רע"א 972/15 סלמאן אבו סמרה נ. אלכס סקלר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר ) מיום 20.1.2015 ומיום 30.1.2015 בת"א 51059-11-14, בגדריהן נדחתה בקשת המבקש לעיכוב מימוש הליכי משכנתא.

רקע

2.

בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים בבתי משפט שונים, בקשר למספר הסכמי הלוואה נטענים (להלן: "הסכמי ההלוואה" ), שבמסגרתם הלווה המשיב, תושב חוץ (להלן: "אלכס" ), לאחיו של המבקש, ד"ר האני אבו סמרה (להלן: "האני" ) ורעייתו באסמה אבו סמרה (להלן: "באסמה", וביחד "בני הזוג" ) סכום מצטבר של כמיליון דולר ארה"ב. בגין הסכמים אלו נרשמו לכאורה בטוחות רבות לטובתו של אלכס, כגון שעבוד נכסים פיננסיים שונים ושינוי צוואתם של בני הזוג. כמו כן נרשמה ביום 30.11.2009 משכנתא בדרגה ראשונה לטובתו של אלכס המתייחסת לחלקה 25 בגוש 10265 באדמות שפרעם (להלן: "המקרקעין" ), הנמצאת בבעלות משותפת של המבקש (להלן: "סלמאן" ) ושל האני. משכנתא זו נרשמה על-פי שטר משכנתא ומסמך תנאים מיוחדים שנחתמו על-ידי סלמאן ביום 29.11.2009, ואשר חתימתו עליהם אומתה על-ידי עו"ד אהוד לביא (להלן: "לביא" ), בא כוחו של אלכס.

3.

ביום 24.3.2009 ניתן פסק דין נגד בני הזוג בבית משפט השלום בחיפה בת"א 2628-03-09, בהתאם לבקשה שנחזית כבקשה בהסכמת הצדדים על אודות קיומו של חוב בסך 550,000 דולר לטובתו של אלכס. פסק דין זה הוגש לביצוע בהוצאה לפועל על-ידי אלכס (תיק הוצאה לפועל 08-16783-32-4), וביום 8.11.2012 פתחו בני הזוג בהליך לביטול פסק הדין (ת"א 38771-06-13), בתואנה כי מעולם לא הסכימו לכך וכי חתימתם על הבקשה למתן פסק דין זויפה. תיק זה נדון במאוחד עם תיק נוסף (ת"א 60311-05-13), בו ניתנה לבני הזוג רשות להתגונן נגד תביעתו של אלכס בגין הלוואה נוספת בסך של 440,000 דולר. במקביל הגישו בני הזוג וסלמאן המרצת פתיחה בבית המשפט המחוזי בחיפה נגד אלכס (ה"פ 17983-02-13) למתן סעד הצהרתי לפיו הסכמי ההלוואה ושטרי המשכנתא שנחתמו מכוחם בטלים. על-פי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 21.10.2013 (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר ) תיק זה נסגר מנהלית בשל קיום הליכים מקבילים בבית משפט השלום (להלן: "החלטת הסגירה" ). בנוסף לכך הגישו סלמאן ובני הזוג את התובענה במסגרתה ניתנו ההחלטות מושא הבקשה דנן, שהיא תביעה כספית נגד אלכס על סך של 3,000,000 ₪ בגין טיפולים רפואיים אותם סיפק לכאורה האני לאלכס, משפחתו ומקורביו במשך שנים ללא תמורה, וכן תביעה לסעד הצהרתי לפיו הסכמי ההלוואה בטלים. במסגרת תיקים אלו הגישו בני הזוג וסלמאן מספר בקשות שונות לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא, ואלו נדחו פעם אחר פעם על-ידי בתי המשפט שדנו בעניין (החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' דורון ) מיום 31.1.2014 בת"א 38771-06-13; החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר ) מיום 28.1.2014 בה"פ 17983-02-13; החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר ) מיום 15.12.2014 בתיק דנן; החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט ס' ג'יוסי ) מיום 21.12.2014 בתיק דנן). גם בקשה נוספת שהוגשה להטלת עיקולים במעמד צד אחד נגד אלכס נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' אטיאס ) בתיק דנן בהחלטה מיום 6.1.2015. במרבית ההחלטות האמורות הדגישו בתי המשפט כי קיימים ספקות רבים ביחס לטענותיהם של בני הזוג והמבקש, שכן אלו מהוות טענות בעל-פה נגד מסמכים רבים בכתב. כמו כן הביעו בתי המשפט ספק ביחס למהימנות הטענות לגופן והצביעו על פרטים שונים המעוררים תמיהה. בנוסף לכך נמתחה ביקורת על התנהלותם הדיונית של המבקשים, ועל ניסיונותיהם להמשיך ולתקוף החלטות חלוטות שניתנו גם בהליכים מקבילים.

