רע"א 4752/20פלוני נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ בניהול מגדל חברה לביטוח בע"

1.

לפניי שתי בקשות רשות ערעור שהדיון בהן אוחד על שלוש החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ר' חיימוביץ' ) בת"א 57928-03-19. האחת , נסבה על שתי החלטות שניתנו ביום 9.6.2020, ובגדרן קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת אליהו חברה לביטוח בע"מ, היא המשיבה, להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעות ועדת הערר של המוסד לביטוח לאומי (להלן בהתאמה: ועדת הערר ו המל"ל ) ביחס לנכות המבקש בגין פיברומיאלגיה, וכן מונתה מומחית מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגי (להלן: הבקשה הראשונה ). השנייה , נסובה על החלטה שניתנה ביום 17.9.2020, ובגדרה דחה בית המשפט את בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטותיו מיום 9.6.2020 (להלן: הבקשה השנייה ).

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 12.6.2012 נפגע המבקש, יליד 1980, בתאונה אשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן: התאונה ). בעקבות זאת, קבעה ועדת הערר כי למבקש נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 37%; 30% נכות בגין פיברומיאלגיה (לפי סעיף 35(1)(3) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התוספת

לתקנות המל"ל )), וכן 10% נכות בתחום הנפשי (לפי סעיף 34(ב)(2) לתוספת לתקנות המל"ל).

הבקשה להביא ראיות לסתור

3.

בהמשך לכך, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. במסגרת זו המשיבה הגישה בקשה להביא ראיות לסתור את קביעותיה של ועדת הערר באשר לנכות המבקש בגין מחלת הפיברומיאלגיה וכן למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום זה. בבקשה נטען כי תיקו הרפואי של המבקש מלמד שבמהלך השנים אשר קדמו לתאונה הלה התלונן מספר פעמים על כאבים שונים, ביניהם כאבים במרפקים ובברכיים, וכי תיעוד תלונות העבר עשוי היה להשפיע על קביעות ועדת הערר בדבר הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות הנטענת בגין מחלת הפיברומיאלגיה. ואולם, נטען כי התיעוד האמור לא עמד בפני הוועדות הרפואיות של המל"ל, וכי הפרוטוקולים של הוועדות השונות נעדרים כל התייחסות לתלונות העבר, למעט מספר מסמכים שנערכו רק לאחר התאונה ואשר אין בהם כדי לשקף את עברו הרפואי הרלוונטי של המבקש (להלן: המסמכים המאוחרים ). נוסף על כך, המשיבה ציינה כי המבקש טען בתביעתו שיש לו צורך בקנאביס רפואי בעלות של למעלה מאלף שקלים לחודש, וכי אף בכך יש כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי אשר ניתן יהא להפנות אליו שאלות בנדון. מטעמים אלו, נטען כי יש להתיר הבאתן של ראיות לסתור, ולמנות מומחה מטעם בית המשפט שיחווה דעתו בנוגע לנכות המבקש ולקשר הסיבתי בינה ובין התאונה.

4.

בתשובתו טען המבקש כי מלוא החומר הרפואי הרלוונטי בעניינו עמד בפני ועדות המל"ל, וכי הגם שאין ראייה לכך, הרי שהמסמכים המאוחרים שהיו מונחים לפניהן מתייחסים גם לתלונות העבר. גם לגופו של עניין, נטען כי תלונות העבר הן ספורדיות ואירעו זמן רב לפני התאונה, וכן כי אין בתלונות אלה כדי ללמד על תסמינים מוקדמים של פיברומיאלגיה, או להצדיק מינוי מומחה מטעם בית המשפט. עוד טען המבקש כי אף אם היה בתלונות העבר כדי ללמד על קיומה של פיברומיאלגיה עובר לתאונה, הרי שאין בכך כדי להצדיק קבלת הבקשה, שכן לפני התאונה המבקש לא חש בכאבים ותיפקד באופן מלא. כן טען המבקש כי דין הבקשה להביא ראיות לסתור להידחות מחמת שיהוי בהגשתה, שכן בהסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים נקבע מועד אחרון להגשת בקשה להביא ראיות לסתור, אך הבקשה הוגשה בפועל זמן רב לאחר מועד זה.

5.

בתגובתה לתשובה הוסיפה המשיבה וטענה, בין היתר, כי ידיעתן של ועדות המל"ל על עברו הרפואי של המבקש על סמך המסמכים המאוחרים, דווקא מחזקת את הפגם שנפל בהימנעותן מלבקש שתיקו הרפואי המלא יוצג לעיונן. עוד נטען כי יש לדחות את טענת המבקש בדבר השיהוי בהגשת הבקשה להביא ראיות לסתור, מאחר שעל כל פנים צפוי להתנהל הליך הוכחות ארוך, וכן נטען כי התנהלותו הדיונית של המבקש הביאה לעיכוב ניכר בניהול התיק.

