רע"א 7794/18 שטראוס גרופ בע"מ נ. גאבר מועתז

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא, השופט ח' ברנר ) בפש"ר 20658-10-16 מיום 3.10.2018, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.7.2017, לאשר את המשך ניהול תביעת המשיב 1 (להלן: החייב ) כנגד המבקשת. עוד נדחתה, במסגרת ההחלטה, בקשתה החלופית של המבקשת להתנות את היתר ניהול התביעה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיה.

רקע בתמצית

2.

בחודש דצמבר 2014 הגיש החייב תביעה כנגד המבקשת לתשלום שכר טרחה בגין שירותים משפטיים שהעניק לה (ת"א 39750-12-14; להלן: התביעה או ההליך העיקרי ). בחודש אוקטובר 2016 נפתח הליך פשיטת רגל בעניינו של החייב, וביום 16.7.2017 אישר בית המשפט המחוזי הדן בהליך פשיטת הרגל של החייב את המשך ניהול התביעה כנגד המבקשת (להלן: ההחלטה הראשונה ). ביני לביני, ביקשה המבקשת, במסגרת ההליך העיקרי, כי בית המשפט יורה לחייב להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיה, וביום 28.9.2017 בקשתה נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי שדן בהליך העיקרי. כשנה לאחר ההתרחשויות המתוארות, ביום 28.6.2018, הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי הדן בהליך פשיטת הרגל לעיון מחדש בהחלטה הראשונה, ולחלופין, להפקדת ערובה להוצאותיה. בבקשתה, טענה המבקשת כי מדובר בתביעת סרק, כי ההחלטה לאשר את המשך ניהולה נשענת על מצג עובדתי שגוי, וכי לא ניתנה לה האפשרות להשיב לבקשה לאישור ניהול התביעה. בתשובתם, התנגדו החייב, המשיב 2, הוא המנהל המיוחד, והמשיב 3, כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ), לבקשה.

החלטת בית המשפט המחוזי

3.

בהחלטתו מיום 3.10.2018, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת לעיון מחדש בהחלטה הראשונה. נקבע כי אין למבקשת זכות להשיב על הבקשה להתיר את ניהול התביעה, וכי היא מנסה להביא לכך שהתביעה נגדה תתברר, למעשה, במסגרת הליך פשיטת הרגל. עוד נקבע כי אמות המידה לאישור המשך ניהול תביעה שהוגשה זמן רב טרם החלו הליכי פשיטת הרגל, כבמקרה דנן, מקלות יותר ביחס לאישור הגשת תביעה חדשה, וכי המנהל המיוחד בחן את טענות החייב ומצא כי קיימת הצדקה להמשך ניהולה של התביעה נגד המבקשת, החלטה המצויה בליבת שיקול דעתו המקצועי. כן קבע בית המשפט המחוזי כי ממילא הוצאות המשפט לא יושתו על קופת הנושים, שכן הן אינן מהוות חוב בר תביעה במסגרת ההליך, בהיותן חוב חדש שנוצר לאחר תחילת הליכי פשיטת הרגל. לעניין הפקדת הערבות לתשלום הוצאות המבקשת, נקבע כי בית המשפט המחוזי הדן בתביעה כבר דחה בקשה דומה של המבקשת, לאחר שבחן את סיכויי התביעה, ולפיכך, שומה היה על המבקשת לנקוט בהליך ערעורי מתאים.

בקשת רשות הערעור שלפניי נסבה על החלטה זו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה דנן

4.

במסגרת הבקשה, שבה המבקשת על טענותיה בדבר היותה של תביעת החייב תביעת סרק. עוד טוענת המבקשת, בעיקרו של דבר, כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, הוצאות התביעה מהוות "הוצאות הליך פשיטת רגל", לפי סעיף 77 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980

(להלן: הפקודה ), ומשכך הן יושתו על קופת פשיטת הרגל, באופן שיפגע בנושים; כי בית המשפט המחוזי התייחס לאינטרס של הנושים בלבד, תוך התעלמות מהאינטרס של המבקשת; כי בית המשפט המחוזי הסתמך, הסתמכות שאינה מוצדקת, על שיקול דעתו של בעל התפקיד; וכי בתור נושה של החייב, יש למבקשת זכות להשיב לבקשה להיתר ניהול התביעה. כן טוענת המבקשת כי משעה שהחלו הליכי פשיטת רגל, הסמכות להכריע בעניינים הנוגעים לניהול תביעת החייב מוטלת על בית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל, ומשכך היה עליו לבחון מחדש את בקשתה להפקדת ערובה ואת ההצדקה לניהול התביעה.

5.

