רע"א 3058/19 אילן ביוקלצ'ק נ. ואדים סוירף

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' רונן ) בת"א 45220-01-19 מיום 28.3.2019, בגדרה התקבלה באופן חלקי בקשת המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים ) למתן צו מניעה זמני נגד המבקשת.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשת היא חברה בע"מ אשר עוסקת בפיתוח טכנולוגיה בתחום הקנאביס (להלן: החברה ). המשיבה 2 (להלן: המשיבה ) היא חברה הנמצאת בשליטתו של ואדים סוירף, הוא המשיב 1 (להלן: ואדים ). יובל סוירף, בנו של ואדים (להלן: יובל ), מחזיק ב-15% ממניות המשיבה.

3.

ביום 17.11.2017 נחתם הסכם השקעה בין המבקשת לבין המשיבה ואדם נוסף בשם ניסים אלפיה (המשיבה ומר אלפיה יכונו יחד להלן: המשקיעים ). בהסכם ההשקעה נקבע כי כנגד כספי השקעתה, יוקצו למשיבה 17.52% ממניות החברה. עוד הוצהר בהסכם ההשקעה בסעיף 5.5 כי: " The Investors have not been convicted of any criminal offence constituting a felony or an offence of a higher degree ". כמו כן, ואדים מונה כדירקטור מטעם המשקיעים בחברה.

4.

ביום 13.12.2018 שלח מנכ"ל החברה, הוא המשיב 3, מכתב למשיבה, ובו הוא הודיע על ביטול הסכם ההשקעה (להלן: הודעת הביטול ). בהודעת הביטול צוין כי ביטול הסכם ההשקעה נעשה בעקבות מידע שנודע לחברה בדבר עברו הפלילי של יובל; בדבר כוונותיהם של ואדים ויובל "לחקות רעיון למוצר מסוים של החברה, ולייצר מוצר זה באופן עצמאי"; ובדבר אי-הנכונות של ואדים להוסיף ולהזרים הון נוסף לחברה. בהודעת הביטול נטען כי החברה רואה בכל אלה הפרות יסודיות של הסכם ההשקעה, ומשכך היא מודיעה על ביטולו המידי.

5.

בעקבות כך, ביום 17.1.2019, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו מניעה זמני נגד החברה, ובה ביקשו להורות לחברה או מי מטעמה להימנע מלנקוט בשורה של פעולות, ובהן: הדחתו של ואדים מתפקידו כדירקטור בחברה והפקעת מניותיה של המשיבה בחברה. כמו כן, ביום 23.1.2019 הגישו המשיבים תביעה נגד החברה לאכיפת הסכם ההשקעה.

6.

בהמשך לכך, ביום 6.2.2019 התקיים דיון בבקשה למתן צו מניעה זמני, ובו נקבע כי ככל שבכוונת החברה לבצע שינוי בהון מניותיה, עליה להודיע על כך לבא-כוח המשיבים לפחות חמישה ימים מראש. בהתאם לאמור, ביום 14.2.2019 הודיעה החברה למשיבים כי בכוונתה להתקשר במזכר הבנות שעניינו קידום עסקת מיזוג עם צד שלישי על דרך של החלפת מניות (להלן: עסקת המיזוג העתידית ).

7.

משנודע למשיבים על עסקת המיזוג העתידית הוגשה על ידם ביום 19.2.2019 בקשה נוספת, במסגרתה ביקשו להרחיב את הסעדים הנקובים בבקשתם המקורית. בתוך כך, ביקשו המשיבים להורות על מתן צו מניעה נגד החברה מלהתקשר בעסקת המיזוג העתידית, ומכל מקום, ביקשו להורות כי העסקה האמורה מצריכה את אישורם של מוסדותיה הרשמיים של החברה. לחלופין, ואם תאושר עסקת המיזוג העתידית, ביקשו המשיבים להורות על מתן צו המונע מן החברה ליטול לעצמה את החלק לו היתה זכאית המשיבה בעסקת המיזוג העתידית לולא נפגעו זכויותיה (17.52%), וכן להורות כי עד להכרעה בתביעתם, מניות אלו יוחזקו בנאמנות על-ידי נאמן מטעם בית המשפט.

