רע"א 8347/08 שלמה קאשי נ. משה קאשי חברה קבלנית לבניין בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד סגנית הנשיא ו' אלשיך), אשר דחה בקשה לעיון חוזר בפסק דין במסגרתו נדחתה בקשה לפירוק המשיבה 1.

2.

המבקש הינו אחיו של בעל השליטה במשיבה 1 (להלן - החברה ) והועסק על-ידה כעובד שכיר במשך מספר שנים. המבקש פוטר מהחברה בשנת 2000 ובעקבות זאת הגיש תביעה נגד החברה לבית הדין לעבודה. ביום 3.10.06 נתן בית הדין האזורי לעבודה פסק דין שחייב, בין היתר, את החברה בתשלום כספים למבקש. על רקע זה, הגיש המבקש ביום 10.6.07 בקשה לפירוק החברה לבית המשפט המחוזי. ביום 18.2.08 נערך דיון בבקשה ובו התנגד המשיב 2, הכונס הרשמי, לבקשה. זאת, בין היתר, מהטעם שהיחסים בין המבקש לבעלי החברה מעוררים חשש כי הבקשה נועדה לעקוף הליכי פירוק מרצון. ביום 10.4.08 נערך דיון נוסף ובסופו דחה בית המשפט את בקשת הפירוק בקבעו כי אופי הסכסוך בין המבקש לבין החברה אינו מתאים להתברר בדרך של בקשת פירוק.

3.

ביום 25.5.08 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בפסק הדין. בית המשפט דחה את הבקשה בקבעו כי בנסיבות המקרה אין הצדקה לעשות שימוש בהליך של עיון חוזר לפי סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן - פקודת פשיטת הרגל ). זאת, שכן המבקש לא הצביע בבקשתו על טענות חדשות המאירות את בקשת הפירוק באור שונה. בית המשפט הוסיף, כי לצורך השגה על פסק הדין בטענה כי נפלה בו טעות משפטית היה על המבקש להגיש ערעור על פסק הדין. לגופם של דברים, קבע בית המשפט כי אין בטענות שהעלה המבקש במסגרת הבקשה לעיון חוזר כדי להצדיק את שינויו של פסק הדין. נגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

בבקשת רשות הערעור חוזר המבקש על הטענות שהעלה בבקשה לעיון חוזר. בתמצית, טוען המערער כי התנהלות הכונס הרשמי הביאה לכך שמידע שהועבר אליו על-ידי המבקש לתמיכה בבקשתו לא נבחן במועד. לשיטתו, לוּ היה נבחן המידע עובר למתן פסק הדין היה הכונס חוזר בו מהתנגדותו לבקשה. המערער מוסיף כי בית המשפט אף לא התייחס לכך שלבקשה לעיון חוזר צורפה הודעה מטעם עובדי החברה

התומכת בבקשת הפירוק. לבסוף, טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר השית עליו הוצאות בסך 15,000 ש"ח במסגרת דחיית הבקשה לעיון חוזר.

5.

דין הבקשה להידחות. סעיף 291 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן – פקודת החברות ) קובע כי ערעור על צו או החלטה של בית המשפט שניתן בהליך פירוק חברה "יוגש בדרך ולפי התנאים שמוגש ערעור על כל צו או החלטה שלו בתחום שיפוטו הרגיל, והכל בכפוף לתקנות סדרי הדין". המשמעות של הוראה זו היא שדיני הערעור הרגילים חלים בתחום של פירוק חברות (רע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ, פ"ד מב(4) 393 (1989)). החלטת בית המשפט הדוחה בקשה למתן צו פירוק מהווה, לפיכך, "פסק דין", שניתן לערעור בזכות, שהרי תיק הפירוק נסתיים עם דחייתה של הבקשה. המבקש בחר שלא להגיש ערעור על פסק הדין אלא לנקוט הליך של בקשה לעיון חוזר. זאת לא היה רשאי הוא לעשות. השימוש בהליך של עיון חוזר מוגבל למקרים חריגים בהם מתבקש בית המשפט לבחון מחדש החלטת ביניים שנתן, בדרך כלל על רקע נסיבות חדשות שנתגלו (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי , פ"ד נו(5) 505 (2002)). הליך זה אינו יכול לשמש כאמצעי להשגה על החלטה המכריעה באופן סופי בתובענה והיוצרת מעשה בית דין. משלא הוגש ערעור על פסק הדין במועד הרי שהוא הפך לחלוט. לא ניתן להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת ערעור באמצעות הליך של עיון חוזר.

6.

דיני הערעור בענייני פשיטת רגל שונים מאלה הנוהגים במרבית ההליכים האזרחיים (ראו ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) , פיסקה 9 (טרם פורסם, 13.7.08)). מכאן, שהם אף שונים מדיני הערעור החלים בתחום של פירוק חברות. כאמור, בתחום של פירוק חברות נוהגים הכללים הרגילים של ערעור. בתחום של פשיטת רגל חל אף כלל מיוחד לעניין עיון חוזר. סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל מורה, כי "בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו". ההוראה הנזכרת אינה חלה בתחום של פירוק חברות. לפיכך, שגה בית משפט קמא בעצם הסתמכותו על סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, שכן נדון בפניו עניין של פירוק חברה. עם זאת צדק בית המשפט המחוזי לגופם של דברים, בדחותו את הבקשה לעיון חוזר. לסיום אוסיף, כי לא מצאתי בסיס להתערב בשיעור ההוצאות שנפסקו לחובת המבקש.

7.

הבקשה לרשות ערעור נדחית איפוא. אין צו להוצאות. אין מקום להידרש לשאלה האם ניתן להגיש בקשה נוספת לפירוק החברה, למשל על ידי עובדיה.