במסגרת תשובותיהם סומכים המשיבים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוענים, בעיקרו של דבר, כי אין הצדקה להתערב בשיקול דעתו. בתוך כך, טוען המנהל המיוחד, כי למבקשת אין כל מעמד בהליך, כי בקשתה לוקה בשיהוי ניכר, וכי במהלך התקופה שעברה ממועד מתן ההיתר להמשך ניהול התביעה, הושקעו הוצאות רבות לצורך ניהולה. כן שב המנהל המיוחד על קביעת בית המשפט המחוזי כי הוצאות ההליך אינן מהוות חוב בר-תביעה, ולפיכך, כך נטען, ככל שהתביעה תידחה, סך הוצאות המשפט לא ישולם מתוך קופת פשיטת הרגל, וככל שיופטר החייב מחובותיו במסגרת הליך פשיטת הרגל, ההפטר לא יחול על הוצאות ההליך. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי שדן בהליך העיקרי כבר נדרש לבקשה להפקדת ערובה, וכי בעת מתן החלטתו זו, העובדות המפורטות בבקשת המבקשת היו בידיעתה.

בתשובתו, מצטרף הכנ"ר לדברים, ומוסיף כי המבקשת לא הציגה טעמים המצדיקים עיון מחדש בהחלטה הראשונה.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, כפי שיפורט להלן.

אשר להחלטה בבקשה לעיון מחדש בהחלטה הראשונה – יצוין כי אמנם הבקשה דנן תוקפת את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.10.2018, שבגדרה נדחתה עתירת המבקשת לעיון מחדש בהחלטה בדבר אישור המשך ניהול התביעה. ואולם, הלכה למעשה, המבקשת תוקפת את ההחלטה הראשונה, שניתנה עוד ביום 16.7.2017, ואשר חלוטה זה מכבר. ברי כי אין להלום מצב בו המבקשת, אשר לא השיגה על ההחלטה הראשונה בתוך המועד הקבוע לכך בדין, "עוקפת" הלכה למעשה את המועדים הקבועים בדין באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר בהחלטה שעליה היא מבקשת לערער, כשנה לאחר מתן ההחלטה (ראו: רע"א 2525/13 ארחה נ' עו"ד ארז חבר - בתפקידו כמנהל מיוחד על נכסי המבקשת , פסקה 4 (8.7.2013); רע"א 4628/18 סגלשטיין נ' שמואל , פסקה 10 (19.7.2018)) .

7.

זאת ועוד, לבית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל שיקול דעת רחב בהכרעה בבקשה לעיון חוזר לפי סעיף 181 לפקודה, וככלל לא תתקבל בקשה כגון דא, אלא אם חל שינוי נסיבות או התגלו עובדות חדשות מאז ניתנה ההחלטה מושא הבקשה ( ראו: ע"א 341/82 בר דרור נ' כסיף , פ"ד לז(3) 729, 736 (1983) ; רע"א 2968/18 פלוני נ' פלוני (12.8.2018)) . במקרה שלפנינו, לא עלה בידי המבקשת להצביע על שינוי נסיבות, ואף העובדות שאליהן "נחשפה" המבקשת, כדבריה בבקשה, כבר היו ידועות עת קיבל בית המשפט המחוזי את ההחלטה הראשונה. די בכל אמור כדי לדחות נדבך זה של הבקשה.

8.

למעלה מן הצורך, אציין כי ממילא איני רואה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להתיר את המשך ניהול התביעה, החלטה אשר מצויה בליבת שיקול דעתו. חשוב להדגיש כי בית המשפט המחוזי אשר דן בהליך העיקרי ומעורה בו, קבע, כאמור, כי התביעה אינה משוללת יסוד. בצדק, אפוא, נסמך בית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל על קביעה זו כנימוק ראוי לאשר את המשך ניהול התביעה.

9.

אשר להחלטה בבקשה החלופית להשית על החייב הפקדת ערובה לצורך תשלום הוצאות המבקשת – בדומה לבית המשפט המחוזי, אף אני שוכנעתי כי המבקשת משיגה, למעשה, על החלטת הערכאה שדנה בהליך העיקרי, וכי היה עליה לנקוט הליך ערעורי מתאים, בגדרי המועדים הקבועים לכך בדין. מכל מקום, כלל ידוע הוא כי החלטות בדבר הפקדת ערובה מסורות לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ובהתאם לכך, גדר התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות מעין אלה מצומצם עד מאוד ( ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח איברהים , פ"ד נח (5) 865, 869 (2004); רע"א 9934/16 קרמנשהצ'י נ' ביזאן , פסקה יג (18.1.2017)) . בהתאם לאמור, אף בנדון דידן, לא מצאתי טעם המצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי.

10.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסכום של 2,000 ש"ח לכל אחד מהם.