רע"א 1865/22אהרון פסגות (2003) בע"מ נ. עו"ד יהודה מרציאנו

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אביגדור דורות ) מיום 26.1.2022 בפר"ק 24310-09-14, במסגרתה נקבע כי יש לנצל את מלוא הסכום שהוקפא בקופת הפירוק של חברת אור מבואות ירושלים בע"מ (להלן: החברה ) לטובת השלמת עבודות הפיתוח במושב מבוא בית"ר (להלן: המושב ) אליהן התחייבה החברה.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

המבקשים, אהרון בלום (להלן: מר בלום ) ואהרון פסגות (2003) בע"מ (להלן, יחדיו: המבקשים ), הם בעלי המניות בחברה. בשנת 2004 נכרת חוזה בין רשות מקרקעי ישראל לבין החברה, במסגרתו התחייבה האחרונה לבצע את עבודות התשתית והפיתוח (להלן: עבודות הפיתוח ) בהרחבה שתוכננה לשטח המושב (להלן: מתחם ההרחבה ), וזאת בתיאום עם ועד המושב (להלן: הוועד ) והמועצה האזורית מטה יהודה (המשיבה 3. להלן: המועצה ). בהתאם לכך, ביום 30.11.2006 נכרת הסכם בין המועצה, הוועד והחברה, אשר עיגן את התחייבות החברה לבצע את כל עבודות הפיתוח, בתמורה לקבלת תשלום מחוכרי המגרשים במתחם. מכוח הסכם זה, בין השנים 2010-2008 כל חוכר מגרש במתחם ההרחבה שילם לחברה סכום הנע בין 208,000 ל-221,000 ש"ח, כתלות במועד בו חתם על הסכם החכירה.

2.

יחד עם זאת, ביום 9.9.2014 הוגשה לבית המשפט של חדלות פירעון בקשה על ידי חברת י.ש.ר חברה לפיתוח בחבצלת השרון בע"מ (להלן: חברת י.ש.ר ), למתן צו לפירוק החברה, וזאת בעקבות חוב של החברה לחברת י.ש.ר אשר לא נפרע. ביום 11.12.2014 ניתן צו הפירוק המבוקש, וביום 19.3.2015 מונה עו"ד יהודה מרציאנו למנהל המיוחד על נכסי החברה (המשיב 1. להלן: עו"ד מרציאנו ). בהמשך, ביום 6.11.2017 עו"ד מרציאנו מונה ביחד עם עו"ד דורון לנגה (המשיב 2) כמפרקים של החברה (להלן יכונו ביחד: המפרקים ).

3.

נגד החברה הוגשו כ-105 תביעות חוב, מתוכן 86 תביעות חוב אשר הוגשו מטעם הוועד וחוכרי המגרשים בהרחבה בגין אי השלמת עבודות הפיתוח (להלן: תביעות החוב של הוועד ותושבי ההרחבה ). ביום 3.12.2019, במסגרת פסק דין בו אושר למפרקים לממש זכות חוזית של החברה (מכוחה זכתה קופת הפירוק בסכום כולל של כ-37 מיליון ש"ח), קבע בית משפט קמא כי בהינתן סכום הכסף שצפוי להיכנס לקופת הפירוק, יש לעכב את ההכרעה בתביעות החוב של הוועד ותושבי ההרחבה, שכן קיימת אפשרות כי עבודות הפיתוח אכן יבוצעו, באופן אשר ייתר את הצורך בתשלום לוועד ולתושבי ההרחבה. בהתאם, הורה בית משפט קמא למפרקים לקבל הצעות מחיר לטובת השלמת עבודות הפיתוח.

4.

בהמשך לכך, ביום 26.1.2020 אישר בית משפט קמא למפרקים להתקשר עם המהנדס אחי קליין לצורך אומדן עלות עבודות ההשלמה הנדרשות כחלק מעבודות הפיתוח (להלן: המהנדס קליין ). ביום 9.2.2020 הוגשה לבית המשפט חוות דעתו של המהנדס קליין, ממנה עלה כי העלות הצפויה של השלמת עבודות הפיתוח היא כ-4.5 מיליון ש"ח (להלן: העלות המוערכת ).

5.

