פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
801/17
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
אשקר מרקט אחזקות בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1.
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
2. הלון ראשידה
3. דאוד הלון
4. עו"ד ישראל בכר
בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט
המחוזי חיפה מיום 25.12.2016 בתיק א 032785-11-16
בשם המבקשת: עו"ד
יריב שפרונג
בשם משיב 1: עו"ד
ישראל בכר; עו"ד ענת מרום
החלטה
המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה לסעד הצהרתי, להכריז על בטלות שעבודים שנרשמו לטובת משיב 1 (להלן: הבנק ) על זכויות המבקשת בנכסי מקרקעין. במקביל הוגשה בקשה לסעד זמני לעיכוב הליכי מימוש הנכס בהוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי (ת"א 32785-11-16, כב' השופט ח' שרעבי ). בתאריך 25.12.2016 התקבלה הבקשה לסעד זמני. זאת בכפוף, בין היתר, להפקדת ערבויות בסך של 250,000 ש"ח בתוך עשרה ימים. עוד נקבע כי אי הפקדת הסכום עד למועד האמור תביא לפקיעת הצו הזמני. בקשת ארכה להפקדת הסכום התקבלה באופן חלקי בלבד, כך ששומה היה על המבקשת להפקיד את הסכום עד לתאריך 15.1.2017. בתאריך 24.1.2017 הגישה המבקשת בקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה להתנות את מתן הסעד הזמני בהפקדת הערבויות, במסגרתה התבקש ביטול הערבויות ולמצער הפחתתן. ובתאריך 1.2.2017 הוגשה לבית משפט זה בקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה. הבנק הגיש תגובה לשתי הבקשות והתנגד להן.
לאחר עיון בחומר, באתי למסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות, וממילא זהו גם דינה של הבקשה לעיכוב ביצוע. כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור בקשות להתערב בהחלטת הערכאה המבררת בעניין מתן סעד זמני, או התנאים לו. מהיקף שיקול הדעת של הערכאה המבררת, נגזר – ביחס הפוך – היקף הביקורת (ראו, למשל, רע"א 1379/16 מראון נופי נ' סאמי נופי
(3.4.2016), בפסקה 4).
לא שוכנעתי כי במקרה דנא נפלה טעות משפטית שיש להתערב בה. בית המשפט המחוזי העניק למבקשת את הסעד המבוקש, לאחר ששוכנע כי התקיימו תנאי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. דהיינו, כי ישנן ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תובענה; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי הכיר בנזק שעלול להיגרם לבנק בעיכוב המכירה, אך קבע כי ניתן לצמצמו באמצעות ערבויות מתאימות. הנה כי כן, התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי היא מאוזנת ומשקללת כראוי את השיקולים שעל הפרק, ובכל מקרה לא מצאתי כי היא מגלה פגם המצדיק התערבות.
לכך יש להוסיף כי טענת המבקשת בדבר אי יכולתה לעמוד בסכום שנקבע נטענה בעלמא וללא אסמכתאות כנדרש, ואף לא הוצעה חלופה של סכום קרוב לזה שנקבע (או כל סכום אחר, למעשה). שיקולים מעשיים מחזקים אף הם את התוצאה אליה הגעתי, שכן על פני הדברים, עולה מהחומר כי המועד להפקדת הערבויות פקע זה מכבר, והבקשות הוגשו לבית משפט זה רק לאחר שחלף.
אשר על כן, הבקשות נדחות. בנסיבות העניין, ולא בלי היסוס, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י' באדר
התשע"ז (8.3.2017).
ש
ו פ ט