פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 210/22
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המבקשים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. הכונס הרשמי
3. פלוני
4. פלונית
5. פלוני
6. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על
החלטות בית המשפט מרכז-לוד (השופט מ' קרשן) בפש"ר 34733-09-16 מיום
7.11.2021, 8.11.2021 ו-23.11.2021
בשם המבקשים:
עו"ד איל מנחם
החלטה
לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט מרכז-לוד (השופט מ' קרשן ) בפש"ר 34733-09-16 מיום 7.11.2021, 8.11.2021 ו-23.11.2021 במסגרתן אושרה מכירת מקרקעין ברח' צה"ל 8 בהוד השרון (להלן: המקרקעין ) בהליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינו של החייב מרדכי לויץ (להלן: החייב ).
1.
נגד החייב ניתן ביום 14.12.2016 צו כינוס לבקשתו, לאחר שהצהיר על חובות בסך של כ- 1,500,000 ש"ח. ביום 27.12.2018 הוכרז החייב פושט רגל ומשיב 1 מונה כנאמן לנכסיו (להלן: הנאמן ). בין היתר, תביעת חוב שהגישה משיבה 4, גרושתו של החייב, אושרה על ידי הנאמן בסכום של כ-270,000 ש"ח בדין קדימה.
2.
בתמצית, בלב הבקשה עומד ניסיונו של הנאמן לממש את המקרקעין שהחייב הוא בעלים של רבע מהזכויות בהם. יתר הזכויות במקרקעין הן בבעלות המבקשים, אך אלה אינן רשומות על שמם, כי אם על שמה של משיבה 3, ממנה הן נרכשו. כבר ביום 25.3.2019 הגיש הנאמן בקשה לפירוק השיתוף במקרקעין בדרך של מכירה. המבקשים התנגדו לבקשה, ועתרו לפירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין. ביום 22.12.2019 בית המשפט אִפשר למבקשים להגיש תוך 30 יום חוות דעת רלוונטית ביחס לאפשרות ביצוע חלוקה בעין של זכויותיהם במקרקעין תוך מכירת חלקו של החייב בלבד. כמו כן, משסבר בית המשפט כי השלמת רישום זכויות השותפים במקרקעין צפוי להשיא את שוויו של הנכס, נצטווה הנאמן לפעול בעניין זה.
3.
ברם, המבקשים לא הגישו חוות דעת כאמור. ביום 1.2.2021 הבהיר הנאמן כי על פי חוות דעת שמאי, למצב הרישומי של המקרקעין השפעה זניחה בלבד על שוויים שאינה מצדיקה את עיכוב הליכי המכר. עוד הבהיר הנאמן כי בהליכים משפטיים שקדמו למתן צו הכינוס בעניינו של החייב, הותרה זה מכבר מכירת המקרקעין כאשר ניסיונות המבקשים לעכבם נבלמו כבר אז בהחלטות שניתנו על ידי בית משפט השלום (ת"א 4380-10-11).
4.
בהחלטה מיום 9.3.2021 נקבע כי אין עוד טעם לעכב את הליך פירוק השיתוף בנכס, משהתברר כי על פי נתוני המקרקעין רישום הזכויות לא צפוי להשיא את שוויים. עוד צוין כי למבקשים ניתן די זמן להציע הצעה לחלוקה בעין של המקרקעין, אך הם לא עשו כן. משכך, הורה בית המשפט לנאמן לפעול ללא דיחוי למכור את המקרקעין במצבם הרישומי הנוכחי.
5.
