רע"א 160/18 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא א' פרקש ) מיום 7.12.2017, בה נדחתה בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני האוסר על ביצוע דיספוזיציה בנכס מקרקעין מושא המחלוקת שבין הצדדים.

1.

להלן, בתמצית, תיאור של השתלשלות העניינים העיקרית העומדת ברקע לבקשה שלפניי.

לפי המתואר בהחלטתו של בית משפט קמא, המבקש 1 (להלן: המבקש ) ניהל מו"מ עם המשיב 2 שהוא מתווך מקרקעין (להלן: המתווך ), בנוגע לרכישת נכס מקרקעין ברחוב רבינוביץ' 22 בירושלים, הנמצא בבעלות המשיב 1 (להלן: המשיב ). ביום 14.9.2017 המבקש מסר למתווך שיק בטחון, והשניים חתמו על גבי מסמך, שעל טיבו חלוקים הצדדים. בהמשך הופנה המבקש לעורכת הדין של המשיב (להלן: ב"כ המשיב ), ובין הצדדים הוחלפו טיוטות של חוזה. בתחילת חודש נובמבר 2017 נתגלעה מחלוקת בין המבקש לבין המתווך בנוגע לתשלום שכר טרחת השמאי ביחס לנכס (וזאת לצורך קבלת משכנתא מהבנק). אין חולק כי בעקבות מחלוקת זו, הודיע המבקש למתווך כי אם תשלום שכר טרחת השמאי מהווה תנאי לביצוע העסקה – אזי מצדו שהעסקה תבוטל. בעקבות כך הודיעה ב"כ המשיב כי בכוונתו לנהל מו"מ עם קונה אחר, והמבקש אף ביטל את שיק הביטחון שמסר (בהקשר לביטול השיק אפנה לדבריו של בא כוח המבקש בדיון בבית המשפט המחוזי מיום 27.11.2017, עמ' 4).

2.

לאחר הדברים האלה, הגיש המבקש את בקשתו לבית משפט קמא, בה עתר לצו מניעה האוסר על ביצוע דיספוזיציה בנכס. בית משפט קמא נעתר לבקשה במעמד צד אחד, ובהמשך, לאחר דיון במעמד הצדדים בו נחקרו המבקש, המתווך וב"כ המשיב, בית המשפט הורה על ביטול הצו הארעי ודחה את הבקשה למתן סעד זמני.

בהחלטתו קבע בית משפט קמא כי די בשיקולי יושר כדי לדחות את הבקשה. זאת, לנוכח העובדה שהמבקש הגיש לבית המשפט העתק של המסמך שחתם מול המתווך, כאשר על גביו נכתבה תוספת מאוחרת בדמות צמד המילים "זכרון דברים". טענת המבקש כי מדובר בטעות בתום לב לא נתקבלה. בית המשפט הוסיף כי לאחר שהתרשם מעדותם של הצדדים, ובשים לב למסמכים שהוגשו (ושלא הוגשו), יש להעדיף את גרסת המתווך על פני גרסת המבקש. למעלה מן הצורך, בית המשפט ציין כי לא שוכנע כי סיכויי התובענה מצדיקים מתן הסעד המבוקש. נקבע כי המסמך המדובר שנחתם בין המבקש למתווך, אינו "זכרון דברים", אלא בבחינת הצעה בלבד, שנכתבה על ידי המבקש-הקונה, ובה נקבע כי המחיר "יידון" בהמשך. בנוסף, המשיב עצמו לא חתום על המסמך, ואף אם תתקבל הטענה כי המבקש ראה במתווך בתור מיופה כוחו של המשיב, אין בחתימת המתווך כי קיבל את שיק הבטחון משום הסכמה למכירת הדירה. בהקשר זה, בית המשפט קבע כי לא שוכנע שהמתווך או ב"כ המשיב הציגו מצג לפיו הם מיופי כוחו של המשיב לצורך ביצוע עסקת המכר. בסיכומו של דבר, בית המשפט קבע כי לא הוכח, ולו לכאורה, כי מדובר בהצעה וקיבול העונים על דרישות המסוימות, גמירות הדעת והכתב, ובקשתו של המבקש נדחתה.

יצויין כי לאחר מתן החלטתו של בית משפט קמא, הגיש המבקש בקשה לבית משפט קמא לעיכוב ביצוע החלטתו עד להגשת בקשת רשות ערעור. בית משפט קמא נעתר לבקשה והורה על עיכובה עד ליום 7.1.2018, הוא המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור. זאת, לדבריו, "מאחר שמדובר בדיספוזיציה בנכס, ומתוך כבוד לערכאת הערעור ככל שתוגש בקשת רשות ערעור" (החלטה מיום 27.12.2017).

3.

