רע"א 683/16 רע"א 683/16

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ע' רביד ) בת"א 45695-01-16 מיום 24.1.2016, בה נדחתה בקשתו של המבקש להטלת עיקול זמני על נכסי המשיב במעמד צד אחד.

רקע

2.המבקש (להלן: גוטסמן ), עורך-דין במקצועו, הגיש תביעה נגד המשיב 1 (להלן: שחמון ), אזרח ותושב קנדה, אותו ייצג בהליכים משפטיים בישראל. עניינה של התביעה בסכומי שכר טרחה שנטען כי שחמון חב לגוטסמן; התביעה הועמדה על סך של 3,000,000 ₪.

3.יחד עם התביעה נכרכה בקשה להטלת עיקול זמני על נכסיו של שחמון. עיקול אחד שהתבקש הוא על סכום של 746,438 ₪ אשר שייך לשחמון אך מצוי בחשבון פיקדון אצל גוטסמן. מדובר בסכומי כסף שהופקדו כערבון בהליכי ערעור בקופת בית המשפט, והוחזרו בתום ההליכים לידי גוטסמן. בנוסף, נתבקש להטיל עיקול על נכס מקרקעין של שחמון המצוי בהרצליה. נטען כי למיטב ידיעתו של גוטסמן זהו הנכס היחיד של שחמון בישראל, למעט נכס בשומרון שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לממשו.

4.באשר לנחיצות הטלת העיקול, נטען כי אין זו הפעם הראשונה ששחמון חב כספים לעורך-דינו, ולמעשה גוטסמן ייצג את המשיב בהליכים מול עורך-דינו הקודם בנוגע לחוב שכר טרחתו. יתרה מכך, שחמון חב לגוטסמן סכום של כ-80,000 ₪ (ללא קשר לעיקר התביעה דנן), סכום המעוגן בהסכם שכר הטרחה בין הצדדים מיום 23.2.2015, שלא שולם לו עד כה. דבר זה מצביע על הקושי העתידי במימוש פסק דין לטובת גוטסמן, ככל שיינתן. נוסף לכך צוין כי במסגרת התביעה שניהל עורך דינו הקודם של שחמון נגדו, הוטל עיקול על מקרקעין אלו. זאת ועוד, שחמון מכר כבר יחידת דיור אחת במקרקעין שעיקולם מבוקש, וככל שהעיקול לא יוטל בהקדם ובמעמד צד אחד, הוא עלול להמשיך ולמכור חלקים מן המקרקעין והטלת העיקול תסוכל.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.בתחילת שבוע זה, ביום 24.1.2016, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה למתן עיקול זמני. בהחלטה נקבע כי דין הבקשה להידחות, וזאת משום שהיא איננה מבוססת על ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, כנדרש בתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). בהחלטה נקבע כי אין די בטענה ששחמון הוא אזרח זר, ושלדעת גוטסמן מדובר בנכס היחיד של שחמון בארץ, כדי להצדיק את הטלת העיקול. כמו כן, בית המשפט לא שוכנע כי עילת התביעה מצדיקה הטלת עיקולים כמבוקש בבקשה.

6.על החלטה זו משיג גוטסמן בבקשת רשות הערעור שלפני. בבקשה נטען, כי די בכך שחובו של שחמון טרם שולם לו כבר תקופה ארוכה, וכן ששחמון מכר חלקים מנכס המקרקעין, כדי להצביע על הקושי שיתעורר במימוש פסק הדין לכשיינתן. בנוסף, כאמור, הוטל בעבר עיקול על נכס זה במסגרת תביעת עורך-דינו הקודם של שחמון, וכשם שהטלת העיקול היתה נחוצה אז, כך היא נחוצה עתה. הלכה פסוקה היא שההכבדה הנדרשת במסגרת בקשה לעיקול זמני היא ברמה נמוכה ביחס לסעדים הזמניים האחרים; אין חובה להוכיח כוונה להברחת נכסים, ולעתים די בכך שסכום התביעה גבוה על מנת להצביע על הכבדה במימוש פסק הדין לכשיינתן. נטען כי כזה הוא העניין שלפנינו.

