פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1784/21
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשת:
עמותת חברה קדישא גחש"א ראשון
לציון
נ ג ד
המשיבים:
1. שמעון ברויאר
2. פייגי חוה רבינוביץ
3. יוסף ברויאר
4. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 12.1.2021 בה"פ 58716-12-20,
שניתנה על ידי כב' השופטת ח' זנדברג
בשם המבקשת:
עו"ד ארז חבר;
עו"ד רביד עמיקם
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' זנדברג )
בה"פ 58716-12-20 מיום 12.1.2021, בגדרה התקבלה בקשת המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים ) לעיכוב הליכי הוצאה לפועל שפתחה המבקשת נגד המשיב 3 (להלן: החייב ).
2.
בין המבקשת לבין החייב התנהל הליך משפטי שבסופו ניתן פסק דין הקובע כי על החייב לשלם למבקשת 10 מיליון ש"ח (ת"א (מחוזי מרכז-לוד)
40619-12-14 חברה קדישא גחש"א ראשון לציון נ' ברויאר (5.11.2019); להלן: פסק הדין ). החייב לא שילם את חובו במועד והמבקשת פתחה בהליכי הוצאה לפועל נגדו. בעקבות זאת הגישו המשיבים, ילדי החייב, המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי, בה התבקש סעד הצהרתי לפיו 25% מחסכונות החייב הצבורים בחברת "הפניקס" (להלן: החסכונות ) ו-25% מזכויותיו בדירה הידועה כגוש 30102 חלקה 36 (להלן: הדירה , ויחד: הנכסים ), מצויים בבעלותם. זאת, כך נטען, מאחר שמחצית מזכויות החייב בנכסים היתה שייכת לאמם המנוחה, ומשכך 25% מזכויות אלה שייכים כעת למשיבים מכוח צו ירושה שניתן לאחר מותה.
3.
בד בבד עם המרצת הפתיחה, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגד אביהם-החייב. בתשובתה לבקשה טענה המבקשת כי יש לדחותה, וזאת, בין היתר, מאחר שסיכויי המרצת הפתיחה להתקבל נמוכים, ומן הטעם שהמשיבים לא הוכיחו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. עוד טענה המבקשת כי יש לדחות את הבקשה אף מטעמים שביושר, ובהם חוסר תום לב של המשיבים והשיהוי בו הוגשה בקשה זו – כשנה לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגד החייב.
4.
בהחלטה מיום 12.1.2021 קיבל בית המשפט המחוזי בחלקה את בקשת המשיבים לעיכוב הליכי הוצאה לפועל. בתוך כך, נקבע כי המרצת הפתיחה איננה הליך סרק, כי מאזן הנוחות אינו נוטה במובהק לאף צד, וכן כי אין בטיעונים מן היושר כדי לשנות ממסקנתו כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי. נוכח האמור, הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל למימוש הנכסים עד כדי רבע מזכויות החייב בהם, וזאת בתנאי שהמשיבים יפקידו ערובות בסך של 50,000 ש"ח עבור כל אחד מהנכסים.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.
5.
להשלמת התמונה יצוין כי המשיבים הפקידו את הערובה שנקבעה ביחס לחסכונות, אך לא עשו כן ביחס לדירה.
6.
בבקשה חוזרת המבקשת על טיעוניה לפני בית המשפט המחוזי, וטוענת, בין היתר, כי מימוש הנכסים לא יגרום למשיבים נזק בלתי הפיך, מאחר שלמעשה מדובר בכסף המופקד בחסכונות ובדירה שלמשיבים אין זיקה אישית אליה. עוד נטען כי המשיבים לא הוכיחו שאם המרצת הפתיחה תתקבל, יקשה עליהם להיפרע את שווי זכויותיהם בנכסים מהמבקשת; וכי בית המשפט המחוזי לא בחן בהחלטתו חלופות שפגיעתן במבקשת פחותה, כדוגמת מימוש הנכסים במלואם והפקדת רבע מתמורתם בנאמנות בתיק ההוצאה לפועל. בנוסף, טוענת המבקשת כי היה על בית המשפט המחוזי לבחון את בקשת המשיבים לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל כבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ומשכך להחיל עליה את אמות המידה הנוהגות בבקשות לעיכוב ביצוע פסק דין – אמות מידה אשר לטענת המבקשת, היו מביאות לדחיית הבקשה לעיכוב הליכים.
דיון והכרעה
7.
לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות מבלי לבקש תשובה.
כידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע לסעדים זמניים, ומשכך התערבות ערכאת הערעור בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים תהא מצומצמת ותישמר למקרים חריגים בלבד, בהם ההחלטה הנדונה עשויה להשפיע באופן בלתי הפיך או באורח משמעותי על זכויות הצדדים (ראו: רע"א 329/17 חברת "גונתר אנרגיית רוח בע"מ" נ' מלמד , פסקה 20 (14.8.2017); רע"א 578/18 חברת בתי המלון הערביים בע"מ נ' עזבון דרוויש , פסקה 5 (23.1.2018); רע"א 6984/19 בן חמו נ' פלקו בע"מ , פסקה 8 (5.12.2019)). איני סבורה כי המקרה שלפנינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה דנן.
8.
למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי ראיתי לדחות את טענת המבקשת לפיה היה על בית המשפט המחוזי לבחון את בקשת עיכוב ההליכים שהגישו המשיבים לפי אמות המידה הנוהגות בבקשות לעיכוב ביצוע פסק דין. אמנם, יש ממש בטענת המשיבים כי בבחינתה של בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין יש ליתן מעמד בכורה לאינטרס הזוכים בפסק הדין (ראו: בש"א 4403/94 ויצמן נ' דאודי , פסקה 3 (14.8.1994); ע"א 2968/08 נצר נ' זהבי כימיקלים בע"מ , פסקה 9 (2008)). ברם, מעמד בכורה זה נובע מן הרציונל שלפיו "אם נדחתה תביעתו [של מבקש עיכוב הביצוע, י.ו.] בערכאה הראשונה, הרי לכאורה היא אינה מבוססת, ולא בנקל יינתן לו הסעד חרף דחיית התביעה" (ראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 866 (מהדורה שביעית, 1995)). בענייננו, המשיבים טרם קיבלו את יומם בבית המשפט, וכלל לא היו צד להליך שהתנהל בין אביהם-החייב ובין המבקשת. לפיכך, אין מקום לגזור לעניינם גזירה שווה מאמות המידה הנוהגות בבקשה לעיכוב ביצוע כאמור (על אודות חשיבותה של זכות הטיעון ראו: ע"א 552/02 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פסקה 11 (18.4.2005); בג"ץ 4112/90 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' אלוף פיקוד הדרום , פ"ד מד(4) 626, 640-639 (1990)).
9.
נוכח כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.
משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ל' בניסן
התשפ"א (12.4.2021).
ש ו פ ט ת