רע"א 4081/15אופיר ייזום והשקעות בע"מ נ. כונס הנכסים הרשמי תל אביב

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט א' ש' שילה ) מיום 12.5.2015 בה נדחתה בקשת המבקשת לעיון חוזר בהחלטה מיום 22.3.2015 לפיה נדחתה בקשת המבקשת לביטול צו הפירוק שניתן בעניינה.

ההליך בבית המשפט המחוזי

1.

ביום 29.9.2014 הגישה המשיבה 2, מ. אגם בניה בע"מ (להלן: המשיבה ), בקשה לפירוק המבקשת (נספח ד' לתשובת המשיבה). בבקשה זו טענה המשיבה, כי בהחלטה של בית משפט השלום בראשון לציון מיום 21.4.2013 חויבה המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח אך אלה טרם שולמו. זאת, במסגרת תביעה שהגישה המבקשת בצוותא עם חברה נוספת, ה.ד.ר.ת חברה לבניין בע"מ (להלן: ה.ד.ר.ת ), נגד המשיבה. בעקבות זאת פתחה המשיבה נגד המבקשת תיק הוצאה לפועל. כמו כן טענה המשיבה כי ביום 14.8.2014 חייב בית משפט השלום בראשון לציון את המבקשת לשלם למשיבה סך של 20,000 ש"ח נוספים, אך החוב טרם נפרע. יצוין, כי במקביל נקטה המשיבה הליך לפירוק ה.ד.ר.ת. ביום 4.1.2015 קיים בית המשפט המחוזי דיון בבקשת הפירוק נגד המבקשת, אליו נמנעו מלהתייצב המבקשת או מי מטעמה. המשיב 1, הכונס הרשמי, הסכים לבקשה (להלן: הכונס הרשמי ), ובית המשפט נתן צו לפירוק המבקשת ומינה את ב"כ המשיבה לשמש מנהל מיוחד לחברה.

2.

לאחר דברים אלה, ביום 11.3.2015 הגישה המבקשת "בקשה דחופה למתן צו עיון בתיק פר"ק 63377-09-14 וכן ביטול צו הפירוק ו/או השהיית הליכי פירוק". בבקשה זו טענה המבקשת כי "לפני מס' ימים" נודע לה כי ניתן לה צו פירוק, שכן בקשת הפירוק וצו הפירוק לא הומצאו לה. כמו כן ציינה המבקשת כי נקטה הליך ערעורי "על ההחלטה ופסה"ד" בתביעה. המשיבה והכונס הרשמי התנגדו לבקשה. בהחלטתו מיום 22.3.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה לעיון בתיק הפירוק, ודחה את הבקשה לבטל את הצו. בית המשפט קבע כי בקשת הפירוק הומצאה כדין למענה הרשום של המבקשת; כי ההליך הערעורי שנקטה המבקשת אינו על עצם החוב אלא על החלטת רשם לפיה נדחתה בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית משפט השלום; וכי למבקשת חובות נוספים על החוב למשיבה, בסך של כ-1,700,000 ש"ח, המצביעים על חדלות פירעון.

3.

המבקשת לא השלימה עם החלטה זו וביום 30.3.2015 הגישה בקשה לעיון חוזר, במסגרתה ביקשה לעכב את ביצועו של צו הפירוק. המשיבה והכונס הרשמי התנגדו לבקשה, ובהחלטתו מיום 12.5.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בית המשפט קבע כי אמנם סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל ) מסמיך את בית המשפט לעיין מחדש בצו שנתן, ואולם ככלל הדבר ייעשה בהתקיים שינוי בנסיבות הקיימות במועד מתן ההחלטה המקורית. במקרה דנן, קבע בית המשפט, כי שינוי שכזה לא אירע וכי לא נראה שעילת הפירוק איננה עומדת בעינה. נקבע כי הטענות בבקשה ערעוריות במהותן, ואין להן מקום במסגרת בקשה לעיון חוזר.

