רע"א 4805/20 גל עופר נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט מ' תמיר ) מיום 21.3.2019 בפש"ר 34982-10-11, שעל-פיה נדחתה בקשת המבקש לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט מיום 22.10.2016, שבה הורה על החרגת חוב של המבקש כלפי המשיב 2 מתחולת צו ההפטר שניתן בעניינו.

2.

בשנת 1999 הגיש המשיב 2 תביעה נגד המבקש בבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה, וביום 7.3.2000 ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד המבקש. על יסוד פסק הדין, פתח המשיב 2 (להלן: " הנושה ") תיק הוצאה לפועל נגד המבקש (להלן: " תיק ההוצאה לפועל" ).

3.

כעשור לאחר מכן, ביום 31.10.2011, הגיש המבקש בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל, עקב חובותיו המוצהרים בסך של כ- 2,683,667 ₪ ל- 38 נושים (להלן: " הבקשה לפשיטת רגל "). לבקשה זו צורף דין וחשבון מפורט – ערוך על-פי טופס 5 לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985, הכולל בין היתר רשימה של תיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגד המבקש (ראו סעיף 17 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: " הפקודה ")). ביום 27.11.2011 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו לכינוס נכסי המבקש, וביום 21.11.2012 הוכרז פושט רגל. ביום 16.11.2015, לאחר דיון ובהעדר התנגדות מצד הנושים, ניתן למבקש הפטר מותנה וביום 31.1.2016 נחתמה על- ידי בית המשפט המחוזי פסיקתא המעניקה למבקש הפטר חלוט בגין כל חוב בר תביעה אשר נוצר קודם למתן צו הכינוס (להלן: " הפסיקתא " ו- " צו ההפטר ", בהתאמה ).

4.

ביום 24.5.2016 הגיש הנושה לבית המשפט המחוזי "בקשה דחופה לביטול פסיקתא", בגדרה עתר להחריג מתחולת צו ההפטר את תיק ההוצאה לפועל שפתח נגד המבקש, מהטעם שלא היה מודע להליכי פשיטת הרגל המתנהלים בעניינו (להלן: " בקשת ההחרגה "). המבקש הגיש את התנגדותו לבקשת ההחרגה, בגדרה טען שתיק ההוצאה לפועל שנפתח לטובת הנושה לא הופיע ברשימת התיקים לחייב על-שמו בהוצאה לפועל; לכן לא היה מודע לקיומו ולפיכך לא צוינו פרטי הנושה בבקשה לפשיטת רגל. ביום 22.10.2016 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' עמית-אניסמן ) על החרגת תיק ההוצאה לפועל מגדר צו ההפטר, בקובעו כי המבקש ידע על אודות התיק, אך מאחר שלא הכליל אותו במסגרת הבקשה לפשיטת רגל – " לא ניתן להחילו במסגרת ההפטר ".

5.

המבקש לא השלים עם החלטה זו, וביום 13.11.2016 הגיש בקשה לעיון חוזר, בגדרה חזר וטען כי לא ידע על אודות תיק ההוצאה לפועל במועד הגשת הבקשה לפשיטת רגל וצירף כאסמכתא לכך אישור מסירה מיום 9.1.2016 בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל. ביום 21.3.2019 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' תמיר ) את הבקשה לעיון מחדש, בקובעו כי לא הוכחו נסיבות חדשות לצורך עיון מחדש. בהקשר זה נקבע, כי הוּכח שהמבקש ידע על ההליכים שהתנהלו נגדו בגדר תיק ההוצאה לפועל וכי יש לדחות את טענתו " לפיה התיק ככל הנראה היה סגור ולכן לא נכלל במסגרת תיקי הפש"ר " (להלן: " ההחלטה בבקשת העיון מחדש ").

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

6.

בבקשת רשות הערעור חוזר המבקש וטוען כי לא ידע על קיומו של תיק ההוצאה לפועל במועד הגשת בקשתו לפשיטת רגל. המבקש מדגיש, כי לא היה לו כל אינטרס להסתיר בכוונה את תיק ההוצאה לפועל, המהווה 2% מסך הנשייה, ואִילו ידע על קיומו היה כולל אותו במצבת התיקים הפתוחים שצורפה לבקשתו לפשיטת רגל. המבקש טוען, כי בית משפט קמא התעלם מהטענות ומהראיות שהוצגו לפניו בבקשת העיון מחדש וכי החלטתו אינה מנומקת דיה. עוד טוען המבקש, כי בית המשפט התעלם מההלכה הקובעת כי פרסום צו הכינוס ברשומות ובעיתונים יוצר אצל הנושים ידיעה קונסטרוקטיבית על אודות הליכי פשיטת רגל, ומנגד הטיל על המבקש את "חזקת הידיעה" בדבר קיומו של תיק הוצאה לפועל שנפתח לפני עשור ואשר לא הופיע ברשימת התיקים לחייב בהוצאה לפועל. בנוסף טוען המבקש, כי אין כל תועלת מהמשך גביית תיק ההוצאה לפועל, כי לא עלה בידי הנושה להראות כי נגרם לו עוול בשל צו ההפטר, וממילא לא קיימות נסיבות מהותיות המצדיקות נקיטת צעד דרסטי של החרגה מצו הפטר. כמו כן, מלין המבקש על כך שבית המשפט לא יִחס משקל להתנהגות הנושה, לשיהוי הרב בהגשת בקשת ההחרגה ולהימנעותו מנקיטת הליכים למימוש החוב מאז שנת 2000 בחוסר תום לב. לבסוף טוען המבקש כי החלטת בית משפט קמא אינה תואמת את מטרות הפקודה שנועדה לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו על-ידי קבלת הפטר.

7.

לאחר שנדרשתי לבקשה, על נימוקיה, לאחר עיון בנספחיה, ולמקרא החלטותיו של בית המשפט המחוזי באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך בתשובה מאת המשיבים. כידוע, אין ניתן לבקש בקשה לעיון מחדש בהחלטה שכבר ניתנה, מבלי שהתקיים שינוי נסיבות מהותי אשר יצדיק זאת וכאשר הטענות העולות בבקשת העיון מחדש הן למעשה ערעוריות באופיין (רע"א 2320/18 פוזיילוב נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 3 (29.3.2018); רע"א 320/15 דוויק נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (14.4.2015); רע"א 4081/15 אופיר ייזום והשקעות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב , פסקה 10 (18.10.2015)).

8.

בית משפט קמא קבע כי המבקש לא הצביע על שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה הקודמת. קביעה זו מקובלת עלי. גם בבקשה שלפנַי, לא נטענו וממילא לא הוכח קיומן של נסיבות חדשות שמכוחן ניתן לעיין מחדש בהחלטה שניתנה. למעשה, טענותיו של המבקש נגד ההחלטה בבקשת העיון הן טענות ערעוריות באופיין ומקומן איננו בבקשה לעיון מחדש. ככל שהיה ברצונו של המבקש להשיג על ההחלטה בבקשת ההחרגה היה עליו לנקוט בהליך ערעורי במועד. המבקש בחר שלא לעשות כן ואין להתיר לו אפוא להעלות את השגותיו בעניין זה במסגרת בקשה לעיון חוזר.

9.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.