רע"א 1379/16 מראון נופי נ. סאמי נופי

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"א 37503-12-15 מיום 1.2.2016, כב' השופט י' פרסקי ), אשר עניינה בקשה לסעדים זמניים מטעם המבקש, וזאת במסגרת תביעה כספית שהגיש כנגד המשיבים.

רקע וטענות הצדדים

1.

המבקש – מרואן נופי (להלן: המבקש או מרואן ), משיב 1 – סאמי נופי (להלן: המשיב

או סאמי ) ומשיב 5 – ראיד נופי (להלן: ראיד ), הינם אחים, בניו של המנוח מר סמעאן נופי ז"ל, מייסד חברת סמעאן נופי ובניו בע"מ (להלן: החברה ) אשר עוסקת בנדל"ן ובניה. שלושת האחים הינם בעלי המניות בחברה. בין האחים נתגלעו מחלוקות אשר הובילו לפתיחה בהליכי בוררויות שלא צלחו, ובסופו של דבר, להחלטה על היפרדות וחתימה על הסכם בהתאם ביום 19.11.2014. ההסכם הוגש לבית המשפט המחוזי במסגרת הליך אחר (ת"א 35883-11-14) ואושר, זאת תוך כדי דחיית אותה תביעה.

במסגרת הסכם ההיפרדות יצרו האחים מתווה להעברת מניותיהם של סאמי וראיד למרואן. עד ליעד סופי זה הותוו מספר שלבים. ראשית, מניותיהם של כל אחד מהאחים יועברו לחברות אשר בשליטתם. לאחר מכן יתרות החובה של החברה יועברו ויירשמו על שם החברות שבשליטת האחים, כאשר כל אח יחויב בשליש מהחובות. חובות אלה יסולקו מרווחים ראשונים שהחברה תחלק. כן נקבע כי האחים ירכשו את נכסי החברה, והתמורה תשמש לפירעון חובות החברה (שכן מדובר ברווחים ראשונים). רשימת הנכסים לרכישה על ידי כל אחד מהם, כמו גם מחירי המכירה ומועדי התשלום, צוינו בהסכם וברשימה מצורפת לו. לאחר מכירת כל הנכסים, סילוק כל ההתחייבויות וחלוקת רווחים נותרים לאחים, יועברו מניותיהם של סאמי וראיד למרואן. עוד קובע ההסכם את סמכויותיהם של גורמים שונים המשמשים כבעלי תפקיד במידה זו או אחרת בחברה – גב' זוהר דביר, אשר משמשת כדירקטורית בלתי תלויה בעלת זכות חתימה בחברה; ומר מישל אלקסלסי (להלן: מישל ), איש עסקים תושב אילת, מכר של האחים, אשר צוין בחלק מן סעיפי ההסכם, ובין היתר בסעיף העוסק בניהול החברה, כמכריע בין מחלוקות.

לאחר עריכת הסכם ההיפרדות נערכו הסכמים קונקרטיים בין החברה לבין כל אחד מהאחים, באשר למכירת הנכסים. ביום 1.12.2014 נערך הסכם בין החברה לבין סאמי בעניין מכירת הציוד אותו התחייב לרכוש מהחברה. ההסכם קובע מועדי תשלום שונים מהסכם ההיפרדות. לאחר עריכת ההסכם ביקש סמי לשחרר את השעבודים המוטלים על חלק מהציוד בטרם יעביר את התמורה בגינם, בטענה שבהסכם נקבע כי החברה תדאג להסרת כל עיקול מהממכר בטרם יימכר. באותו יום נערך גם הסכם בין חברת נ.ל.א אילת אספקות בע"מ – חברה באחזקת מרואן וסמי, לבין נופי רביע – בנו של סמי ומשיב 2 בענייננו, למכירת דירה, אשר גם אותה סמי התחייב לרכוש (להלן: הדירה ). הפרויקט הכולל את הדירה בבעלותה של חברת נ.ל.א האמורה. בהסכם זה נקבע לכאורה כי התמורה בגין הדירה בסך 1,500,000 תשולם במעמד מסירת החזקה בדירה. לצורך מימון הדירה ביקש סאמי ממרואן לשעבד את הדירה הנ"ל כנגד העמדת הלוואה על שמו או על שם בנו, אולם מרואן הסכים בתנאי שכספי ההלוואה יועברו ישירות לחברה. ביום 10.12.2014 נחתם הסכם ביצוע שלישי הנוגע למכירת מניותיהם של מרואן וראיד בחברה נוספת, לסאמי, אולם הוא אינו רלוונטי לענייננו.

