רע"א 5143/20 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת א'

דגן ) בת"א 11491-04-20 מיום 13.7.2020, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לעיון חוזר בהחלטה שלא למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי.

2.

ביום 19.11.2018 הגישה המבקשת, ילידת שנת 2009, לבית משפט השלום תביעה נגד המשיבות בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתאונת דרכים שאירעה ביום 23.7.2017 (ת"א 44153-11-18). בהחלטה מיום 16.7.2019 מינה בית משפט השלום, בהסכמת הצדדים, את ד"ר מיכה רינות כמומחה מטעמו בתחום האורתופדי (להלן: ד"ר רינות ). ביום 17.12.2019 הגיש ד"ר רינות את חוות דעתו, בגדרה הוערכה נכותה הצמיתה של המבקשת בתחום האורתופדי והפלסטי בשיעור משוקלל של 48.8%. בהמשך לכך, הגישה המבקשת בקשה לתיקון כתב תביעתה על דרך של הגדלת סכום הפיצויים לכדי סכום העולה על סמכותו של בית משפט השלום ולהעברת הדיון בתביעה האמורה לבית המשפט המחוזי. בפסק דין מיום 6.2.2020 נמחקה תביעת המבקשת, ונקבע, בין היתר, כי חוות דעתו של ד"ר רינות תחייב את הצדדים גם בהליך שיוגש לבית המשפט המחוזי.

3.

ביום 16.4.2020 הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט המחוזי, ובצדה בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומי הנוירולוגיה, הכירורגיה, הפלסטיקה, וכן בתחום הנפשי (להלן: הבקשה הראשונה ). המשיבים התנגדו לבקשה זו.

בהחלטה מיום 21.6.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה הראשונה וקבע כי בתיעוד שהוצג בפניו לא נמצאה ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחים בתחומים רפואיים כלשהם, זולת התחום האורתופדי (לגביו הוגשה זה מכבר חוות דעתו של ד"ר רינות).

4.

למחרת היום הגישה המבקשת בקשה נוספת למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי (להלן: הבקשה השנייה ). בבקשתה נסמכה המבקשת, בין היתר, על ממצאים שצוינו בחוות דעתו של ד"ר רינות, ואשר מלמדים, לטענתה, על ליקויים קשים בתחום הנוירולוגי מהם היא סובלת, לבד מן הליקויים בתחום האורתופדי. נטען עוד כי חוות הדעת של ד"ר רינות מהווה כשלעצמה ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי, וכי ראשית ראיה כאמור אף עולה מן המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה הראשונה, ואשר תומכים בממצאים שבחוות הדעת כאמור.

המשיבים התנגדו לבקשה השנייה וטענו כי המבקשת לא הצביעה בגדרה על שינוי נסיבות עובדתי או משפטי אשר חל ממועד מתן החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה הראשונה. בנוסף, נטען כי דין הבקשה השנייה להידחות אף לגופה, וכן צוין כי ייתכן שהיה מקום להפנות לד"ר רינות שאלות הבהרה בדבר הצורך למנות מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי, אך המבקשת לא עשתה כן.

5.

בהחלטה מיום 13.7.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה השנייה, וקבע כי אין מקום לעיון חוזר בהחלטתו מיום 21.6.2020 לפיה לא נמצאה בתיעוד הרפואי שצורף לבקשה הראשונה ראשית ראיה התומכת במינוי מומחה בתחום הנוירולוגי. לצד זאת, ועל מנת שהמבקשת "לא תקופח", נקבע כי בא-כוחה יהא רשאי להפנות לד"ר רינות עד ליום 1.8.2020 שאלת הבהרה באשר לצורך למנות מומחה בתחום הנוירולוגי.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

6.

