רע"א 5606-23 רע"א 5606-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' פרידמן) מיום 21.5.2023 בפש"ר 63808-03-18, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לעיון חוזר בהחלטה מיום 21.10.2022 בה נעתרה בקשת המשיבה 2 (להלן: הנאמנת) לביטול הענקה מכוח סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל).

תמצית הרקע הרלוונטי לבקשה

1.המשיב 1 (להלן: החייב) והמבקשת התגרשו בשנת 2010 וחתמו על הסכם גירושין שאושר על-ידי בית הדין הרבני האזורי בחיפה (להלן: הסכם הגירושין). במסגרת הסכם הגירושין, התחייב החייב להסדיר את כל החובות הרובצים עליו, לרבות חובותיה של המבקשת אשר "נוצרו בגללו וללא ידיעתה", וכן להעביר למבקשת את זכויותיו בדירת המגורים של בני הזוג (להלן: הדירה). מכוח ההתחייבות האמורה הושלם, ביום 22.6.2014, רישום הדירה על שם המבקשת באופן בלעדי, וביום 15.7.2014 מכרה המבקשת את הדירה לצד שלישי. התמורה בגין מכר הדירה בהתאם לדיווח הצדדים לרשויות המס עמדה על סך של 1,003,000 ₪.

2.נגד החייב מתנהל הליך פשיטת רגל החל משנת 2018, הוא הליך הפש"ר במסגרתו ניתנה ההחלטה מושא הבקשה דנן. ביום 11.11.2020 הגישה הנאמנת לבית המשפט המחוזי בקשה להורות על ביטול הענקה של זכויות החייב בכספי תמורת מכר הדירה, עליהן ויתר אגב גירושיו עם המבקשת. הנאמנת טענה כי מדובר בהענקה פסולה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, ועתרה להורות למבקשת להשיב לקופת הכינוס מחצית מתמורת מכר הדירה. המבקשת טענה מנגד, בין היתר, כי הבקשה הוגשה בשיהוי וכי אין מדובר בהענקה פסולה. כן טענה כי כספי מכר הדירה שימשו במלואם לתשלום חובות שנוצרו על-ידי החייב.

3.בימים 8.2.2021 ו-26.4.2022 התקיימו דיונים בבקשה, נשמעו ראיות, ובהמשך הגישו הצדדים את סיכומיהם. ביום 21.10.2022 נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו בגדרה נעתר לבקשה והורה על ביטול ההענקה של זכויות החייב בדירת המגורים למבקשת. נקבע כי חלקו של החייב בתמורת מכר הדירה עומד על סך של 500,000 ₪, המהווה מחצית משווי הדירה במועד המכירה. בית המשפט המחוזי הוסיף ובחן את הראיות שהציגה המבקשת בכל הנוגע לחובות ששילמה מכספי תמורת מכירת הדירה, ומצא לקבל את טענותיה בעניין זה באופן חלקי. נקבע, כי יש לקזז משווי חלקו של החייב בדירה סך של 100,000 ₪ ששולמו על-ידי המבקשת בגין סילוק חוב משכנתא, ועוד סך של 85,000 ₪ המהווה מחצית מסך החובות ששולמו על-ידה בגין חוב ארנונה, וחובות לבנק הפועלים ולחברות ביטוח. לאחר הקיזוז האמור, הורה בית המשפט המחוזי למבקשת לשלם לקופת פשיטת הרגל סך של 315,000 ₪ (להלן: ההחלטה על ביטול הענקה).

הבקשה לעיון חוזר בהחלטה על ביטול הענקה

4.ביום 22.12.2022, לאחר שהחליפה ייצוג משפטי, הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר, מכוח סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, בהחלטה המורה על ביטול הענקה. נטען כי מטרתה של הבקשה להציג בפני בית המשפט "נתונים שצריך שיהיו בפניו בקובעו את הסכומים שיש לקזז מהכספים שהתקבלו ממכירת הדירה, ולבחון מחדש את איזון המשאבים בין החייב ל[מבקשת]." המבקשת טענה, בין היתר, כי חובותיה נוצרו כתוצאה מכפיה, וכן כתוצאה מאלימות פיזית וכלכלית מצד החייב, ועל כן יש להכיר בחובותיה כחובות החייב. בהקשר זה צוין בהערת שולים כי: "המבקשת יוצגה על ידי ב"כ החייב בהליך דנא ומשכך הטענות בדבר אלימות, אורח חיים כפוי, היות החייב מהמר ואלים נטענו במשורה".

