רע"א 2705/18 מגדל הזוהר לבניין בע"מ נ. מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל

1.

מונחת לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפיה בוטל צו מניעה זמני שניתן ביום 6.1.2000 (ת"א 9231-02-17, כב' השופטת ח' קיציס ).

היות שערכאה קמא האריכה בכתיבת קורותיו של התיק, ומשום שההליך החל כבר בשנת 1997 – הרקע העובדתי יוצג בקצרה. בשנת 1997 פרסמה משיבה 1, רשות מקרקעי ישראל, מכרז לצורך התקשרות בהסכם למתן רשות לתכנון, פיתוח ובינוי יחידות דיור חדשות. המכרז כלל שני שלבים: חתימה על חוזה למתן רשות כאמור, וחתימה על הסכם נוסף למטרת פינוי שכונת המגורים במקום, פיתוח והקמת יחידות דיור (להלן: ההסכם ). המבקשות, חברות בע"מ, זכו במכרז ובחודש פברואר 1998 נחתם ההסכם. ביוני של אותה השנה נחתם מסמך נוסף (להלן: מסמך ההבנות ). במרץ 1999 הודיעה משיבה 2, עיריית גבעת שמואל, כי מסמך ההבנות, ובהמשך גם כל מסמכי המכרז וכן המכרז עצמו, נעדרים תוקף והם בטלים מבחינתה. זאת בין היתר נוכח עבירות פליליות בהן הורשעו המעורבים במכרז. כתוצאה מכך, המבקשות תבעו את המשיבות, וביקשו במסגרת זו צו מניעה זמני. ניתן צו מניעה ארעי, ולאחריו זמני, לפיו אסור למשיבה 2 לצאת במכרז בנוגע למקרקעי המכרז, להתקשר בהסכם המקנה זכויות בהם או לפעול לתכנון עליהם. ביום 10.7.2017 הוגשה בקשה מטעם משיבה 2 לביטול צו המניעה. בית המשפט המחוזי נעתר לה – ומכאן הבקשה המונחת לפני.

2.

לאחר בחינת הבקשה והתשובה, לא מצאתי פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. בנוגע לטענת המבקשות המופנית כנגד עצם ההצדקה לעיון מחדש בצו, בית המשפט המחוזי עמד על כך שתנאי תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מתקיימים. אכן, הנטל לשכנע כי מתקיימות נסיבות המצדיקות שינוי של החלטה שניתנה רובץ לפתחו של המבקש את השינוי. בענייננו, חלפו 18 שנה ממתן הצו. במהלך זמן זה נערכו הליכים רבים בין הצדדים והתמונה העובדתית השתנתה, כפי שמפרטת החלטת ערכאה קמא. במקרים המתאימים חלוף הזמן מהווה, כשלעצמו, נסיבה המצדיקה עיון מחדש בהחלטה (ראו למשל, רע"א 4825/08 פרס נ' תם

(02.04.2009)). כמובן שאין משמעות הדבר כי יש לבטל את הצו בכל מקרה בו חלפה תקופת זמן משמעותית, אלא שיש מקום לעיתים לבחון פעם נוספת את הדברים. בנוגע לטענות לדחייה על הסף שהעלו המבקשות, ערכאה קמא דנה בהן, ומצאה כי אין בהן ממש. הטעם המרכזי בכך הוא שניתן לבחון את התנהלות הרשות החל ממועד חידוש התביעה – שנת 2017. כידוע ככלל, החלטות המבכרות את קיומו של ההליך יבחנו בזהירות יתרה, ולא שוכנעתי כי מקרה זה מצדיק סטייה המכלל.

באשר לביקורת הערעורית, נקודת המוצא לבחינה היא כי זו מצומצמת

(ראו למשל, רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני , 5 (22.10.2017); רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (28.06.2010)). כלל ידוע הוא כי בבקשה מעין זו על הערכאה המבררת להתייחס לשני שיקולים מרכזיים: סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. ערכאה קמא קבעה כי בכל הקשור להסכם הפיתוח "סיכויי התביעה נמוכים ואפילו קלושים" (ראו סעיף 92 לפסק דינה). ברם לא על כך נשים את הדגש.

באשר למאזן הנוחות, הזרקור הושם על מספר נקודות: ראשית, העובדה כי חלפה תקופה ארוכה ביותר מיום מתן הצו, וזאת מבלי שסיום ההליך העיקרי נראה באופק. כל זאת עת עסקינן בתכנית שמטרתה לשפר את חיי תושבי המקום, ואשר ההתמהמהות בקידומה פוגעת בראש ובראשונה בהם. שנית, והדברים קשורים, יש לתת את הדעת לנזק שיגרם לכל אחד מן הצדדים בביטול הצו או בהותרתו על כנו. מן העבר האחד ניצב נזקן של המבקשות. מדובר הן על כספים שהוצאו נוכח הזכייה במכרז, והן על הרווח הכלכלי הפוטנציאלי מקיומו (ראו סעיפים 62, 90-91 לבקשה). ואולם, ערכאה קמא קבעה כי ככל שיגרם למבקשות נזק – הרי שמדובר בנזק כלכלי, שאינו בלתי הפיך אלא בר פיצוי. מן העבר האחר ניצבת העובדה שהמשיבות לא הצביעו על נזק שיגרם להן מביטול הצו.

בית המשפט המחוזי מצא כי נוכח האמור יש מקום לדון במסגרת מאזן הנוחות גם בנזק שעשוי להיגרם לתושבי השכונה, בהיותו הנזק הפוטנציאלי העיקרי מהותרת הצו על כנו. יצוין כי כל צד גרס כי השני פוגע בדיירים במעשיו, ואף הציג ראיות לתמיכה בטענותיו. ערכאה קמא הטעימה כי תושבי השכונה סובלים במשך שנים רבות מכך שהעניין מתעכב, ועל כן יש להבטיח כי מימוש הפרויקט יקודם במהירות במקביל לקידום הליכי תכנון. עוד הוטעם כי העירייה מקדמת שתי תכניות, ועלתה טענה כי צו המניעה פוגע בוודאות הנדרשת לצורך הוצאתן לפועל. לאחר דיון בעניין, נקבע כי על מנת לקדם את אינטרס התושבים יש לקשור בין התכניות, כך שהקרקע בה עסקינן תסייע במציאת פתרון למצוקת תושבי השכונה ולא תשמש לצרכים אחרים. על כן נקבע כי בכפוף לתיקון תקנוני התכניות המדוברות, כך שתיכלל בהם הוראה הקושרת בין שתי התכניות – צו המניעה יבוטל.

נוכח האמור, מצאתי כי מקרה זה אינו מצדיק מתן רשות ערעור והתערבות בשיקול דעתה של ערכאה קמא. לא ניתן לסיים מבלי להדגיש את המובן מאליו – יש לערוך מאמץ של ממש לסיים תיק זה בהקדם האפשרי. זאת לנוכח ההיסטוריה הארוכה של ההליך והשלכת נתון זה גם על צדדי ג'. מבלי לקבוע מה הן הסיבות להתארכות ההליכים, התוצאה מדברת נגד עצמה.

3.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.