רע"א 5691/18 אלכסיי ודובין נ. כונס נכסים רשמי

1.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ע' כהן ), בפש"ר 43617-12-12, שניתנו בימים 21.4.2018, 1.7.2018 ו-7.7.2018, בגדרן נדחתה בקשת המבקש להחיל צו הפטר על חוב כספי שהוגדר כחוב מזונות, ונדחו בקשותיו לעיון חוזר בהחלטה האמורה.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 8.8.2010, הגישה בתו של המבקש, באמצעות אמה, היא המשיבה 3 (להלן: המשיבה ), תביעה לתשלום מזונות עבר לבית המשפט לענייני משפחה (להלן: תביעת המזונות ). ביום 11.1.2012, נתן בית המשפט לענייני משפחה פסק דין בהיעדר הגנה בגדרו קיבל את התביעה במלואה (להלן: פסק הדין בתביעת המזונות ).

בהמשך לכך, במסגרת הליכי פשיטת הרגל שהתנהלו בעניינו של המבקש, ביום 14.2.2017 ניתן לו צו הפטר (להלן: צו ההפטר ). בהחלטה מיום 4.7.2017, קבעה רשמת ההוצאה לפועל שדנה בתיק המזונות של המבקש, כי חוב המזונות מושא פסק הדין בתביעת המזונות (להלן: חוב המזונות ) מוחרג מצו ההפטר בהתאם להוראת סעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל ) . ביום 17.8.2017, הגיש המבקש בקשות הן לרשמת ההוצאה לפועל והן לבית המשפט המחוזי שנתן את צו ההפטר, בהן עתר להחלת צו ההפטר על חוב המזונות.

ביום 22.8.2017, דחתה רשמת ההוצאה לפועל את הבקשה. כמו כן, ביום 21.4.2018, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה (להלן: ההחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי ). בהחלטה נקבע כי צו ההפטר חל על כל חוב שנוצר טרם מתן צו הכינוס, למעט חובות שאינם בני הפטר לפי סעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל, ובכלל זה חוב מזונות.

על כן, הפנה בית המשפט המחוזי את הצדדים לערכאות המוסמכות על מנת שתכרענה בשאלה האם סעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל חל על חוב המזונות של המבקש.

ביום 29.6.2018, הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי. ביום 1.7.2018, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר, תוך שבית המשפט המחוזי שב וקבע כי פתוחה בפני המבקש הדרך לטעון טענת "פרעתי" לפני ההוצאה לפועל, וכי ככל שיחפוץ הוא לערער על החלטה שייתן רשם ההוצאה לפועל בעניין זה, יוכל לעשות זאת בבית המשפט לענייני משפחה. ביום 3.7.2018, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטה, בקשה שנדחתה אף היא, בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.7.2018.

הבקשה דנן נסבה על שלוש החלטות בית המשפט המחוזי כמפורט לעיל.

הבקשה דנן

3.

המבקש טוען בבקשה, בעיקרו של דבר, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר הורה לו לפנות להוצאה לפועל בעניין הסעד לו עתר. לעניין זה נטען, כי לבית המשפט המחוזי הסמכות הייחודית להכריע בעניין סיווג חוב המזונות לצורך הליכי פשיטת רגל ומתן הפטר. עוד נטען, כי מאחר שהמשיבה לא הגישה תביעת חוב במועד במסגרת הליכי פשיטת הרגל שננקטו נגד המבקש, היא מנועה מלהעלות טענות לעניין חוב המזונות לפני בית המשפט המחוזי.

כמו כן, טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה עת נסמך הוא על פסק הדין בתביעת המזונות, שכן פסק הדין מנוגד לדין החל והוא ניתן בהיעדר הגנה. בהקשר זה נטען כי זכות התביעה ביחס למזונות עבר, ככל שקיימת, עומדת למשיבה, שסיפקה לבתו של המבקש את מזונותיה, ולא לבת המבקש. על כן, היה על המשיבה להגיש את התביעה לבית המשפט לענייני משפחה בשם עצמה ולא בשם הבת. עוד נטען, כי המבקש לא היה מודע לכך שהוגשה נגדו תביעה בבית המשפט לענייני משפחה וכי היה מכור אז לסמים קשים עקב טראומה שחווה כנפגע טרור. מכל מקום, כך נטען, החוב שבית המשפט לענייני משפחה הורה על השבתו הוא חוב בגין מזונות העבר , ומעמדו ככל חוב כספי, ואין לסווגו כחוב מזונות , המוחרג מצו ההפטר.

עוד טוען המבקש, כי היה על בית המשפט המחוזי ליתן משקל רב יותר לעמדת המשיב 1, הוא הכונס הרשמי (להלן: הכנ"ר ), בתגובתו לבקשה המקורית אשר צידדה, כך נטען, בעמדתו של המבקש. לבסוף נטען כי ההחלטות בבקשות לעיון חוזר אינן מנומקות דיין.

תשובות המשיבים

4.