לאחר מכן, ביום 3.12.2020 הגישו המפרקים לבית משפט קמא בקשה להורות על כינוס אסיפה של נושי החברה לצורך אישור הסדר נושים, בהתאם לסעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: ההסדר המוצע ). בבקשה, הסבירו המפרקים כי על פי ההסדר המוצע, כלל תביעות החוב של הנושים ישולמו להם במלואן, החברה תחזור לפעילות מלאה והשליטה בה תוחזר לבעליה. עוד ציינו המפרקים ביחס לתביעות החוב של הוועד ותושבי ההרחבה, כי תביעות חוב אלו הוגשו באיחור, והן כולן תביעות נזיקיות אשר אינן בנות תביעה בהליך פירוק, ומשכך דינן להידחות. יחד עם זאת, המפרקים טענו כי במסגרת משא ומתן שנערך, בין היתר, עם נציג המועצה, מזכיר המושב ומר בלום, הוסכם כי מר בלום ייטול על עצמו להשלים את עבודות הפיתוח, בעצמו או באמצעות מי מטעמו, בפיקוחו של המהנדס קליין. בבקשה הוסבר כי באופן הזה ניתן יהיה " להבטיח " שאם עלות העבודות בפועל תעלה על העלות המוערכת, החברה תשלים את הסכומים הנדרשים, ולצורך כך אף יוקפא סך כולל של 6 מיליון ש"ח מתוך הכספים המצויים בקופת הפירוק (להלן: הסכום המוקפא ), היינו כמיליון וחצי ש"ח מעבר לעלות המוערכת. לבסוף, הוסבר כי על פי ההסדר המוצע, יתרת הכספים אשר תיוותר בקופת הפירוק, תוחזר לחברה. עוד באותו היום, הורה בית המשפט על כינוס האסיפה כמבוקש.

6.

בהמשך, ביום 30.12.2020 הגישו המפרקים בקשה לבית משפט קמא לאישור ההסדר המוצע. בבקשה הוסבר כי באסיפת הנושים שהתקיימה, הנושים, המחזיקים בכ-90% מהיקף החובות המאושרים של החברה, אישרו את ההסדר, והשאר לא הגיבו. ואולם, ביום 7.1.2021 הגישו הוועד ועמותת התושבים למען מבוא בית"ר (המשיבה 4. להלן: העמותה ) בקשה לקביעת דיון לפני בית משפט קמא. במסגרת הבקשה טענו הוועד והעמותה כי קולם של תושבי מתחם ההרחבה לא נשמע כלל עד כה במסגרת הליכי הפירוק, וכי בטרם יאושר ההסדר המוצע, יש לקיים דיון על מנת לברר את היקף מלוא העבודות אותן יש לבצע במתחם ההרחבה.

7.

בהמשך, ולאחר שהתקיים דיון לפני בית משפט קמא במסגרתו השמיעו הוועד והעמותה את טענותיהם ביחס להסדר המוצע, אישר בית משפט קמא ביום 5.7.2021 את ההסדר המוצע (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין, בית המשפט עמד על כך שעל פי חוות הדעת אשר הוגשה מטעם תושבי מתחם ההרחבה, העלות הצפויה של השלמת עבודות הפיתוח עומדת על סך של 27.8 מיליון ש"ח (להלן: חוות הדעת מטעם התושבים ). יחד עם זאת, ציין בית המשפט כי בין הצדדים קיימות מחלוקות ביחס לחלק מהעבודות שנכללו בחוות הדעת מטעם התושבים, אשר לא ניתן לבררן עד תום במסגרת ההליך הנוכחי, וזאת כתוצאה מהפגמים שנפלו בהתנהלות הדיונית של הוועד והעמותה. עוד קבע בית המשפט, לאחר שהשווה בין חוות הדעת מטעם התושבים לבין חוות הדעת שהוגשה מטעם המהנדס קליין, כי ההערכות המופיעות בחוות הדעת מטעם התושבים הן מופרזות ביותר, ברמה אשר אינה מתקבלת על הדעת. אי לכך, מצא בית משפט קמא כי יש מקום לאשר את ההסדר המוצע, ואולם בהינתן טענות הוועד והעמותה לפיהן בעבודות הפיתוח אשר בוצעו זה מכבר על ידי החברה קיימים ליקויים, קבע בית המשפט כי יש " להגדיל את

הסכום

שיוקפא בקופת הפירוק לשם השלמת העבודות, ולהעמיד את הסכום על סך של 7.5 מיליון ש"ח ". עוד קבע בית המשפט בהקשר זה כי המהנדס קליין " יקבע כיצד תנוצל תוספת התקציב לביצוע הטעון השלמה ". בנוסף, בית משפט קמא קיבל את טענות הוועד והעמותה לפיהן אין מקום שהחברה תופקד על ביצוע עבודות ההשלמה, וקבע כי עבודות אלו יבוצעו על ידי קבלן אשר ייבחר במסגרת מכרז שינוהל על ידי המפרקים.

