רע"א 5215/22אופיר יהלום נ. רפאל כהן

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית, השופטת

ס' יעקבי ) מיום 28.7.2022 בת"א 59776-06-22, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למתן סעדים זמניים. לצד בקשת רשות הערעור, הגישו המבקשים גם בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשה זו.

רקע עובדתי

1.

עניינו של ההליך מושא הבקשה בהסכם למכירת מניותיה של חברת "אווטאר פיתוח בע"מ" (להלן: החברה ) בחברת "קרית ענבים – נופש פלוס בע"מ" (להלן: נופש פלוס ), לקבוצה רוכשת של חברות, הן המשיבות 6-4. החברה אוחזת ב-74% ממניותיה של נופש פלוס, שלה זכויות במקרקעין המצויים בקיבוץ קריית ענבים, ומניות אלו הן נכסה היחיד של החברה.

2.

מניות החברה מוחזקות על-ידי שלוש חברות: חברת "פורסיב השקעות בע"מ" (להלן: פורסיב ), המחזיקה ב-25% ממניותיה; חברת "מור מיטב בע"מ" (להלן: מור מיטב ), המחזיקה ב-52.63% ממניותיה; וחברת "אווטאר השקעות בע"מ", היא המבקשת 2, המחזיקה ב-22.37% ממניותיה. ב"הסכם השקעה והקצאת מניות" שנחתם בין החברה לבעלות מניותיה ביום 21.8.2014 (להלן: הסכם פורסיב ) נקבע, בין היתר, כי על החלטות הדירקטוריון בחברה להתקבל ברוב קולות, למעט שורה של החלטות המפורטות בסעיף 11.8 להסכם, שתתקבלנה פה אחד, ובהן החלטות על עסקאות עם בעלי עניין.

3.

ביום 5.4.2022 התקיימה ישיבת דירקטוריון החברה, במסגרתה ניתן אישור עקרוני של הדירקטוריון (עמו נמנה גם המבקש 1), לניהול משא ומתן למכירת מניות נופש פלוס לחברת "י.ד ברזאני נכסים ובניין (1983) בע"מ" (להלן: י.ד ברזאני ) (המשתייכת לקבוצת חברות עמה נמנית המשיבה 4).

ביום 1.5.2022 התקיימה ישיבה נוספת של דירקטוריון החברה, בה אושרה מכירת מניות נופש פלוס לחברת י.ד ברזאני, בתמורה לסכום של 62.5 מיליון ₪. באותה ישיבה, הגיש המבקש 1 הצעה בשם חברת "יהבים ניהול פרויקטים לבניה בע"מ" (להלן: יהבים ), הרשומה בבעלותו ובבעלות מר אלי ביטון, המבקש 3, לרכישת מניות החברה מידי פורסיב ומור מיטב, חלף רכישת מניות נופש פלוס. בהחלטת הדירקטוריון נקבע, כי ישיבת הדירקטוריון אינה הפלטפורמה המתאימה לדיון בהצעתה של חברת יהבים לרכישת מניות החברה, מאחר שעליה להיות מופנית לבעלי המניות של החברה. עוד נקבע כי בשל הצעתו של המבקש 1, הוא הפך לבעל עניין אישי בעסקת מכירת מניות נופש פלוס, ולפיכך הוא מנוע מליטול חלק בדיון או בהצבעה על אישור העסקה, לפי הוראות סעיף 278(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות ). חרף זאת, ביקש המבקש 1 לציין לפרוטוקול כי הוא מתנגד לביצוע העסקה עם חברת י.ד ברזאני. כן צוין בפרוטוקול הישיבה כי " דירקטוריון החברה מאשר פה אחד את ביצוע עסקה למכירת מניות קרית ענבים נופש פלוס בע"מ [...] לחברת י.ד. ברזאני" (ראו ס' 4 לפרוטוקול).

4.

בהמשך להחלטת הדירקטוריון, התקשרה החברה ביום 6.6.2022 בהסכם מכר למכירת מניות נופש פלוס לקבוצה רוכשת של חברות, הן המשיבות 6-4, אשר צורפו לעסקה על ידי י.ד ברזאני, תמורת 62.5 מיליון ₪ (להלן: הסכם המכר ).