בקשת רשות הערעור

4.

מכאן הבקשה שלפני המופנית כלפי ההחלטה מיום 12.5.2015. המבקשת טוענת כי בקשת הפירוק וצו הפירוק לא הומצאו לה כדין, וכי היא גילתה על פירוקה במסגרת הליך אחר. לטענת המבקשת, לו מנהלה היה יודע, הוא היה מתייצב וטוען, כפי שהוא עושה ביתר ההליכים המשפטיים שהיא מנהלת, והיא מוסיפה כי בידיה מסמכים הנוגעים לבקשת הפירוק של ה.ד.ר.ת בלבד, ומנהלה הגיש בקשות בעניין. עוד מוסיפה המבקשת וטוענת כי צו הפירוק ימוטט אותה, וכי המשיבה מנסה לסכל את זכותה לגבות את חובה נושא התביעה שהוגשה לבית המשפט השלום בראשון לציון. המבקשת מוסיפה וטוענת כי היה על בית המשפט להתחשב בגילו ובמצבו הרפואי של מנהלה. כמו כן טוענת המבקשת בנוגע לחובות הנטענים כלפיה לגופם. המבקשת מוסיפה ומלינה על כך שבית המשפט לא מצא לנכון לעיין מחדש בהחלטתו וכן טוענת כי משלא התקיים הליך פירוק כדין, אין צורך להתחשב בעיקרון סופיות הדיון, וכי לא ניתנה לה הזדמנות להוכיח את טענותיה.

5.

להשלמת התמונה אציין כי המבקשת עתרה לעיכוב ביצוע ההחלטה, ובהחלטתי מיום 1.7.2015 נתתי צו לעיכוב ביצוע ארעי בכל הנוגע לצו הפירוק שנתן בית המשפט, בתנאי שהמבקשת תגיש התחייבות עצמית ותפקיד ערבות בנקאית בסך של 30,000 ש"ח. כן הוריתי למשיבים להגיש תשובותיהם לבקשת רשות הערעור ובמסגרתה להביע עמדתם לעניין עיכוב הביצוע.

תשובות המשיבים

המשיבים מתנגדים לבקשה.

6.

המשיבה טוענת כי המבקשת בחרה שלא להשיג על ההחלטה בבקשתה לבטל את צו הפירוק או על צו הפירוק עצמו ומכאן שצו הפירוק חלוט. עוד טוענת המשיבה כי המבקשת לא הציגה כל נסיבה חדשה שתצדיק לעיין מחדש בצו הפירוק. המשיבה מוסיפה כי המציאה את בקשת הפירוק כדין: כך, היא המציאה למבקשת את בקשת הפירוק לכתובתה הרשומה אלא שזו נמנעה מלאסוף אותה וכן שלחה למבקשת באמצעות שליח את הבקשה ואת הזימון לדיון, ומשלא היה איש במקום, הדביק השליח את המסמכים על דלת הכניסה, וזאת לאחר שמנהלה של המבקשת הורה לו להשאיר את המסמכים בפתח. המשיבה מציינת כי המציאה את בקשת הפירוק של המבקשת ושל ה.ד.ר.ת יחדיו, ולכן לא ייתכן שמנהלה קיבל רק חלק מהמסמכים. עוד מוסיפה המשיבה וטוענת כי המבקשת לא העלתה כל הגנה מפני החובות שבמוקד בקשת הפירוק, וכן כי הוגשו כנגדה תביעות חוב בהיקף של כ-900,000 ש"ח.

7.