8.

בבקשותיהם למתן הסעדים הזמניים האמורים, טענו המשיבים, בעיקרו של דבר, כי סיכויי התביעה להתקבל גבוהים, מאחר שהם מילאו מצדם את חלקם בהסכם ההשקעה, בעוד שהחברה פועלת לנישולם שלא כדין מזכויותיהם בה. אשר למידע בדבר עברו הפלילי של יובל, נטען כי הסכם ההשקעה אינו מטיל על המשיבה חובת גילוי ביחס לקיומו של עבר פלילי של בעלי המניות בה, אלא אך מצהיר כי המשקיעים עצמם (המשיבה ומר אלפיה) אינם בעלי עבר פלילי. זאת ועוד, נטען כי לנוכח אחוז האחזקות הנמוך של יובל אצל המשיבה, ספק אם מידע זה הוא בבחינת מידע מהותי עבור החברה. המשיבים הוסיפו כי גם למר ירון אלון (להלן: אלון ), שהוא בעל אופציות לרכוש מניות בחברה, יש עבר פלילי, אך החברה לא טענה כי היא רואה בכך קושי.

המשיבים הוסיפו כי הטענה בדבר חיקוי המוצר של החברה לא הוכחה, וכי אין ממש בטענה לפיה המשיבה פגעה בחברה כשסירבה להזרים לה הון נוסף, שכן אין כל חובה של בעלי המניות בחברה לעשות זאת.

המשיבים טענו עוד כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, וכי צו המניעה המבוקש נועד לשמר את המצב הקיים ולמנוע קידומה של עסקה תוך פגיעה בזכויותיה הקנייניות של המשיבה כבעלת מניות בה. בתוך כך, נטען כי בכוונת החברה לבצע פעולות משמעותיות – ובכללן הכנסת משקיעים חדשים לחברה ואף הנפקה חדשה לציבור – אשר עלולות לשנות את מערך הזכויות בחברה באופן בלתי הפיך.

9.

החברה מצדה טענה כי יש לדחות את הבקשה, ולו מן הטעם שזו הוגשה בשיהוי – למעלה מחודש לאחר שנשלחה הודעת הביטול. כן נטען שהמשיבים פועלים בחוסר תום לב, עניין הבא לידי ביטוי בכוונותיהם לחקות את אחד מפיתוחיה של החברה ובסירובו של ואדים להשתתף בישיבות הדירקטוריון מאז חודש אוקטובר 2018.

אשר לסיכויי התביעה, נטען כי הם אינם גבוהים. החברה טענה כי הסכם ההשקעה בוטל כדין, שכן אילו ידעה החברה על עברו הפלילי של יובל, לא היתה מתקשרת מלכתחילה עם המשיבה בהסכם ההשקעה. בהקשר זה נטען כי הסתרת העבר הפלילי של יובל מהווה הטעיה או טעות, שהן עילות לביטול ההסכם. לטענת החברה, היא פועלת בתחום רגיש, עתיר רגולציה, ולכן היא ייחסה ומייחסת משמעות רבה לעבר הפלילי של המשקיעים בה, כפי שגם עולה מסעיף 5.5 להסכם ההשקעה, בגדרו הצהירו המשקיעים כי הם נעדרי עבר פלילי. לטענת החברה, יש לפרש סעיף זה באופן המתייחס גם לבעלי מניותיה של המשיבה, והפרתו מהווה הפרה יסודית של החוזה. עוד נטען כי המקרה הנדון מצדיק "הרמת מסך ההתאגדות" של החברה, וייחוס עברו הפלילי של יובל למשיבה.

החברה טענה עוד כי ביטול הסכם ההשקעה היה כדין גם לנוכח כוונתם של ואדים ויובל לפגוע בה ולהעתיק פיתוח שלה לחברות אחרות שבבעלותם. בהקשר זה, טענו המשיבים כי ביום 31.7.2018 נשמעו ואדים ויובל מנהלים שיחה בשפה הרוסית על-ידי אדם דובר רוסית, שהעביר את תוכן השיחה לידיעת החברה.