5.

בעקבות החתימה על הסכם המכר, הגישו המבקשים, ביום 28.6.2022, תביעה נגד המשיבים לבית המשפט המחוזי, בה טענו כי הסכם המכר הוא עסקת בעלי עניין בלתי חוקית ופסולה, שנעשתה תוך הסתרה מכוונת של עניינם האישי של המשיב 1 והמשיבה 6, "מידאס השקעות בנדל"ן בע"מ" (להלן: מידאס ), בביצועה. על פי הנטען, מידאס התקשרה בהסכם המכר כרוכשת, שעה שהיא מחזיקה בשרשור במניות החברה, ואילו המשיב 1, המכהן כדירקטור וכמנכ"ל החברה משנת 2018, מכהן במקביל גם כדירקטור במידאס. לאור האמור, עתרו המבקשים למתן צו הצהרתי על בטלות הסכם המכר ולחלופין ביטולו; למתן צו מניעה קבוע; ולמינוי מנהל מיוחד או דירקטור חיצוני על-ידי בית המשפט לשם ניהול החברה, ולחלופין, לצורך ניהול הליך מפוקח למכירת נכסיה.

לצד תביעתם, הגישו המבקשים בקשה למתן סעדים זמניים שיאסרו על החברה ועל המשיבים לפעול לביצועו של הסכם המכר; לפעול בהתאם להחלטת הדירקטוריון מיום 1.5.2022; ולהתקשר בשם החברה בכל הסכם בנוגע למניות נופש פלוס או בנוגע לנכסי המקרקעין בהם היא מחזיקה, בלא שיובא קודם לכן לאישור בהצבעה פה אחד במוסדות החברה. עוד עתרו המבקשים למינוי דירקטור חיצוני או מנהל מיוחד לחברה לשם ניהולה עד להכרעה בתביעתם.

6.

בבקשתם למתן סעדים זמניים טענו המבקשים, בעיקרו של דבר, כי עסקת המכר היא עסקת בעלי עניין שלא גולתה, ומשכך דינה להתבטל בהתאם להוראת סעיף 280(א) לחוק החברות. עוד העלו המבקשים טענות שונות לפגמים שנפלו בהליך אישור הסכם המכר, ובהם השמטת מידאס כרוכשת מטיוטת ההסכם שצורפה לזימון לישיבת הדירקטוריון; אישור עסקת המכר בהצבעת רוב בישיבת הדירקטוריון, ולא בהצבעה פה אחד כנדרש לפי סעיף 11.8 להסכם פורסיב, בשים לב להתנגדותו של המבקש 1 לעסקה; וכן הפרת זכות סירוב ראשונה הנתונה לבעלי מניותיה של החברה בסעיף 14 להסכם פורסיב. עוד טענו המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, וכי הוצאת הסכם המכר אל הפועל תרוקן את החברה מנכסיה באופן בלתי הפיך ותאיין את תביעתם. זאת, שעה שלמשיבים לא ייגרם כל נזק לאור העניין שגילו גורמים שונים ברכישת המניות ונכונותם של המבקשים לרכוש אותן בתמורה לסך של 65 מיליון ₪, תמורה גבוהה מזו שנקבעה בהסכם המכר.

7.

בתגובתם לבקשה, טענו המשיבים 2-1 כי יש לסלק את התביעה העיקרית על הסף מחמת אי הגשתה בדרך של תביעה נגזרת, ואף יש לסלק את הבקשה לסעדים זמניים על הסף בשל אי צירוף החברה כמשיבה לבקשה וכן מחמת שיהוי. המשיבים 2-1 הוסיפו וטענו, בין היתר, כי לטענת המבקשים לענין אישי של המשיב 1 בהסכם המכר אין כל בסיס. נטען בהקשר זה כי בישיבת הדירקטוריון של החברה, בה הוחלט על מכירת מניות נופש פלוס לי.ד ברזאני, לא היה למשיב 1 כל ענין אישי בעסקה, וכי חברת מידאס צורפה לעסקה כרוכשת על-ידי י.ד ברזאני רק סמוך לפני חתימת הסכם המכר. באשר למאזן הנוחות נטען, כי זה נוטה במובהק לטובת המשיבים. נטען בהקשר זה כי ביטול הסכם המכר בשלב זה עלול לחשוף את החברה לתביעה מצד הרוכשות ואף להעמיד את החברה בסיכון של ממש מול הבנקים, בשל מצבה הגירעוני וחובותיה לבנק, זאת בעוד אי מתן הסעדים הזמניים לא יגרום למבקשים נזק כלל, ולכל היותר נזק כספי בר פיצוי.

