רע"א 1129/19 אורי יאמין נ. פרונט טופ יזמות בע"מ (בפירוק)

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת בטינה טאובר ) מיום 14.1.2019 בפר"ק 31916-03-19, במסגרתה הורה כי פירוק השיתוף בחלקה 219 בגוש 10036 (להלן: " חלקה 219 "), המצויה בחלקה (15%) בבעלות המשיבה 1, חברה שנמצאת בהליכי פירוק (להלן: "החברה" ), יעשה על דרך של מכירתה יחד עם חלקה סמוכה, חלקה 101 בגוש 10036 (להלן: " חלקה 101 "), המצויה כולה בבעלות החברה שבפירוק. כן התבקש עיכוב ביצוע ההחלטה לתקופת הערעור.

2.

דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא צורך בהתייחסות המשיבים. התביעות לפירוק השיתוף בחלקה 219, נפתחו בבית משפט השלום בחדרה (ת"א (חד') 35374-09-16 ו-ת"א 42822-09-16), והועברו לבית המשפט של פירוק על פי החלטתו מיום 13.7.2017 (החלטה שניתנה על ידי כב' השופטת אורית וינשטיין ). בהמשך לכך מינה בית המשפט של פירוק שמאי (מר תמיר כהן), וזה הגיש חוות דעת ממנה עולה כי הגם שאין הכרח למכור את שתי החלקות יחדיו, הדבר צפוי להעלות את השווי שיתקבל משתי החלקות, בהשוואה למכירתן בנפרד, בסכום שהוערך על ידו ב-850 אלף ש"ח (14.45 מיליון ש"ח לעומת 13.6 מיליון ש"ח). לבקשת המבקשים נחקר השמאי על חוות דעתו, ובעקבות זאת הגישו הצדדים השלמת טיעון. בהחלטה מושא הבקשה שלפניי קיבל בית המשפט את עמדת המנהל המיוחד והכונס הרשמי לפיה יש להעמיד את החלקות למכירה יחדיו, וזאת על מנת למקסם את שוויין, באופן שישרת הן את טובת הליכי פירוק החברה והן את טובת הליכי פירוק השיתוף בחלקה 219.

3.

המבקשים, בעלי יתרת הזכויות בחלקה 219 (85%), מעוניינים לערער על החלטת בית המשפט קמא, בטענה כי החלטה זו פוגעת בהם, שכן היא שוללת מהם את האפשרות לרכוש את הזכויות בחלקה 219 לבדן – אפשרות שהייתה עומדת להם לו היה מדובר בהליך "רגיל" של פירוק שיתוף במקרקעין. ואולם, ההליך בו עסקינן אינו פירוק "רגיל" של שיתוף במקרקעין, אלא הליך פירוק שיתוף המתבצע במסגרת הליך של פירוק חברה, שהיא אחד הבעלים של המקרקעין. במסגרת הליך זה, נדרש בית המשפט של פירוק לבחון את התמונה הכוללת, ולהכריע מהי הדרך האופטימלית לביצוע פירוק השיתוף במקרקעין באופן שימקסם הן את האינטרסים של השותפים במקרקעין (ובכללם המבקשים) והן את האינטרסים של נושי החברה שבפירוק. אם לא תאמר כן, מה התועלת שתמצא בהעברת הדיון בהליכי פירוק השיתוף לבית המשפט של פירוק? (והשוו גם סעיף 279(ג) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018.)

4.

בית המשפט קמא בחן באופן יסודי ומעמיק, תוך הסתייעות בחוות דעת של שמאי מקרקעין שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, את השאלה האם בנסיבות המקרה מוצדק לכרוך בין מכירת חלקה 219 (המצויה בגדר סמכותו לאור "משיכתה" אליו במסגרת הליך פירוק השיתוף) לבין מכירת חלקה 101 (המצויה בגדר סמכותו לאור העובדה שמדובר בנכס של החברה שבפירוק), והגיע למסקנה כי הדבר יביא להגדלה משמעותית של התמורה הכוללת שתתקבל. המבקשים חולקים על קביעה זו, ואולם המדובר במסקנה הנשענת על הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט קמא, בהתבסס על חוות דעת מומחה מטעמו, ולא ראיתי בסיס להתערב בה.

5.

ויובהר, לצורך דחיית בקשת הערעור אינני נדרש לקביעת בית המשפט קמא כי התנהלות המבקשים אינה מתיישבת עם עקרון תום הלב. אכן, כפי שטוענים המבקשים, נראה כי יש להם אינטרס לגיטימי לטעון לעניין אופן ביצוע המכירה, ולפיכך ספק אם התנהלותם עולה לכדי חוסר תום לב. ואולם, גם אם רשאים המבקשים להתנגד למכירה המשותפת של שתי החלקות, עדיין הסמכות להורות על דרך המכירה של שתי החלקות (ובכלל זה מכירה משותפת) מסורה לבית המשפט, ובבקשת רשות הערעור לא מצאתי טעם של ממש המצדיק התערבות בהחלטה זו – שהיא מסוג העניינים המסורים לפררוגטיבה הדיונית של בית המשפט של פירוק (השוו רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 14 (16.10.2016); רע"א 329/17 חברת גונתר אנרגיית רוח בע"מ נ' מלמד , פסקה 20 (14.8.2017)). אוסיף כי התנגדות המבקשים למכירת שתי החלקות יחדיו נובעת משיקולים שאינם בעלי כוח שכנוע רב, כדוגמת האינטרס האישי שלהם ברכישת חלקה 219 לבדה, והקושי שעלול להיווצר בחלוקת התמורה שתתקבל מהמכירה המשותפת בין בעלי שתי החלקות.

6.

בסוף בקשת רשות הערעור ביקשו המבקשים כי לחלופין תבוטל הסמכת המנהל המיוחד לעסוק במכירה, וימונה כונס נכסים שאינו קשור לצדדים. לא ראיתי כי בקשה מסוג זה הונחה לפני בית המשפט קמא, ומכל מקום גם לגופה לא ראיתי טעם להיענות לה בנסיבות המקרה שלפניי.

7.

סוף דבר – דין בקשת רשות הערעור להידחות, וממילא נידחת גם הבקשה לעיכוב הביצוע. מאחר שלא התבקשה התייחסות המשיבים, אינני עושה צו להוצאות.