4.

אחר הדברים האלה המשיך אלכס לנסות לממש את המשכנתא שבידו ולמכור את המקרקעין (במסגרת תיק הוצאה לפועל 08-26193-13-17), באמצעות המשיב 2 שמונה ככונס נכסים בתיק (להלן: "הכונס" ). לפיכך הגיש סלמאן בקשה נוספת, היא הבקשה מושא ההחלטות בענייננו, לעיכוב מיידי של מכירת המקרקעין. בבקשתו טען סלמאן כי נחתם הסכם מכר בין הכונס לבין קונה בשם וסאם חאיק, וכי הכונס סירב לבקשת סלמאן להמתין חודש-ימים בכדי לאפשר לסלמאן לפדות את המשכנתא. עוד צוין כי המשכנתא היא בטוחה למתן הלוואה שלא הוכחה, ובעניין זה הפנה סלמאן לאמור בכתב התביעה אשר לה סיכויים טובים להתקבל, לטענתו, מאחר ולא הוצגו מסמכים המוכיחים את מתן ההלוואה בפועל לבני הזוג או לסלמאן. גרסתו של סלמאן היא כי חתם על מסמכי המשכנתא משהוברר לו כי אלו הם לטובת אחיו, האני, וכי הדבר נצרך על מנת שאלכס יוכל לשלם להאני את שכר הטרחה אשר נטען כי הוא חייב לו עבור השירותים הרפואיים. סלמאן חזר על טענתו לפיה בני הזוג כלל לא היו זקוקים להלוואה. עוד הדגיש כי מעולם לא חתם על מסמכי המשכנתא, וגם אם לכאורה חתם הרי שתוכנם מעולם לא הוסבר לו, וברי כי לא היה חותם עליהם אילו היה יודע במה מדובר. אשר למאזן הנוחות נטען כי מימוש ומכירת המקרקעין משמעם "מכת מוות" למבקש, וכי הדבר יהפוך את תובענת סלמאן ובני הזוג ל"אקדמית" בלבד, שכן לא תהיה כל אפשרות להשיב את המקרקעין לאחר מכירתם. בהקשר זה הוזכר כי אלכס הוא תושב חוץ אשר לא הצביע על נכסים בישראל שמהם ניתן להיפרע. לעומת זאת, כך נטען, לאלכס לא יגרם כל נזק באי-מימוש המשכנתא, מחמת העובדה כי מדובר במשכנתא בדרגה ראשונה ללא תחרות עם שעבודים אחרים.

5.

המשיבים התנגדו לבקשה, והצביעו על כך שגרסתו של סלמאן מופרכת, שכן לא ברור כיצד נדרש סלמאן לשעבד את נכסיו כאשר לפי גרסתו אחיו האני, הוא דווקא נושה של אלכס, ולא להפך. עוד נטען בתגובה כי טענתו של סלמאן היא טענה לתרמית, הדורשת נטל הוכחה מיוחד שבו סלמאן לא עמד. אשר למאזן הנוחות נטען כי מדובר במקרקעין עסקיים ולא בדירת מגורים, כי מחיר המכירה המוסכם עולה בהרבה על מחיר השוק והדבר הוא גם לטובתם של סלמאן ובני הזוג, וכי מחמת כל בקשותיהם השונות שנדחו, נדחו הליכי הכינוס במשך שנה וחצי, ולפיכך אין הצדקה לעיכוב נוסף. כמו כן צורף תצהירו של לביא אשר מבהיר את נסיבות החתימה של סלמאן.

6.