המשיבות 6-4 טענו בתגובתן כי יש לדחות את התביעה והבקשה לסעדים זמניים מחמת היעדר יריבות, שעה שעילת התביעה נתונה לחברה ולא למבקשים. המשיבות 6-4 טענו אף הן כי לכל אורך המשא ומתן לכריתת הסכם המכר, ובעת אישור דירקטוריון החברה את טיוטת ההסכם, נוהל המשא ומתן עם י.ד ברזאני בלבד. עוד נטען, כי רק באמצע חודש מאי 2022, כשבועיים לאחר אישור העסקה בדירקטוריון החברה, הצטרפה מידאס לעסקה כרוכשת. לפיכך, במועד אישור העסקה לא היה המשיב 1 בניגוד עניינים. כן נטען כי המבקש 1 הציע לרכוש מהחברה את מניותיה בנופש בפלוס בתמורה ל-60 מיליון ₪, סכום הנמוך מזה שנקבע בהסכם המכר, אך העלים עובדה זו מן הבקשה. נטען כי אין לקבל גם את טענת המבקשים כי מדובר בעסקה חסרת תוקף לפי סעיף 280 לחוק החברות, שכן אין המדובר בעסקה עם נושא משרה בחברה, אלא לכל היותר בעסקה שלנושא המשרה יש בה עניין אישי. ולבסוף נטען, כי סיכויי התביעה קלושים וכי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המשיבים. בהקשר זה נטען, כי הן בעלי המניות והן דירקטוריון החברה גמרו בדעתם למכור את מניות החברה בנופש פלוס, וכי המחלוקת נסובה על גובה התמורה שתתקבל עבורן. לפיכך, הנזק העלול להיגרם למבקשים הינו נזק כספי בלבד, ולאור הצעת המבקש 1 לרכוש את המניות ב-60 מיליון ₪ בלבד, אף הטענה לנזק כספי "עומדת על כרעי תרנגולת".

8.

ביום 10.7.2022 קיים בית המשפט המחוזי דיון בבקשה במעמד הצדדים, במסגרתו שבו הצדדים על עיקרי טענותיהם. במהלך הדיון, הציע בית המשפט לצדדים את ההצעה הבאה:

"מבלי לגרוע מאיזו מטענות הצדדים, המבקשים והמשיבים 1 ו-2 יפעלו לכינוס אספות בעלי מניות בחברות המחזיקות במניות אווטאר פיתוח בע"מ [...]

על סדר יומן של האספות תונחנה הצעה לאישור עסקת בראשי-יודן-מידאס והצעה/הצעות נגדית/נגדיות לרכישת מניות נופש פלוס, ובלבד שתכלול התחייבות להזרמה מיידית של שני מיליון ₪, מתוכם 1 מיליון ₪ להחזר לרוכשות בגין ביטול העסקה ו-1 מיליון ₪ למימון הוצאות שוטפות של החברה לתקופת הביניים, ובכלל זה תשלום ההלוואה לבנק [...]

הצדדים מסכימים כי יראו את ההצבעות באספות בעלי המניות כהצבעת בעלי המניות בחברה, בהתאם לשיעור החזקתן במניות החברה.

כל אחד מן הדירקטורים בחברה ייתן, עד 24 שעות לפני מועד האספות, גילוי שלם ומלא בנוגע לקשריו, במישרין או בעקיפין, עם מי מבעלי המניות ונושאי המשרה בחברות המחזיקות, ובכלל זה קשרי הלוואה וקשרי בעלות משותפת.