8.

כחודשיים לאחר מכן, ביום 2.9.2021 הגישו המבקשים לבית משפט קמא בקשה למתן הוראות למפרקים (להלן: הבקשה למתן הוראות ). במסגרת הבקשה, טענו המבקשים כי בהתאם להסכמות הצדדים ולפסק הדין, על המפרקים היה לפרסם מכרז לביצוע עבודות הפיתוח, ולהשתמש בסכום המוקפא על מנת לממן עבודות אלו, בהיקף אשר יידרש בהתאם לתוצאות המכרז. ואולם, בפועל, כך נטען בבקשה, המפרקים מנהלים משא ומתן עם המועצה מתוך כוונה למסור לידה את מלוא הסכום המוקפא, היינו 7.5 מיליון ש"ח, מבלי לפרסם כל מכרז, ובכך לפטור את החברה מהתחייבותה להשלמת עבודות הפיתוח. לתפיסת המבקשים, בכוונה זו של המפרקים יש משום בזבוז של כספי המבקשים, ולא לכך כיוון פסק הדין, אשר הורה על הקפאת הכספים בקופת הפירוק עד לפרסום המכרז והתשלום על השלמת העבודות בהתאם להערכתו המחודשת של המהנדס קליין. אי לכך, בית המשפט התבקש להורות למפרקים לפרסם מכרז על פי הנחיית המהנדס קליין, ובפיקוחו, והכל בהתאם להסדר המוצע ולפסק הדין.

9.

ביום 26.1.2022 דחה בית משפט קמא את הבקשה למתן הוראות. בתוך כך, בית המשפט קבע כי בפסק הדין לא נפסק שיש להמתין עם הסכום המוקפא לתוצאות המכרז, אלא נקבע כי המהנדס קליין הוא שיחליט כיצד תנוצל התוספת התקציבית אשר נועדה לביצוע הטעון השלמה. בית המשפט הבהיר כי משמעות הדברים היא שיש לנצל את הסכום המוקפא במלואו לשם השלמת עבודות הפיתוח, וכי הגורם שייקבע כיצד הדבר ייעשה הוא המהנדס קליין. משכך, בית המשפט פסק כי אין מקום להמתין לתוצאות המכרז ובכך לעכב את ההכרעה בתיק דנן (להלן: ההחלטה מיום 26.1.2022 ).

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

10.

במסגרת בקשת רשות הערעור טוענים המבקשים כי ההחלטה סותרת את המתווה אשר נקבע בפסק הדין. לתפיסת המבקשים, על פי הסכמות הצדדים ופסק הדין שניתן, הסכום המוקפא על סך של 7.5 מיליון ש"ח, נועד למקרה בו העלויות בפועל של השלמת עבודות הפיתוח יעלו על העלות המוערכת אשר הועמדה על כ-4.4 מיליון ש"ח, ויידרשו כספים נוספים לצורך השלמת העבודות. ואולם, בהחלטה מיום 26.1.2022 בית משפט קמא קבע כי יש להעביר את מלוא הסכום המוקפא למועצה, ללא כל תשתית עובדתית ממנה ניתן להסיק כי אכן נדרש לעשות שימוש בכל הסכום על מנת להשלים את עבודות הפיתוח. המבקשים מדגשים כי בהתאם להוראות הדין חברה שנכנסת להליכי פירוק אינה נדרשת לשלם מעבר לחובותיה, כאשר במקרה דנן חיובה של החברה הוא להשלים את עבודות הפיתוח בלבד. משכך, לגישתם, אין כל הצדקה שאם העלות של עבודות אלו תהיה פחותה מהסכום המוקפא, הכספים העודפים לא יוחזרו לחברה. לתפיסת המבקשים, החלטת בית המשפט צפויה להביא להתעשרות שלא כדין על חשבונם, ומשכך אין כל מקום לקבוע כבר בשלב זה כי יש לעשות שימוש בכל הסכום המוקפא, בטרם פורסם מכרז ממנו ניתן יהיה להבין מה צפויה להיות העלות בפועל של השלמת עבודות הפיתוח.

