רע"א 1687/17 קואופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ. ליברטי פרופרטיס בע"מ

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת א' כהן ) ברע"א 21501-12-16 מיום 2.2.17, בו נקבל ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (השופטת י' רוטנברג ) בת"א 16504-04-13 מיום 9.11.16, שבמסגרתה התקבלה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 15.5.16 לעניין גילוי מסמכים מטעמה של המבקשת. בד בבד עם בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקשת היא חברה המפעילה רשת של חנויות כלבו. בחודש פברואר 2011 התקשרה בחוזה עם המשיבה לשם שכירת נכס בעבור הפעלת סניף של הרשת (להלן המושכר ). כעבור שנתיים עזבה המבקשת את המושכר, אף שתקופת השכירות הקבועה בחוזה מסתימת אך ב-31.1.19. טרם עזיבתה את המושכר, הציעה המבקשת להעמיד תחתיה שוכרת חלופית – רשת חנויות הכלבו מעיין 2000 (להלן מעיין 2000 ) – אך הצעה זו נתקלה בסירוב מצד המשיבה, והצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה בנושא. המבקשת עזבה איפוא את המושכר מבלי להעמיד שוכר חלופי, והנכס נותר ריק. על רקע זה הגישה המשיבה תביעה כלפי המבקשת בבית משפט השלום בתל אביב בגין אבדן דמי שכירות, הוצאות ארנונה, חשמל ומים, ופיצויים חוזיים מוסכמים. המבקשת הגישה תביעה שכנגד, בגין נזקים שנגרמו לה בשל סירובה של המשיבה לאשר את מעיין 2000 כשוכרת חלופית.

ג.

במסגרת ההליכים המקדמיים בתביעות אלה, הגישו הצדדים בקשות לעניין גילוי מסמכים ומענה על שאלונים. בכלל זאת טענה המשיבה, כי המבקשת סירבה בין היתר להיענות לארבע דרישות לגילוי מסמכים ספציפיים, וביניהם דו"חות כספיים לשנים 2011–2013 (להלן הדו"חות ). בהחלטה מיום 15.5.16 קבע בית משפט השלום ( השופטת י' רוטנברג ) לעניין הדו"חות, כי מסמכים אלה רלבנטיים לתביעה ולכן יש לגלותם; זאת, נוכח טענת המשיבה כי מעיין 2000 לא היתה שוכרת ראויה, בין השאר, בשל הפסדים אשר ספגה המבקשת במושכר. כן נרשמה התחיבותה של המשיבה בפני בית המשפט לשמור את הדו"חות הכספיים בסודיות ולא לעשות בהם כל שימוש מחוץ להליך המשפטי.

ד.

על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בראש וראשונה מהוים לשיטתה הדו"חות סוד מסחרי. מעבר לכך נטען, כי אין מסמכים אלה רלבנטיים למחלוקת, שכן מצבה הכספי של המבקשת – בין אם הפסידה בסניף שבמושכר ובין אם לאו – אינו נוגע לשאלת נאותות השוכרת החלופית, מעיין 2000, העומדת בבסיס המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים. זאת במיוחד, כך נטען, נוכח העובדה שלא ניתן ללמוד מן הדו"חות על רווחיות הסניף, שכן אלה מתיחסים לחברה כולה ולא לסניפים פרטניים. בפסק דין מיום 8.9.16 נדחתה הבקשה (השופטת א' כהן ) לעניין הדו"חות; יצוין, כי נתקבלו טענות אחרות שהועלו במסגרתה. נקבע, כי נוכח התרשמותו של בית משפט השלום לפיה מדובר במסמכים רלבנטיים, אין לשנות מהחלטתו לגלותם. כן הוער, כי יש בהתחיבות המשיבה בפני בית המשפט לשמור על סודיות הדו"חות כדי לאיין את חששות המבקשת מדבר מסירתם. עם זאת נאמר, כי הואיל והטענה לפיה אין הדו"חות מלמדים על רווחיותו של הסניף הספציפי הועלתה לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור, המבקשת רשאית – ככל שהיא עומדת על טענה זו, ובלא הבעת עמדה לגופו של עניין – להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית משפט השלום מיום 15.5.16.