למען הסר ספק יובהר כי אין במתן גילוי כאמור כדי ליצור מניעות למי מבעלי המניות מלהשתתף בהצבעה.

האספות תכונסנה עד יום ראשון, 17.7.2022, והודעה על תוצאותיהן תוגש לבית המשפט עד השעה 22:00 באותו יום.

לאחר הגשת תוצאות האספה יודיעו המבקשים אם הם עומדים על בקשתם לסעד זמני, ובמידת הצורך יכריע בית המשפט בבקשה [...]".

9.

הצדדים נתנו הסכמתם להצעה, ולהסכמתם ניתן תוקף של החלטה. ביום 17.7.2022 הגישו המשיבים 2-1 לבית המשפט המחוזי הודעת עדכון, ולפיה באספות בעלי המניות של החברות שהתקיימו באותו היום, החליטו בעלי המניות בחברת פורסיב לאשר את עסקת המכר פה אחד; בעלי המניות בחברת איטלימודו (בעלת מניות מור מיטב), הצביעו על אישור עסקת המכר ברוב קולות; ואילו בעלי מניותיה של המבקשת 2 דחו את הסכם המכר ואישרו פה אחד את הצעתה החלופית של חברת יהבים, שהוצגה על-ידי המבקש 1, לרכישת המניות בתמורה לסך של 70 מיליון ₪.

בו ביום הגישו המבקשים הודעה מטעמם, בה טענו כי נפלו פגמים בהצבעת בעלי המניות. בין היתר, טענו המבקשים כי באסיפת בעלי המניות של פורסיב נכח רק בעל מניות אחד, אשר הגיע כמיופה כוח יחיד של כל בעלי המניות בפורסיב, ושאותו בעל מניות מכהן גם כדירקטור במידאס; וכי באספת בעלי המניות של איטלימודו הסכם המכר אושר ברוב קולות, אך לא פה אחד כנדרש לפי סעיף 11.11 להסכם פורסיב.

בתגובת המשיבות 6-4 להודעת המבקשים נטען, כי משהסכימו המבקשים למתווה שהוצע על-ידי בית המשפט, טענותיהם באשר להצבעות בעלי המניות עולות כדי התנהלות בחוסר תום לב, שעה שהם ידעו מראש כי לא כל בעלי המניות יצביעו בעד הצעתם הנגדית.

לנוכח עמדות אלה, נדרש בית המשפט המחוזי ליתן החלטתו בבקשה למתן סעדים זמניים.

החלטת בית המשפט המחוזי

10.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן סעדים זמניים משיקולים שעיקרם במאזן הנוחות. בהחלטתו קבע, כי תביעת המבקשים אינה חסרת בסיס מיסודה, וזאת לנוכח טענותיהם הלכאוריות להיות עסקת המכר עסקת בעלי עניין שלא גולתה, לסיכול הצעות רכש אלטרנטיביות ולהפרת הוראות הסכם פורסיב. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשים לבטלות עסקת המכר לפי סעיף 280(א) לחוק החברות, בקובעו כי אין מדובר בעסקה של החברה עם נושא משרה בה. עם זאת קבע, כי יש ממש בטענת המבקשים כי מדובר בעסקת בעל עניין לפי סעיף 270(1) לחוק החברות, אשר לא הובאה לאישור האסיפה הכללית כמתחייב מהוראת סעיף 272(ב) לחוק. לצד זאת ציין בית המשפט המחוזי, כי משעה שהצדדים נענו להצעתו שפורטה לעיל, ובעלי המניות אישרו את עסקת המכר ברוב קולות, נחה דעתו כי "בכך ניטל, במידה רבה, עוקצה של טענת המבקשים" .

11.

