רע"א 4805/20 גל עופר נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

בהחלטה מיום 2.11.2020 דחיתי על הסף בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש. הבקשה המונחת לפנַי עתה, הוגשה על ידי המשיב 2 (להלן: עבדה ), והוגדרה על-ידו כ "בקשה דחופה למתן הוראות ופסיקת הוצאות עקב השמטה מקרית" .

2.

בקשת רשות הערעור נדחתה כאמור, ביום 2.11.2020, מבלי להיזקק לתשובה מאת המשיבים. בחלוף למעלה מ-5 חודשים מאז אותה החלטה, לפתע פתאום, התעורר עבדה וטוען ל "השמטה מקרית" שנפלה בה, באותה החלטה, משום שהמבקש לא חויב בהוצאות, על אף שבקשתו נדחתה. מוסיף עבדה וטוען, כי הגם שלא נתבקש להשיב לבקשת רשות הערעור, עובר לכך, במסגרת הליך נפרד, ביקש המבקש להאריך את המועד להגשתה (בש"א 3736/19 עופר נ' כונס הנכסים הרשמי ), בקשה זו הצריכה מספר תשובות, שגרמו לו להוציא ממון מכיסו. לטענת עבדה, מן הראוי להורות כי המבקש הוא ישא בעלויות הללו.

3.

דין הבקשה להידחות. עבדה אינו טורח להסביר מדוע שָׁקַט אל שמריו חודשים ארוכים, ובחר רק עתה לפנות בעניין זה, בבקשה שאותה הוא מכתיר כ'דחופה'. מעבר לכך, אין מדובר כלל ב'השמטה מקרית', שכן בהחלטה נאמר במפורש כי "משלא נתבקשה תשובה לא אעשה צו להוצאות" . ההחלטה אם להטיל הוצאות, אם לאו, מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט. כך נעשה גם בעניין זה, לאחר שקילת מכלול הנסיבות.

4.

גם טענתו של עבדה, כי נדרש להוציא ממון מכיסו, נוכח הבקשה להארכת מועד שהגיש המבקש – אין בה כדי לשנות ממסקנה זו. עיון בהחלטה בבקשה להארכת מועד מיום 6.7.2020 (הרשם ר' גולדשטיין ) מעלה, כי גם במסגרתה נבחנה שאלת חיוב המבקש בהוצאות, ולבסוף נקבע כי "בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות".

5.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות – והיא נדחית בזאת.

כפי שטען עבדה בבקשתו, להגשת בקשת סרק – יש מחיר. משהוגשה בקשתו הסתמית בשיהוי ניכר, ומשלא נמצאה כל הצדקה בה לגופה, ישא עבדה בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך של 500 ₪.