בהמשך לכך, לאחר שפורסמו הזמנות להגשת הצעות לרכישת המקרקעין ובוצעה התמחרות, הגיש הנאמן ביום 11.8.2021 בקשה לאשר את מכירת המקרקעין בסכום של 5,200,000 ש"ח, כאשר חוות דעת שמאי העריכה את שווי המקרקעין על סך של כ-6,230,000 ש"ח. כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ) הביע את עמדתו כי הוא אינו מתנגד למכירה. המבקשים ביקשו רשות להביע את עמדתם ביחס לבקשה זו, ובית המשפט נעתר לכך בהחלטה מיום 12.8.2021. עם זאת, הובהר למבקשים כי "בהתאם להחלטות שכבר נתנו בהליך זה, לא יותר להם כעת להציע פירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין של המקרקעין". חרף האמור, בתגובת המבקשים מיום 30.8.2021 הם חזרו על עמדתם כי יש להורות על פירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין, במצב הדברים הנתון שבו הם מסכימים ומעוניינים לממש ולפדות את חלקו של החייב במקרקעין תמורת תשלום סך של 1,400,000 ש"ח.
6.
בהחלטה מיום 6.11.2021 אישר בית המשפט המחוזי את מכירת המקרקעין על ידי הנאמן בציינו כי מחיר המכירה סביר יחסית לשווי השמאות שנערכה למקרקעין. בהחלטה צוין כי נוכח השתלשלות העניינים בתיק והעובדה כי לאורך השנים ניתנו למבקשים הזדמנויות אין ספור להציע חלוקה בעין של המקרקעין ואף לפדות את חלקו של החייב במקרקעין, ניכר כי אין ברצונם או ביכולתם של המבקשים לעשות כן.
7.
למחרת היום, ביום 7.11.2021, הגישו המבקשים בקשה "להבהרת החלטה" במסגרתה התבקש בית המשפט להבהיר את החלטתו מיום 6.11.2021, נוכח הודעתם מיום 30.8.2021 על פיה הם הסכימו לשלם סך של 1,400,000 ש"ח באופן מיידי, תמורת זכויות החייב במקרקעין. בו ביום ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי המבהירה כי הצהרת המבקשים כי ביכולת לשלם סך של 1,400,000 ש"ח כפדיון זכויות החייב במקרקעין עמדה לנגד עיניו בעת מתן ההחלטה. הובהר כי טענת המבקשים כי הם יכולים לעשות זאת באופן מיידי הובאה לראשונה בבקשה הנוכחית ולא נתמכה באסמכתא כלשהי. משכך, לא מצא בית המשפט לנכון לשנות מן ההחלטה. למחרת אותו יום הגישו המבקשים "הודעה" על פיה הם עומדים מאחורי הצעתם לשלם סך של 1,400,000 ש"ח תמורת חלקו של החייב במקרקעין והם אף הפקידו המחאה בסך של 140,000 ש"ח במשרד הנאמן. בהחלטת בית המשפט המחוזי מאותו יום נקבע כי אין בהפקדה כדי לשנות את התמונה העובדתית שעמדה ביסודן של ההחלטות הקודמות שניתנו, ולא ברור מדוע מן הראוי כעת בחלוף השנים לפגוע בזכויותיהם של צדדים שלישיים. בהמשך, ביום 23.11.2021 הגיש הנאמן בקשה לבית המשפט לאישור חוזה מכר מקרקעין, והבקשה התקבלה.
8.
מכאן לבקשת רשות הערעור שלפנַי, במסגרתה נטען כי לא היה מקום להורות על פירוק שיתוף בדרך של מכירת המקרקעין מבלי שהדבר מוסכם על המבקשים, בעלי יתר הזכויות במקרקעין. לא היה על בית המשפט לדחות את מבוקשם לבצע חלוקה בעין בהינתן זכותם להמשיך להחזיק במקרקעין, במיוחד בנסיבות שבהן ביצוע חלוקה בעין היה מביא לתשלום תמורה גבוהה יותר מזו שהשיג הנאמן בעסקת המכר. חרף הצעה מפורשת מצד המבקשים, בית המשפט התעלם מעמדת המבקשים מבלי שנתן כל נימוק לכך, תוך גרימת הפסד כספי עצום למבקשים. המבקשים מוסיפים וטוענים כי בניגוד להכרעת בית המשפט, יש בכוחה של הפקדת 10% מהתמורה (140,000 ש"ח) בידי הנאמן כדי לשנות את התמונה העובדתית. לפיכך ביקשו המבקשים לבטל את החלטות בית המשפט המחוזי, וליתן הוראה לבית המשפט לבצע את פירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין ולחלופין לאשר את הצעת המבקשים לרכוש את זכויות החייב במקרקעין.
