רע"א 329/17 חברת "גונתר אנרגיית רוח בע"מ" נ. מר אייל מלמד

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ) בפש"ר 49829-11-12 מיום 6.12.2016.

רקע

1.

ד"ר אברהם מלמד ז"ל (להלן: אברהם ) הקים מספר חברות בתחום אנרגיית הרוח בישראל, כאשר אחת מהן היא המשיבה 3, חברת "אנרגיית רוח ירוקה בע"מ" (להלן: אר"י ). בעת פטירתו, בשנת 2013, היה אברהם הבעלים של כ-68% מההון המונפק של אר"י. המשיב 1, איל מלמד (להלן: מלמד ), הוא בנו ויורשו של אברהם.

2.

המבקשת היא חברת "גונתר אנרגיית רוח ירוקה בע"מ" (להלן: גונתר ), והיא הבעלים של 25% ממניות אר"י.

3.

ד"ר צהל הראל (להלן: החייב ) הוא בנו החורג של אברהם, ואחיו החורג של מלמד. עיקר נכסיו של החייב הם מניותיו באר"י. לפני בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מתנהל הליך פשיטת רגל של החייב (פש"ר 49829-11-12) החל מחודש פברואר 2013 , כאשר עורכי הדין ארז חבר ואשר אקסלרוד משמשים כמנהלים מיוחדים לנכסיו (להלן: המנהלים המיוחדים ).

4.

בתמצית שבתמצית יאמר, כי בין המנהלים המיוחדים לבין מלמד גובש מתווה מסוים, וזאת בעקבות מחלוקת שהתעוררה סביב הבעלות במניות אר"י. במתווה הוסכם כי מניותיהם של מלמד, של החייב ושל בעל מניות נוסף, יימכרו כמקשה אחת על ידי המנהלים המיוחדים. מתווה זה אושר על ידי בית המשפט המחוזי.

5.

בהמשך לאמור, ניהלו מלמד והמנהלים המיוחדים (שפועלים כאמור בשם החייב. ביחד יכונו להלן: המוכרים ) משא ומתן עם החברה הרוכשת (להלן: הרוכשת ) למכירת המניות, שהסתיים בניסוחו של הסכם מכר, לפיו תימכרנה 75% ממניותיה של אר"י. בסעיף 6.2 להסכם המכר נקבע כי במועד השלמת עסקת המכר תבוצענה מספר פעולות באופן סימולטני, כאשר כל פעולה מותנית בביצוען של יתר הפעולות. בין היתר הוסכם, כי המנהלים המיוחדים יעבירו בהעברה בנקאית את מלוא התמורה המופקדת בחשבון הנאמנות לחשבונות הבנק עליהם יורו המוכרים. כמתואר בהחלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה דנן, גונתר לא הביעה כל התנגדות לאישור הסכם המכר. וכך, ביום 12.7.2016 אישר בית המשפט את הסכם המכר. משהתקיימו התנאים המתלים לקיום ההסכם, נקבעה ישיבה להשלמת העסקה ליום 1.12.2016 (להלן: ישיבת הקלוזינג ).

6.

ביני לביני, ביום 30.11.2016, הגישה גונתר בקשה לבית המשפט המחוזי, ובמסגרתה ביקשה כי תקוים ישיבת דירקטוריון של אר"י, על מנת להסדיר עניינים טכניים הקשורים בין היתר להעברת המניות; התפטרות הדירקטורים המכהנים וכיוצא בזאת. בעקבות בקשה זו, התקיימו דיונים בין נציגיה של גונתר לבין נציגי מלמד והמנהלים המיוחדים, ובסופם גובש ונחתם ביום 30.11.2016 מתווה דיוני מוסכם, במסגרתו הוסכם כי על סדר היום של ישיבת הדירקטוריון שתיערך ביום 1.12.2016 יעמוד לדיון ולהצבעה, בין היתר, אישור העברת המניות לרוכשת.

7.