לגוף הדברים, טענה המבקשת כי יש לראות במועד בו ניתן פסק הדין הרבני המאשר את הסכם הגירושין, ולא במועד מכירת הדירה, כמועד הקובע לחישוב שווי הדירה – ולכן שווי הדירה נמוך משנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי ועומד על סך של 865,904 ₪ בלבד. כן עתרה המבקשת להכיר בחובות נוספים בהם נשאה לאחר מועד הגירושין כסכומים שיש לקזזם מחלקו של החייב בזכויות בדירה: סך של 48,767 ₪ ששילמה לבנק דיסקונט בגין חוב משותף לה ולחייב; סך של 93,767 ₪, מלוא הסכום ששילמה לבנק הפועלים; סכום דמי המזונות שלא שולמו על-ידי החייב בסך של 61,201 ₪ ועוד. כטענה חלופית נטען כי יש להפחית סך 98,479 ₪ המשקף את מלוא תשלומי המשכנתא בהם נשאה ממועד הגירושין ועד למועד מכירת הדירה. בהמשך לאמור, הציגה המבקשת שתי חלופות לקביעת המועד הקובע לחישוב שווי זכויות החייב ולקיזוז הסכומים הנוספים, וכפועל יוצא מן האמור, טענה כי על בית המשפט המחוזי לעיין מחדש בהחלטתו ולהורות לה לשלם לקופת הכינוס סכום שנע בין 90,793 ₪ לבין 72,984 ₪, לפי כל אחת מהחלופות שהציגה.

5.בתגובתה מיום 25.1.2023 טענה הנאמנת כי יש לדחות את הבקשה על הסף. נטען שההחלטה על ביטול הענקה מהווה פסק דין חלוט אשר ככל שהמבקשת חלקה עליו, היה עליה להגיש ערעור במועד הקבוע לכך בדין, ולא ניתן להשיג עליו בדרך של עיון חוזר. בהמשך לכך נטען, כי הבקשה לעיון חוזר אינה מגלה כל שינוי נסיבות ואין בה כדי ללמד על טעות טכנית שנפלה בהחלטה, העשויים לבסס עילה להגשת בקשה לעיון חוזר. כן נטען, כי המבקשת מעלה בבקשתה לעיון חוזר עובדות וטענות חדשות הנטענות על-ידה לראשונה במסגרת הבקשה, וזאת חרף העובדה שיכולה הייתה להעלותן בנקל במסגרת הדיון בבקשה לביטול הענקה.

ביום 16.5.2023, לאחר שניסיונות הידברות בין הצדדים במטרה להגיע להסכמה לא עלו יפה – הוגשה עמדת הכונס הרשמי, אשר הצטרפה לעמדת הנאמנת במלואה.

החלטת בית המשפט המחוזי

6.בהחלטתו מיום 21.5.2023, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר. ראשית, עמד בית המשפט המחוזי על ההלכה הפסוקה לפיה בית המשפט רשאי לשוב ולעיין בהחלטותיו, גם בהליכי פשיטת רגל, מקום שהוכח שינוי נסיבות מהותי או במקרים בהם התברר כי ההחלטה התקבלה מחמת טעות "טכנית". נקבע, כי בקשתה של המבקשת אינה עומדת במבחנים אלה, מקום שהיא אינה מפרטת עובדות או נתונים חדשים שלא היו ידועים למבקשת, או יכולים היו להיות ידועים לה בשקידה סבירה, עובר למתן ההחלטה, ומקום שלא נטען לטעות טכנית שנפלה בהחלטה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי עצם החלפת הייצוג אינה מקנה כשלעצמה לבעל דין זכות לערוך "מקצה שיפורים" בטענותיו. בהקשר זה נקבע, כי טענת המבקשת לפיה היא יוצגה על-ידי עורכת דין מהמשרד המייצג את החייב, אינה מעלה או מורידה, בהתחשב בכך שהמבקשת יכולה הייתה לבחור את ייצוגה והטענות שהיא מעלה כעת היו בידיעתה. לבסוף, נקבע כי טענות המבקשת הן טענות ערעוריות באופיין, כאשר אין חולק כי המבקשת לא הגישה ערעור על ההחלטה המורה על ביטול הענקה – ועל כן אין לאפשר את העלאתן, בנסיבות שתוארו, "במסווה של בקשה לעיון מחדש".

טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור

7.בבקשה שלפניי שבה המבקשת על הטענות שהעלתה בבקשתה לעיון חוזר, בכל הנוגע לשגיאות שנפלו, לשיטתה, באופן חישוב הסכום אותו נקבע שעליה להשיב לקופת הכינוס. המבקשת מלינה על כך שבית המשפט המחוזי לא נדרש לטענות אלה לגופן, ומבקשת כי העניין יושב אליו לצורך שקילת הטענות האמורות. לטענת המבקשת, בקשתה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה לעיון חוזר, שעה שאין מדובר בטענות "ערעוריות באופיין" המשיגות על פסק הדין מיום 21.10.2022, אלא בטענות וראיות חדשות שלא הוצגו קודם לכן לפני בית המשפט, בשל ייצוגה של המבקשת על-ידי עורכת דין ממשרדו של בא-כוח החייב. בהקשר זה טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי עיון חוזר יתאפשר רק במקרים בהם התגלו עובדות או נתונים חדשים "שלא היו ידועים או היו יכולים להיות ידועים [למבקשת] עובר למתן ההחלטה". לשיטתה, הדבר אינו מתחייב מלשון סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, ובפרט לאור הגמישות המאפיינת הליכי חדלות פירעון. המבקשת מוסיפה ומפרטת את נסיבותיה האישיות המצדיקות אף הן, לטענתה, התחשבות מיוחדת, וטוענת כי שיקולי צדק וחקר האמת גוברים בנסיבות העניין על עיקרון סופיות הדיון ועל "כללי הפרוצדורה", ומטים את הכף לעבר היעתרות לבקשת רשות הערעור.

דיון והכרעה

8.לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בתיק בית המשפט ובבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9.עניינה של הבקשה הוא ב'גבולות הגזרה' שבין ערעור ובין בקשה לעיון חוזר. הליכים אלה נבדלים זה מזה במספר היבטים. בעוד שבערעור, עומדת ההחלטה לביקורת שיפוטית של בית משפט של ערעור (הליך תקיפה אנכי), בקשה לעיון חוזר מעמידה את ההחלטה לבחינה נוספת של אותה הערכאה שנתנה את ההחלטה (הליך תקיפה אופקי) (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי, 59 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין)); היבט אחר עניינו בטיב הביקורת השיפוטית המופעלת בכל אחד מן ההליכים. בעוד שבערעור עומדת ההחלטה לגופה, על נימוקיה, לביקורת שיפוטית, בקשה לעיון חוזר אין עניינה בביקורת על ההחלטה לגופה, אלא בשינויה בשל נסיבות חדשות שנוצרו מאז ניתנה, או בשל טעות "טכנית" שנפלה בה (שם, 67). למותר לציין, כי דרך המלך לתקוף החלטה בטענות ערעוריות באופיין היא בהגשת ערעור או בקשת רשות ערעור לערכאת הערעור, בהתאם לסיווג ההחלטה, ולא ניתן לעקוף מסלול השגה זה בדרך של הגשת בקשה לעיון חוזר בהחלטה (וראו בהליכי פשיטת רגל: רע"א 4628/18 סגלשטיין נ' שמואל, פסקה 10 (19.7.2018)).