ה.

בהמשך לאמור בפסק הדין, הגישה המבקשת ביום 20.9.16 בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית משפט השלום. במסגרת זו הועלתה הטענה אשר הוצגה בפני בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור, ולפיה אין הדו"חות רלבנטיים מאחר שאינם מכילים פירוט בדבר רווחיותם של סניפים ספציפיים. ביום 9.11.16 החליט בית משפט השלום לקבל את הבקשה וקבע כי אין המבקשת צריכה לחשוף את הדו"חות. נאמר, כי לפי שעה הוכח שמסמכים אלה אינם רלבנטיים לבירור התובענות, אולם המשיבה רשאית לשוב על בקשת הגילוי בתום שלב הגשת התצהירים, על פי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן תקנות סדר הדין או התקנות ) הקובעת שניתן להורות על גילוי מסמכים "בכל עת".

ו.

על החלטה זו הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור בבית המשפט המחוזי. בפסק דין מיום 2.2.17 התקבלה הבקשה ונדונה כאילו הוגש ערעור לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין, והוחלט לקבל את הערעור. נקבע, כי אף שהיתה המבקשת רשאית להגיש בקשה לעיון חוזר, לא היה מקום להיעתר לה, כיון שאין מתקיימים הטעמים המצדיקים שימוש בהליך חריג זה. הוטעם, כי הצגת טענה שלא הועלתה בפניו של בית המשפט – ככל שאין מקורה בנסיבה אשר נולדה לאחר מתן ההחלטה – אינה מצדיקה כשלעצמה עיון מחדש. אשר על כן נפסק, כי החלטתו מעיקרא של בית משפט השלום מיום 15.5.16, ולפיה יש לגלות את הדו"חות, תיוותר על כנה.

בקשת רשות הערעור

ז.

על רקע זה הוגשה הבקשה הנוכחית. לטענת המבקשת, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 2.2.17 (ולהלן פסק הדין המאוחר ) ניתן בניגוד לקביעותיו שלו עצמו בפסק הדין מיום 8.9.16 (ולהלן פסק הדין המוקדם ), אשר הפכו מאז חלוטות. כן נטען, כי אף מן הבחינה המהותית ישנה סתירה בין הכרתו של בית המשפט בחשיבותה של טענת המבקשת בדבר חוסר הרלבנטיות של הדו"חות – המשתקפת לדידו מפסק הדין המוקדם – לבין ההחלטה שנתקבלה בסופו של יום במסגרת פסק הדין המאוחר ולפיה יש לגלותם. עוד טוענת המבקשת, כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו שלא נתקיימו התנאים לעיון חוזר בהחלטתו של בית משפט השלום. נטען, כי הוכרו בפסיקה מצבים שבהם יתאפשר עיון חוזר בהחלטה, אף שלא חל במסגרתם שינוי בנסיבותיהם העובדתיות. כך למשל, הותר עיון מחדש כשנתברר כי ההחלטה המקורית היתה מוטעית (בהקשר זה מפנה הבקשה לע"א 3604/02 אוקו נ' שמי , פ"ד נו(4) 505 (2002), להלן עניין אוקו ), או בהתקיים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. לשיטת המבקשת, הבהרת טיבם של הדו"חות בפני בית משפט השלום היתה נחוצה לשם תיקון הטעות אשר נפלה בהחלטתו מיום 15.5.16, או למצער מהוה טעם מיוחד המצדיק עיון חוזר בה. לבסוף נטען, כי בית המשפט המחוזי צריך היה ליתן משקל לקביעתו של בית משפט השלום בהחלטה מיום 9.11.16, לפיה אין הדו"חות רלבנטיים, ומכאן שהתאיין הצורך בגילוים.

דיון והכרעה

ח.

