רע"א 2525/13 שרה ארחה נ. עו"ד ארז חבר בתפקידו מנהל מיחוד על נכסי המבקשת

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת א' נחליאלי-חיאט) מיום 8.1.2013, בה נדחתה בקשת המבקשת לעיין מחדש בהחלטה לביטול הליכי פשיטת הרגל שהתנהלו בעניינה.

1.

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה למתן צו כינוס נכסים ולהכרזתה פושטת רגל. בחודש מאי 2011 ניתן צו כינוס כמבוקש, במסגרתו חויבה המבקשת לשלם לכונס הנכסים הרשמי סכום חודשי של 500 ש"ח לטובת נושיה (להלן: צו הכינוס ). כמו כן מינה בית המשפט את המשיב 1 לשמש כמנהל מיוחד לנכסי המבקשת (להלן: המנהל המיוחד ). בהמשך עתרה המבקשת להפחתת התשלומים שהוטלו עליה ולהעמדתם על סך של 100 ש"ח בחודש, אך נוכח התנגדותם של המנהל המיוחד ושל כונס הנכסים הרשמי דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה ביום 17.11.2011, בקובעו כי עליה להמשיך ולשלם את הסכום שנקבע בצו הכינוס. בחודש אפריל 2012 הגיש המנהל המיוחד בקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל בה טען כי המבקשת אינה עומדת בתשלומים שהוטלו עליה ואינה מגישה דו"חות חודשיים. בית המשפט קיים דיון בעניינה של המבקשת ביום 19.4.2012 ובסיומו קבע כי היא אינה ממלאת אחר דרישות ההליך, ואולם נוכח בקשותיה ומאמציה ציין בית המשפט כי המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי הסכימו לאפשר לה להסיר את מחדליה. לפיכך הורה בית המשפט למבקשת להמציא למנהל המיוחד בתוך 15 ימים עותקים של הדו"חות החודשיים וכן להשלים את התשלומים החודשיים כך שבתוך 90 ימים יודבקו כל הפיגורים בתשלום. בית המשפט הוסיף וקבע כי המבקשת רשאית לפנות פעם נוספת בבקשה להפחתת התשלומים החודשיים אך מכל מקום ככל שלא תסיר את מחדליה ניתן יהיה לבטל את הליכי פשיטת הרגל המתנהלים בעניינה גם ללא קיום דיון נוסף.

לאחר הדברים האלה, הגישה המבקשת ביום 21.6.2012 בקשה נוספת להפחתת התשלומים החודשיים שהוטלו עליה. בחלוף כחודש, ומשחלפו 90 הימים שנקצבו בהחלטת בית המשפט לצורך הסרת המחדלים, הגיש המנהל המיוחד הודעה בה שב וביקש לבטל את הליכי פשיטת הרגל המתנהלים בעניינה של המבקשת. המנהל המיוחד טען בהודעתו כי המבקשת אינה מגישה דו"חות חודשיים כסדרם, כי היא לא המציאה לו עותקים מהדו"חות הקודמים וכי היא מצויה בפיגור של חמישה תשלומים חודשיים. בהחלטתו מיום 23.7.2012 ציין בית המשפט כי נוכח האמור בהודעת המנהל המיוחד היה מקום לבטל את הליכי פשיטת הרגל בעניינה של המבקשת כבר באותו שלב ואולם הוחלט ליתן לה פרק זמן נוסף של 60 ימים להסרת מחדליה. בית המשפט הוסיף וקבע כי "לאחר חלוף המועד וככל שהחייבת לא תתקן את המחדלים אראה לבטל ההליכים עם הודעת המנהל המיוחד". שלושה חודשים נוספים חלפו ובהודעת המנהל המיוחד מיום 24.10.2012 התבקש בית המשפט פעם נוספת לבטל את הליכי פשיטת הרגל, בשל פיגור של שישה תשלומים מצידה של המבקשת ובשל אי-הגשתם של דו"חות חודשיים. בפעם הזו נעתר בית המשפט לבקשה ובהחלטתו מיום 25.10.2012 קבע כי משהמבקשת לא ניצלה את הארכות שניתנו לה ולא פעלה להסרת מחדליה, הליכי פשיטת הרגל שמתנהלים בעניינה מבוטלים.

2.

