רע"א 7808/17 דוד כהן נ. כונס נכסים הרשמי

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט נ' ג'השאן ) בפש"ר 22266-07-15 שניתנה ביום 31.7.2017, בגדרה נדחתה בקשתו החוזרת של המבקש לפריסת חוב הפיגורים לקופת כינוס הנכסים.

רקע והחלטות קודמות

2.

ביום 16.7.2015 הגיש המבקש בקשה למתן צו כינוס והכרזתו כפושט רגל. ביום 5.8.2015 ניתן צו לכינוס נכסי המבקש ובמסגרתו הושת על המבקש צו תשלומים על סך 500 ש"ח. ביום 10.11.2015 הגיש המבקש בקשה להפחתת צו תשלומים לסך של 100 ש"ח לחודש. המנהל המיוחד (להלן: המשיב ) נתן הסכמתו להפחתת צו התשלומים לסך של 300 ש"ח בחודש. ביום 14.12.2015 הורה בית המשפט המחוזי על הפחתת צו התשלומים לסך 250 ש"ח לחודש, למשך שישה חודשים. משלא עמד המבקש אף בצו התשלומים המופחת, פנה המבקש ביום 19.12.2016 בבקשה לבית המשפט המחוזי לפריסת חוב הפיגורים ולהפחתת צו התשלומים. בהחלטה מיום 22.12.2016 דחה בית המשפט המחוזי את בקשותיו של המבקש, תוך שהתרה במבקש כי אם לא יסיר את מחדליו עד ליום 10.1.2017 יורה על ביטול ההליך ללא כל התראה מוקדמת. ביום 11.1.2017 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי המורה על מחיקת הבקשה לפשיטת רגל (להלן: פסק הדין ).

3.

ביום 15.2.2017 הגיש המבקש בקשה נוספת לפריסת חוב הפיגורים אשר נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 19.3.2017. בקשה נוספת "דחופה" לפריסת חוב הפיגורים הוגשה על-ידי המבקש ביום 31.7.2017. בו ביום ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה את הבקשה, תוך שנקבע כי "מדובר בפסק דין שניתן בחודש 1/2017 על רקע צבירת פיגורים ומחדלים לאחר שצו התשלומים הופחת ועל כן אין מקום לביטול פסק הדין גם אם ישולמו הפיגורים בשלב זה. יתכבד החייב [המבקש, י.ו] ויגיש בקשה חדשה לאחר שתעבור התקופה שנקבעה בפסיקה לגבי הגשת בקשה חדשה."

על החלטה זו נסבה הבקשה שלפניי.

הבקשה דנן

4.

בבקשה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי עת דחה את בקשתו לפריסת חוב הפיגורים מן הטעם שלא עמד בחובותיו, הואיל והמבקש נקלע למצוקה כלכלית ללא אשמתו. עוד טוען המבקש כי התועלת מפריסת חובותיו והותרת הליך פשיטת הרגל על כנו עולה על החלופה בה ינוהלו נגדו הליכי גביה רבים, וכי היה על בית המשפט המחוזי לשקול שיקולי צדק. כמו כן, טוען המבקש כי אין באפשרותו לעמוד בצו התשלומים שהושת עליו בשל חסרון כיס, גילו ומצבו הרפואי, וכי מחדליו אינם נובעים מחוסר תום לב.

6.

המשיב סומך ידו על החלטות בית המשפט המחוזי, ומדגיש את חוסר תום לבו של המבקש בהתנהלותו בהליך פשיטת הרגל. כך למשל, המבקש לא הגיש דוחות חודשיים מתחילת ההליך, לא המציא מסמכים אשר נתבקשו ולא פעל למיצוי כושר השתכרותו או מיצוי זכויותיו בביטוח הלאומי. בנוסף, חרף מידת הרחמים בה נקט בית המשפט המחוזי עת הפחית את צו התשלומים, לא שילם המבקש כל תשלום. בנוסף, טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה ולו בשל שיהוי בהגשתה, שכן הבקשה נסבה על פסק דינו של בית משפט המחוזי שניתן עוד ביום

11.1.2017.

דיון והכרעה

7.

לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

חרף העובדה שהבקשה דנן מתמקדת בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.7.2017, הרי למעשה תוקפת הבקשה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי שניתן עוד ביום

11.1.2017 המורה על ביטול הליך פשיטת הרגל. פסק דין זה הפך לחלוט מזה זמן רב. כל ההחלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי לאחר מתן פסק הדין נתנו בבקשות שהגיש המבקש לביטול או לעיון מחדש בפסק הדין. לפיכך, הדרך הדיונית בה היה על המבקש לנקוט הייתה הגשת ערעור בזכות על פסק הדין במסגרת המועדים הקבועים לכך בדין. לפיכך, אין מקום

לאפשר את "ריפוי" הפגם של אי הגשת הערעור במועד בדרך של הגשת בקשות חוזרות ונשנות לעיון חוזר או בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור על החלטה מאוחרת (ראו: רע"א 1629/12 לוי נ' שרון , פסקה 2 (24.2.2012); רע"א 2525/13 ארחה נ' ארז חבר – בתפקידו כמנהל מיוחד על נכסי החייבת , פסקה 4 (8.7.2019)).

8.

למעלה מן הצורך, אציין כי אף לגופם של דברים איני מוצאת לנכון לשנות מהחלטת בית המשפט המחוזי. דומה כי בית המשפט המחוזי הלך כברת דרך ארוכה, לפנים משורת הדין, לטובת המבקש. כך ניתן למבקש צו הפחתת תשלומים ומספר הארכות מועד להסדרת התשלומים ואף לאחר מתן פסק הדין, נתן בית המשפט המחוזי למבקש הזדמנות נוספת למלא אחר הוראות צו התשלומים, ואולם המבקש לא ניצל הזדמנויות אלה. במצב דברים זה, משניתנו למבקש, אף לפנים משורת הדין, מספר הזדמנויות לעמוד בהתחייבויותיו והוא לא ניצל זאת, הרי שצדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו, ודין הבקשה להידחות.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית. רק לפנים משורת הדין, לא אעשה צו להוצאות.