לאחר עיון בבקשה, אין ביכולתי להיעתר לה. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית כבדת משקל החורגת מעניינם של הצדדים להליך או בהינתן עוול קשה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אין המקרה דנא בא בגדרם של אלה. הבקשה תחומה לשאלה קונקרטית – האם יישם בענייננו בית המשפט המחוזי אל נכון את ההלכות המנחות בדבר ההליך של עיון חוזר בהחלטה – וזו אינה מצדיקה את התערבותנו. אוסיף מעבר לכך, כי גם אילו סברתי שנפלה שגגה בהכרעתו של בית המשפט המחוזי, אין הנושא – בכל הכבוד – מצדיק הליך שיפוטי חמישי לאחר שני הליכים בכל אחד מבתי המשפט; עסקינן בשאלה דיונית שבכל חשיבותה, חשוב ממנו כי התביעה תתברר סוף סוף לגופה.

ט.

אכן, לא אכחד כי פסק דינו המוקדם של בית המשפט המחוזי עורר על פני הדברים שאלה מסוימת, והוא התלם בו חרשה בקשת רשות הערעור. אמנם בהתיחסו לטענה החדשה שהועלתה בנוגע להשלכת היקף הדו"חות וטיבם על הרלבנטיות שלהם להליך, הבהיר בית המשפט כי אינו מביע עמדה לגופם של דברים, אולם בכל זאת העלה את האפשרות שהמבקשת תציג אותה בפני בית משפט השלום במסגרת בקשה לעיון חוזר; ובסופו של יום דחה את העיון החוזר. אף שלא מצאתי פגם משפטי בהתנהלותו של בית המשפט – וזאת, בין היתר, הואיל ולא הביע עמדה, כאמור, לגופה של הטענה – עדיף היה אלמלא ציין את האפשרות להגשת בקשה לעיון חוזר, ככל שסבר כי אין הצדקה לקיומו של הליך בנידון דידן מעיקרא, מה שיצר אצל המבקשת רושם שונה.

י.

לגופו של עניין – סבורני, כי קשה להלום את טענות המבקשת. הליך העיון החוזר הוא יציר הפסיקה (זאת, להבדיל מהליך העיון מחדש בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים, אשר מוסדר בתקנה 368 לתקנות סדר הדין), וככלל ייטה בית המשפט להפעילו במשורה ( רע"א 4472/10

Proneuron Biotechnologies, Inc.

נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ , פסקה י"ח (2010); כן ראו חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 427 (מהדורה שלישית, 2012), להלן

בן-נון וחבקין ). כך מורנו גם השכל הישר, כדי שלא יהיו הכרעות שיפוטיות משולות לשבשבת; עיון חוזר מהותי הוא איפוא נדיר. בפסיקת בית משפט זה הוכרו שתי עילות אשר בהתקיימן יתאפשר עיון חוזר. האחת , שאין עוררין כי אינה מתקיימת בנידון דידן, עניינה שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של ההחלטה המקורית. השניה מתיחסת למצבים שבהם נתקבלה החלטה מחמת טעות, והעמדתו של בית המשפט על טעותו תגרום לשינוי ההחלטה (וראו למשל עניין אוקו , אליו כאמור הפנתה המבקשת, בפסקה 5). ודוקו, אין המדובר בטעות שבשיקול דעת, המצריכה על דרך הכלל בירור בערכאת הערעור, כי אם בטעות טכנית באופיה ( בן-נון וחבקין , בעמ' 427; וראו למשל, ע"א 9396/00ב קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי , פ"ד נה(3) 537 (2001)). בענייננו ברי, כי אין המדובר בתיקון טעות טכנית גרידא, אלא בשינויה של קביעה עובדתית אשר אינה מובנת מאליה, כעולה מן הפער בין החלטתו של בית משפט השלום לבין פסק דינו המאוחר של בית המשפט המחוזי. דומה איפוא, כי אין בעצם העובדה שבית משפט השלום שינה מעמדתו הקודמת בדבר רלבנטיות הדו"חות כדי להצדיק, בדיעבד, את דבר היעתרותו לבקשת העיון החוזר.

יא.

וכדי להפיס את דעת המבקשת, אזכיר כי המשיבה התחייבה בדבר סודיות הדו"חות הכספיים, ועליה לעמוד בהתחייבות זו ככל משפטה וחוקתה.

יב.

בנתון לאמור, אין בידי להיעתר לבקשה, ומשכך גם לבקשה לעיכוב ביצוע.