בהחלטה מיום 20.1.2015, היא ההחלטה הראשונה מושא הבקשה שלפני (להלן: "ההחלטה הראשונה" ), קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בבקשה רביעית לעיכוב ביצוע באותו תיק, וכי פניותיו החוזרות ונשנות של סלמאן, על אף החלטות ברורות ומנומקות שניתנו, עולות כדי הטרדה ושימוש בהליכים שלא בתום לב. בהחלטתו סקר בית המשפט המחוזי את ההחלטות הקודמות החלוטות שניתנו בעניין זה, אשר הפנו להחלטת הסגירה ולכך שלא ראוי כי בית המשפט המחוזי יתערב בעניין המתברר לפני בית משפט השלום. בית המשפט הוסיף וציין כי התנהלותו של סלמאן איננה ברורה, וכי המקום שבו יש לבקש את עיכוב הביצוע הוא הערכאה שבה מתנהל התיק. לגוף העניין צוין כי תיק ההוצאה לפועל נפתח עוד בשנת 2013, וכי בקשה לעיכוב ביצוע לעניין מינוי הכונס נדחתה. מכל מקום, קבע בית המשפט, כי בנסיבות אלו נכון לקיים הליך מזורז לדיון בטענת התרמית של סלמאן, לפיה הוחתם במרמה על שטר המשכנתא, ובטענה זו בלבד, וזאת כנגד הפקדת ערובה.

7.

בהתאם להחלטה זו נערך דיון בבית המשפט המחוזי ביום 29.1.2015, בו נחקרו סלמאן ולביא על תצהיריהם. בדיון זה עלה כי סלמאן חתם על המסמכים בתוך רכבו של לביא, כאשר זה חנה בצד הדרך באזור שפרעם. החתימה נעשתה בשעות הערב. לטענת סלמאן מעמד החתימה ארך דקות ספורות, כי לא ידע כלל על מה חתם, והוא אף לא ידע כי לביא הוא עורך דין המייצג את אלכס. סלמאן עומת עם תצהיר מיום 7.2.2013 עליו חתם לכאורה ובו מצוין כי אכן היה מוכן להיות ערב להלוואה מאלכס להאני, אך לטענתו הוא רומה על-ידי עורכת הדין שהחתימה אותו על אותו תצהיר. מנגד עמד לביא על כך שנסיבות החתימה היו חריגות, ואולם לטענתו הדבר נוצר עקב לחץ מצדו של האני, אשר ביקש לקבל את כספי ההלוואה במהירות האפשרית. לביא עמד בתוקף על טענתו כי סלמאן ידע היטב על מצוקתו של אחיו ואת הדחיפות בחתימתו, כי הבין את מהות המסמכים וכי מדובר באדם שלא יחתום על מסמך שאיננו מבין. כמו כן הופנה לביא בחקירתו לעובדה כי תאריך האימות במסמך מאוחר לתאריך החתימה, ולכך ענה כי ככל הנראה תאריך האימות הוא המועד בו חתם גם אלכס על המסמכים. לאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם לפני בית המשפט.

8.

ביום 30.1.2015 ניתנה ההחלטה השניה מושא הבקשה שלפני (להלן: "ההחלטה השניה" ), ובה דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי מימוש המשכנתא. בהחלטה ציין בית המשפט כי גרסתו של סלמאן בבקשה היא גרסה עובדתית חלופית, שכן הוא טוען שכלל לא חתם על המסמכים וכי אם חתם, תוכנם לא הוסבר לו. יחד עם זאת, בדיון עלה כי סלמאן אינו מכחיש כי חתם על המסמכים. אשר לסלמאן, קבע בית המשפט, כי הוא יו"ר ועד עובדים גדול של מפעל מזה שנים רבות, וכי מדובר באדם אשר יודע לזהות את האינטרסים שלו ולעמוד על דעתו ככל שאלו נפגעים. עוד צוין כי אין כל היגיון בגרסת סלמאן לפיה דרושה חתימתו על מנת שאלכס ישלם שכר טרחה המגיע להאני, וכי גרסה זו נשללת במפורש בתצהיר שמסר, מיום 7.2.2013. מכאן קבע בית המשפט המחוזי כי "גרסת המבקש איננה עקבית, ודי בכך כדי להטיל צל כבד על דבריו" . אשר לתהיות שהעלה סלמאן ביחס לנסיבות החתימה, קבע בית המשפט כי אין באלו כדי לפגום בעובדה שסלמאן חתם מרצונו על מסמכי השעבוד, כביטחון לאחיו האני ולבקשתו של זה. לאור זאת, קבע בית המשפט,