10.כללי הערעור בכל הנוגע להליכי פשיטת רגל אינם זהים לכללי הערעור החלים בהליכים אזרחיים (שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל, 40-38 (מהדורה שלישית, 2010)). סעיף 182(א) לפקודת פשיטת הרגל מעניק זכות ערעור למי ש"נפגע על ידי צו בפשיטת רגל", אולם הוראה זו אינה ממצה את סוגי ההחלטות לגביהן נתונה זכות ערעור בהליכי פשיטת רגל. לגבי החלטות אשר אינן מסווגות כ'צו פשיטת רגל', נקבע בפסיקה כי חלים דיני הערעור הרגילים בהתאם לסיווגה של ההחלטה כ"פסק דין" או כ"החלטה אחרת" (ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק), פסקה 9 (13.7.2008)).

11.גם הכללים החלים על בקשות לעיון חוזר בהליכי פשיטת רגל אינם זהים לאלה החלים בהליכים אחרים, ומקובל לראות הליכי פשיטת רגל ככאלה המאופיינים ביתר גמישות והתאמה לנסיבות משתנות. כך, מעניק סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל לבית המשפט סמכות "לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו". בהלכה נקבע כי לבית משפט של חדלות פירעון מוקנה שיקול דעת רחב בעת בחינת בקשה לעיון חוזר, וכי ככלל, ייעשה שימוש בסמכות זו בהתקיים אחת משתי העילות הבאות: האחת, במקרים בהם חל שינוי נסיבות מהותי או התגלו עובדות שלא היו ידועות בעת מתן ההחלטה, המצדיקים לשנות ממנה. השנייה, במצבים שבהם נתקבלה ההחלטה מחמת טעות טכנית ברורה (ראו מיני רבים: רע"א 7794/18 שטראוס גרופ בע"מ נ' מועתז, פסקה 7 (21.1.2019); רע"א 8153/20 סלימאן נ' הכונס הרשמי באר שבע, פסקה 7 (21.1.2021); רע"א 2933/23 פלאח נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 14 (22.6.2023); רע"א 962/20 מוחראב נ' עו"ד שמואל מיכאל- מנהל מיוחד לנכסי החייב, פסקה 14 (8.7.2020)). אעיר, כי מבחנים אלה אומצו, למעשה, מן הפסיקה שהוחלה על בקשה לעיון חוזר בהחלטות ביניים בהליכים אזרחיים. כידוע, החלטות אלה אינן יוצרות מעשה בית-דין ובעניינם נקבע כי בית המשפט שנתן את ההחלטה רשאי לשוב ולדון בה ואף לשנותה ככל שחל שינוי נסיבות מהותי מאז ניתנה ההחלטה המקורית המצדיק שינויה או אם נפלה טעות ברורה בהחלטה (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 והאסמכתאות שהוזכרו שם (2002); רע"א 1687/17 קואופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ, פסקה י' (7.3.2017); ע"א 9396/00 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי, פ"ד נה(3) 537, 541 (2001); ע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נט(4) 568, 574 (2005); בן-נון וחבקין, 427).

12.חרף הגמישות והדינמיות המאפיינת הליכי פשיטת רגל, הודגש לא אחת כי על בית המשפט של חדלות פירעון לעשות שימוש בסמכות העיון מחדש באופן זהיר ומדוד על-מנת שלא לכרסם בעיקרון סופיות הדיון (ראו למשל: רע"א 1826/20 פלונית נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 14 והאסמכתאות שהוזכרו שם (21.6.2020); רע"א 7869/17 אי.אר.אמ. נכסים בע"מ נ' אור, פסקה 24 (23.11.2017)). בהקשר זה, ראה בית משפט זה למתוח קו גבול בין סוגי החלטות שבעניינן, ובהתקיים התנאים הדרושים לכך, עשויה לקום ביתר קלות הצדקה לעיון חוזר, לעומת סוגי החלטות בהן יינתן משקל מוגבר לסופיות הדיון ובית המשפט יכביד ידו על בקשות לעיון חוזר שהוגשו בעניינן. כך, נעשתה בפסיקה אבחנה בין החלטות 'מתמשכות' התלויות בנסיבות משתנות (כגון צו תשלומים), לבין החלטות 'מכריעות', המכריעות במחלוקת נקודתית או מסמנות תפנית משמעותית בהליך. צוין כי השימוש בסמכות לעיון מחדש מתאים יותר להחלטות מתמשכות, בעוד שעיון מחדש בהחלטות מכריעות "טעון הצדקה מספקת שגוברת על השיקול של סופיות הדיון ועל הסתמכות הצדדים" (ע"א 8488/18 משקל נ' עו"ד רונן בצלאל, נאמן, פסקה 6 לפסק דינו של השופט י' עמית (17.6.2019) (להלן: עניין משקל); ע"א 7188/18 עו"ד אריק אמיר נ' חנאי, פסקה 31 (18.12.2020) (להלן: עניין אמיר)). לגבי שני סוגי ההחלטות הובהר, כי בקשה לעיון חוזר אינה מיועדת להעלאת טענות הנוגעות לטעות מהותית שנפלה בהחלטתו של בית המשפט, ולשם כך נועד הליך הערעור (עניין משקל, שם; עניין אמיר, בפסקה 30).