ואולם, ביום 29.11.2016 הגישה גונתר תביעה נגד מלמד (ת"א 65527-11-16) לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו וכן בקשה להטלת עיקולים זמניים במעמד צד אחד. עוד באותו היום הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על מתן צו עיקול זמני, ובתוך כך על עיקול זמני של כל הכספים המגיעים למלמד כנגד מסירת מניותיו באר"י לרוכשת בהתאם להסכם המכר. גונתר לא גילתה למלמד ולמנהלים המיוחדים אודות קיומו של צו העיקול הזמני עת קיימו הצדדים דיונים ביום 30.11.2016, ורק ביום 1.12.2016, זמן קצר בלבד לפני ישיבת הקלוזינג, הובא קיומו של הצו לידיעתם. נוכח זאת, עסקת המכר לא הושלמה (יצוין כי יום זה היה המועד האחרון לביצוע עסקת המכר).

8.

בעקבות זאת הגיש מלמד "בקשה דחופה למתן הוראות", במסגרתה עתר לחיובה של גונתר לבצע את כלל הפעולות הנדרשות לשם הסרת כל עיקול שהוטל על כספי התמורה שהיה אמור מלמד לקבל, בהתאם להסכם המכר שאושר על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 12.7.2016.

החלטת בית המשפט המחוזי מושא בקשת רשות הערעור

9.

ביום 5.12.2016 התקיים דיון במעמד הצדדים, וביום 6.12.2016 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, ובמסגרתה הורה בית המשפט על ביטול העיקול הזמני שהוטל על כספי התמורה שהיו מיועדים למלמד עבור מכירת מניותיו באר"י, וכן על המניות עצמן.

10.

בית המשפט המחוזי עמד על השתלשלות האירועים, וקבע כי העיתוי בו בחרה גונתר להגיש בקשה למתן צו עיקול, מלמד על שימוש לרעה מצידה בהליכי משפט וכוונה להביא לסיכול השלמת ביצוע עסקת המכר. בית המשפט קבע כי הסכם המכר אושר על ידי בית המשפט לפני כחצי שנה, ועילות התביעה להן טוענת גונתר, עומדות לה למעשה כבר שנים רבות כך שהיתה לה האפשרות להגיש את התביעה ואת הבקשה למתן צו עיקול במועד מוקדם יותר. אף על פי כן, גונתר בחרה להגיש את התביעה רק במועד הסמוך להשלמת עסקת המכר, וזאת ללא כל הסבר מניח את הדעת. בית המשפט הדגיש כי צו העיקול ניתן לבקשתה של גונתר עובר לחתימתה על ההסדר הדיוני, ולאורך כל אותו היום היא הסתירה את דבר קיומו מן הצדדים. החלטתה לחשוף את קיומו של הצו רק רגעים ספורים לפני ישיבת הקלוזינג, באופן שלא איפשר להשלים את העסקה, מעידה על כוונתה לסכל את העסקה. בהקשר זה נקבע עוד, כי צו העיקול הזמני שהוטל אכן מנע את השלמת העסקה, שכן בהסכם המכר נקבע כי במקביל להעברת המניות וחתימת מסמכי העסקה, יעבירו המנהלים המיוחדים את מלוא התמורה המופקדת בחשבון הנאמנות לחשבונות הבנק עליהם יורו המוכרים. משצו העיקול מונע את השלמת מהלך זה, קרי את כניסתם של הכספים לחשבונות הבנק, הוא מסכל למעשה את השלמת עסקת המכר.

11.

בית המשפט המחוזי המשיך וקבע, כי התנהלותה הקלוקלת של גונתר נלמדת גם מן העובדה שהיא הסתירה מבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בדונו בבקשתה למתן צו עיקול זמני, עובדות מהותיות " שיש להניח שלו היו מובאות לידיעתו, לא היה ניתן הצו, ככל שהוא נוגע למניות ולתמורה בגינן, והכוונה לשלב בו עמד ביצוע הסכם המכר והשלמתו, מועד הקלוזינג, תנאי ההסכם, אישורי בית המשפט שניתנה להסכם זה וכו' ".

12.