שהטענות לעניין בטלות המשכנתא בשל תרמית הן קלושות. אשר למאזן הנוחות נקבע כי מדובר בנכס עסקי בלבד, וכי הליך המימוש התקדם להליך של מכר לצד שלישי, אשר עיכובו יכול לגרום נזק משמעותי לאלכס. עוד נטען כי ככל שייגרם לסלמאן נזק היה ויזכה בתביעתו, הרי שניתן יהיה לפצותו בסכום כספי. על יסוד האמור נדחתה הבקשה.

עיקרי טענות המבקש

9.

מכאן הבקשה שלפני, בה נטען כי שגגה נפלה תחת ידי בית המשפט המחוזי. אשר להחלטה הראשונה, נטען כי ההחלטות השונות שבהן נדחו בקשותיו של המבקש לעכב את הליכי המימוש נובעות כולן מהחלטת הסגירה מיום 21.10.2013, וכי החלטה זו בטעות יסודה, שכן לבית משפט השלום אין סמכות לדון בעילה של ביטול שטרי המשכנתא. לטענת סלמאן, החלטת הסגירה ניתנה כתוצאה משגיאה מהותית של בית המשפט המחוזי, וזו נתנה את האות לרצף של החלטות שגויות נוספות. לאור זאת, גם ההחלטה הראשונה אשר מיוסדת על החלטת הסגירה היא שגויה, ולטענת סלמאן גם משקפת את דעותיו הקדומות של בית המשפט בעניינו. אשר להחלטה השניה חוזר סלמאן על טענותיו ועומד על גרסתו לפיה לא הבין כלל על מה חתם. בעניין זה הוא מפנה לנסיבותיו החריגות של מעמד החתימה, ולמצג השווא שהוצג לו בחתימתו על המסמך, כאילו הדבר הוא לטובת אחיו. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת אלכס, בהיותו תושב חוץ אשר כתובתו אינה ידועה ואשר לא הצביע על נכסים בארץ מהם ניתן להיפרע. לעניין זה, מבקש סלמאן להקיש מההלכות הנוגעות לחיוב תושב חוץ בהפקדת ערובה, וכן להחלטת בית משפט השלום מיום 31.1.2014 בת"א 38771-06-13 בה עוכב חלקית ביצוע פסק הדין בשל נימוק זה. בד בבד עם בקשת רשות הערעור, הגיש סלמאן גם בקשה לעיכוב ביצוע הליכי המשכנתא עד להכרעה בבקשה.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתשובה.

11.

מן המפורסמות הוא כי בית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בנוגע להחלטות בדבר סעדים זמניים, אלא במצבים חריגים בלבד (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי , פסקה 23 וההפניות שם (20.9.2011) (להלן: "עניין אקסלרוד "); רע"א 8734/13 עבדאללה נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל , פסקה 13 (12.1.12014) (להלן: "עניין עבדאללה "); רע"א 3285/13 ד.כ חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ' חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ , פסקה 14 וההפניות שם (3.7.2013)). ענייננו אינו בא בגדר חריג לעיקרון זה.

12.

יתרה מכך, גם לגופו של עניין סבורני כי לא נפל פגם בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי. אשר להחלטה הראשונה, טענותיו של סלמאן מופנות למעשה כלפי החלטת הסגירה, שהיא החלטה חלוטה שאין לערער עליה. בהתחשב בכך נקט בית המשפט המחוזי באיזון ראוי, כשלא סגר את הדלת בפני סלמאן והותיר את האפשרות לבירור טענת התרמית.

13.