11.

בתשובתה לבקשה, טוענת העמותה כי המבקשים נקטו בתכסיס דיוני, וניסו במסווה של בקשת הבהרה לחתור תחת פסק הדין שהפך חלוט, ולערער על אשר נקבע בו, ומשכך, לגישתה, דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף. לגופה של הבקשה, העמותה טוענת כי גרסת המבקשים לפיה לאף גורם אין סמכות להורות על השקעת כספים נוספים מעבר לעלות המוערכת לצורך השלמת עבודות הפיתוח, אינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר או עם פסיקת בית המשפט. העמותה מוסיפה כי טענתם המשתמעת של המבקשים לפיה למהנדס קליין שיקול דעת האם לעשות שימוש במלוא הסכום המוקפא או רק בחלקו, מאיינת הלכה למעשה את פסק הדין, שכן המהנדס קליין כבר גילה דעתו לפיה ניתן להשלים את העבודות בעלות של 6 מיליון ש"ח, ומשכך לא היה כל טעם שבפסק הדין בית המשפט יורה על הגדלת הסכום המוקפא לגובה של 7.5 מיליון ש"ח. עוד טוענת העמותה כי פרשנות המבקשים לפסק הדין מפלה לרעה את המושב ותושבי ההרחבה, שכן לתפיסת המבקשים אם יתברר כי עלות העבודות נמוכה מהסכום המוקפא, יש להשיב להם את הכספים העודפים, ואולם אם בסופו של דבר עלות העבודות תעלה על הסכום המוקפא, החברה לא תידרש לשאת בעלות העודפת. בנוסף, העמותה מדגישה כי אילו בפסק הדין היה נקבע כי ישנה אפשרות שחלק מהסכום המוקפא יוחזר למבקשים, תושבי ההרחבה היו מערערים על פסק הדין.

12.

המועצה בתשובתה, מבהירה כי היא לא צד להליכים המתנהלים, וכי אין לה כל כוונה לטעון טענות ביחס לבקשת רשות הערעור. יחד עם זאת, המועצה מבהירה כי מתוך אחריות כלפי התושבים היא מצאה לנכון להציע מתווה לסיום המחלוקת, במסגרתו היא תיקח על עצמה את האחריות להשלמת העבודות, ותשחרר את המבקשים מכל אחריות בנוגע לכך, ובתנאי כי הסכום בגובה של 7.5 מיליון ש"ח יועבר לקופתה וכי היא תקבל את מלוא האחריות על ניהול עבודות הפיתוח. המועצה מסבירה כי להצעה זו יתרונות רבים, וביניהם העובדה כי למועצה ניסיון וידע רב בביצוע הרחבות של מושבים. עוד מדגישה המועצה כי היא הגיעה להסכמות ביחס למתווה המוצע הן עם המפרקים והן עם נציג התושבים.

13.

מנגד, הכונס הרשמי (המשיב 5), טוען בתשובתו כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע בהחלטה מיום 26.1.2022 שיש לנצל את מלוא הסכום המוקפא כבר כעת, שכן כפי שעולה מפסק הדין, מטרת הקפאת הכספים הייתה להבטיח, מבחינה כספית, את השלמת עבודות הפיתוח, בהתאם למחויבויותיה של החברה. הכונס הרשמי מדגיש כי מטרת פסק הדין לא הייתה לשנות או להוסיף על חיובי החברה, ומשכך, לגישתו, ככל שהעלות בפועל של ביצוע העבודות בהן מחויבת החברה תהיה נמוכה מהסכום המוקפא, יש להשיב לחברה את יתרת הכספים. לפיכך, הכונס הרשמי סבור כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל.

14.

המפרקים בתשובתם הבהירו כי לבקשת רשות הערעור לא צפויה להיות כל השפעה על קופת הפירוק, ומשכך הם משאירים את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

15.

המבקשים בתגובתם לתשובות שהוגשו חזרו על עיקרי טענותיהם, והדגישו כי לתפיסתם מטרתו של הסכום המוקפא היא להבטיח שיהיה די כסף בקופת הפירוק על מנת להשלים את עבודות הפיתוח, וכי לא הייתה כל כוונה בהקפאת הכספים ליתן מתנה למושב ולתושבי ההרחבה. לתפיסת המבקשים, יש לערוך מכרז, ובהתאם לתוצאותיו לבחון האם אכן נדרש לעשות שימוש בכל הסכום המוקפא על מנת להשלים את עבודות הפיתוח, וככל שלא, להשיב לחברה את הכספים העודפים.