בית המשפט המחוזי הוסיף כי גם בעבר ניסתה גונתר לסכל הליכים בהם נקטו המנהלים המיוחדים למכירת מניותיו של החייב, ובעקבות זאת אף הוציא בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' ברנר ) בפר"ק 38411-08-15 (במסגרתו נדונו הליכי מכר מניותיה של אר"י) צו מניעה זמני " האוסר על גונתר וכל מי מטעמה, לרבות הגורמים הנזכרים בסעיף א' לבקשתו של מלמד, לבצע כל פעולה של דיספוזיציה, דילול, הקצאה או השקעה בחברה, וכן להכשיל או לפגוע בדרך אחרת בהליך מכירת המניות באמצעות המנהלים המיוחדים (למעט הזכות להתנגד למכירה במסגרת האסיפה שתכונס לשם דיון בהצעת ההסדר), והכל עד החלטה אחרת " ( החלטה מיום 5.5.2016) . צו מניעה זמני זהה לזה הוצא גם על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת ההליך דנן, ביום 16.6.2016.

13.

נוכח כל האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי יש להורות על ביטול צו העיקול הזמני שהוטל, בכל הנוגע לכספי תמורת המניות או המניות עצמן. בית המשפט הוסיף וציין כי סמכותו לבטל את צו העיקול נתונה לו כבית משפט של פשיטת רגל, מכוח סעיף 178(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ), הקובע כי בית משפט של פשיטת רגל לא יוגבל בהפעלת סמכותו על ידי צו שהוצא על ידי בית משפט אחר.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

תמצית טענות הצדדים

14.

בבקשתה טוענת גונתר כי החלטת בית המשפט המחוזי מעוררת שאלה משפטית עקרונית הנוגעת לתכליתו, היקפו, מעמדו ונפקויותיו של צו עיקול זמני על עסקת מכר והשלמתה, ומשכך יש ליתן לה רשות ערעור. לגופם של דברים טוענת גונתר, כי בית המשפט שגה בקבעו כי צו העיקול הזמני מסכל את עסקת המכר. לשיטתה, עסקת המכר מעולם לא הותנתה בקבלת התמורה בפועל על ידי מלמד, וכך גם הסכם המכר אינו מחייב קבלת התמורה בפועל על ידו, אלא אך נקבע כי הכספים "יועברו" למלמד. עוד טוענת גונתר, כי בית המשפט שגה בקביעתו כי הגשת הבקשה למתן צו לעיקול זמני, במועד שהוגשה, נעשתה מתוך כוונה לסכל את השלמת עסקת המכר. בהקשר זה טוענת גונתר, כי מלמד ביקש להבריח את כספי התמורה שהיה אמור לקבל, ולהעבירם לבא כוחו בגין חוב שכר טרחה הקיים לו. בשל כך, ונוכח תביעתה הכספית של גונתר נגד מלמד, ההחלטה להגיש בקשה למתן צו עיקול זמני הייתה החלטה נכונה וצודקת. בהקשר זה טוענת גונתר עוד, כי בית המשפט לא נתן משקל בהחלטתו לחוסר תום ליבו של מלמד לאורך ההליך ולרצונו להבריח את כספי התמורה כאמור. גונתר ממשיכה וטוענת כי בית המשפט חרג מסמכותו בקביעתו כי הוסתרו מבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו עובדות מהותיות, ולראיה בדיונים מאוחרים שהתקיימו באותו בית משפט לא הייתה כל אמירה מצד בית המשפט שיש בה כדי ללמד כי גונתר אכן הסתירה מידע הנדרש לצורך מתן צו העיקול הזמני. עוד טוענת גונתר כי צו העיקול הזמני כלל לא נגד את צווי המניעה שהוצאו נגדה, שכן תוקפם של צווים אלה היה עד למועד אישור הסכם המכר, וזה אושר כבר לפני חודשים רבים. לבסוף, נטען כי סעיף 178(ב) לפקודה אינו מסמיך את בית המשפט לבטל את צו העיקול הזמני, שכן סמכות זו מוגבלת להבטחת תמורה לה זכאית קופת פשיטת הרגל, ואילו במקרה דנן עסקינן בתמורה לה זכאי, לכאורה, מלמד, שכלל אינו פושט רגל.