אשר להחלטה השניה אשר דחתה את בקשת סלמאן לסעד זמני, ידוע הוא כי על-פי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות" ) והפסיקה בעניינה, קיימים שלושה שיקולים במתן סעד זמני: הראשון הוא קיומה של עילת תביעה, והשני הוא מאזן הנוחות בין הצדדים, בו יבדק הנזק שעשוי להיגרם למבקש אם לא ינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב אם ינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם לצד שלישי . שני שיקולים אלו משפיעים הדדית זה על זה, באופן של "מקבילית כוחות" – כך שככל שיגבר משקלו של האחד, יפחת זה של האחר (עניין

אקסלרוד , פסקה 24 וההפניות שם; עניין עבדאללה , פסקה 16; רע"א 9308/08 אלול נ' רביב , פסקה 4 (21.4.2009); רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מנהל מקרקעי ישראל מחוז ת"א , פסקה 8 (6.8.2006); רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ' אמר , פ"ד נו(1) 529, 533 (2001)). שיקול נוסף הוא שיקול שביושר, וכלשון תקנה 362(ב) לתקנות, "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" (עניין אקסלרוד , שם; רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ , פסקה 10 (28.6.2010)).

14.

אשר לסיכויי התביעה בענייננו, פסק בית המשפט המחוזי את אשר פסק לאחר בירור עובדתי ותוך העדפה ברורה של גרסתו של לביא על פני זו של המבקש, סלמאן. כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאי מהימנות של הערכאה המבררת, וגם לגוף העניין לא מצאתי כל דופי במסקנתו של בית המשפט המחוזי, בהתחשב ברף הראייתי הגבוה המונח לפתחו של הטוען טענת תרמית, וכן לכלל הראייתי הידוע בשם "ידיעת החותם", לפיו חזקה על אדם החותם על מסמך כי קרא והסכים לתוכנו (ע"א 4530/10 בנק הפועלים בע"מ נ' זועבי , פסקה 11 וההפניות שם (10.2.2015)). דומני שלא יכול להיות ספק כי סלמאן לא התגבר על החזקה האמורה ולא הרים את הנטל המוטל עליו. גרסתו בבקשה סתרה את זו שעלתה בדיון, ואף זו לא עלתה בקנה אחד עם תצהיר שמסר בהליך אחר. מנגד גרסתו של לביא ברורה, עקבית ונתמכת במסמכים.

15.

בנסיבות אלו צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי סיכויי התביעה נמוכים ביותר. לפיכך, ובשל עקרון מקבילית הכוחות יש לתת משקל נמוך יחסית למאזן הנוחות. מכל מקום, בעניין זה שקל בית המשפט בין היתר את העובדה שהליך המימוש התעכב במשך זמן רב, בעיקר בשל בקשותיהם החוזרות ונשנות של סלמאן ובני הזוג בערכאות השונות, וקבע כי יש לדבר השפעה ממשית. מנגד, יש מקום לטענת סלמאן לפיה יש גם להתחשב בכך שאלכס הוא אזרח זר, ואולם לא נטען כי אין ביכולתו לפצות את סלמאן ככל שיזכה בתביעתו. יש גם לזכור כי בין הצדדים מתקיימים הליכים רבים והתחשבנויות שונות, מהם ניתן יהיה גם לקזז סכום פיצוי שכזה. מכל מקום, כאמור, בהינתן סיכויי התביעה כנ"ל, יש לשיקול זה חשיבות מועטה יחסית, ולפיכך אין מקום להרחיב בעניין.

16.

דומני כי גם שיקולי צדק ויושר נוטים בעניין זה לטובת המשיבים. עצם העלאת בקשות חוזרות ונשנות בעניין שכבר הוכרע איננו מהווה התנהלות דיונית ראויה, ומעבר לחוסר התוחלת בניסיון לערער על החלטה חלוטה, מהווה הדבר הכבדה ממשית הן על המשיבים, הן על בית המשפט, שכידוע אינו משופע בזמן פנוי. התנהלות זו הניבה לסלמאן ולבני הזוג פירות, בכך שהליך המימוש נגרר ונמשך מזה כשנה וחצי, תוך פגיעה בזכויותיו הקנייניות של אלכס. לכך יש לשים קץ.

17.

מהטעמים האמורים לעיל, הבקשה נדחית. משנדחתה הבקשה לגופה, התייתר הצורך לדון בבקשת עיכוב הביצוע שנלוותה לה. משלא נתבקשה תגובה, ומטעם זה בלבד, אין צו להוצאות.