9.
דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא צורך בקבלת תשובת המשיבים. דרך מימוש המקרקעין היא מסוג העניינים המסורים לפררוגטיבה הניהולית של בית המשפט של פשיטת רגל (השוו: רע"א 1129/19 יאמין נ' פרונט טופ יזמות בע"מ (בפירוק) , פסקה 5 (7.4.2019)). המבקשים לא הצביעו על כל טעם של ממש להתערבות בהחלטה האמורה. יתר על כן, למבקשים ניתנו הזדמנויות חוזרות ונשנות להציע הצעה לרכישת חלקו של החייב במקרקעין, אך מלבד בקשות בעלמא לדחיית הליכי המכר, לא נעשה מצדם דבר.
10.
כך אף במסגרת ההליכים שקדמו להליך פשיטת הרגל בעניינו של החייב. שכן, התביעה לפירוק השיתוף במקרקעין נפתחה כבר בבית משפט השלום בפתח תקווה (ת"א 4380-10-11) על ידי משיב 6, אחד מנושי החייב, עוד בשנת 2011. במסגרת אותו הליך הגיעו הצדדים, ביניהם המבקשים, להסכמה על פירוק השיתוף בדרך של מכירה, אלא אם יצליחו המבקשים למכור בעצמם את המקרקעין עד ליום 5.9.2015 (החלטה מיום 6.7.2015). משלא עלה בידי המבקשים לעשות כן עד למועד שנקבע, ביום 22.11.2015 נחתמה פסיקתא המתירה את מכירת הנכס. בקשת המבקשים, שהוגשה לאחר שניתנה הפסיקתא האמורה לרכוש את חלקו של החייב במקרקעין, נדחתה בהחלטה מיום 9.5.216 לאחר שצוין כי אין מקום לפתוח מחדש סוגיה שכבר הוכרעה לאחר שניתנה גם הסכמת המבקשים וניתנה להם הזדמנות לבצע מכירה. בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטה זו נדחתה בהחלטה מיום 7.7.2016 על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (רע"א 29244-06-16). בקשה נוספת מצד המבקשים לבית משפט השלום לעיכוב הליכי המכירה נדחתה גם היא ביום 17.7.2016, לאחר שהובהר למבקשים כי אין מקום לבקשותיהם החוזרות נושנות בעניין הפסקת הליכי המכירה.
11.
לאור פתיחת הליכי פשיטת רגל בעניינו של החייב, הותלה ההליך בבית משפט השלום ביום 10.9.2017 והליך המכירה הועבר לבית משפט של פשיטת רגל. מאז נפתח הליך פשיטת הרגל והתבקש מימוש המקרקעין במסגרתו, מחזרו המבקשים את התנגדותם לפירוק השיתוף בדרך של מכירה. אולם גם במסגרת הליך פשיטת הרגל, אף לאחר שנתנה להם הזדמנות להצביע על היתכנות פירוק השיתוף בדרך אחרת, לא הוצגה עמדה מצדם המגובה באסמכתאות בדבר היתכנות רכישת חלקו של החייב על ידם, תוך שהם חוזרים ומנסים לעשות כל שביכולתם להביא לעיכוב המכר. בנסיבות האמורות, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי אין ליתן יד לדחייה נוספת של הליכי המכר, ועל כך נאמר "בוצינא טבא מקרא" ( סוכה נו ע"ב).
הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, י"ד בשבט התשפ"ב (16.1.2022).
ש ו פ ט