15.

בתשובתו לבקשת רשות הערעור טוען מלמד כי אין מקום ליתן רשות ערעור במקרה דנן, שכן עסקינן בהחלטה בדבר סעדים זמניים אשר לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב לגביה, והתערבותה של הערכאה הערעורית תיעשה במקרים חריגים בלבד, שהמקרה דנן אינו אחד מהם. לגופם של הדברים, נטען כי בהסכם המכר נכלל תנאי מפורש לפיו השלמת העסקה תיעשה רק כאשר תבוצענה מספר פעולות באופן סימולטני, ופעולות אלה כללו העברת מלוא התמורה מהמנהלים המיוחדים אל חשבונות הבנק עליהם יורו המוכרים. אם כן, העיקול שהוטל במסגרת תביעתה של גונתר עצר את השלמת עסקת המכר, שכן מבלי שניתן לבצע העברה בנקאית של התמורה, לא ניתן לבצע גם את יתר הפעולות עליהן הוסכם בעסקת המכר. עוד נטען, כי לבית משפט של פשיטת רגל קיימת סמכות לבטל צווים שהוטלו על ידי בית משפט אחר מכוח סעיף 178 לפקודה, המקנה לו סמכות כללית ורחבה ביותר להתערב בכל עניין הקשור להליך שלפניו. בפרט נטען, כי סעיף 178(ב) לפקודה מדגיש את סמכותו הרחבה של בית משפט של פשיטת רגל, שכן הוא אינו מוגבל על ידי צווים שהוצאו על ידי בתי משפט אחרים. בענייננו, נטען כי העיקולים שהוצאו במסגרת תביעתה של גונתר, הוצאו תוך מרמה והטעיה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ומשכך בצדק הפעיל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד את סמכותו וביטל את צו העיקול הזמני. הדברים נכונים ביתר שאת, נוכח העובדה כי צו העיקול הוצא בניגוד לצווי המניעה המפורשים שהוצאו על ידי שתי ערכאות שיפוטיות, ומבלי שהובאו לידיעת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו עובדות מהותיות, לרבות: קיומו של תיק פשיטת הרגל; ההחלטה שאישרה את הסכם המכר; וקיומם של כל ההליכים הקודמים שנוהלו. כך גם נטען כי שימושה של גונתר לרעה בהליכי משפט מקבל חיזוק נוסף בדמות בקשה נוספת שהגישה גונתר, בשם אר"י, למתן צווים ארעיים בעלי תוקף דומה לבית המשפט המחוזי בנצרת. ניסיונה לקבל סעד דומה משתי ערכאות שונות מדגיש גם הוא את התנהלותה חסרת תום הלב.

16.

בתשובתם לבקשת רשות הערעור טוענים המנהלים המיוחדים ראשית, כי עסקינן במעשה עשוי, נוכח העובדה שהחלטת בית המשפט המחוזי להסרת צו העיקול הזמני איפשרה הלכה למעשה את כינוס ישיבת הקלוזינג, במסגרתה הועברו כספי התמורה למוכרים, ובד בבד הועברה הבעלות במניות אר"י לרוכשת. משבחרה גונתר שלא להגיש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, אנו עוסקים למעשה בענין תיאורטי גרידא. לגופו של ענין נטען, כי הבקשה למתן צו עיקול זמני הוגשה על ידי גונתר בעיתוי שהוגשה, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט ותוך הטעיית ערכאות שיפוטיות שונות, מתוך כוונה ברורה לסכל את השלמת העסקה. בניגוד לטענתה של גונתר, צו העיקול מנע את העברת הכספים לידי מלמד, ובכך לא התאפשר לקיים את סעיף 6.2 להסכם המכר. המנהלים המיוחדים מדגישים כי גונתר יכלה להגיש את תביעתה נגד מלמד מעת קבלת אישור בית המשפט המחוזי להסכם המכר ביום 12.7.2016, ואולם בחרה שלא לעשות כן מתוך ידיעה ברורה כי מלמד לא יסכים למכור את מניותיו בחברת אר"י במידה וייפתח נגדו הליך משפטי על ידי מי מבעלי המניות באר"י. יתר על כן, נטען כי גונתר אכן הסתירה מבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שתי עובדות מהותיות: האחת, גונתר לא גילתה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו אודות קיומם של צווי המניעה שהוצאו נגדה; והשניה, גונתר לא גילתה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו אודות הסכם המכר שאושר על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. נטען כי לו בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו היה יודע עובדות אלה, הוא בוודאי לא היה מעניק סעד זמני במעמד צד אחד, אשר מנוגד לצווי המניעה שהוצאו קודם לכן. באשר להיקף סמכותו של בית המשפט של פשיטת רגל לפי סעיף 178(ב) לפקודה; נטען כי סעיף זה מקנה סמכות רחבה לבית משפט של פשיטת רגל להחליט בכל שאלה בעניין שנדון לפניו, ובעניין הקשור לעניין הנדון לפניו. צו העיקול הזמני שהוצא פגע גם בקופת פשיטת הרגל, שכן הוא מנע את העברת המניות על ידי מלמד לרוכשת, ובכך סיכל את השלמת העסקה בשלמותה. משכך, קנה בית המשפט המחוזי את הסמכות לבטל את צו העיקול הזמני.