6.

בהחלטה מיום 9.6.2020 (להלן: ההחלטה הראשונה ), קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה להביא ראיות לסתור, וקבע כי עיון במסמכים הרפואיים מתיקו הרפואי של המבקש, בין היתר מתקופת שירותו הצבאי, מלמד כי מדובר במסמכים רלוונטיים ומהותיים שעשויים היו להשפיע על קביעות ועדת הערר באשר לקשר הסיבתי בין נכות המבקש ובין התאונה. עוד צוין כי אין תועלת בכך שהמסמכים המאוחרים עמדו בפני ועדת הערר, שכן אלה מבוססים על דברים שאמר המבקש לאחר התאונה, ולא על מידע רפואי אובייקטיבי או בחינה מקיפה של עברו הרפואי בזמן אמת. עוד נקבע כי המסמכים המאוחרים מציגים תמונה חלקית ולא ממצה לגבי היקף תלונות העבר והסיבות להן. בית המשפט המחוזי קבע, אפוא, כי די באמור כדי לקבל את בקשת המשיבה ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט שיחווה דעתו לגבי הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין מצבו הרפואי של המבקש. עוד נקבע כי מסקנה זו מתחזקת אף לנוכח טענות נוספות של המבקש בנוגע למצבו הרפואי, בנוגע לקיומה של נכות תפקודית גבוהה בהרבה מנכותו הרפואית ובנוגע לצורך בקנאביס רפואי.

7.

בהחלטה נוספת שניתנה בו ביום, הורה בית המשפט המחוזי על מינויה של פרופ' אורי אלקיים (להלן: פרופ' אלקיים ) כמומחית מטעמו, וקבע כי זו תעיין במסמכים הרפואיים הרלוונטיים, תבדוק את המבקש ותגיש חוות דעת המתייחסת, בין היתר, לקיומה של נכות, לשיעורה, ולקשר הסיבתי בינה לבין התאונה (להלן: החלטת המינוי ).

הבקשה לעיון חוזר

8.

ביום 1.7.2020 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה ובהחלטת המינוי. נטען כי לאחר מתן ההחלטות מיום 9.6.2020, פנה המבקש למל"ל על מנת לקבל את תיקו האישי. בעקבות זאת, כך נטען, הועברו למבקש העתקים של חלק ממסמכי התיק האישי, מהם ניתן ללמוד כי בפני ועדות המל"ל אכן עמדו מסמכים רפואיים שנערכו קודם לתאונה, ואשר מתעדים את תלונות העבר, וזאת, כנספחים לחוות דעת רפואית שהוגשה מטעם המבקש. לאור האמור, נטען כי המסד העובדתי עליו נשענה ההחלטה בבקשה להביא ראיות לסתור היה שגוי וחסר, וכי יש בכך כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטה זו. המבקש הוסיף וציין כי אומנם לפני ועדת הערר לא עמדו מסמכים רפואיים מתקופת שירותו הצבאי, אך מדובר במסמכים ישנים ולא רלוונטיים, שנערכו 12 שנים לפני התאונה. עוד טען המבקש כי לא היה מקום למנות מומחית מטעם בית המשפט, ולחלופין, כי היה על בית המשפט המחוזי למנות מומחה תעסוקתי, חלף מומחית בתחום הראומטולוגי.

לחלופין, נטען באשר להחלטת המינוי כי אין מקום שהמומחית שמונתה תחווה דעתה באשר ל שיעור נכותו של המבקש, וזאת, בין היתר, מאחר שהבקשה להביא ראיות לסתור נסבה רק על שאלת הקשר הסיבתי בין הנכות ובין התאונה.

9.

בתשובתה לבקשה לעיון חוזר טענה המשיבה כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה לעיון חוזר בהחלטה שיפוטית. לכל היותר, כך נטען, מדובר במחדל של המבקש ושל בא-כוחו, אשר היה באפשרותם לפנות למל"ל על מנת לקבל את התיק האישי בטרם ניתנו ההחלטות מיום 9.6.2020. אף לגופו של עניין, נטען כי אין במידע המוצג בבקשה לעיון חוזר כדי להצדיק שינוי ההחלטה הראשונה, שכן המסמכים המתוארים בבקשה זו לא הוזכרו כלל בפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות של המל"ל, והמבקש אף לא הוכיח כי מסמכים אלה עמדו לפני הוועדות.