דיון והכרעה

7.דין הבקשה להידחות. לא בנקל יתערב בית המשפט של ערעור בהחלטה בעניין מתן עיקול זמני, והדבר יֵעשה רק במצבים חריגים (רע"א 7561/13 אדיסיאן נ' סומך , פסקה 16 והאסמכתאות שם ( 12.2.2014 )). לא שוכנעתי כי ענייננו הוא אחד מאותם מצבים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

8.נימוקו המרכזי של בית המשפט המחוזי לדחיית הבקשה הוא כי המבקש אינו עומד בתנאי שבסעיף 374(ב) לתקנות, הקובע כי יש להוכיח, בראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. אכן, כבר נפסק כי תוחלת ההכבדה שיש להוכיחהּ בגדרי העיקול הזמני, היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים" (דודי שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים תהליכים ומגמות

431-430 (2007); וראו רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר , פסקה יב (29.1.2007); רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC , פסקה 6 (28.11.2007) (להלן: עניין בנק דיסקונט )). אלא שגם בהינתן שמדובר ברף נמוך, עדיין יש לבססו. יסוד ההכבדה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצדו (עניין בנק דיסקונט , פסקה 6 והאסמכתאות שם).

9.בענייננו, בכל הנוגע ליכולתו של שמחון לשלם את אשר ייפסק נגדו, לא נטען אלא שמדובר באזרח ותושב חוץ לארץ שיש לו נכס יחיד בישראל, שהוא נמנע עד כה מלשלם חוב למבקש, שהוא מכר חלק מן הנכס, ושבעבר הוטל על נכס זה עיקול. האם די בכך כדי לעבור את הרף הניצב בסעיף 374(ב) לתקנות?

10.בית המשפט המחוזי ענה על שאלה זו בשלילה. דומני, כי החלטה זו בדין יסודה. הטלת עיקול על נתבע שהוא תושב חוץ המחזיק נכס בישראל נדונה במספר הזדמנויות בבית משפט זה. בעניין כפרית (רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ'

ICC INDUSTRIES INC (4.1.2007) (להלן: עניין כפרית )) נקבע כי

עצם העובדה שבעל דין יֵאלץ לממש את זכייתו בחוץ לארץ כשלעצמה

אינה מהווה הכבדה המצדיקה הטלת עיקול זמני על נכסיו בישראל. קביעה זו נתמכה במספר נימוקים. ראשית, לבעל דין אין ציפיה מוגנת כי בעל דינו יחזיק בנכסים בישראל דווקא; שנית, את דרישת ההכבדה יש לבחון על-פי המהות, קרי על-פי יכולתו של הזוכה הפוטנציאלי לממש את זכייתו. מימוש פסק הדין בחוץ לארץ אמנם צופן בחובו קשיים, אך אין בעצם הדבר הזה כדי להצביע על העדר יכולת לממש את פסק הדין; שלישית, הגישה הפסיקתית היא שאין לתת צווי עיקול על דרך השגרה, ועל-כן מוטב להימנע מקביעה קטגוריאלית גורפת לפיה במצב כזה כשלעצמו נוצרת הכבדה המצדיקה הטלת עיקול זמני. בעניין בנק דיסקונט

אומצה הקביעה שבעניין כפרית , תוך שהובהר כי אף שאין מדובר בשיקול בלעדי המצדיק הטלת עיקול כשלעצמו, מדובר באחד מן השיקולים המשפיעים על בחינתה של שאלת ההכבדה.

11.משנקבע כי לא די בכך שמדובר בתושב חוץ שברשותו נכס יחיד בישראל, נפנה לבחון את יתר הטענות שנטענו בבקשה. הטענה בדבר קיומו של חוב שטרם שולם אינה טענה מספקת לעניינה של בקשה זו, משום שהטענה לפיה חוב זה לא שולם נטענת כלפי שחמון במעמד צד אחד, מבלי שנשמעה התייחסותו של שחמון לגביה. העובדה שבמסגרת הליך אחר הוטל עיקול זמני על הנכס, אינה מלמדת שגם בענייננו יש לעשות כן, משום שהאיזון בין מכלול השיקולים הנוגעים להטלת העיקול עשוי להשתנות ממקרה למקרה. העובדה ששחמון מכר יחידת דיור אחת מן הנכס שבבעלותו אין בה כשלעצמה כדי ללמד על כוונה להבריח נכסים. שיעורו של הסכום הנתבע אכן עשוי לשמש אינדיקציה לקושי לממש את פסק הדין, אולם הדבר נכו ן

"כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק-חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' אטיאס (עטיה) , פסקה 4 (19.3.2006)). בענייננו – וזהו הקושי המרכזי הטמון בבקשה – לא נטענה טענה כלשהי באשר למצבו הכלכלי של שחמון וביכולת להיפרע ממנו סכום כספי מעין זה . במצב זה, מובן מדוע לא שוכנע בית המשפט המחוזי בדבר קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין לכשיינתן; ומכל מקום, גם אם ניתן היה לסבור אחרת, הרי שאין עילה להתערבותה של ערכאת הערעור בכך.

12.לפיכך, הבקשה נדחית; משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.