17.

אר"י מצטרפת לטענותיה של גונתר, וטוענת כי אין בצו העיקול הזמני כדי לסכל את מימוש העסקה, שכן העסקה מעולם לא הותנתה בקבלת התמורה בפועל על ידי מלמד. עוד מתנגדת אר"י לפרשנותו של בית המשפט המחוזי לסעיף 178(ב) לפקודה, וטוענת כי הוא אינו מסמיך את בית המשפט לבטל עיקול זמני שהוטל על צדדים שאינם קשורים בהליך פשיטת הרגל. כן טוענת אר"י, כי בית המשפט שגה בקביעתו כי בקשתה של גונתר לצו עיקול זמני עלתה לכדי שימוש לרעה בהליכי משפט, וכי דווקא מלמד ובאי כוחו הם שבמשך שנים רבות חסמו ניסיונות לקיים דיון ענייני בטענות שהועלו נגד מלמד ונגד חברות שבשליטתו.

דיון והכרעה

18.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובות המשיבים לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

19.

בפתח הדברים יאמר, כי גונתר העלתה טענה מקדמית לפיה ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור מהווה "פסק דין חלקי", אשר סיים הלכה למעשה את עסקת המכר ובכך סתם את הגולל על הטענות בדבר תוקפו של צו העיקול הזמני. משכך, טענה גונתר, יש לדון בבקשתה כבערעור בזכות (ואולם ציינה כי למען הזהירות, הוגשה הבקשה כבקשת רשות ערעור). אין בידי לקבל טענה זו. כידוע, בענייני פשיטת רגל קובע סעיף 182(א) לפקודה כי זכות ערעור עומדת למי שנפגע מ"צו בפשיטת רגל". משכך, עלינו לבחון תחילה האם ענייננו ב"צו פשיטת רגל", וככל שאין מדובר בצו כאמור, חלים על ההחלטה דיני הערעור הרגילים, המבחינים בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת" באמצעות מבחן סיום התיק (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 126-125 (מהדורה שלישית, 2012). ראו גם, למשל: רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקאות 10-7 וההפניות שם (26.10.2011)). בענייננו, ההחלטה מושא ההליך דנן הינה החלטה המבטלת צו עיקול זמני, והיא אינה עולה לכדי "צו בפשיטת רגל". כך גם מקובלת עלי עמדתם של מלמד והמנהלים המיוחדים, כי החלטתו של בית המשפט לא סיימה את ההתדיינות בתיק פשיטת הרגל, ובוודאי שלא הביאה לסיום המחלוקות בין הצדדים. ודוק. בתיק פשיטת הרגל שבמסגרתו ניתנה ההחלטה מושא הבקשה, ממשיכה ההתדיינות בין הצדדים בנוגע לחלוקת נכסי החייב, ולתביעות החוב נגדו. כך גם תביעתו של גונתר שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ממשיכה להתברר. מעבר לכך, ניתן לומר כי הסרת צו העיקול הזמני לא הביאה לסיומה של עסקת המכר, שכן מהותית, אושרה זו עם אישורו של בית המשפט את הסכם המכר, עוד ביום 12.7.2016. נוכח כל האמור, מסקנתי היא, אפוא, כי החלטת בית המשפט הינה "החלטה אחרת" אשר הדרך להשיג עליה היא באמצעות הגשת בקשת רשות לערער (ואכן, כך הגישה גונתר את הבקשה דנן).