בהמשך למחלוקות שהתגלעו בין האחים, מישל התבקש להתערב בסכסוך, וביום 23.11.2015 הוציא החלטה הנוגעת לפעולות שעל האחים לבצע, תוך דגש על כספים שסאמי נדרש לשלם בטרם יידרש מרואן לשלם כספים נוספים. אולם, בשלב זה עלתה מחלוקת מהותית נוספת בין הצדדים והיא בעניין סמכותו של מישל – בעוד מרואן טוען כי סמכותו גורפת לכל ענייני ניהול החברה וכל מחלוקת העולה בעניינה בין האחים, סאמי טוען כי סמכותו מוגבלת לנושאים ספציפיים לגביהם צוין כמכריע בהסכם ההיפרדות. משכך, מסרב סאמי לפעול בהתאם להחלטתו של מישל.

2.

על רקע זה, הגיש המבקש תביעה כספית כנגד המשיבים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. במסגרתה, טען המבקש כי סאמי מפר את הסכם ההיפרדות. בית המשפט התבקש להצהיר כי החלטתו של מישל מחייבת את סאמי, וליתן צו עשה המורה עליו לקיים את הוראות ההחלטה ולהעביר באופן מיידי את הכספים לחברה. לחילופין, התבקש להכריז על ביטול העסקה עם סאמי וליתן צו המורה על מינוי כונסי נכסים לדירה, בכדי למכרה בשוק החופשי ולהעביר התמורה לחברה. לצד הליך עיקרי זה הגיש המבקש בקשה לסעדים זמניים. ראשית, התבקש צו עיקול זמני, במעמד צד אחד, על שתי דירות של סמי – באילת ובחיפה. הבקשה התקבלה לאחר עיון חוזר בה, ולאחר שהובא בפני בית המשפט כי הזכויות על הדירה באילת הועברו על ידי סמי לאשתו – דוריס, משיבה 3. שנית, בית המשפט התבקש להצהיר על עסקת מכירת הדירה לסמי כבטלה, למנות כונסי נכסים לדירה ולמכור את הדירה בשוק החופשי. לחילופין, התבקש צו עשה זמני המורה על סמי לשלם לחברה באופן מיידי בהתאם להחלטת מישל. בקשה שלישית מטעם מרואן הייתה להורות על סמי להימנע מכל פעולה משפטית הנוגעת לדירה. שתי הבקשות האחרונות נידונו בדיון במעמד שני הצדדים, ובו נידונה גם בקשה נגדית מטעם סאמי לביטול צו העיקול הזמני שהוטל במעמד צד אחד על נכסיו.

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת סאמי לביטול צו העיקול הזמני, ודחה את בקשות המבקש לסעדים הזמניים. נקבע כי באשר לביסוס קיומה של עילת תביעה, עולים קשיים מטענותיו של מרואן, ויש ממש גם בטענותיו הנגדיות של סאמי. עוד נקבע כי לא עולה חשש להכבדה על ביצוע פסק דין וזאת לאור התנהלותו של סאמי עד כה – עומד בהתחייבויותיו ושילם עד כה סכומים גבוהים מתוך אלה המחויב בהם. עוד צוין כי ישנם פתרונות ממשיים למצוקה התזרימית של החברה שאינם קשורים להזרמת כספים על ידי סאמי, ובכל מקרה כי מרואן אחראי בעצמו לחלק מהמצוקה שנכנסה אליה החברה. לאור כל זאת, ולאור העובדה שאין מדובר במקר חריג בעל נסיבות מיוחדות והעדר כל פתרון אחר, לא ניתנו הסעדים הזמניים שהתבקשו על ידי מרואן.

3.