אשר למאזן הנוחות, נטען כי מתן הסעדים הזמניים המבוקשים עלול להביא לנזקים בלתי הפיכים עבור החברה, ובתוך כך, להביא לסיכול עסקת המיזוג העתידית; לקושי בגיוס משקיעים לנוכח עברו הפלילי של יובל; וכן, למצב שבו ואדים מונע מן החברה את היכולת לקיים ישיבות דירקטוריון ולקבל החלטות.

לבסוף, נטען כי מתן הסעדים שנתבקשו בגדרי צו המניעה יוביל לשינוי המצב הקיים, שכן בעת הזו הסכם ההשקעה בוטל, ומשכך מניותיה של המשיבה אינן עוד בבעלותה ומינויו של ואדים כדירקטור בוטל.

החלטת בית המשפט המחוזי

10.

בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי כי קיים סיכוי לא מבוטל לכך שתתקבל תביעת המשיבים. בתוך כך, צוין כי הפרשנות לפיה סעיף 5.5 להסכם ההשקעה מטיל חובת גילוי בדבר עבר פלילי על הצדדים להסכם ההשקעה בלבד, ולא גם על בעלי מניותיהם, היא פרשנות סבירה ומתיישבת עם לשונו של ההסכם האמור. בהקשר זה נקבע עוד כי לא ניתן לקבל את טענת החברה לפיה יש להורות על הסעד החריג של הרמת מסך ההתאגדות, אך משום שהרגולציה בתחום הקנאביס היא רגולציה מחמירה. זאת ועוד, נקבע כי נכון לשלב דיוני זה, טרם עלה בידי החברה להוכיח ברמה הלכאורית את טענתה זו לעניין פגמים בכריתתו של הסכם ההשקעה. בית המשפט המחוזי אף ייחס משקל לכך שהחברה לא ראתה כל קושי בכך שמר אלון, שגם הוא בעל עבר פלילי, יחזיק אופציות לרכוש מניות בחברה, ונקבע כי עמדתה של החברה בעניין העבר הפלילי של משקיעיה אינה קוהרנטית, לא כל שכן כאשר יובל כלל אינו בעל מניות בחברה אלא רק במשיבה.

כמו כן, נקבע כי יש לייחס משקל נמוך לטענת החברה לפיה בכוונתם של ואדים ויובל להעתיק מוצר שהיא מפתחת, באשר היא מבוססת על עדות מפי השמועה, וכי החברה לא הצביעה על כל הוראה בהסכם ההשקעה לפיה ניתן לדרוש מבעלי המניות להזרים הון נוסף לחברה, מעבר לכספי השקעתם ההתחלתית.

11.

לעניין מאזן הנוחות, נקבע כי החברה הוכיחה אך את טענתה לפיה הנזק שעלול להיגרם לה אם יינתן צו המניעה המבוקש הוא סיכול עסקת המיזוג העתידית. מנגד, נקבע כי המשיבים הוכיחו כי אם תישלל מהם הבעלות במניות החברה והזכות למנות חבר בדירקטוריון שלה עלול להיגרם להם נזק משמעותי.

12.

לפיכך, הוחלט כי החברה תהיה רשאית להוסיף ולקדם את עסקת המיזוג העתידית מבלי שתידרש לקבל את אישור מוסדות החברה. כן נקבע כי המשיבה תוסיף להיות בעלת מניות בחברה, כי ואדים יוסיף לכהן בה כדירקטור עד למתן פסק דין בתביעה לגופה, וכי ככל שתתממש עסקת המיזוג, המניות להן תהיה זכאית המשיבה מכוח העסקה יוחזקו בנאמנות על-ידי באי כוחה, וזאת עד למתן החלטה אחרת.

13.

לבסוף, בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי הסעדים הזמניים עליהם הורה בהחלטתו אינם מובילים לשינוי המצב הקיים, שכן כאמור קיים סיכוי לא מבוטל שייקבע כי החברה ביטלה את ההסכם שלא כדין, ומשכך אין תוקף להחלטה בדבר חילוט המניות והפסקת כהונתו של ואדים כדירקטור בחברה. כמו כן, נדחתה טענתה השיהוי שנטענה על-ידי החברה.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי נסבה הבקשה שלפניי.