בבקשתה שבה המבקשת, בעיקרו של דבר, על טענותיה בפני בית המשפט המחוזי, וטוענת כי היה עליו לקבל את בקשתה למינוי מומחה מטעמו בתחום הנוירולוגי. המבקשת מוסיפה וטוענת כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה מנומקת כיאות, מתעלמת מן הממצאים הרפואיים התומכים במינוי מומחה כאמור, ואף עומדת בניגוד לפסיקת בית משפט זה לפיה אין לנקוט בגישה מחמירה בכל הנוגע למינוי מומחים רפואיים. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי ד"ר רינות יחווה דעה לגבי מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי, מאחר שלא ראוי כי מומחה יביע עמדה לגבי עניין שאינו מצוי בתחום מומחיותו, וכן מכיוון שההחלטה הסופית בנדון נתונה בידי בית המשפט המחוזי בלבד.

7.

דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי לקבל תשובה.

הלכה למעשה, טענות המבקשת בבקשתה שלפניי נסבות בעיקרן על קיומה של ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי. ואולם, בית המשפט המחוזי קבע כי לא נמצאה ראשית ראיה כאמור עוד בהחלטתו מיום 21.6.2020, שעליה לא הגישה המבקשת בקשת רשות לערער. ביני לביני, הפכה ההחלטה האמורה לחלוטה, ואינני סבורה כי יש לאפשר את "החייאת" הזכות להשיג עליה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הדוחה את הבקשה השנייה, שהיא, למעשה, בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 21.6.2020 (ראו: רע"א 5691/18 ודובין נ' כונס נכסים רשמי , פסקה 8 (1.11.2018); רע"א 1534/19 רשיד נ' המנהל המיוחד , פסקה 9 (31.3.2019)).

8.

עוד יצוין כי הבקשה השנייה מבוססת בעיקרה על חוות דעתו של ד"ר רינות ועל המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה הראשונה. ברם, כל אלה היו מצויים בידי המבקשת בעת שהוגשה הבקשה הראשונה, והיא לא הצביעה בבקשתה השנייה על שינוי נסיבות או על עובדות חדשות המצדיקות עיון חוזר בהחלטה מיום 21.6.2020. כן לא הוכח כי המקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים בהם תשנה הערכאה הדיונית מהחלטתה-שלה מחמת טעות שנפלה בהחלטה זו (להבדיל מהתערבות ערעורית של ערכאת הערעור; וראו: עניין ודובין , בפסקה 9; עניין רשיד , בפסקה 10). נוכח האמור, לא מצאתי טעם להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה השנייה.

9.

אוסיף, בבחינת מעבר לנדרש, כי לא מצאתי ממש בטענת המבקשת לפיה אין רבותא באפשרות שהעניק לה בית המשפט המחוזי להפנות שאלת הבהרה לד"ר רינות בדבר הצורך למנות מומחה בתחום הנוירולוגי. לא אחת נוהגות הערכאות הדיוניות לבקש ממומחים רפואיים אשר מונו על-ידן לחוות דעה לגבי הצורך למנות מומחים רפואיים בתחומים אחרים, וזאת בייחוד כאשר מדובר בתחומים דומים או קרובים (ראו: רע"א 7826/19 הרשות הפלסטינית נ' פלוני , פסקה 14 (20.4.2020)). בענייננו, אף המבקשת טוענת כי חלק מן הממצאים המתוארים בחוות דעתו של ד"ר רינות תומכים בבקשתה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי, ולמעשה, בקשתה השנייה מבוססת בעיקרה על חוות דעת זו. ממילא יש להניח כי התרשמותו ועמדתו המקצועית של ד"ר רינות אכן רלוונטיות לסוגיית מינויו של מומחה בתחום הנוירולוגי. יתרה מכך, שאלת ההבהרה האמורה מתבקשת אף נוכח אזכורה של פגיעה עצבית בחוות דעתו של ד"ר רינות, ובשל האפשרות לקביעת נכויות חופפות, אם יתמנה לבסוף מומחה בתחום הנוירולוגי. לצד האמור, מובן מאליו כי ההחלטה הסופית בנוגע למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי תהא מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בלבד.

10.

נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

לפנים משורת הדין, אני מורה על הארכת המועד שניתן למבקשת להגשת שאלת הבהרה לד"ר רינות לגבי הצורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגי, וזאת עד ליום 11.8.2020.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.