המבקשת לא השלימה עם החלטה זו וביום 1.11.2012 הגישה לבית המשפט קמא בקשה לעיין בה מחדש. המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי התנגדו לבקשה וביום 8.1.2013 החליט בית המשפט לדחותה. בית המשפט קבע כי חרף ההזדמנויות שניתנו לה בעבר, המבקשת לא הסירה את מחדליה וכי הובהר לה במפורש שהמשך התנהלות זו מצידה עלולה להוביל לביטול הליכי פשיטת הרגל בעניינה. עוד קבע בית המשפט כי המבקשת אינה מצביעה על נסיבות חדשות או על טעמים המצדיקים עיון מחדש בהחלטתו הקודמת וכי מקובלת עליו עמדתם של המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי לפיה יש לדחות את בקשת המבקשת נוכח התנהלותה בעבר.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, המופנית לכאורה כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 8.1.2013 לדחות את הבקשה לעיון מחדש בהחלטתו בדבר ביטול הליכי פשיטת הרגל. המבקשת טוענת כי ההחלטה על ביטול הליכי פשיטת הרגל ניתנה מבלי שהתבקשה תגובתה להודעת המנהל המיוחד ובטרם ניתנה החלטה בבקשה שהגישה בחודש יוני 2012 להפחתת התשלומים החודשיים שהוטלו עליה. עוד טוענת המבקשת כי בשל פגרת בתי המשפט, פרק הזמן של 60 הימים שקצב לה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 23.7.2012 עדיין לא חלף במועד שבו החליט לבטל את הליכי פשיטת הרגל ולמעשה באותה עת נותרו לה עוד כשבועיים להסיר את מחדליה. בהקשר זה מוסיפה המבקשת וטוענת כי ככל שבית המשפט קמא היה נעתר לבקשתה ומפחית את גובה התשלומים החודשיים שהוטלו עליה באופן רטרואקטיבי, לא היה נותר עוד כל פיגור בתשלומים מצידה. לבסוף טוענת המבקשת כי בניגוד לטענת המנהל המיוחד היא הגישה דו"חות חודשיים ולא הוסיפה לצבור פיגורים בתשלומים החודשיים ולדבריה גם אם נפל פגם כזה או אחר בהתנהלותה לא היה בכך כדי להצדיק את ביטול הליכי פשיטת הרגל בעניינה.

4.

דין הבקשה להידחות.

בקשת רשות הערעור דנן נוסחה באופן המוסב לכאורה על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 8.1.2013 לדחות בקשה לעיון מחדש בהחלטתו הקודמת לפיה בוטלו הליכי פשיטת הרגל שהתנהלו בעניינה של המבקשת. ואולם, עיון בטענות המבקשת מעלה כי לאמיתו של דבר בקשת רשות הערעור תוקפת את ההחלטה המקורית לבטל את הליכי פשיטת הרגל, שניתנה עוד ביום 25.10.2012 ולכך אין מקום. ככל שהמבקשת חפצה לתקוף את ההחלטה שביטלה את הליכי פשיטת הרגל בעניינה, המסלול הדיוני שהיה עליה לנקוט הוא הגשת ערעור בזכות במועד הקבוע לכך בדין (ראו רע"א 1629/12 לוי נ' שרון , פיסקה 2 (24.2.2012) (להלן: עניין לוי )). את אי הגשת הערעור במועד לא ניתן לרפא או לעקוף בדרך של הגשת בקשה לעיון חוזר בהחלטה שאותה מבקשים לתקוף למעשה.

הבקשה לעיון חוזר במקרה דנן הוגשה לאחר שחלפו חמישה חודשים ויותר מאז ניתנה ההחלטה בדבר ביטול הליכי פשיטת הרגל והגשתה היא כשלעצמה אינה מאריכה את המועד להגשת ערעור על ההחלטה שלגביה נתבקש העיון החוזר (ראו: עניין לוי , פיסקה 2; רע"א 621/13 ליזרוביץ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ , פיסקה 5 (17.4.2013) (להלן: עניין ליזרוביץ ); רע"א 9162/12 חורי נ' הקסטודיה די טרה סנטה , פיסקה 5 (3.6.2013) ).

יתרה מכך - גם לגופם של דברים לא שוכנעתי כי יש מקום לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. למבקשת ניתנו מספר ארכות לצורך הסרת מחדלים של אי-הגשת דו"חות חודשיים ואי-עמידה בצו התשלומים שהוטל עליה, אך היא נמנעה מלהסיר את המחדלים. בית המשפט המחוזי הדגיש בהחלטותיו כי ככל שהמבקשת לא תסיר את מחדליה בתוך פרקי הזמן שנקצבו היא ניצבת בפני הסיכון כי הליכי פשיטת הרגל יבוטלו וזאת ללא צורך בקיום דיון נוסף בעניינה. בנסיבות אלה אין המבקשת יכולה להיאחז בכך שבקשתה השנייה להפחתת התשלומים החודשיים לא הוכרעה, שכן כל עוד לא הוחלט אחרת היה עליה לעמוד בתשלומים החודשיים על פי צו הכינוס, כפי שהדגיש בית המשפט קמא בהחלטתו. גם הטענה לפיה ימי הפגרה הקנו למבקשת פרק זמן נוסף לתיקון המחדלים אין בה כדי להועיל לה, ולו משום שגם בתוך פרק הזמן הנטען על-ידה לא הסירה המבקשת את המחדלים האמורים. לבסוף וככל שהבקשה דנן מופנית כלפי ההחלטה מיום 8.1.2013 לדחות את הבקשה לעיון חוזר, אין ממש בבקשה ובדין דחה אותה בית המשפט קמא משום שהמבקשת לא הראתה כי חל שינוי מהותי כלשהו בנסיבות במהלך הימים הספורים שחלפו בין המועד בו ניתנה ההחלטה לבטל את הליכי פשיטת הרגל (25.10.2012) ובין המועד שבו הגישה את הבקשה לעיון מחדש (1.11.2012). כמו כן לא הראתה המבקשת כי מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מהחלטה שניתנה גם בלא שאירע שינוי נסיבות ( ראו עניין ליזרוביץ , פיסקה 5).

5.

מן הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.