20.

אם כן , ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לבטל צו עיקול זמני, וכידוע, "נקודת המוצא היא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים, אלא במקרים חריגים בלבד" (רע"א 3618/16 פלוני נ' פלונית , פסקה 6 (21.6.2016). ראו גם למשל: רע"א 972/15 אבו סמרה נ' עו"ד סקלר , פסקה 11 (17.2.2015); רע"א 10277/08 גסטטנרטק בע"מ נ' האוניברסיטה העברית בירושלים , פסקה 8 (12.3.2009)). המקרה שלפנַי אינו נכלל בגדר מקרים חריגים אלו. טענות הצדדים נבחנו באריכות על ידי בית המשפט המחוזי, והחלטתו פורטה ונומקה כדבעי. מעבר לכך, גונתר ביקשה לשוות לבקשת רשות הערעור שלפנַי נופך עקרוני המצדיק מתן רשות ערעור, ואולם לא התרשמתי כי הבקשה דנא חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, והיא אינה מעוררת כל שאלה משפטית או עקרונית, המצדיקה מתן רשות ערעור.

21.

למעלה מן הצורך, דינה של הבקשה להידחות גם לגופה. סבורני כי קביעתו של בית המשפט המחוזי – לפיה יש בצו העיקול הזמני שהוטל כדי למנוע את השלמת עסקת מכר המניות, שכן הצו מונע את קיומו של התנאי להעברת התמורה למלמד, כנגד העברת מניותיו למוכרת – במקומה היא. סעיף 6.2 להסכם המכר קובע, בין היתר, כי במועד השלמת העסקה יבצעו הצדדים פעולות שונות באופן סימולטני, כאשר ביצוע כל פעולה מותנה בביצוע יתר הפעולות. כך, סעיף 6.2.3 להסכם המכר קובע בבירור כי " המנהלים המיוחדים יעבירו בהעברה בנקאית את מלוא התמורה המופקדת בחשבון הנאמנות [...] לחשבונות הבנק עליהם יורו המוכרים ". נהיר, אם כן, כי התנאי להעברת הבעלות במניותיו של מלמד לרוכשת, תלוי בקיומו של התנאי לפיו התמורה בעד המניות של מלמד תועבר לחשבון הבנק עליו יורה הוא, וללא קיומו של תנאי זה לא ניתן יהיה להשלים את עסקת המכר. ניסיונה של גונתר לטעון כי השלמת העסקה תלויה אך ורק בהעברת התמורה, קרי תשלומה על ידי המוכרת, ולא בקבלתה בפועל לידי המוכרים (ובהם מלמד), היא טענה בלתי סבירה, שאינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר, כמו גם עם לשון הסעיף עצמה, המציינת בפירוש את " העברת הכספים לחשבונות הבנק עליהם יורו המוכרים " . כך גם טענתו של מלמד, כי לא היה נותן את הסכמתו לביצוע העסקה ולמכירת מניותיו, לו היה יודע כי התמורה בעדן תעוקל עוד לפני שתיכנס לחשבון הבנק שלו, הינה סבירה ומובנת בנסיבות הענין. נוכח כל זאת, מסקנתי היא כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי יש בצו העיקול הזמני כדי לסכל את השלמת עסקת המכר, עליה הוסכם זה מכבר.

22.