הבקשה דנן

14.

בבקשתה, שבה החברה בעיקרו של דבר על טענותיה לפני בית המשפט המחוזי, ובהן אף על טענותיה בדבר השיהוי שבהגשת בקשת המשיבים למתן סעדים זמניים. החברה מוסיפה ומדגישה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן אף אם יימצא בתום בירור ההליך העיקרי כי יש לקבל את תביעתם של המשיבים, הרי שלא יהיה כל קושי להעניק למשיבה נתח בחברה כפי חלקה בה, מאחר שמדובר בנזק כספי ובר-פיצוי. לעומת זאת, נטען כי לו תידחה תביעת המשיבים בסופו של דבר, מתן צו המניעה כבר בשלב זה מעמיד את כל פעילותה של החברה בסיכון, עלול להקשות על גיוס כספים ממשקיעים פוטנציאליים, וכן להכביד על התנהלותה השוטפת של החברה ויכולתה לקבל החלטות שעה שואדים משמש בה כדירקטור. כמו כן, החברה חוזרת על טענתה לפיה הסעדים הזמניים עליהם הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו הם במהותם צווי עשה, אשר הלכה למעשה משנים את מצב הדברים שנהג קודם למועד הגשת הבקשה לסעדים זמניים.

15.

המשיבים סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי, ומוסיפים כי בקשת רשות הערעור הוגשה בשיהוי מצד החברה ודי בכך כדי להורות על דחייתה.

לעניין מאזן הנוחות, טוענים המשיבים, בין היתר, כי החברה לא תמכה בראיות את הנזקים הנוספים אשר לטענתה ייגרמו לה בגין מתן הסעדים הזמניים. זאת, בפרט, ביחס לטענתה של החברה בדבר קושי בגיוס כספי השקעה. בהקשר זה נטען כי אך לפני מספר חודשים הצליחה החברה לגייס סכום השקעה ניכר בסך של כארבעה מיליון דולר והיא מצויה עתה בעיצומה של עסקת המיזוג. אשר לאופיים של הסעדים הזמניים, טוענים המשיבים כי מדובר בצווי מניעה, אשר נועדו לשמר את המצב המשפטי שהיה קיים קודם לפעולות שביצעה החברה בניגוד להסכם ההשקעה.

דיון והכרעה

16.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

מושכלות יסוד הן כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות בדבר מתן סעדים זמניים, וכי ביקורת ערעורית על החלטות אלה שמורה למקרים חריגים בלבד, שבהם יכולה להיות השפעה בלתי הפיכה או ניכרת על זכויות הצדדים במתן הסעד הזמני, ובייחוד במקרים בהם הסעד הזמני שהתבקש הוא צו עשה המשנה מצב קיים (ראו: רע"א 6582/15 עמותת איעמאר לפיתוח וצמיחה כלכלית נ' בנק הדואר, חברת דואר ישראל בע"מ , פסקאות 12-11 (1.11.2015); רע"א 2047/16 חברת אולמי אחים סעיד אל-דהאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ , פסקה 12 (11.4.2016); בג"ץ 3515/18 שדולת הנשים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 22 (15.5.2018); רע"א 2407/19 ישראל זיו נ' בנק לאומי לישראל , פסקה 12 (14.5.2019); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 206 (מהדורה שלישית, 2012)) .

17.

אני סבורה כי הבקשה דנן אינה באה בגדר מקרים חריגים אלו. החברה אמנם שבה על טענתה לפיה הסעדים שניתנו בצו המניעה מושא הבקשה משנים את המצב שהתקיים עובר להגשת הבקשה למתן סעדים זמניים, ומשכך הם באים בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור (ראו: ע"א 732/80 ארנס נ' "בית אל – זכרון יעקב" , פ"ד לח(2) 645, 653; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 860 (מהדורה שתים עשרה, 2015)).

18.