על כך הוגשה הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, שגה בית המשפט קמא בקביעותיו בנוגע לעילת התביעה. לטענתו הסכם ההיפרדות קובע באופן ברור את סמכותו של מישל, סמכות שהתקבעה גם על ידי נוהג בין הצדדים לאחר החתימה על ההסכם. אי היענותו של סמי להוראות ההחלטה מהוות הפרה של ההסכם. ניסיונו של סמי להישען על הסכמי הביצוע, ככאלה שקובעים אחרת מהסכם ההיפרדות, אינם תואמים את פרשנות ההסכמים הראויה ונגועים בחוסר תום לב. כמו כן הטענה בדבר אי תשלום עבור הדירה עד למועד המסירה נגועה בחוסר תום לב שכן סמי הוא האחראי להשלמת הבנייה בדירה ומסירתה, ומשכך הוא המעכב את התשלום בגינה. כמו כן בקשתו של סמי לשעבד את הדירה לצורך קבלת ההלוואה לתשלום אינה צריכה להיענות על ידו משום שסמי ישתמש בכספי ההלוואה לצורף פירעון חובות אחרים. המבקש מציין כי הסכים לשעבוד האמור ובתנאי שכספי ההלוואה שיועמדו לרשות סאמי יועברו ישירות לחברה. לעניין הצורך בסעדים הזמניים – מדגיש המבקש כי החברה על סף קריסה ולכן יש הכרח בהזרמת הכספים, על פי ההסכם, במהרה. עובדה זו הוכחה גם בתגובתה של משיבה 4 ובדוחות החברה שצירפה. העיקול הזמני על נכסיו של סמי הכרחי מאחר וישנו חשש ממשי להברחת נכסים על ידו – העברת הדירה באילת על שמה של אשתו נעשתה מיד לאחר סגירת התביעה בין הצדדים, ומדובר בהברחת נכסים של ממש, הרבה מעבר לכוונה להבריח נכסים אשר נדרשת להוכחה לצורך הטלת צו עיקול זמני.

סאמי בתגובה, סמך ידו על החלטת בית המשפט קמא. לטענתו הוא זה שמקיים את הסכם ההיפרדות לעומת מרואן שלא מזרים לחברה את כל הכספים שנדרש להפקיד על פי ההסכם. טוען כי אין הוא נדרש לפעול על פי החלטת מישל שניתנה בחוסר סמכות, ובהשפעת קשריו הקרובים למרואן, קשרים שנטענו גם על ידי משיב 5. עוד מדגיש שלא הוכחה הכבדה על ביצוע פסק דין כנגדו באם יינתן לאור איתנותו הפיננסית, אשר מתחזקת לאור העובדה שעד כה הכניס לחברה סך של 5.8 מיליון ש"ח, ורק 1.5 מיליון לאחרונה. בנוגע לדירה, טען כי בהתאם להסכם הביצוע טרם הגיע מועד המסירה של הדירה ומשכך אין הוא נדרש לשלם עבור הרכישה. ובכל מקרה, ברצונו למשכן את הדירה בכדי לשלם חלק מחובות של הפרויקט וכן בגין הרכישה אולם מרואן מונע זאת ממנו, וזאת על אף שאין מניעה לכך על פי ההסכמים.

משיבה 4, אשר צורפה כמשיבה פורמאלית שכן לא התבקש סעד כנגדה, עמדה על קשיי החברה הנוכחיים והצורך בהזרמת כספים לחברה, וצירפה אסמכתאות. כבר יצוין כי כפי שציין בית המשפט המחוזי, בסעדי ביניים כנגד אחד מבעלי המניות אין בכדי להביא לפתרון כולל לחברה, ואף לא לפתרון ביניים, ולכן הנפקות של מצב החברה נמוכה בענייננו. מה גם שנראה כי קשיי החברה נובעים ממצב מורכב לו גרמו הן המבקש והן המשיב. משיב 5, אשר צורף אף הוא כמשיב פורמאלי בלבד, התייחס לנקודת מבטו באשר להתנהלותו של המבקש בעניין החברה, וכן לקשריו עם מישל שמעלים תהיות באשר להחלטתו של האחרון.

דיון והכרעה

4.

