטתו של הרשם עירערו המבקשות בבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו.

ו.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקבעו, כי הסוגיה המרכזית שיש לבחון היא האם עלה בידי המשיבים להראות קיומו של חשש ממשי להכבדה על ביצועו של פסק דין עתידי. בית המשפט השיב על כך בחיוב, בנימוק כי יש ממש בגרסת המשיבים, שהפרויקט הוא הנכס היחידי של המבקשות. בית המשפט התחשב בכך, שעל זכויות המקרקעין של המבקשות רובצת משכנתא, ומשעה שהמבקשות מתקשרות בעסקה עם רוכש של דירה או חנות, מועברות הזכויות לרוכש. משכך ברי, לשיטתו, כי המבקשות צפויות להתפרק מנכסיהן עם סיומו של הפרויקט. ועוד, העיקול הוטל על מחצית הפרויקט בלבד, ומשכך אין בו כדי למנוע מהמבקשות להמשיך במכירת הדירות והנכסים שבחלקו השני.

ז.

מכאן בקשת רשות הערעור.

ח.

לטענת המבקשות, במישור הפרוצדורלי אין המדובר בערעור בגלגול שלישי, שכן הרשם ובית המשפט קמא מצויים באותה ערכאה. לגופם של דברים, נטען כי אין די בהצבעה על ליווי של גוף מממן, בעיקר כשהמדובר במיזם בניה, כדי להעיד על מצב כלכלי קשה של המבקשות וכדי לבסס את יסוד ההכבדה. זאת – שכן כמעט כל פרויקט בנייה במדינת ישראל ממומש בדרך של ליווי בנקאי ושעבוד הקרקע – ולא בדרך של שעבוד עצמי. לגופו של עניין טוענות המבקשות, כי מעבר להעלאת "חשש שבלב" בדבר מצבן הכלכלי של המבקשות, לא הובאה כל הוכחה למצב כלכלי קשה, והן עצמן המשיכו וממשיכות בביצוע הפרויקט אשר מחירי הדירות בו מאמירים והולכים. דבר זה מלמד על חוסנן של המבקשות, ולא על קושי כלכלי שהן מצויות בו.

ט.

במישור הפרוצדורלי אציין כי לא אוכל לקבל את הטענה כי לאחר שבית המשפט המחוזי פסק בערעור על החלטת הרשם, פניה לבית משפט זה אינה גלגול שלישי; למצער כך, שעה שההליך לא נסתיים; רע"א 6520/05 Kirkham Holdings

נ' Albany

(טרם פורסם), וראו הדיון והאסמכתאות דשם, לרבות באשר לנקבע בפרשת רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן , פ"ד נא(3) 789, 800 (המשנה לנשיא לוין). למבקשות היה יומן הערעורי, וכך מכל שכן שעה שאין המדובר בהחלטה ה"סוגרת" את התיק.

י.

חוששני אף כי אין בידי להיעתר לבקשה לגופה. אין היא נכללת, חרף מאמציהם הראויים לציין של באי כוח המבקשות, באותם מקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, ואשר לגביהם תישקל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (מ"מ הנשיא – כתארו אז – שמגר)). עיקרה של הבקשה הוא במחלוקת הפרטנית שבין הצדדים, ואין היא חורגת מעבר לכך.

י"א.

נימוקי בית המשפט המחוזי באשר לפרשנות תקנה 374(א) לתקנות יפים בעיני. תקנה 374(א) מורה אותנו כי "בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, כפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". בית המשפט המחוזי בדק ומצא כי הפרויקט הוא הנכס היחידי שבידי המבקשות, וכי על זכויות המקרקעין שלהן רובצת משכנתא, ומשעה שהמבקשות מתקשרות בעסקה עם רוכש של דירה או חנות, מועברות הזכויות לרוכש. משכך נראית על פניה מסקנתו, כי אכן קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. בעיקרו של דבר, וכעולה מלשון התקנה, לערכאות הדיוניות ניתן שיקול דעת נרחב באשר לטיפול בבקשות למתן צוי עיקול זמניים, ועל כן הדעת נותנת כי ערכאת הערעור לא תיחפז במתן רשות ערעור להחלטות מעין אלה, והדברים נאמרים מבלי לקבוע מסמרות.

י"ב.

כבר נפסק, כי הכבדה איננה אך הוכחת כוונה להברחת נכסים – כוונה שלא נטענה בנידון דידן - ולעתים אף גובה סכום התביעה עשוי להיות אות לקיומה, כגון "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק נ' אטיאס (טרם פורסם) (השופט גרוניס)); ראו גם רע"א 6614/06 כפרית תעשיות נ'

Icc Industries (טרם פורסם). תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי עיקול, כפי שמציין המלומד דודי שוורץ ( סדר דין אזרחי, חידושים תהליכים ומגמות ס' 17.17 בעמ' 431-430), היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים". לדידו, על המבקש עיקול זמני להראות "חשש סביר" להכבדה על ביצוע פסק הדין, בכפוף לסיכויי התביעה גופה (משוכה שלעת הזאת נעברה על-ידי המשיבים לשיטת בית המשפט המחוזי). אוסיף, כי לא בכל מקרה ניתן להלום את הטענה, שבעידן של חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, נוכח מעמדה החוקתי של זכות הקניין, זכויות הנתבע, בעל הנכס, מקבלות עדיפות ( פרשת מרגליות נ' משכן הנזכרת (עמ' 799); בש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני , פ"ד מט(3) 479, 483-482 (השופטת דורנר)). בפרשת מרגליות היה התובע שמאי מקרקעין; בפרשת סלמונוב היו התובעים עורכי דין; לא היתה על הפרק זכות קניין שלהם לעומת זו של הנתבעים. בענייננו המשיבים הם מי שרכשו דירות מן המבקשות, ואם כן במאזן הזכויות עומדות זכויותיהם בקניינם מול זכות המשיבות בקניינן, ואין לדעתי עדיפות מראש לנתבע; ראו גם רע"א 6520/05 Kirkham Holdings

נ' Albany

הנזכרת (פסקה י"ט), וכן פרשת כפרית נ' Icc

הנזכרת.

י"ג.

אכן, המשיבים נושאים בנטל ההוכחה; והשאלה שעל הפרק גם איננה השאלה העקרונית שהציגו המבקשות, קרי, המצב המקובל כנטען של ליווי בנקאי לפרויקטים של בניה, ויצירת "איום" קבע של עיקול. השאלה בעיני בענייננו היא מה שציין בית המשפט המחוזי (עמ' 8 לפסק הדין), קרי, כי עם סיום הפרויקט יהיה הנכס כלא היה, שכן משיועברו הדירות לרוכשיהן, לא יוותר בידי המבקש נכס שניתן להיפרע הימנו.

י"ד.

ולבסוף, כפי שציין בית המשפט המחוזי, המשיבים הצהירו "כי הם מוכנים לקבל כל חלופה סבירה שתוצע על ידי המערערות, ואין הם עומדים על הטלת עיקול על נכסי המקרקעין של הפרויקט דווקא, וחלופה כזו לא הוצעה". הדרך פתוחה עדיין בפני המבקשות להציע חלופה כזאת, אשר תידון כדבעי לאחר קבלת תגובתן של המשיבים.

ט"ו.

נוכח האמור, אין בידי להיעתר לבקשה.