ואולם, התשובה לשאלה מה היה "המצב הקיים" לאחר משלוח הודעת הביטול נגזרת מהתשובה לשאלה האם ביטול הסכם ההשקעה היה ביטול כדין. ככל שייקבע בסופו של דבר שביטול ההסכם היה כדין, כטענת החברה, הרי שעם קבלת הודעת הביטול הסכם ההשקעה הפך חסר תוקף והמשיבה איבדה את זכאותה במניות החברה (בכפוף לביצוע הפעולות הנדרשות לכך). לעומת זאת, ככל שייקבע כי ביטול ההסכם לא היה כדין, כטענת המשיבים, הרי שהודעת הביטול לא שינתה דבר ביחסים החוזיים שבין החברה למשיבה, והמשיבה הוסיפה להחזיק במניות החברה אף לאחר הודעת הביטול.

מובן כי בשלב מקדמי זה, טרם התבררה התביעה העיקרית לגופה, לא ניתן להכריע באופן סופי האם הסכם ההשקעה בוטל כדין או שלא כדין, אלא אך להעריך את סיכויי התביעה. בית המשפט המחוזי קבע כי סיכויי התביעה להתקבל אינם מבוטלים, ומשכך אף קבע כי קיים סיכוי לא מבוטל לכך שביום הגשת התובענה המשיבה הייתה בעלת מניות בחברה. כפי שיובהר להלן, אף אני סבורה כי סיכויי התביעה להתקבל אינם נמוכים, ומשכך אני שותפה למסקנת בית המשפט המחוזי לפיה בשלב זה יש לראות את המצב הקיים ערב הגשת התובענה ככזה בו המשיבה הייתה בעלת זכויות בחברה. לנוכח האמור, אין לראות בסעדים הזמניים שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי ככאלה המשנים "מצב קיים", באופן שיכול להצדיק התערבות של ערכאת הערעור בהם.

19.

בנוסף לאמור, אף לגופם של דברים, אני סבורה כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי ליתן צו מניעה נגד החברה – כפי שיבואר להלן.

כידוע, במסגרת הדיון בבקשה למתן סעד זמני נבחנים שני תנאים מצטברים – סיכויי התביעה להתקבל ונטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש הסעד הזמני (ראו: תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וכן ראו למשל: רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני , פסקה 13 (22.10.2017); רע"א 26/19 פלוני נ' ג'אבר , פסקה 8 (27.2.2019)). עוד נקבע בפסיקה כי בין שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", וכן כי ככלל יש ליתן מעמד בכורה לשיקולי מאזן הנוחות (ראו: ע"א 7007/16 איי. איי. איתמר השקעות בע"מ נ' באראט אחזקות ונכסים בע"מ , פסקה 10 (25.10.2016); ע"א 7375/16 זכרנקו נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (15.11.2016)).

20.

בענייננו, לא מצאתי להתערב בקביעתו בית המשפט המחוזי באשר לסיכויה הלא-מבוטלים של התביעה להתקבל, על כל נימוקיו. בפרט, ומבלי לטעת מסמרות, אני סבורה כי הפרשנות לה טוענים המשיבים, לפיה ההצהרה בסעיף 5.5 להסכם ההשקעה מתייחסת אך למשקיעים עצמם, ולא לבעלי המניות במשיבה, היא פרשנות סבירה. זאת, בין היתר, לנוכח העובדה שבפסקת הפתיחה להסכם מוגדר כי:

"This Share Purchase Agreement … is made and entered into by and between Ilan Bioculture Ltd. … Mr. Liam Gal-On … and Mr. Eliezer Spitz … on one hand, and Eva Fashion Ltd. … and Mr. Nissin Alfiah (the "Lead Investor") the person/persons and/or entity/entities who details are set out in Exhibit A attached hereto (such persons together with the Lead Investor, each, an "Investor" and collectively, the "Investors") on the other hand".