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי המבקשים לא עמדו בנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. נקבע כי ביצוע ההסכם לא יוביל, כטענת המבקשים, "לריקון החברה מנכסיה", כי אם להמרת נכסים אלו בתמורתם הכספית. כן נקבע כי הצורך במכירת מלוא אחזקות החברה בנופש פלוס אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, והמחלוקת נסובה אך על גובה התמורה הכספית שתשולם עבורן. בהקשר זה, הדגיש בית המשפט כי המבקש 1 הוא זה אשר פנה לי.ד ברזאני ועניין אותה ברכישת המניות, וכפי שעולה מתגובת המשיבים, אף הציע לרכוש אותן בעצמו בתמורה נמוכה מזו הקבועה בהסכם המכר. לאור האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי הנזק העלול להיגרם למשיבים הוא נזק כספי בלבד הניתן לפיצוי, ואשר אינו מצדיק מתן הסעדים הזמניים. זאת, גם בשים לב לכך שהמבקשת 2 מחזיקה רק ב-22.37% ממניות החברה. עוד נקבע כי מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת המשיבים. צוין כי מתן הסעדים הזמניים עלול לגרום לחברה לנזקים הן כתוצאה מהפרת הסכם המכר והסיכון הכרוך בתביעה מצד הרוכשות, והן בשל מצבה של החברה, המאלץ את בעלי המניות להזרים לה כספים כדי לאפשר את המשך פעילותה, ואף מעלה את הסיכון כי הבנק, לו משועבדות מניות החברה, יפעל לכינוסן.

בקשת רשות הערעור

12.

בבקשה שלפניי טוענים המבקשים, בעיקרו של דבר, כי אי מתן הסעדים הזמניים יוביל להשלמת ביצועו של הסכם המכר ולסיכול תביעתם העיקרית לבטלות ההסכם. המבקשים שבים על טענותיהם כפי שאלו הועלו בפני בית המשפט המחוזי, וטוענים כי עסקת המכר לא התקבלה פה אחד בהצבעת הדירקטוריון ואספות בעלי המניות בחברה, בניגוד לקבוע בהסכם פורסיב. עוד הם טוענים כי הופרה זכות הסירוב הנתונה להם בהתאם להסכם פורסיב, וכי החלטת בית המשפט מתעלמת מהצעתם לרכוש את מניות נופש פלוס בתמורה ל-70 מיליון ₪, המהווה מימושה של זכות זו.

13.

עוד טוענים המבקשים כי קביעתו של בית המשפט המחוזי באשר למאזן הנוחות לא נומקה כדבעי ושגויה מיסודה. לטענתם, בית המשפט המחוזי התעלם מן הפגמים שנפלו בהליך אישורה של עסקת המכר ומדיני החברות, תוך הפניית המבקשים לתביעה לסעד כספי, באופן העלול להתפרש כ "היתר להפרות חוק והסכם סדרתיות" . עוד טוענים המבקשים כי סיכויי התביעה גבוהים, ועל אלה לגבור במשקלם על שיקולי מאזן הנוחות, שאף הם נוטים לטובתם. לגישתם, הם מעולם לא הסכימו למכירת המניות לבעל עניין בעסקה " במחירי חיסול ", ומעולם לא וויתרו על זכות הסירוב שלהם. כן הם טוענים כי חרף קביעתו של בית המשפט המחוזי, לא ייגרמו לחברה נזקים כתוצאה ממתן הסעדים הזמניים. בהקשר זה טוענים המבקשים, כי הרוכשות ידעו כי לא ניתן אישור החברה כדין לעסקה, ולפיכך הן מנועות מלטעון נגד ביטולה; כי בית המשפט המחוזי התעלם מהפתרון שהציעו המבקשים לבעיה התזרימית של החברה ולפיו הם יפקידו לחשבון החברה, באמצעות חברה שבשליטתם, שני שיקים בנקאיים בסך של 1.75 מיליון ₪ (ככל שתיכרת עמם העסקה לרכישת מניות נופש פלוס); וכי טענות המשיבים לעניין מימוש המשכון על ידי הבנק נטענו בעלמא מבלי שהובאו להן סימוכין.

דיון והכרעה

14.

לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בתיק בית המשפט ובבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

15.

הלכה מושרשת היא, כי לערכאה הדיונית שמור שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, וכי התערבות ערכאת הערעור בהחלטות כגון דא תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ראו: רע"א 3851/11 נדב נ' לוי , פסקה 4 (7.6.2011); רע"א 6202/13 ב.נ.ח נדל"ן בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ , פסקה 4 (16.10.2013); רע"א 8387/21 זיו נ' בני , פסקה 8 (21.12.2021)). בקשה זו אינה נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים סטייה מהכלל האמור.