כן נטען, בין היתר, כי אין מקום לעיון חוזר בהחלטת המינוי, שכן חוסר הבהירות באשר למידע שעמד בפני ועדות המל"ל עשוי להשליך גם על קביעותיהן באשר לשיעור הנכות, ולא רק על הקביעות באשר לשאלת הקשר הסיבתי.

10.

ביום 17.9.2020 נערך דיון בבית המשפט המחוזי, במסגרתו נחקר המבקש והצדדים טענו בעל פה בנושא הבקשה לעיון חוזר.

11.

בהחלטה שהתקבלה בסוף הדיון דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר (להלן: ההחלטה בבקשה לעיון חוזר ). בתוך כך, צוין כי לא נמצא טעם לחרוג מן הנימוקים שהביאו למינוי פרופ' אלקיים; וכי אין לקבל את התנהלות המבקש אשר תר אחר מסמכים וטיעונים חדשים שיאפשרו לו להסתייג מהחלטה מנומקת אשר ניתנה בעניינו זה מכבר. זאת, כך נקבע, אף אם מדובר בטעות שנעשתה בתום לב. עוד נקבע כי יש לדחות את הבקשה לעיון חוזר גם לגופה, שכן אמנם נטען כי המסמכים שעליהם ביסס המבקש את בקשתו צורפו לחוות דעת פרטית שהוגשה מטעמו לוועדת הערר, אך לא ברור האם התיק הרפואי המלא של המבקש הונח בפני הוועדה, באשר זו כלל לא התייחסה לעברו הרפואי במסגרת קביעת הקשר הסיבתי בין התאונה ובין הנכות. מכל מקום, צוין כי אין מחלוקת על כך שהתיק הרפואי הצבאי של המבקש לא עמד בפני הוועדה. בנסיבות אלה, וכן לנוכח טענות המבקש בדבר נכות תפקודית הגבוהה משיעור הנכות הרפואית שנקבעה לו על-ידי ועדת הערר, נקבע כי אין מקום לשקול מחדש את מינוי המומחית מטעם בית המשפט. כן נקבע כי משעה שמונתה מומחית כאמור, מן הראוי שתחווה דעתה ביחס לכלל הסוגיות הרלוונטיות, ואין מקום להגביל את מינויה לסוגיית הקשר הסיבתי בלבד.

בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי אמנם יש ממש בטענות המבקש בדבר עיתוי הגשת הבקשה להביא ראיות לסתור, אך נקבע כי מכיוון שהבקשה הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים ולאחר הגשתה הוחלט על שינוי מקום הדיון לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, הרי שסוגיית חיוב המשיבה בהוצאות בגין השיהוי בהגשת הבקשה אמורה הייתה להתברר בפני המותב הקודם שדן בתיק. כן חייב בית המשפט המחוזי את המבקש בתשלום הוצאות המשיבה בסך של 5,000 ש"ח.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטות מיום 9.6.2020, ולאחר מכן הוסיף והגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר. בהחלטה מיום 12.10.2020 הוריתי על איחוד הדיון בבקשות האמורות.

הבקשות דנן

12.

בבקשותיו שלפניי שב המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו בפני בית המשפט המחוזי. כמו כן, מוסיף המבקש ב בקשה הראשונה כי שגה בית המשפט כאשר קשר בין הצורך במינוי מומחית מטעם בית המשפט ובין ההיעתרות לבקשה להביא ראיות לסתור. עוד טוען המבקש בבקשה השנייה , כי העיכוב בפנייה למל"ל בבקשה לקבל את מסמכי התיק האישי נבע עקב טעות מצדו, ומשכך מדובר לכל היותר בפגם דיוני שאין בו די כדי להצדיק את דחיית הבקשה לעיון חוזר – המוצדקת לגופה. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי תיקו הרפואי המלא של המבקש לא הוצג בפני ועדת הערר, שכן המבקש העיד בדיון שנערך ביום 17.9.2020 כי המסמכים הרפואיים הרלוונטיים צורפו לחוות דעת שהוגשה לוועדות המל"ל מטעמו, וכן כי בוועדות עצמן הוא נשאל ארוכות אודות עברו הרפואי ואודות המסמכים הרפואיים הללו. נטען כי בית המשפט המחוזי לא קבע כי עדות המבקש לא הייתה מהימנה או שיש סיבה לסטות ממנה, וממילא עדותו לא נסתרה. מכל מקום, נטען כי גם אם נשמט מסמך כזה או אחר מהחומר שהונח בפני הוועדות, הרי שאין בכך כדי להצדיק מינוי מומחה מטעם בית המשפט. המבקש טוען עוד כי שגה בית המשפט המחוזי עת לא שינה מהוראותיו לפרופ' אלקיים, כך שזו תימנע מלחוות דעתה גם לגבי שאלת שיעור הנכות, וזאת מבלי לנמק את החלטתו. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר חייב את המבקש בתשלום הוצאות המשיבה, אך נמנע מלחייב את המשיבה בתשלום הוצאות בגין השיהוי בהגשת הבקשה להביא ראיות לסתור.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בבקשות ובנספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דינן להידחות, אף מבלי להיזקק לתשובות המשיבה.