מפסקה זו עולה לכאורה כי המשיבה ומר אלפיה הוגדרו כ- "investors" בהסכם ההשקעה באופן מפורש. משכך, הפרשנות לפיה סעיף 5.5 המתייחס אף הוא ל- "investors" עוסק אך במר אלפיה ובמשיבה עצמה (להבדיל מבעלי המניות בה) היא, כאמור, פרשנות סבירה (למען הסר ספק יוער כי ב- Exhibit A

המצורף להסכם נזכרים פרטי המשיבה ופרטיו של ניסים אלפיה בלבד, מבלי לציין את פרטי בעלי המשיבה). לנוכח האמור, על-פני הדברים נראה כי בפני החברה, אשר מבקשת להציע פרשנות מרחיבה יותר ללשון סעיף 5.5 עומדת משוכה גבוהה. לפיכך, בשים לב לאמור, וליתר נימוקיו של בית המשפט המחוזי בנדון, אף אני סבורה כי סיכויי התביעה להתקבל אינם נמוכים.

21.

כמו כן, אני סבורה כי צו המניעה שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי על כל רכיביו מאזן כראוי בין שיקולי מאזן הנוחות הרלוונטיים. בתוך כך, בית המשפט המחוזי התיר לחברה להוסיף ולקדם את עסקת המיזוג העתידית מבלי להידרש לאישור מוסדות החברה (הכוללים את ואדים ואת המשיבה). בכך, אני סבורה, אוין החשש מפני הנזק העיקרי לו טוענת החברה. אשר ליתר טענותיה של החברה בדבר הנזקים שעלולים להיגרם לה אם יוותר צו המניעה על כנו, לא מצאתי כי אלו הוכחו כנדרש. כך למשל, לא הוכחה הטענה בדבר הקושי לגייס משקיעים פוטנציאליים ולא הוכח החשש מפני שלילת רישיונותיה של החברה. טענות אלה נטענו בעלמא וללא תימוכין.

22.

החברה טענה עוד כי הנזקים שעלולים להיגרם למשיבים אם יבוטל צו המניעה בשלב זה הם נזקים כספיים בלבד, שניתן יהיה לרפאם ככל שתביעתם תתקבל בסופו של דבר. אף מטעם זה, לטענת החברה, נוטה מאזן הנוחות לטובתה. ואולם, הפסיקה הבחינה בעבר בין נזק שעלול להיגרם בגין שלילה זמנית של סעד כספי גרידא , לבין נזקים שעלולים להיגרם בגין שלילת או העברת בעלות במניות . שלילת מניות, אף אם באופן זמני, עלולה להוביל לנזקים בלתי הפיכים ולמצער לקשיים משמעותיים בהשבת המצב לקדמותו, ובהם קשיים הנוגעים להיבטי מס ולהערכת שווי המניות. כמו כן, שלילת בעלות במניות עלולה אף לגרום להשלכות בלתי הפיכות הנוגעות למבנה האחזקות של החברה, כגון כניסת משקיעים חדשים, או לניהול החברה ולהחלטות המתקבלות בה (ראו והשוו: ע"א 8147/13 גרנות ונצ'ורס בע"מ נ' גיצלטר , פסקה 15 (25.3.2014); ע"א 1282/15 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ , פסקה 6 (24.3.2015); ע"א 9336/16 וקסמן נ' לויט , פסקה 19 (5.1.2017); ע"א 2841/18 דגמי נ' אהרון , פסקה 8 (10.6.2018)). אף בענייננו, אני סבורה כי הנזק הצפוי למשיבה ככל שתתקבל בקשת החברה לביטול הסעדים הזמניים, אינו נזק כספי גרידא, אשר ניתן יהיה להשיבו בנקל ככל שתתקבל תביעתה במסגרת ההליך העיקרי, כי אם נזק הנוגע להיבטים הנובעים מזכות הבעלות שלה בחברה, ובפרט בשים לב למתווה עסקת המיזוג העתידית הנעשית על דרך של החלפת מניות.

23.

לבסוף, לא מצאתי להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי שעל בסיסן נדחתה טענת השיהוי מטעם החברה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא הוכח שבמהלך התקופה שחלה ממשלוח הודעת הביטול ועד להגשת הבקשה למתן סעדים זמניים המשיבים יצרו מצג לפיו הם מוותרים על זכויותיהם. למעשה, נקבע כי מחומר הראיות עולה כי המבקשים חזרו והדגישו כי הם רואים בהתנהלות החברה הפרה של ההסכם.

24.

לנוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 2-1 יחד בסך של 10,000 ש"ח.