כך גם סבורני כי בית המשפט המחוזי היה מוסמך לבטל את צו העיקול הזמני, מכוח סעיף 178 לפקודה. בע"א 3756/92 מנס נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מח(4) 121, 130-129 (1994) עמד בית משפט זה על אופיו והיקפו של סעיף 178 לפקודה, וכך קבע:

"סעיף 178 הינו סעיף סל, המקנה לבית המשפט סמכות רחבה ביותר של מעורבות בהליכי פשיטת-רגל - בכפוף, כמובן, להוראות הפקודה - לרבות מעורבות המתחייבת משיקולי צדק. תכליתו היא להבטיח שבית המשפט לא ימצא עצמו 'חסר סמכות' במקום שהצדק דורש את מעורבותו. הטעם העומד בבסיס חקיקתו של סעיף 178 הנ"ל נעוץ במעמדו של בית המשפט כמפקח על הליכי פשיטת הרגל. נקודת המוצא היא שיש להעניק לבית המשפט סמכויות רחבות ביותר, שתאפשרנה לו לשמור על הליכים תקינים, הוגנים וצודקים, תוך הבטחת איזון בין האינטרסים של כל המעורבים".

סמכותו הרחבה של בית משפט של פשיטת רגל עולה גם מהוראת סעיף 178(ב) לפקודה, לפיה: " בית המשפט הדן בפשיטת רגל לא יוגבל בהפעלת סמכותו על ידי צו מבית משפט אחר, ולא יהיה ערעור על החלטותיו, אלא בדרך הקבועה בפקודה זו ". בענייננו, פשיטא כי אי השלמתה של עסקת המכר הייתה משליכה גם על קופת פשיטת הרגל, שכן התמורה שהייתה אמורה להיות מועברת למנהלים המיוחדים לא הייתה נכנסת אליה. משכך, בית המשפט המחוזי קנה את הסמכות לבטל את צו העיקול הזמני שהוטל, על מנת להבטיח את השלמתה של העסקה. הדברים נכונים ביתר שאת, עת הפעיל בית המשפט את סמכותו משיקולים של צדק, נוכח התנהלותה של גונתר. בית המשפט התרשם כי גונתר נמנעה במכוון, וללא כל הסבר המניח את הדעת מצידה, מלגלות למלמד ולמנהלים המיוחדים אודות קיומו של צו העיקול הזמני, כאשר כל אותה העת ניהלה עימם מגעים לשם השלמת עסקת המכר, שהסתיימו במתווה דיוני מוסכם. החלטתה לחשוף את קיומו של צו העיקול הזמני רק זמן קצר לפני פתיחת ישיבת הקלוזינג, ובכך להכשיל את השלמת העסקה, בהחלט מעידה על התנהלות חסרת תום לב מצידה. לא זו אף זו, אלא שנראה כי התנהלותה זו של גונתר באה לידי ביטוי גם בהליכים קודמים שהתנהלו, ואף הוצאו נגדה בעבר שני צווי מניעה שביקשו למנוע ממנה ביצוע מהלכים שיסכלו את עסקת המכר. בהקשר זה חשוב להוסיף, כי בית המשפט המחוזי, המנהל את הליך פשיטת הרגל זה זמן רב, מכיר לעומק את הנפשות הפועלות ואת ההליכים שהתקיימו, ויש לו היכולת להתרשם מן הצדדים באופן ישיר ובלתי אמצעי, כמו גם לבחון את ההליך המתנהל לפניו "במבט על", על כל השיקולים והאינטרסים השונים המעורבים בו (השוו: רע"א 5308/14 לוי נ' עו"ד גרין , פסקה 7 (21.9.2014), שם נאמרו הדברים בקשר להליך חדלות פרעון, ואולם הם יפים גם לענייננו). נוכח כל זאת, סבורני כי בית המשפט לא חרג מסמכותו עת ביטל את צו העיקול הזמני, והפעיל את שיקול הדעת הנתון לו באופן שקול, סביר ומתקבל על הדעת. משכך, איני מוצא כל מקום להתערבות בהחלטתו זו.

23.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. משנתבקשה תגובתם של המשיבים, תישא גונתר בהוצאותיהם של מלמד והמנהלים המיוחדים, בסך 5,000 ש"ח לכל אחד (סך הכל 10,000 ש"ח).