14.

לא אחת נקבע בפסיקה כי בית משפט זה ימעט להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בנוגע לבקשות להבאת ראיות לסתור, וכי התערבות שכזו תיעשה אך במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו: רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי , פסקה 5 (27.2.2006); רע"א 8908/17 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית , פסקה 11 (10.1.2018) (להלן: רע"א 8908/17 ); רע"א 5229/19 פלוני נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פסקה 7 (17.11.2019) (להלן:

רע"א 5229/19 )). הדברים נכונים ביתר שאת ככל שמדובר בהחלטה המתירה הבאתן של ראיות לסתור (ראו: רע"א 7676/13 ספנייב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 8 (14.11.2013); רע"א 7295/16 פלוני נ' הפניקס החברה לביטוח בע"מ , פסקה 7 (13.10.2016); רע"א 5229/19 , בפסקה 7). לא שוכנעתי כי המקרה שלפניי נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטה בבקשה להביא ראיות לסתור, ודי בכך כדי לדחות את טענות המבקש ביחס להחלטה זו.

15.

למעלה מן הצורך, יצוין כי יש לדחות את טענות המבקש ביחס להחלטה בבקשה להביא ראיות לסתור אף לגופן. כידוע, בית המשפט יתיר לבעלי הדין להביא ראיות לסתור את קביעותיהן של ועדות המל"ל, בין היתר, כאשר לא עמדו בפני ועדות אלה נתונים רלוונטיים מהותיים, ואשר עשויים היו לשנות מקביעותיהן (ראו: רע"א 8908/17 , בפסקה 11; רע"א 11325/05 , בפסקה 11; רע"א 796/19 פלוני נ' "הפול" – המאגר הישראלי לביטוחי רכב , פסקה 5 (28.2.2019); רע " א 5229/19 , בפסקה 8; אליעזר ריבלין תאונת הדרכים 776-774 (מהדורה רביעית, 2011) (להלן: ריבלין ). במיוחד נכונים הדברים ביחס לחומר רפואי רלוונטי אשר לא עמד בפני הוועדות (ראו: רע"א 559/20 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 13 (14.7.2020)).

כך בענייננו, החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה להביא ראיות לסתור נסמכה על הנחה – שהייתה מוסכמת על הצדדים עובר להחלטות מיום 6.9.2020 – לפיה המסמכים מתיקו הרפואי של המבקש אשר מתעדים את תלונות העבר לא עמדו בפני ועדות המל"ל. מסמכים אלו, כפי שפירט בית המשפט המחוזי בהחלטתו, מעידים כי למבקש עבר רפואי רלוונטי בנוגע לקשר הסיבתי בין נכותו לבין התאונה. בנסיבות אלה, צדק בית המשפט המחוזי עת הורה על הגשת ראיות לסתור ועל מינוי מומחית מטעמו. בהקשר זה, מקובלת עלי גם קביעת בית המשפט המחוזי לפיה עיון ועדת הערר במסמכים מאוחרים לתאונה אינו דומה לעיון במסמכים רפואיים אובייקטיביים שנערכו בזמן אמת.

נוכח כל האמור, לא מצאתי להתערב בהחלטה בבקשה להביא ראיות לסתור.

16.

בנוסף, ראיתי לדחות את הבקשה ביחס להחלטת המינוי. כבר נקבע בפסיקה כי "קבלת בקשה להביא ראיות לסתור משמעה 'פתיחת השער' להגשת חווֹת דעת מומחה (או מומחים) מטעם בית המשפט להוכחת נכותו של התובע" (רע"א 1074/15 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית , פסקה 5 (26.8.2015); ריבלין , בעמודים 703-702). משעה שקיבל, אפוא, בית המשפט המחוזי את הבקשה להביא ראיות לסתור, ממילא "נפתח השער" למינויה של פרופ' אלקיים על מנת שתחווה דעתה בכל הסוג יות הרפואיות הרלוונטיות המשקפות את מצבו הרפואי הכולל של המבקש, ובכלל זה, שיעור הנכות (לגבי נטיית ערכאת ערעור שלא להתערב ב היקף מינוי מומחה מטעם בית המשפט ראו: רע"א 5120/19 מחאמיד תאופיק חב' לבניין ופיתוח בע"מ נ' משרד החקלאות ופיתוח הכפר דרך מכבים ראשל"צ , פסקה 8 (31.7.2019); רע"א 5334/20 לנוקס השקעות בע"מ נ' י.מ.ש השקעות בע"מ , פסקאות 28-27 (24.9.2020)).

במאמר מוסגר אעיר באשר להוראת בית המשפט המחוזי לפרופ' אלקיים לבחון את המגבלות התפקודיות של המבקש, כי "הקביעה בדבר הפגיעה התפקודית מסורה לבית המשפט וכי רק הנכות הרפואית היא שנקבעת על ידי המומחה הממונה או על פי קביעה לפי דין אחר" (ראו: ריבלין , בעמוד 633; ההדגשה הוספה, י.ו.; וכן ראו: ע"א 516/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי , פ"ד מ(4) 690, 705 (1986)).

17.

כמו כן, ראיתי לדחות אף את הבקשה ביחס להחלטה בבקשה לעיון חוזר. לא אחת עמד בית משפט זה על כך שאחד התנאים המצדיקים עיון חוזר בהחלטה שיפוטית הוא שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת כאמור (ראו: רע"א 1687/17 קואופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ , פסקה י (7.3.2017); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 427 (מהדורה שלישית, 2012)). בענייננו, הבקשה לעיון חוזר נעוצה בנסיבות שהיו בשליטתו של המבקש ואשר לא הייתה מניעה של ממש לבררן קודם לכן. משכך, בצדק דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר (ראו והשוו: רע"א 1056/10 קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ נ' אליעד , פסקה 4 (2.8.2010)).

למעלה מן הצורך, אציין כי לא ראיתי להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה אף לגופם של דברים אין מקום לעיון חוזר בהחלטות מיום 9.6.2020. בהקשר זה, קבע בית המשפט המחוזי, לאחר שהצדדים טענו בפניו בכתב ובעל פה, ולאחר ששמע את עדותו של המבקש, כי לא הוכח שמלוא החומר הרפואי הרלוונטי עמד לפני הוועדה. מסקנה זו נסמכה על כמה אדנים, ביניהם היעדרה של התייחסות כלשהי למסמכים אלו בפרוטוקולים של הוועדה (בהקשר זה ראו והשוו: רע"א 5229/19 ,

בפסקה 11) וקיומם של מסמכים מתיקו הצבאי של המבקש אשר אין מחלוקת כי לא עמדו לפני הוועדות. אף מטעם זה, ולו בשל הספק שנוצר בנדון, אין מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר, וממילא, אף לא בהחלטה המתירה הבאתן של ראיות לסתור.

18.

בנוסף, יש לדחות אף טענות המבקש בנוגע לשיהוי בהגשת הבקשה להביא ראיות לסתור. כידוע, בידי בית המשפט שמורה סמכות כללית לתיקון פגמים שנפלו בהליך, וזאת מכוח תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הפסיקה אף עמדה בעבר על כך שתכלית התקנה היא, בין היתר, לאפשר לבית המשפט להורות על הבאת ראיות, אם השתכנע כי הדבר דרוש לבירור האמת העובדתית במחלוקת שלפניו (ראו: ע"א 672/88 לב נ' פקיד השומה חיפה , פ"ד מו(5) 410, 421 (1992); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 501 (מהדורה שתים-עשרה, 2015)). בנסיבות דנן, משמעות דחיית הבקשה מחמת שיהוי היא שבפני בית המשפט המחוזי לא יובאו ראיות הנחוצות לשם בירור המחלוקת שבין הצדדים, ומטעם זה איני מוצאת להתערב בהחלטתו לקבל את הבקשה חרף השיהוי שנפל בהגשתה.

19.

לבסוף, יש לדחות את טענות המבקש ביחס להוצאות שהושתו עליו ולהימנעות בית המשפט המחוזי מחיוב המשיבה בהוצאות, וזאת מאחר שהחלטות מעין אלה נמנות עם ההחלטות שעליהן לא תינתן רשות ערעור כאמור בסעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009.

20.

לנוכח האמור, הבקשות נדחות.

משלא נתבקשו תשובות, אין צו להוצאות.