רע"א 7721/19 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת יעל אילני ) בת"א 38376-07-19 מיום 16.7.2019, במסגרתה קיבל בית המשפט קמא את בקשת המשיב למתן סעד זמני.

1.

עניין לנו בסכסוך שנתגלע בין הצדדים בדבר עיזבונו של מנוח (להלן: " המנוח ") אשר נפטר ביום 8.7.2018. ביום 16.7.2019 הגיש המשיב, מתוקף תפקידו כמנהל העיזבון של המנוח (להלן: " מנהל העיזבון "), תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד המבקש וארבעה נתבעים נוספים. במסגרת תביעתו, טען מנהל העיזבון כי המבקש, שהתגורר בסמוך למנוח, ניצל את מצבו הבריאותי הרעוע של המנוח והתעשר שלא כדין על חשבונו. בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה בקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד, לפיו ימנע המבקש מהעברת זכויותיו בדירת מגורים המצויה בבעלותו בעיר טבריה (להלן: " הדירה ") וכן יוקפאו חשבונות בנק המצויים בבעלותו (להלן: " צו איסור דיספוזיציה ", ו" הנכסים ", בהתאמה), וזאת עד למתן הכרעה בתביעה העיקרית (להלן: " הבקשה לסעד זמני "). יש לציין כי באותה עת כבר חתם המבקש על הסכם למכירת הדירה והועברו לו חלק מכספי התמורה. עוד באותו יום, החליט בית המשפט קמא להיענות לבקשה לסעד זמני, והורה על איסור דיספוזיציה ארעי בנכסים, עד למתן החלטה אחרת (להלן: " ההחלטה הראשונה בעניין הסעד הזמני ").

2.

לאחר שהגישו הצדדים את תגובותיהם, ביום 25.7.2019 התקיים דיון בבקשה. במסגרת הדיון הגיעו מנהל העיזבון והמבקש להסכמה לפיה יתרת כספי התמורה שאמור היה המבקש לקבל בעבור מכירת הדירה יופקדו בחשבון נאמנות על שם בא-כוח המבקש (להלן: " חשבון הנאמנות "), וצו איסור הדיספוזיציה הארעי ביחס לדירה יוסר. בתום הדיון נתן בית המשפט קמא תוקף של החלטה להסכמה זו.

3.

בתום ההליכים שהתנהלו ביחס לבקשה לסעד זמני, ביום 17.9.2019 נתן בית המשפט קמא החלטה לפיה ייוותר צו איסור הדיספוזיציה הארעי על כנו, אם כי באופן חלקי (להלן: " ההחלטה

השנייה בעניין הסעד הזמני "). בית המשפט קמא נימק באריכות את החלטתו וקבע כי מנהל העיזבון הניח תשתית ראייתית לכאורית לקיומה של עילת תביעה, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. כן חייב בית המשפט קמא את המבקש בתשלום הוצאות מנהל העיזבון בבקשה לסעד הזמני.

4.

בעקבות כך, ביום 19.9.2019 הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש בהחלטה, במסגרתה ביקש שבית המשפט יבטל את חיובו בהוצאות או לחילופין יעכב את תשלומן עד לסיום המשפט. באותו יום נתן בית המשפט החלטה בבקשה זו המבהירה כי ההוצאות יגבו בסוף ההליך. כחודש לאחר מכן, ביום 22.10.2019, הגיש המבקש בקשה נוספת לעיון מחדש בהחלטה, במסגרתה ביקש כי בית המשפט יאשר לו לעשות שימוש בחלק מהכספים המוחזקים בחשבון הנאמנות לצורך השלמת עסקת רכישת דירה בעיר חולון. כחלופה לכספים אלו, הציע המבקש כי עם השלמת העסקה תשועבד הדירה האמורה לטובת עיזבון המנוח. ביום 7.11.2019 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לעיון מחדש, היות ולא שוכנע כי " הבטוחה שמציע המבקש בבקשתו היא בטוחה איתנה ומספקת ". כן קבע כי הנזק שעשוי להיגרם למבקש מדחיית הבקשה אינו מטה את מאזן הנוחות לטובתו.

5.

ביום 20.11.2019 הגיש המבקש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור אשר בפתחה נכתב כדלקמן: " מוגשת בזאת בקשה לרשות ערעור על החלטה למתן סעד זמני ... אשר ניתנה בתאריך 16/07/2019 " (ההדגשה במקור). בתמצית, טוען המבקש כי בית המשפט שגה בהחלטתו להיענות לבקשת מנהל העיזבון לסעד זמני, וזאת מאחר שלא התקיימו התנאים להענקתו.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה מצאתי כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת מנהל העיזבון. כאמור, המבקש הגיש את בקשת רשות הערעור ביחס להחלטה הראשונה בעניין הסעד הזמני מיום 16.7.2019, ואולם המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו חלף זה מכבר. יתרה מכך, אף אם אתייחס לבקשת רשות הערעור כאילו הוגשה ביחס להחלטה השנייה בעניין הסעד הזמני, שניתנה ביום 17.9.2019, הרי שגם המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו חלף עובר למועד הגשת הבקשה שלפניי.

7.

אמנם, המבקש מציין בפתח בקשת רשות הערעור כי " להחלטה זו [מיום 16.7.2019] הוגשו מספר בקשות לעיון חוזר כשההחלטה על האחרונה שבהן ניתנה בתאריך 7/11/19 ", ואולם בית משפט זה עמד לא פעם על כך שהגשתה של בקשה לעיון חוזר כשלעצמה אינה מאריכה את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלגביה מתבקש העיון החוזר (ראו למשל: רע"א 5691/18

ודובין נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 8 (1.11.2018); רע"א 621/13

ליזרוביץ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ , פסקה 5 (17.4.2013)). ככל שסבר המבקש כי בית המשפט קמא שגה בהחלטותיו בעניין הסעד הזמני, היה עליו לעתור לקבלת רשות ערעור בתוך מסגרת הזמנים הקבועה לכך בדין, אשר מועד תחילתה לכל המאוחר ביום 17.9.2019 – הוא יום מתן ההחלטה השנייה בעניין הסעד הזמני. משלא עשה זאת, אין לי אלא לדחות את בקשת רשות הערעור.

8.

למעלה מן הצורך, אעיר כי אף אם בקשת רשות הערעור הייתה מוגשת ביחס להחלטת בית המשפט קמא בבקשה לעיון חוזר, שניתנה ביום 7.11.2019, הרי שלא היה בכך כדי לשנות תוצאה זו. כידוע, בקשה לעיון חוזר תתקבל אך במקרים בהם חל שינוי בנסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה, או במקרים נדירים בהם מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית (ראו: רע"א 1534/19 רשיד נ' עו"ד שלום , פסקה 10 (31.3.2019); רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן , פסקה 13 (14.7.2011)). בענייננו, לא שוכנעתי כי חל שינוי נסיבות כלשהו או כי נפלה טעות בהחלטת בית המשפט קמא, באופן המצדיק עיון מחדש בהחלטה.

9.

לאור האמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשה תשובת מנהל העיזבון, אין צו להוצאות.