דיון והכרעה

16.

לא חר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש מקום לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כן הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, כפי שיבואר להלן .

17.

כידוע, שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט של חדלות פירעון הוא רחב, לנוכח מומחיותו הייחודית בתחומו ולאור התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור ( רע"א 4406/18 בנק הפועלים בע"מ נ' עו"ד נרדיה ולדרמן – נאמנים , פסקה 17 (19.8.2018); ; רע"א 1587/20 המוסד לביטוח לאומי נ' א.ד.ר שירותים ואבטחה בע"מ (בפירוק ) , פסקה 15 (14.5.2020)). סבורני כי המקרה דנן אכן נמנה בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור.

18.

בענייננו, בפסק הדין נכתב מפורשות כי הסכום של 7.5 מיליון ש"ח " יוקפא בקופת הפירוק לשם השלמת העבודות ". ודוק, יוקפא, ולא יחולק. ככל שעל פי פסק הדין נדרש היה להקצות את מלוא הסכום לטובת השלמת עבודות הפיתוח, לא הייתה כל מניעה להורות כבר באותו המועד כי הסכום המדובר יחולק לגורמים הרלוונטיים (בין אם לעמותה, לוועד או למועצה) אשר ידאגו לביצוע עבודות הפיתוח, וזאת בפרט לאחר שנקבע כי החברה לא תופקד על ביצוען. ואולם, לא כך הורה בית משפט קמא בפסק הדין. הסיבה לכך היא שבעוד שבית המשפט קיבל ברמה העקרונית את חוות דעתו של המהנדס קליין בנוגע לעלות המוערכת של העבודות, הרי שבהינתן המחלוקות בין הצדדים בדבר היקף העבודות הנדרשות, והטענות לפיהן קיימים ליקויים בעבודות הפיתוח שבוצעו זה מכבר, בית משפט קמא הגיע למסקנה שבשלב זה לא ניתן לקבוע מהי העלות המדויקת של השלמת עבודות הפיתוח. משכך, לא ניתן היה להורות על העברת סכום כסף מסוים אשר ישקף את עלות זאת. בנסיבות אלו, בית המשפט מצא לנכון לקבוע מתווה אשר יאפשר את קידום עבודות הפיתוח, וזאת למרות חוסר הוודאות הקיים באשר לעלותן המדויקת. בהתאם למתווה זה, על המפרקים היה לערוך מכרז לצורך בחירת הקבלן אשר יבצע את העבודות, והמהנדס קליין הופקד על הכוונת הקבלן שייבחר. במקביל, ועל מנת להבטיח כי ייוותר די כסף בקופה על מנת להשלים את ביצוע העבודות, וזאת גם בתרחיש בו עלותן בפועל תעלה על העלות המוערכת, בית המשפט הורה על הקפאת סכום של 7.5 מיליון ש"ח אשר ישמש כ"כרית ביטחון" כספית לצורך כך. עוד לא מיותר לציין כי גם על פי ההסדר המוצע, המשקף את הסכמות הצדדים ואשר אושר על ידי בית המשפט בפסק הדין, מטרת הכספים שהוקפאו הייתה " להבטיח " (כך במקור) כי החברה תישא במלוא העלות בפועל של עבודות הפיתוח.

19.

מן המקובץ עולה כי לא הייתה כוונה בעת אישור המתווה שנקבע בפסק הדין כי הסכום המוקפא ינוצל במלואו גם בתרחיש בו העלות בפועל של השלמת עבודות הפיתוח תהיה נמוכה ממנו. מלשונם של ההסדר המוצע ושל פסק הדין עולה בבירור כי מטרת הסכום המוקפא הייתה להבטיח מבחינה כלכלית את ביצוע העבודות בהינתן חוסר הוודאות באשר לעלותן המדויקת בפועל. במצב דברים זה, פשיטא כי ככל שיתברר לבסוף כי אין צורך לנצל את מלוא הסכום לטובת מימון השלמת עבודות הפיתוח, הרי שיש להחזיר את הכספים העודפים לחברה. אם תאמר אחרת, הרי שהחברה תאלץ לשלם בגין השלמת העבודות סכום העולה על היקף תביעות החוב של הוועד ותושבי ההרחבה כלפיה, שהרי שוויין של תביעות חוב אלו הוא כשווי העלות בפועל של ביצוע השלמת עבודות הפיתוח. זוהי פרשנות בלתי סבירה, שכן היא תוביל לכך שהוועד ותושבי ההרחבה יקבלו סכומים העולים בהכרח על המגיע להם.