הכנ"ר סבור כי הסמכות לבירור השאלה האם מדובר בחוב מזונות עליו חל סעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל, נתונה לבית המשפט לענייני משפחה אשר נתן את פסק הדין בתביעת המזונות. לטענתו, אמנם לבית המשפט של פשיטת רגל מסורה הסמכות "להציץ מעבר לפרגוד פסק הדין" מקום בו הובאה ראיה לקיומה של אחת החלופות הקבועות בסעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל. אולם, סמכות זו היא חריג לכלל סופיות הדיון, ועל כן יש לעשות בה שימוש אך במצבים של "היעדר הגנה מוחלטת" ואין מקום להרחיבה כך שתחול גם על פגמים בניהול ההגנה של מתדיין. כמו כן, הכנ"ר סבור כי המשיבה רשאית להעלות טענותיה לעניין סיווג חוב המזונות אף אם לא הוגשה תביעת חוב בגינו, שכן חוב מזונות ממשיך להיות בר-תביעה.

5.

המשיבה טוענת בתשובתה כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי חלף ועל כן יש לדחותה, כמו גם את הבקשות המתייחסות ליתר ההחלטות, שכן שלוש ההחלטות האמורות שלובות זו בזו.

לעצם העניין טוענת המשיבה כי דין הבקשות להידחות באשר פסק הדין בתביעה המזונות הוא חלוט. בהתאם לזאת, כך נטען, לבית המשפט המחוזי אין סמכות להורות כי צו ההפטר יחול על חוב המזונות, שכן הוראה כאמור משמעה ביטולו או שינויו של פסק הדין בתביעת המזונות. מכל מקום, נטען כי החוב הנדון הוא חוב מזונות ואינו חוב כספי, ומשכך צו ההפטר אינו חל עליו.

6.

לא הוגשה תשובה מטעם המשיב 2.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

8.

החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה כאמור ביום 21.4.2018. חרף זאת, בקשת רשות הערעור הוגשה רק ביום 29.7.2018. אמנם בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה להארכת המועד להגשתה, אולם זו נדחתה בהחלטת הרשמת ש' עבדיאן מיום 3.10.2018 (להלן: החלטת הרשמת ). בחלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור, ומשנדחתה בקשתו להארכת המועד, הפכה ההחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי לחלוטה. ברי כי המבקש אינו יכול להאריך באופן מלאכותי את המועד בו היה עליו להגיש את בקשת רשות הערעור באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר (ראו: רע"א 11449/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' תורג'מן (6.2.2006); ע"א 9162/12 דאוד ח'ורי נ' הקסטודיה די טרה סנטה , פסקה 5 (3.6.2013)). משכך, דין בקשת רשות הערעור על ההחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי להידחות.

להלן אדרש לבקשת רשות הערעור אך ביחס להחלטות בית המשפט המחוזי בבקשות לעיון חוזר.

9.

ככלל, לא תתקבל בקשה לעיון חוזר בהחלטה מקום בו הטענות המועלות בה הן ערעוריות באופיין, או כאשר לא חל שינוי בנסיבות המצדיק את שינוי ההחלטה. כמו כן, נקבע כי רק במקרים נדירים ויוצאי דופן תשנה הערכאה הדיונית את החלטתה בשל כך שהתברר לה כי נתנה החלטה מוטעית, וזאת כאשר התיקון לא יפגע בזכויותיו הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד (ראו: ע"א 3604/02

אוקו נ' שמי , פ"ד נו(4) 505, 508 (2002); רע"א 1056/10 קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ נ' אליעד , פסקה 3 (2.8.2010); רע"א 1574/11 שטראוס שיווק נ' אורמן , פסקה 13 (14.7.2011); רע"א 8210/11 גיל נ' אלקיים , פסקה 6 (22.1.2012); רע"א 4081/15 אופיר ייזום והשקעות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב , פסקה 10 (18.10.2015); ע"א 6240/15 לונטר נ' פנחס , פסקאות 16-15 (15.5.2016); רע"א 6503/18 בנימינוב נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 4 (24.10.2018)).

10.

המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. המבקש לא הצביע על שינוי נסיבות שחל מאז מועד מתן ההחלטה הראשונה של בית המשפט המחוזי, אשר יש בו כדי להצדיק עיון מחדש בהחלטה, ולמעשה טענותיו כנגד ההחלטה הן טענות ערעוריות במובהק.

11.

למעלה מן הצורך אוסיף עוד כי, על פניו, החוב הנדון הוא חוב מזונות הבא בגדר סעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל, באשר הוא נפסק במסגרת תביעת הבת לתשלום מזונותיה, ולא במסגרת תביעה אפשרית של המשיבה להחזר חוב כספי. ככל שלמבקש היו השגות על כך, היה עליו להפנות ההשגות לבית משפט לענייני משפחה שנתן את פסק הדין בתביעת המזונות.

12.

בשולי הדברים אציין, כי המבקש הגיש שתי בקשות לעיון חוזר בהחלטת הרשמת, שנדחו בהחלטות מימים 10.10.2018 ו-24.10.2018. ביום 26.10.2018, ביקש המבקש כי בית משפט זה יעכב את מתן החלטתו בבקשות הנדונות, עד לתום המועד להגשת ערעור על ההחלטות האמורות, ואולם, נוכח התוצאה אליה הגעתי, לא ראיתי להיעתר לבקשה.

13.

הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסכום של 3,000 ש"ח.