הכלל הוא כי ערכאת הערעור ברשות לא תיטה להתערב בהחלטת הערכאה המבררת בעניין מתן סעד זמני. יש להתחשב בכך כי לערכאה המבררת מוענק שיקול דעת רחב בכגון דא, וכנגזר מכך, מצומצם היקף הביקורת. על רקע זה אבהיר מדוע עמדת בית המשפט קמא מקובלת עליי ולא מצאתי להתערב בה.

תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) קובעת: "הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש." בבחינה זו די אם הוכח "שהתביעה אינה טרדנית, וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 616 (1995); ראו גם: רע"א 2430/91 טיב טירת צבי, שותפות רשומה מקיבוץ טירת צבי, עמק בית שאן נ' דליקטיב הקניון , פ"ד מה(4) 225, 228 (1991)). משמע "בשלב זה של בקשה לסעד זמני, אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מן הצדדים" (רע"א 7139/96 טריגוב נ' "טפחות" בנק למשכנתאות לישראל בע"מ , פ"ד נא(2) 661, 666 (1997)) ודי בכך שבטיעון המבקשים יש "כדי להעלות שאלות ממשיות הראויות לדיון והכרעה" ( שם ).

המקרה שבמרכז ההליך העיקרי בענייננו סבוך הוא. הוא מערב מספר גורמים ומערכת הסכמית מורכבת, אשר לשונה אינה ברורה דיה בכדי לקבוע מסמרות בשלב מקדמי זה. דין השאלות הפרשניות העולות ממנו להתברר במסגרת ההליך העיקרי. עם זאת, ניתן לומר כי הועלו שאלות ממשיות הראויות להכרעה, ודי בכך בכדי לבסס קיומה של עילת תביעה. עם זאת, נראה כי לא מתקיימים התנאים האחרים והנוספים הנדרשים למתן הסעדים הזמניים המבוקשים, ולמצער – לא בעוצמה הנדרשת, ומשכך, גם מבלי להכריע בסיכוייו של ההליך ובעוצמתה של עילת התובענה, נראה כי יש לדחות את הבקשה.

5.

בנוסף לבחינת קיומה של עילת תביעה, על בית המשפט לבחון את מאזן הנוחות ובמסגרתו – הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר. כמו כן יש להתחשב בשיקולים של תום לב ומידתיות. הטלת צו עיקול זמני על נכסיו של משיב 1 עשויה לגרום לו לנזק רב ולא מידתי, וכן למשיבה 3, אשתו, אשר על שמה רשומה אחת הדירות עליהן מבוקש הצו. בדומה לקביעת בית המשפט המחוזי, לא התרשמתי כי בהעדר היענות לבקשה לסעדים זמניים הנזק שייגרם הינו משמעותי או בלתי הפיך. ראשית, אף אם ייגרם נזק לחברה הרי שהוא ישפיע באופן דומה הן על המבקש והן על המשיבים – סאמי וראיד, שהינם בעלי מניות בחברה ואחראים לחובותיה בדיוק באותו באופן בו אחראי המבקש. מהסכם ההיפרדות עולה כי מניות החברה צפויות לעבור לבעלותו המלאה של המבקש רק בסיומו של המתווה המוסכם ולאחר שייפרעו כל חובותיה והתחייבויותיה על ידי שלושת האחים. משכך, לא ברורה טענת המבקש כי כניסת החברה לקשיים תשפיע עליו בלבד. שנית, נראה כי ישנן דרכים נוספות לשיפור מצבה הפיננסי של החברה בימים אלה, בין אם על ידי הסכמה בין הצדדים (למשל לעניין שחרור השעבוד ממיטלטלין של החברה שצריכים להימכר לסאמי, או משכון הדירה לצורך קבלת הלוואה על ידו תוך הסכמה שתועבר לחברה), ובין אם בדרכים אחרות, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בעניין התנהלותו של מרואן בענייני החברה.