20.

לאור האמור, המסקנה המתבקשת היא כי בהחלטה מיום 26.1.2022, במסגרתה נקבע כי ניתן לנצל כבר כעת את מלוא הסכום המוקפא בטרם התבררה העלות בפועל של עבודות הפיתוח, סטה בית משפט קמא מהמתווה שנקבע בפסק הדין. ודוק, בית המשפט של חדלות פירעון מוסמך אומנם לעיין מחדש בהחלטותיו (ראו: סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, החל על ענייננו). ואולם, הלכה מושרשת היא כי על בית המשפט להפעיל את סמכותו זו במשורה, וזאת, ככלל, בהתקיים אחת משתי עילות: גילוי עובדה חדשה אשר לא הייתה ידועה בזמן מתן ההחלטה נושא הבקשה לעיון חוזר והתפתחות עובדתית שחלה לאחר מתן ההחלטה האמורה (ראו: רע"א 320/15 דוויק נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (14.4.2015); רע"א 7794/18 שטראוס גרופ בע"מ נ' מועתז , פסקה 7 (21.1.2019); רע"א 8153/20 סלימאן נ' הכונס הרשמי

– באר שבע , פסקה 7 (21.1.2021); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 40 (מהדורה שלישית, 2010)). נוסף על כך, במקרים נדירים, רשאי בית המשפט לשנות מהחלטתו גם מבלי שהתקיימה איזו משתי העילות הללו, מקום שבו התברר בדיעבד כי מדובר בהחלטה מוטעית (ראו: רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן , פסקה 13 (14.7.2011); רע"א 4081/15 אופיר ייזום והשקעות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב , פסקה 10 (18.10.2015)). בענייננו, לא חל כל שינוי נסיבות או טעם מבורר אחר אשר יש בו כדי להצדיק את הסטייה מהמתווה שנקבע בפסק הדין, ומשכך לא היה מקום כי בית משפט קמא יורה כבר כעת על ניצול מלוא הסכום המוקפא.

21.

ויודגש, בפסק הדין אושר מתווה מסוים לעמידת החברה בהתחייבויותיה כלפי הוועד ותושבי ההרחבה ביחס להשלמת עבודות הפיתוח. על פי מתווה זה יושלמו עבודות הפיתוח על ידי קבלן חיצוני בהנחייתו של המהנדס קליין, כאשר זהות הקבלן החיצוני תיקבע במכרז, ומימון שכרו ייעשה מהסכום המוקפא שבידי המפרקים (כשכל יתרה שתיוותר לאחר השלמת העבודות תוחזר לחברה). ככל שיתברר בעתיד כי הגשמת מתווה זה מעוררת קושי, כגון שמהמכרז שיפרסמו המפרקים יסתבר כי עלות הביצוע הצפויה עולה משמעותית על ההערכות הקיימות כיום, עשוי הדבר להוות שינוי נסיבות, שייתכן ויצדיק שינוי המתווה שנקבע בפסק הדין, לרבות על דרך של אימוץ הצעת המועצה – והכל, בהתאם לנסיבות כפי שיתגבשו, ולשיקול דעת בית המשפט של חדלות פירעון. ואולם, כמובהר, לעת הזו לא הוצגו כל נתונים חדשים ביחס לעלויות המתווה שנקבע בפסק הדין שיש בהם כדי להצדיק סטייה ממנו, למרות תוספת העלות המשמעותית הכרוכה בכך מבחינת החברה.

22.

סוף דבר : הערעור מתקבל איפוא, במובן זה שמתקבלת הבקשה למתן הוראות שהוגשה על ידי המבקשים לבית משפט קמא. המפרקים יפעלו לפרסום מכרז לביצוע העבודות בהתאם לאמור בפסק הדין, וזאת עד לא יאוחר מיום 12.9.2022. העמותה תישא בהוצאות המבקשים בסך של 3,000 ש"ח.