הכונס הרשמי טוען אף הוא כי בוצעה למבקשת המצאה כדין, לאחר שהוגש לבית המשפט המחוזי אישור מסירה של כתב בית הדין ותצהירו של השליח. עוד מוסיף הכונס הרשמי וטוען שכל אחת מתביעות החוב שהוגשו מהווה עילת פירוק כשלעצמה, קל וחומר כולן יחד. הכונס הרשמי טוען עוד כי אין מקום לאפשר למבקשת להאריך את המועד לערער על ההחלטה לתת את צו הפירוק במסגרת זו וכי לא הוכחו נסיבות לעיון מחדש בהחלטה. אשר לעיכוב הביצוע טוען הכונס הרשמי כי סיכויי הבקשה קלושים וכי מאזן הנוחות אינו נוטה במובהק למי מן הצדדים.

8.

עוד אוסיף כי ביום 1.10.2015 הגישה המבקשת "בקשת רשות להגשת תשובה לתגובת הכנ"ר לבקשת רשות הערעור" אליה צירפה את נימוקי התשובה. עיינתי בנימוקים אלה אך לא מצאתי שיש בהם לשנות מהכרעתי, כפי שיפורט להלן.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

10.

המבקשת משיגה על החלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה נדחתה בקשתה לעיון חוזר בהחלטתו הקודמת של בית המשפט לדחות את בקשתה לבטל את צו הפירוק שניתן בעניינה. לעניין זה כבר ציינתי בעבר כי ככלל הדרך לתקיפת החלטות של בית המשפט אינה באמצעות הגשת "בקשה לעיון חוזר" כל עוד לא חל שינוי בנסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה – וכאשר הטענות העולות בבקשה לעיון מחדש הן למעשה ערעוריות באופיין. כן נקבע כי במקרים נדירים תהא הערכאה הדיונית רשאית לשנות את החלטתה גם ללא שהתקיים שינוי נסיבות, וזאת כאשר התברר לבית המשפט שהוא נתן החלטה מוטעית, ובייחוד כאשר התיקון לא יפגע בזכויותיו הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד (ראו רע"א 1574/11 שטראוס שיווק נ' אורמן , פיסקה 13 (14.7.2011); וראו גם: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי , פ"ד נו(4) 505, 508 (2002) ; רע"א 8210/11 גיל נ' אלקיים , פיסקה 6 (22.1.2012)). במקרה שלפנינו, צדק בית המשפט בקובעו כי המבקשת לא הצביעה על שינוי בנסיבות ממועד מתן ההחלטה באופן שיצדיק לעיין בה מחדש ולשנותה, וקביעה זו מקובלת עלי. גם בבקשת רשות הערעור לא נטענו, וממילא לא הוכחו, נסיבות חדשות מכוחן רשאי היה בית המשפט לערוך עיון חוזר בהחלטה.

11.

זאת ועוד; איני סבור כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים נדירים בהם ההחלטה נושא הבקשה לעיון מחדש הייתה מוטעית. בית המשפט נדרש בהחלטתו בבקשה לביטול צו הפירוק לטענות המבקשת וקבע כי בקשת הפירוק הומצאה כדין, כי חוב המבקשת למשיבה אינו נכלל בערעור שהגישה, וכי לה חובות נוספים. קביעות אלה אינן מגלות מקום להתערבות ערכאת הערעור. מכל מקום, ככל שברצון המבקשת היה להשיג על ההחלטה בבקשתה לביטול צו הפירוק, היה עליה לנקוט הליך ערעורי במועד. בשולי הדברים אעיר, כי אמנם בית המשפט המחוזי נסמך בהחלטתו על סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל, שאינו חל בהליכי פירוק חברות (ראו רע"א 8347/08 קאשי נ' קאשי חברה קבלנית לבניין בע"מ , פיסקה 6 (19.4.2009)), עם זאת קביעותיו לענייננו, כאמור, צודקות לגופן.

12.

סיכומם של דברים, לא ראיתי מקום ליתן רשות ערעור ועל כן הבקשה נדחית. ממילא בטל הסעד הארעי שניתן בהחלטתי ביום 1.7.2015 לעניין עיכוב הביצוע.

13.

המבקשת תישא בהוצאות כל אחד מן המשיבים בסך 7,500 ש"ח.