באשר לסעד הזמני הנידון – צו עיקול זמני, על בית המשפט להוסיף ולבחון את יסוד ההכבדה, והאם קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374 לתקנות). יסוד ההכבדה "נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו" (רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Lnc

(28.11.2007); ראו גם: רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות , פ"ד נא(3) 789, 800 (1997); רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר (29.1.2007)). בהתחשב בכל אלה, סבורני כי הטענה להכבדה לא הוכחה די הצורך. אמנם המבקש טען כי פרט לשתי הדירות עליהן מתבקש העיקול כלל הנכסים של סמי משועבדים, מעוקלים או רשומים על שם צדדים שלישיים, אך טענות אלו לא נתמכו בראיות לאישושן. עד כה שילם סמי סכומים משמעותיים לחברה. אין צורך בבחינה דקדקנית של התשלומים והכרעה בשאלה האם אלו תשלומים בגין הנכסים שרכש או שמא בגין חלק מחובות החברה. בשלב זה, די בסכומים ששילם בכדי להעיד על יכולת כלכלית טובה. מעבר לכך, בבסיס העיכוב בתשלומים נוספים שחייב סמי לחברה בגין נכסים שרכש על פי הסכם ההיפרדות, עומדות טענות חוזיות הנוגעות למערכת ההסכמית בין הצדדים ושדינן להתברר בהליך העיקרי. ביחס להעברת רישום הבעלות בדירה באילת – ייתכן והוא מעלה חשש להברחת נכסים. אולם מנגד, טענותיו של סמי בעניין אינן מופרכות ועשויות להצביע על כך שאין מדובר כלל בהברחת נכסים אלא בתוצאת יחסיו עם אשתו. עוד יצוין כי החברה איננה נושה של סאמי כך שאין היגיון בטענה שהוא מנסה להתחמק מתשלומים עבורה באמצעות הברחת נכסים. כאמור, סמי חב בשליש מהתחייבויות החברה, יהא אשר יהא. משכך, קביעתו של בית המשפט קמא בעניין ביטול צו העיקול הזמני סבירה היא.

באשר לבקשות למינוי כונס נכסים, מתן צו עשה זמני וצו מניעה זמני – בית המשפט רשאי למנות כונס נכסים זמני "אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש ממשי לפגיעה ניכרת בערכם של הנכסים או לכך שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להעלים את הנכסים או להשמידם או כי הנכסים הופקו תוך ביצוע המעשה או המחדל נושא התובענה או שימשו לביצועו, וכי אי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין." (תקנה 387ב לתקנות). אף אחד מהתנאים הללו לא מתקיים בענייננו. עסקינן בדירה במסגרת פרויקט אשר בבעלותה הנוכחית של חברת נ.ל.א שכאמור מצויה בבעלותם של מרואן וסאמי. אמנם סאמי הוא האחראי להשלמת הפרויקט בפועל, אך לאור הבעלות המשותפת והאינטרס המשותף בנכס, לא צפויה פגיעה ניכרת בערך הנכס או חשש להעלמתו או להשמדתו. על כן, מסכים אני עם קביעת בית המשפט קמא לפיה לא עולה כי מדובר במקרה חריג או בעל נסיבות מיוחדות, המצדיק מתן סעד זמני בדמות כונס נכסים לצורך מימוש נכס. גם לבקשה למתן צו מניעה כנגד פעולות משפטיות בדירה אין להיענות, שכן לכאורה עולה כי אין בהסכמים איסור על שעבוד או משכון הנכס לרוכש, ולא שוכנעתי כי פעולה מסוג זה תוביל לנזק משמעותי למבקש או לחברה. מעבר לכך, על אף שמדובר בצו מניעה, בעניין זה נראה כי זהו סעד זמני שיוביל בהינתנו לשינוי המצב הקיים, שכן הוא ייצור בפועל, ואף אם באופן זמני, הסדר חדש בין בעלי הדין. ידוע כי בית המשפט יעניק סעד זמני שיהיה בו משום שינוי המצב הקיים במקרים חריגים בלבד, וזהו אינו המקרה.

6.

לסיום יודגש כי אין דבר בהחלטה זו אשר מחייב לעניין ההכרעה בתיק העיקרי. כאמור, המקרה ראוי להתברר, על כל מורכבותו, בהליך העיקרי. סוף דבר – הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות שכר טרחת עורך דין בסך 6000 ש"ח, עבור משיבים 1-3; משיבה 4; ומשיב 5 - כל יחידה.