13.ההחלטה מושא הבקשה לעיון חוזר שהוגשה בענייננו, היא החלטה המורה על ביטול הענקה. לגבי החלטות אלה נקבע כי מדובר ב"החלטה הסוגרת את התיק הנוגע לביטול ההענקה (אף שתיק פשיטת הרגל ממשיך להתקיים)", ולפיכך מדובר בפסק דין (רע"א 8010/09 אלחדד נ' עו"ד נפתלי נשר, פסקה 2 (30.6.2010); ע"א 8760/14 ארז חבר, עו"ד נ' סלור, פסקה 41 (27.1.2016); ע"א 3433/21 בן משה נ' עו"ד אביבה כהן (26.12.2021)). זוהי גם אחת מאותן החלטות המכריעות במחלוקת נקודתית לגביהן נקבע, כאמור, כי ייעשה שימוש זהיר במיוחד בסמכות העיון מחדש. ואולם, גם לפי אמות המידה הגמישות יותר, אין מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחתה את בקשת המבקשת לעיון חוזר.

14.כפי שתואר, בית המשפט המחוזי ניהל הליך סדור בבקשה לביטול ההענקה, הכולל הגשת כתבי טענות, שמיעת ראיות והגשת סיכומים, שבסיומו ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת לא הגישה ערעור על פסק הדין וזה הפך לחלוט. המבקשת טוענת כי בקשתה אינה משיגה על קביעות בית המשפט המחוזי בפסק הדין, אלא עניינה בטענות וראיות חדשות שלא הוצגו קודם לכן בפני בית המשפט. ואולם, הלכה למעשה היא תוקפת את קביעת בית המשפט המחוזי באשר למועד הקובע לחישוב זכויותיו של החייב בדירת המגורים, ובאשר לגובה החובות שיש להפחית משווי זכויותיו, וכפועל יוצא מכך, על גובה הסכום שעליה להשיב לקופת הכינוס. באשר לטענותיה אלה, הנתונים והראיות עליהם היא מתבססת היו ידועים למבקשת עובר למתן פסק הדין, והיה באפשרותה להעלותן במסגרת הדיון בבקשת הנאמנת לביטול הענקה. בנסיבות אלה, המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להצדיק עיון מחדש בפסק הדין. טענת המבקשת ולפיה די בכך שנטענות טענות "חדשות", במובן זה שהן לא הובאו קודם לכן לפני בית המשפט, כדי להצדיק עיון חוזר בפסק הדין, חותרות במובהק תחת עיקרון סופיות הדיון ותחת הכלל הנוהג, ולפיו חובה על בעל דין לפעול למיצוי זכויותיו הדיוניות, ואין לאפשר לו פתיחת ההתדיינות מחדש בכל עת שנמצאה לו טענה חדשה. מעבר לדרוש אוסיף, כי בענייננו המבקשת אף לא הבהירה במסגרת בקשתה לעיון חוזר, מדוע לא הועלו טענותיה במועדן. רק בהערת שוליים, ובשפה רפה, נטען כי הדבר קשור לייצוגה על-ידי משרדו של בא-כוח החייב. טעם זה שבשינוי ייצוג, אין בו כדי להצדיק עיון מחדש בפסק הדין (רע"א 7127/22 אלחי נ' מנסור, פסקה 18 (29.1.2023)).

15.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תגובה – איני עושה צו להוצאות.