16.

כידוע, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לסעד זמני, עליו ליתן דעתו לשני שיקולים מרכזיים: האחד , קיומה של עילת תביעה, והשני , נטיית מאזן הנוחות לטובת מבקש הסעד. בין שני השיקולים מתקיים יחס של 'מקבילית כוחות', ואולם מקובל להעניק לשיקול מאזן הנוחות מעמד בכורה (ראו: רע"א 5165/20 עזבון מנסור ז"ל נ' מדינת ישראל – משרד התחבורה , פסקה 18 (23.8.2020); רע"א 4218/19

פנחסוב נ' ב.ס.ד דירות מגורים בע"מ , פסקה 10 (27.6.2019); רע"א 3368/22 אראל אלקטרומכניקה נ' רותם בטיחות בע"מ , פסקה 14 (6.7.2022)).

17.

בית המשפט המחוזי לא ראה להרחיב בהחלטתו בשאלת קיומה של עילת תביעה לכאורה, והסתפק בקביעה תמציתית כי טענות המבקשים אינן משוללות יסוד. עם זאת מצא, כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לעבר דחיית הבקשה. לפיכך, במוקד בקשת רשות הערעור עומדות, אם כן, קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר למאזן הנוחות.

לטענת המבקשים, אם תידחה בקשת רשות הערעור ולא יינתנו הסעדים הזמניים, ייגרם להם נזק בלתי הפיך שכן " כל רכושה של החברה יימכר במחיר חיסול ", תביעתם העיקרית תאוין, החברה לא תוכל להשיא את רווחיה, ואילו הרוכשות והמשיב 1 יזכו להשיא את רווחיהם על חשבון נכסיה. טענות אלו הועלו גם לפני בית המשפט המחוזי, אשר ציין בהחלטתו כי דירקטוריון החברה, כמו גם בעלי מניותיה (כפי שהדבר השתקף מהצבעתם) הסכימו כולם על מכירת מניות נופש פלוס, כך שהמחלוקת בין הצדדים נסובה אך על גובה התמורה שתשולם בגינן. לפיכך נקבע כי הנזק העלול להיגרם למבקשים, ככל שקמה להם זכות תביעה, ובשים לב לשיעור אחזקות המבקשת 2 בחברה, הוא נזק כספי בלבד, ומטבעו בר פיצוי. מנגד, עמד בית המשפט המחוזי על הנזקים השונים העלולים להיגרם לחברה ולמשיבים כתוצאה מביטולו של הסכם המכר. לאחר שבחנתי את טענות המבקשים בבקשתם, לא מצאתי עילה להתערב בקביעותיו אלה.

המבקשים טוענים בבקשתם לזכות סירוב ראשונה הנתונה למבקשת 2 מכוחה של הוראת סעיף 14 להסכם פורסיב, וכן הם טוענים כי זכות זו אינה זכות כספית גרידא אלא זכות קניינית המגבילה את כוחה של החברה להעביר את מניותיה לאחרים. מכוח טענה זו הם מבקשים לסתור את מסקנת בית המשפט המחוזי כי הנזק העלול להיגרם להם הוא נזק כספי בלבד. ואולם, טענותיהם אלה של המבקשים לא בוססו כראוי, ולו לכאורה. מעבר לשאלה הפרשנית האם זכות חוזית זו נתונה למבקשת 2 אך בהתייחס למכירת מניות החברה, או גם בהתייחס למכירת נכסיה (מניות נופש פלוס) כטענתה, המבקשים לא הראו בבקשתם כי ביקשו לממש בשלב כלשהו את זכות הסירוב האמורה. טענת המבקשים להפרת זכות הסירוב אף לא הועלתה במכתב ההתראה ששלחו לחברה ביום 14.6.2022, סמוך לאחר כריתת הסכם המכר, והרושם העולה הוא, שזו הועלתה לראשונה רק בכתבי טענותיהם כפי שהוגשו לבית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, אין בטענה זו כדי לשנות ממסקנותיו של בית המשפט המחוזי לעניין מאזן הנוחות.

18.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני.