רע"א 7869/17 אי.אר.אמ. נכסים בעמ נ. דניאל אור

לפנַי בקשת רשות ערעור ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ) מיום 3.10.2017, בפר"ק 3059-06-17 במסגרתה בוטלה ההחלטה באותו תיק מיום 9.8.2017 וניתן כנגד המבקשת צו פירוק.

הרקע לבקשה

1.

המבקשת היא חברה העוסקת בבנייה אשר התקשרה ביום 21.4.2015 בהסכם יחד עם בעליה הקודמים, מר רומן מירן (להלן: מירן או הבעלים הקודמים ) עם משיבה 12, חברת ש. צארום ניהול וייעוץ בע"מ (להלן: צארום ) ועם בעליה, משיב 13, שמואל צארום, לביצוע משותף של מיזם לחיזוק בניין ולבניית תוספת עליו ברחוב כורש 21 בראשון לציון (להלן: הפרויקט ).

2.

על מנת לממש את הפרויקט, התקשרו המבקשת וצארום בהסכם עם בעלי הדירות הקיימות בבניין במסגרתו התחייבו המבקשת וצארום לבצע עבודות חיזוק והוספת שטחי בנייה בדירות הקיימות. בתמורה לביצוע העבודות אמורות היו המבקשת וצארום לקבל לבעלותן 12 דירות נוספות חדשות שייבנו במסגרת הפרויקט, כאשר הדירות החדשות אמורות להתחלק בין המבקשת לצארום באופן שווה, כך שכל אחת מהן אמורה לקבל שש דירות חדשות. כמו כן, המבקשת התקשרה בהסכמים עם משיבים 1-11 (להלן: הרוכשים ) במסגרתם הועברו זכויותיה בשש הדירות לידי הרוכשים (להלן: ההסכם ).

3.

אלא שמערכת היחסים בין צארום לבין המבקשת עלתה על שרטון, ובין הצדדים מתנהל הליך בוררות. המבקשת גם נקלעה לקשיים כלכליים שבעטיים נבלמה התקדמות הפרויקט. יצוין כי במהלך חודש מאי 2017, המבקשת נרכשה על ידי מר מוחמד אבו עאנם (להלן: אבו עאנם ). כמו כן, במסגרת הליכי הבוררות, ועל מנת לקדם את הפרויקט, מונה על ידי הבורר מנהל הקמה חדש לפרויקט.

4.

נוכח בלימת התקדמות הפרויקט, ביום 1.6.2017 הגישו הרוכשים בקשה לפירוק המבקשת בבית המשפט המחוזי. בבקשה נטען כי המבקשת הגיעה לסוף דרכה העסקית ואין ביכולתה הכלכלית לעמוד בהתחייבויותיה, לרבות התחייבויותיה לרוכשים. המבקשת התנגדה לבקשת הפירוק. לטענתה, בעקבות הסכסוך שפרץ בינה לבין צארום היא נקלעה לקשיים כלכליים, אך כיום היא יצאה מהמשבר, אין לה כל חוב משמעותי ובחשבון הבנק שלה יתרת זכות.

5.

ביום 9.8.2017 ניתן פסק הדין על ידי בית המשפט המחוזי, לפיו משלא הוכחה עילת פירוק, לא נמצא מקום להיעתר לבקשת פירוק המבקשת (להלן: פסק הדין ). נקבע כי לא הוכח חדלות פירעונה של המבקשת, הגם כי חשבון הבנק שלה הוגבל. זאת שעה שמדו"ח בעל התפקיד שמונה על ידי בית המשפט ביום 3.7.2017 (להלן: הדו"ח או דו"ח בעל התפקיד ) עלה כי לא ניתן היה לקבוע בשלב ההוא באופן וודאי את מצבת החובות והנכסים של החברה וקיימת אי-וודאות באשר להיות החברה חדלת פירעון. כן צוין שעולה מן הדו"ח כי העבודות בפרויקט נמשכות, כי מונה מנהל פרויקט חדש במסגרת הליך הבוררות שמתנהל בין המבקשת לבין צארום וכי צפוי רווח למבקשת, ככל שיושלם הפרויקט.

6.

ברם, למחרת היום הגישו הרוכשים בקשה לביטול פסק הדין ולחלופין בקשה לעיון חוזר בו. בית המשפט התבקש לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל ) או בסמכותו הכללית לפי הוראת סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) ולעיין מחדש בפסק הדין. כך התבקש שינויו של פסק הדין באופן שיינתן צו פירוק קבוע נגד המבקשת. בבקשה נטען כי לא ניתנה לרוכשים זכות תשובה לעמדת כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ) המעודכנת שהוגשה אך יומיים לפני שניתן פסק הדין, בה נאמר כי קיים ספק אם הליך הפירוק מהווה המסגרת המתאימה לבירור טענות הרוכשים. עוד נטען כי יש לעיין מחדש בפסק הדין ולשנותו לאור טעויות עובדתיות מהותיות שנתגלעו בו והתעלמות מעובדות חשובות.

7.

לאחר בחינת טענות הצדדים, כמו גם עמדת הכנ"ר (אשר סבר תחילה כי החברה נמצאת לכל היותר ב"סביבת חדלות הפירעון", אך לאחר שהתקיים דיון בבקשה תמך אף הוא בבקשת הרוכשים להורות על פירוק המבקשת), קבע בית המשפט ביום 3.10.2017 כי דין הבקשה לעיון חוזר בפסק הדין להתקבל ויש ליתן צו פירוק למבקשת. נקבע כי לא ניתן לקבל את טענות הרוכשים כי הייתה צריכה להינתן להם זכות תשובה לעמדת הכנ"ר. עם זאת, וללא צורך להידרש לשאלה אם סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל חל גם על הליך של פירוק חברה, משנמצא שינוי נסיבות מהותי מאז שניתן פסק הדין, כאשר הומצאו ראיות נוספות לכך שהחברה היא אכן חדלת פירעון, יש ליתן כנגד המבקשת צו פירוק.

8.

בין היתר, צוין בהחלטה כי אין למבקשת פעילות נוספת מלבד הפרויקט, כי למבקשת אין חשבון בנק פעיל, כי על פי בדיקת בעל התפקיד, לפי ההערכה, העודף התזרימי הצפוי (המוערך בסך של כ- 560,000 ש"ח) אינו עתיד לכסות את התחייבויותיה הנאמדות בסך של כ-2.34 מיליון ש"ח וכי סכום התחייבויותיה גם הולך ותופח נוכח העובדה שמאז שניתן פסק הדין המבקשת לא עשתה דבר כדי לקדם את הפרויקט אלא אך המשיכה לצבור גירעונות. כן צוין כי נגד המבקשת מתנהל תיק הוצאה לפועל בסך של כ-2 מיליון ש"ח, בגין כספים שניתנו לה על ידי חברת ע.ב. מוקד אשראי בע"מ (להלן: מוקד אשראי ) כאשר המבקשת למעשה אינה מתכחשת לחוב האמור. כך גם נקבע כי טענת אבו עאנם שבמסגרת משא ומתן צומצם גובה החוב למוקד אשראי לכדי סך של 1.5 מיליון ש"ח והוא גם גייס משקיע כדי לפרוע חוב זה, אף היא אינה מועילה למבקשת, שכן גיוס משקיע על מנת לכסות את החוב האמור מצביע אף הוא על חדלות פירעונה של המבקשת. עוד נקבע כי מכיוון שבעת מתן פסק הדין מצבה של המבקשת היה גבולי, היה מצופה ממנה כי במשך הזמן שחלף תפעל לשפר את מצבה ולהראות יכולת כלכלית, אך היא לא עשתה כן ואף העמיקה את התחייבויותיה. גם התחייבותו של אבו עאנם להזרים כספים למבקשת, להעמיד בטוחות ולגייס אשראי התגלתה כריקה מתוכן.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי. לשלמות התמונה יצוין כי ביום 15.10.2017 הוריתי על מתן תגובה לבקשה ועל עיכוב ביצוע ההחלטה עד למתן החלטה אחרת.

טענות הצדדים

9.

לטענת המבקשת, ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות, כאשר לא הייתה כל הצדקה לעיון חוזר בפסק הדין. עם מתן פסק דין מסתיימת מלאכתו של בית המשפט ואין הוא רשאי עוד לתקן או לשנות מפסק דינו אלא במקרים חריגים שהוכרו בדין או בהלכה הפסוקה, כאשר מקרה זה אינו נמנה עליהם. סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל אשר מאפשר עיון מחדש בצו שניתן על ידי בית משפט של פשיטת רגל אינו חל בענייני פירוק חברות.

10.

לגופו של עניין נטען, כי אף אם הייתה לבית המשפט הסמכות לעיין מחדש בפסק דינו, הרי שלא קמה כל הצדקה לעשות כן. אין כל עילה לפירוק המבקשת, שכן לא התקיים כל שינוי בנסיבות המצדיק את שינוי פסק הדין, והמבקשת הינה בת פירעון כפי שהייתה במועד מתן פסק הדין. לא יכולה להיות מחלוקת כי במועד הגשת הבקשה לעיון חוזר, בערבו של היום שבו ניתן פסק הדין, לא חל כל שינוי בנסיבות מהמצב שבו ניתן פסק הדין. הרוכשים אף לא טענו לקיומו של שינוי נסיבות כאמור אלא בקשתם נשענה על הטענה כי בפסק הדין נפלו טעויות עובדתיות. המדובר בטענות שהן "ערעוריות" באופיין ועל כן הן היו צריכות להישמע במסגרת ערעור, אם היה מוגש, על פסק הדין ולא בדרך של "בקשה לעיון חוזר". כמו כן שגה בית המשפט כאשר קבע כי במועד הדיון התקיים שינוי נסיבות, בעוד שהנימוקים עליהם התבססה ההחלטה על פירוק המבקשת נשענו על אותן הטענות שהושמעו בעבר.

11.

כמו כן נטען כי הקביעה היחידה שניתן לדלות מתוך החלטת בית המשפט המחוזי אשר נסובה לגבי עניין "חדש" לכאורה, היא כי המבקשת לא שילמה לצארום את חלקה בהוצאות הפרויקט במהלך הקיץ (עניין המצוין בסעיף 16(ה) להחלטת בית המשפט המחוזי). אלא שגם כאן אין המדובר בעניין "חדש" או בנסיבה "חדשה", שכן מדובר בהוצאות שניתן היה לצפות אותן מראש. זאת ועוד, לפי החלטת הבורר מיום 25.5.2017, היה על המבקשת להעביר כספים על פי דרישת תשלום של מנהל הפרויקט החדש, אך דרישה כזו לא נמסרה לה. ומכל מקום לטענת המבקשת, דין הטענה בכללותה להתברר במסגרת הליכי הבוררות, זאת שעה שהיא זו שנשאה בעול חלקן הראשון של העבודות בפרויקט ועל כן צארום חייבת לה סכום גדול בהרבה, וההוצאה הנוכחית שהוציאה צארום "מתקזזת" כנגד חלק מסכום זה.

כן נטען על ידי המבקשת כי היא סבורה שעומדת לה זכות ערעור על ההחלטה, אך לשם הזהירות הוגשה בקשת רשות ערעור.

12.

לבקשה הוגשו תשובות הרוכשים ויתר המשיבים, וכולם סמכו את ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי.

13.

לטענת הרוכשים, החלטת בית המשפט המחוזי הינה מוצדקת הן מההיבט המשפטי והן מההיבט העובדתי, ואין כל מקום להתערב בה. בית המשפט לא מצא לנכון להכריע בשאלה אם קנויה לו סמכות לפי סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, ועשה שימוש בסמכות הטבועה המסורה לו בהתאם להוראות סעיף 75 לחוק בתי המשפט. מאחר שמדובר בהליכי פירוק, ממילא המשיבים וכל יתר נושי המבקשת יכולים לחדש את הליך הפירוק באמצעות הגשת בקשה חדשה בכל עת לאור שינוי הנסיבות, מבלי שהדבר יהווה השתק עילה. מה גם, מאז שניתן פסק הדין הצטברו ראיות חדשות שהצביעו על כך שהמבקשת ממשיכה לצבור התחייבויות וחובות כלפי צדדים שלישיים ולפיהן אין סיכוי שהיא תתאושש מבחינה כלכלית. המבקשת גם לא טענה לגופו של עניין טענות באשר לחדלות פירעונה, ואין בידה כל טענות ראויות מדוע היא אינה חדלת פירעון ומדוע אין ליתן לה עקב כך צו פירוק. אף החוב שנוצר למבקשת כלפי צארום, בגין נשיאתה של צארום בעלות עבודות הפרויקט במהלך הקיץ היה מצדיק בפני עצמו עיון חוזר בפסק הדין. טענתה המרכזית של המבקשת בהקשר זה, כי דין המחלוקות ההדדיות עם צארום להתברר בפני הבורר אינה יכולה להישמע, כאשר היא עצמה מונעת את המשך ניהול הבוררות בכך שהיא מסרבת לשאת בתשלום שכר הבורר.

14.

כמו כן, לעמדת הרוכשים ובניגוד לעמדת המבקשת, לבית המשפט ניתנה סמכות לעיין מחדש בפסק הדין גם מכוח סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, אשר חל בהליכי פירוק מכוח סעיף 353 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות ). עוד נטען שמכיוון שעמדת הכנ"ר הוגשה לאחר שהסתיים הדיון בבקשת הפירוק, עמדה להם זכות תגובה לתשובתו, וגם מהטעם הזה לבדו מוצדק היה לבטל את פסק הדין.

15.

בנוסף ציינו הרוכשים כי ההחלטה שניתנה בבקשה לעיון חוזר סיימה מהותית את הדיון ועל כן הדרך הנכונה להשיג עליה היא בדרך של ערעור בזכות ולא בהגשת בקשות רשות ערעור. לחלופין נטען כי אין ליתן רשות ערעור נוכח הוראות סעיף 7(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט ), לפיו לא תינתן רשות ערעור כאשר מדובר בהחלטה שהיא "קבלת בקשה לביטול פסק דין".

16.

צארום ובעליה, משיב 13, הצטרפו לטענות הרוכשים בתגובתם. בנוסף טענו כי מזה יותר משמונה חודשים, המבקשת אינה משתתפת באופן כלשהו בהקמת הפרויקט, אינה מעבירה את התשלומים המגיעים לבורר ולמנהל הפרויקט החדש וגם לא משלמת את התשלומים שעליה לשלם עבור הבנייה המתבצעת. במהלך הליכי הבוררות גם נטען על ידי מר אבו עאנם כי הוא רכש את זכויות המבקשת בלבד, אך לא את חובותיה, והוא איננו רואה עצמו אחראי לחובות המבקשת. במצב דברים זה, צארום נאלצת לשאת לבדה בכל עלויות ההקמה של הפרויקט, כמו גם בשכר הבורר ובשכר מנהל הפרויקט החדש, כשהמבקשת מתעלמת מהחלטות הבורר. כיום ממשיכה המבקשת להתעלם מהתחייבויות שהתחייבה בהן על פי ההסכם המשותף ומהחלטות הבורר. המבקשת ממשיכה בהתנהלות זו גם לאחר שהוגשה הבקשה לפירוקה, גם לאחר שניתנו החלטות בית המשפט המחוזי וגם לאחר שהתחייבה בפני בית המשפט לשנות את דרכה.

17.

כן הודגש כי בית המשפט המחוזי קבע כממצא עובדתי כי המבקשת הינה חדלת פירעון, זאת בהתבסס על אדנים מבוססים היטב, בין היתר על דו"ח בעל התפקיד ועל עדכון שנמסר במהלך הדיון בבקשה, מהם עולה שקיים גירעון גדול בהון המבקשת והעדר יכולת לעמוד בהתחייבויותיה, על קיומם של חובות מצטברים שהולכים וגדלים ועל העובדה שלמבקשת אין חשבון בנק פעיל. במסגרת הדיון בבקשה, הוכח שינוי מהותי לרעה בנסיבות מאז הומצא דו"ח בעל התפקיד. חובותיה של המבקשת רק הולכים ותופחים כאשר מנגד לא נעשית שום פעילות מצדה להשלמת הפרויקט. ככל שחולף הזמן והמבקשת איננה ממלאת אחר התחייבות כלשהי מהתחייבויותיה, ישנה הרעה מתמדת במצבה. למבקשת גם ניתנו הזדמנויות רבות לתיקון המצב אך היא נמנעה מלעשות כן. עוד צוין כי למבקשת כיום אין בכלל נכסים או זכויות, לאור כתב המחאה המלמד כי אלה הומחו לאבו עאנם.

18.

באשר לטענה המרכזית שנטענה על ידי המבקשת, בעניין סמכותו של בית המשפט לדון בבקשה לעיון חוזר, הרי שסעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל המאפשר לבית המשפט לעיין מחדש בהחלטותיו בהליכי פשיטת רגל הינו כלל מנחה גם בפירוק חברות. מכל מקום, משהתקיים שינוי נסיבות מהותי, לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט אשר קיבלה את הבקשה לעיון מחדש. יתר על כן, גם אם יתקבל הערעור, אין כל מניעה בדין להגיש בקשה חדשה לפירוק המבקשת. סביר להניח כי במצב הדברים הקיים בקשה כזו תתקבל, אך הנזק שצפוי להיגרם בינתיים לנושים הינו נזק כבד מאוד, כאשר הרוכשים אף עשויים להיוותר חסרי כל יכולת להיפרע מהמבקשת.

19.

גם משיבה 14, מוקד אשראי (נושה של המבקשת שלטובתה רשומים משכונות והיא גם מנהלת תיק הוצאה לפועל נגד המבקשת) הצטרפה לעמדת הרוכשים, והדגישה אף היא כי אין בבקשה כל טענה הנוגעת למצבה הכלכלי של המשיבה או טענה בדבר היותה כשרת פירעון, זאת שעה שהסוגיה העיקרית העומדת על הפרק היא סוגיית חדלות פירעונה.

20.

משיב 15, בעל התפקיד (שגם מונה כמנהל מיוחד לחברה), אף הוא התנגד לבקשה. הוא הדגיש כי המבקשת לא פעלה לאורך כל ההליך להקטנת התחייבויותיה וסיכוניה ואף צברה התחייבויות נוספות תוך הגדלת הסיכון הנשקף לנושים והנזק שנגרם להם. זאת ועוד, מאז שהוגש הדו"ח, המבקשת צברה התחייבויות נוספות על אלה שצוינו במסגרת הדו"ח, וניכר כי אין לה מקור לפרוע את התחייבויותיה במסגרת הנכסים העומדים לרשותה. התחייבויות המבקשת אף צפויות לגדול עם חלוף הזמן, הן כתוצאה מצבירת ריבית בגין הלוואות שנטלה, הן כתוצאה מהתחייבויותיה כלפי הרוכשים לשאת בתשלום שכר דירה בשל עיכוב במסירת הדירות והן בגין התחייבויותיה לנושים נוספים.

21.

גם הכנ"ר סבר כי לא נפלה כל שגגה בהחלטת בית המשפט המחוזי. לטעמו במועד שבו ניתן פסק הדין מצבה של החברה היה גבולי, אך מאז היא העמיקה את התחייבויותיה ולא ידעה לנצל את "תקופת החסד" שניתנה לה על מנת להראות נכונות כלכלית. זאת ועוד, המבקשת גם החלה להיכנס לתהליך של הפרת ההסכמים שחתמה עם הרוכשים, המחייב אותה בתשלום דמי שכירות לרוכשים באופן המגדיל את חובותיה. בהינתן העובדה שעבודות הבנייה בפרויקט הופסקו לפני חודשים והמבקשת אינה יכולה במצבה הפיננסי לקיים את הפעילות היחידה שלה – הקמת הפרויקט, והיא גורמת להגדלת ההתחייבויות והנזקים שנגרמים לרוכשים, מתקיימת אף עילת פירוק לפי סעיף 257(5) לפקודת החברות, לפיה מן הצדק והיושר שהמבקשת תפורק. באשר לתחולת סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, לעמדת הכנ"ר הסעיף אינו חל בהליכי פירוק חברה, אך יחד עם זאת, הובהר כי אין מניעה שבית המשפט יעיין מחדש בהחלטותיו ככל שהתקיים שינוי נסיבות מהותי, וזאת גם משיקולי יעילות דיונית. מכל מקום, במקרה זה בית המשפט המחוזי נענה בצדק לבקשה לעיון חוזר, נוכח שינוי הנסיבות המהותי. הכנ"ר גם ציין כי לדעתו, הדרך להשיג על ההחלטה הינה בדרך של ערעור בזכות ולא בדרך של בקשת רשות ערעור.

דיון והכרעה

22.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ויובהר, כי מסקנה זו מתבקשת על אף שאין לקבל את טענת הרוכשים לפיה אין ליתן רשות ערעור במקרה זה אך בשל הוראת סעיף 7(1) לצו בתי המשפט. סעיף 7(1) אינו חל במקרה זה, שעה שהחלטת בית המשפט המחוזי ניתנה בעניין "בקשה לעיון חוזר" ולא בבקשה לביטול פסק דין (ראו: רע"א 1632/15 גני באר שבע בע"מ נ' עו"ד ארז חבר, מנהל מיוחד (28.3.2016)).

23.

עוד יצוין כי המבקשת הבהירה שהגישה בקשת רשות ערעור "מחמת הזהירות" מאחר שלטענתה קמה לה זכות ערעור, שכן מדובר בהחלטה שניתנה לגבי צו פירוק. אלא שאף אם יש ממש בטענה זו, סמכותו של בית המשפט להעביר בקשת רשות ערעור למסלול הדיוני של ערעור בזכות, לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי )

היא סמכות שבשיקול דעת ולא מצאתי כי במקרה זה קיימת מניעה להידרש לטענות הצדדים גם במסגרת דיונית זו של בקשת רשות ערעור (וראו: רע"א 5605/17 מוסאיוף נ' עו"ד יצחק מולכו , פסקה 11(23.10.2017); רע"א 4822/16 בן שמחון נ' יקיר , פסקה 6 (16.8.2016); רע"א 8010/09 אלחדד נ' נשר , פסקה 2 (30.6.2010); רע"א 1388/12 אפ.אמ.אר מחשבים ותוכנה בע"מ נ' שטיין (27.11.2012)). זאת בין היתר, בהתחשב בהיקפה של הסוגיה המשפטית הנתונה במחלוקת בין הצדדים, שהיא ממוקדת באופן יחסי, ובפגיעה האפשרית ברוכשים ובשאר הנושים.

משבאנו לכאן יש לדון בטענתה העיקרית של המבקשת שהיא כאמור שימוש בהליך של "עיון חוזר" מבלי שהיה לבית המשפט סמכות לעשות כן.

24.

סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, המורה כי "בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו", מקנה לבית משפט לפשיטת רגל סמכות לעיין מחדש בהחלטה שניתנה על ידו. המדובר בסמכות רחבה במיוחד, המאפשרת לבית המשפט שיקול דעת לשנות גם צווים שיפוטיים שניתנו (ע"א 3760/03 עמרן נ' עו"ד מיכה צמיר, נאמן על נכסי אייפרמן יוסף , פ"ד נט(5) 735, 742 (2005)). אם כי על בית המשפט לעשות בה שימוש זהיר על מנת שלא לסטות מכלל סופיות הדין (רע"א 173/13 כהן נ' משרד המשפטים (31.1.2013); רע"א 320/15 דוויק נ' כונס הנכסים הרשמי (14.4.2015); ע"א 3907/14 ד"ר בוריס בנאי נ' איתן ארז, נאמן לנכסי החייב אלי רייפמן , פסקה 18 (10.8.2016); רע"א 2381/14 שחורי נ' כונס הנכסים הרשמי (7.7.2014)). אלא שבפסיקת בית משפט זה נשמעה הדעה כי סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, אינו חל בהליכי פירוק חברות (ראו: רע"א 8347/08 קאשי נ' משה קאשי חברה קבלנית לבניין בע"מ , פסקה 6 (19.4.2009) (להלן: עניין קאשי ); רע"א 4081/15

אופיר ייזום והשקעות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 11 (18.10.2015)). וכך גם, דרך המלך לתקיפת החלטה הדוחה בקשה למתן צו פירוק, היא בדרך של הגשת ערעור, כאשר דיני הערעור הרגילים הם אלו שחלים בתחום של פירוק חברות (רע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ולפיתוח בע"מ , פ"ד מב(4) 393 (1989); עניין קאשי , פסקה 5). מכל מקום, סוגיה זו יכולה להישאר לעת עתה בצריך עיון שכן אין צורך במקרה זה להידרש לה.

25.

במצב דברים רגיל אפוא, ומבלי להידרש להוראות סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל האמור, הליך של "עיון חוזר" הינו חריג, והשימוש בו מוגבל למקרים חריגים. בפסיקת בית משפט זה הוכרו שתי עילות אשר בהתקיימן ניתן לדון בהליך של עיון חוזר בהחלטה (בשונה מהליך של עיון חוזר בהחלטה הנוגעת לסעדים זמניים, הליך המוסדר במסגרת תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי). האחת, במקרה של שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי ההחלטה המקורית. השניה, במצבים בהם טעה בית המשפט טעות טכנית ברורה (רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן , פיסקה 13 (14.7.2011); ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי , פ"ד נו(4) 505, 508 (2002);

חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי

427 (מהדורה שלישית, 2012)).

26.

ומהכלל אל הפרט. עיקר טענות הרוכשים וצארום, להם הצטרפו גם שאר המשיבים, היה כי בית המשפט המחוזי קבע, בהתבסס על שינוי מהותי בנסיבות, כי המבקשת הינה חדלת פירעון, והיא מצדה גם לא טענה לגופו של עניין כל טענה באשר לכשרות פירעונה. ואכן, בית המשפט בהחלטתו נתן ביטוי לכך שמהתמונה המלאה שנגלתה לנגד עיניו, בחלוף כחודשיים ממועד הגשת הבקשה לעיון חוזר, לאחר שהוגשו תגובות לבקשה והתקיים דיון בה, התברר לו שמצב המבקשת לא השתפר מאז שניתן פסק הדין, אז היה עוד מצבה גבולי בלבד, ואף חלה התדרדרות במצבה, נוכח העמקת התחייבויותיה וקיומם של חובות מצטברים שהולכים וגדלים, ונוכח היעדר התקדמות באשר לאפשרות כי המבקשת תקיים את התחייבויותיה. כך גם נקבע כי נתגלו ממצאים חדשים אשר מצטרפים לממצאים שהיו קיימים זה מכבר (ובעת שניתן פסק הדין ניתן היה להסיק מהם רק את "גבוליות" מצבה של המבקשת) אשר שכנעו את בית המשפט כי המבקשת הינה חדלת פירעון.

27.

ואכן, כטענת הרוכשים, המבקשת לא טענה דבר בעניין מצבה הפיננסי ולא פירטה מדוע לטענתה הינה כיום כשרת פירעון וזאת לא בפני בית המשפט המחוזי (במסגרת הדיון בבקשה לעיון חוזר) ולא במסגרת בקשה זו. כל שנטען על ידה היה כי החלטת בית המשפט ניתנה שלא בסמכות, שכן זו התבססה על טענות שאינן חדשות. טענה זו לא ניתן לקבל.

28.

אכן, צודקת המבקשת כי הבקשה לעיון חוזר הוגשה רק יום אחד בלבד לאחר שניתן פסק הדין. אלא שגם אם אכן לא הוכח "שינוי נסיבות" שגרתי במועד הגשת הבקשה, וגם מבלי להחיל את אמות המידה שנקבעו במסגרת סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, יש רגליים לסברה כי במסגרת הליך פירוק, עשוי בית המשפט לנקוט גישה גמישה יותר באשר להתקיימותן של נסיבות המצדיקות עיון חוזר בהחלטה שניתנה על ידו, גישה אשר תיקח בחשבון את מסגרת ההליך ואת אופיו. זאת שעה שמטבעו הליך הפירוק הינו משתנה ודינמי, ולבית משפט של פירוק נתונה סמכות רחבה וגמישה בעניינים שבסדר דין (ראו למשל: רע"א 1686/05 בלקור מוצרי צריכה בע"מ נ' עו"ד ברוך חכים, מנהל מיוחד לחברה אי.סי.אם , פסקה 6 (1.6.2005)). גישה זו מתבקשת גם נוכח העובדה, כי כפי שטענו הרוכשים, גם אם הייתה מתקבלת טענת המבקשת כי לא היה מקום לאפשר עיון חוזר בפסק הדין, יכולים היו הרוכשים להגיש בקשה חדשה לפירוק המבקשת, בהתבסס על העילות הקבועות בדין ועל אותו מסד עובדתי.

29.

בנוסף, העובדה שחלק מהממצאים שצוינו בהחלטת בית המשפט המחוזי כמבססים את חדלות פירעונה של המבקשת נשענו על עובדות שאינן חדשות, אינה מעלה או מורידה לעניין זה. בית המשפט ציין במפורש כי דו"ח בעל תפקיד ושאר הנסיבות שהיו ידועות עובר למתן פסק הדין הצטרפו לממצאים החדשים שהתבררו מאז המועד שבו ניתן פסק הדין – שהם בין היתר, חובות המבקשת ההולכים ותופחים; האיחור הצפוי במועד מסירת הדירות הגורר בעקבותיו התחייבויות חדשות; העובדה שלא נעשה דבר על ידי אבו עאנם, חרף התחייבותו להזרים כספים לחברה, להעמיד בטוחות ולגייס אשראי; העובדה שנדרש גיוס משקיע למבקשת על מנת לפרוע את החוב למוקד אשראי (כפי שהודה אבו עאנם בדיון שהתקיים בבקשה לעיון חוזר).

30.

המבקשת לא הלינה במסגרת בקשה זו, על קביעות אלו. כל שנטען הוא כי מדובר בנסיבות שאינן חדשות (למעט הנסיבה שעניינה אי-תשלום הוצאות הפרויקט במהלך הקיץ שאף היא, לשיטתה אינה "חדשה"). אלא שאכן, בנקודת הזמן שבה נבחנה הבקשה לעיון חוזר, המבקשת נמצאה חדלת פירעון, וזאת אף אם עיקר ה"שינוי בנסיבות" בא לידי ביטוי בהתדרדרות מצבה הפיננסי והעמקת התחייבויותיה שהיו קיימות, בבסיסן, זה מכבר.

31.

משכך אפוא, לא נמצא כל פגם בקביעת בית המשפט כי הונחה תשתית הולמת המצדיקה עיון מחדש בפסק הדין, כאשר יודגש כאמור, כי במסגרת בקשת רשות הערעור כלל לא נטענו טענות לגופה של הקביעה שהחברה אינה חדלת פירעון, למעט טענה כללית לפיה לא חל כל שינוי במצבה.

כאמור, הבקשה נדחית. ממילא בטל הסעד הארעי שניתן בהחלטה מיום 15.10.2017 לעניין עיכוב הביצוע. אין צו להוצאות.