ומכאן לבקשה שלפניי. לטענת המבקש, המתווך פעל בשם המשיב ויצר עמו "משבר יזום" בקשר לסוגיית תשלום שכר טרחתו של השמאי שיבצע הערכת שווי של הנכס לצורך קבלת משכנתא. המבקש מודה כי בעקבות משבר זה הוא הודיע בזעם שמצדו העסקה תבוטל, אולם לדבריו, הדברים נאמרו "בעידנא דריתחא" ומתוך תסכול ומצוקה. המבקש טוען כי באותה שיחה נודע לו לראשונה שיש קונה נוסף בתמונה המוכן לשלם 50,000 ₪ יותר, והוא אף הביע את הסכמתו להשלים את התמורה, אולם העסקה עמו לא קודמה. בכך, טוען המבקש, נהג המשיב בחוסר תום לב.

לטענת המבקש, "מרכז הכובד" בהחלטתו של בית משפט קמא הוא שההסכם בין הצדדים לא היה סופי, שכן לא נקבעו בו מועדי תשלום. לטענת המבקש קביעה זו שגויה. עוד נטען כי סירובו של המשיב להמשיך בעסקה מבוסס על שיקולים זרים ופסולים; כי המתווך וב"כ המשיב מוסמכים להשלים את העסקה; וכי המשיב הוא שהטעה את בית משפט קמא בנוגע לטיב ההסכמות בין הצדדים. המבקש טוען כי אם לא יינתן הסעד הזמני, תסוכל השלמת עסקת המכר ולא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור. מנגד, המבקש טוען כי לבעלים לא ייגרם כל נזק אם יינתן הסעד הזמני, שכן המבקש מוכן להשלים את עסקת המכר.

4.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

הלכה מושרשת היא כי מרחב שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בתחום של מתן סעדים זמניים הוא רחב, והתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה נעשית במשורה ובמקרים חריגים בלבד ( רע"א 1389/12 הרצל לביא נ' עזבון המנוח מאיר פלדמן ז"ל , פס' 6 והאסמכתאות שם (5.4.2012); רע"א 1379/16 נופי נ' נופי , פס' 4 (3.4.2016)). לא שוכנעתי כי מקרה זה נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. אפרט בקצרה.

5.

ראשית, ובניגוד לטענותיו של המבקש, החלטתו של בית משפט קמא לא התבססה בעיקרה על שאלת סופיות ההסכם שנכרת בין הצדדים. כפי שפורט, בית המשפט פתח את הכרעתו בכך שיש לדחות את הבקשה משיקולי יושר , וזאת לנוכח התנהלות שמעוררת סימני שאלה של ממש סביב התנהלותו של המבקש, בכל הנוגע למסמך שהגיש לבית המשפט והכיתוב שנעשה על גביו. לעניין זה יובהר כי בבקשתו דנן המבקש נמנע לחלוטין מלהתייחס לקביעתו זו של בית משפט קמא, ודי בכך כדי להביא לדחיית בקשתו.

6.

שנית, הדיון של בית משפט קמא בנוגע למאפייני ההסכמות בין הצדדים ומעמדם של המתווך ובאת כוח המשיב, נעשה כאמור למעלה מן הצורך. מכל מקום, למקרא החלטתו של בית משפט קמא, בקשתו של המשיב, ופרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא, לא שוכנעתי כי יש מקום להתערבות ערכאת הערעור.

אציין, כי המתווך העיד כי עמד בתוקף על כך שהמבקש ימחק את המילים "זכרון דברים" מהמסמך, וזאת משום שהוא אינו רשאי לנהל מו"מ בשם המשיב ולחתום על זכרון דברים. לדבריו, חתימתו נעשתה אך ורק לצורך אישור כי קיבל לידיו את שיק הביטחון (עמ' 23 לפרוטוקול). באשר לבאת כוח המשיב, זו הבהירה בעדותה כי אין לה יפוי כח למכור את הדירה, וכי רק לאחר גיבוש טיוטה סופית זו מועברת למשיב, ובאישורו ניתן לחתום על הסכם. לדבריה, היא הבהירה זאת לבאת כוחו של המבקש לאורך כל הדרך (עמ' 16 לפרוטוקול). בית משפט קמא ביכר כאמור את גרסתו של המתווך על פני גרסתו של המשיב, ובנוסף קבע כי לא עלה בידי המבקש להוכיח ברף הנדרש כי הוצג בפניו מצג לפיו באת כוח המשיב היא מיופת כוחו לצורך התקשרות בהסכם המכר. קביעה זו נעשתה על בסיס התרשמות בלתי אמצעית מן העדים שהעידו לפניו, ולמקרא פרוטוקול הדיון, לא שוכנעתי כי יש מקום להתערב במסקנתו.

לבסוף, לא למותר להזכיר כי היה זה המבקש שהודיע על "פיצוץ" העסקה, ואף פעל לביטול שיק הביטחון שמסר. בגדרה של החלטה זו, אין בכוונתי להידרש לשאלה אם אמנם מדובר היה בביטול שנעשה "בעידנא דריתחא", ומה נפקות העניין לגבי התובענה שהגיש המבקש. החשוב לענייננו, שככל שמדובר בבקשה למתן סעד זמני, נחה דעתי כי לא עלה בידי המבקש לעמוד ברף הנדרש לצורך היענות לבקשתו, וזאת אף אם אניח לטובת המבקש כי מאזן הנוחות נוטה במידת מה לטובתו.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.