רע"א 600/21 נעמי קורצבנד נ. נעם לוין

המבקשת הגישה תביעה נגד המשיב, אשר הועברה מבית המשפט לתביעות קטנות לבית משפט השלום בראשון-לציון. במסגרת הליך זה הגישה המבקשת בקשה לפטור מאגרה, אשר נדחתה. המבקשת ביקשה לפרוש את תשלום האגרה ובית משפט השלום (כבוד הרשמת הבכירה ד' אסטרייכר ) הורה ביום 7.9.2020 כי האגרה תשולם בשלושה תשלומים שווים. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד (כבוד השופטת ו' פלאוט ), אשר ביום 22.11.2020 דחה את הבקשה (להלן: ההחלטה מיום 22.1.2020 ). המבקשת הגישה ביום 30.11.2020 "בקשה לביטול החלטה" וביום 1.12.2020 קבע בית המשפט המחוזי: "כפי שנקבע בהחלטה מיום 26.11.20 ניתנה בתיק החלטה והתיק נסגר. לא ניתן להגיש במסגרתו בקשות חדשות, כל שכן כאשר מדובר בבקשה חוזרת, בגינה ניתנה החלטה מיום 26.11.20". בהמשך לכך, ביום 10.12.2020 ניתן בבית משפט השלום פסק דין בו קבעה כבוד הרשמת הבכירה אסטרייכר כך: "בהינתן כי עד היום, בחלוף 3 שנים ממועד פתיחת התיק, וחרף החלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.11.20 עד למועד זה לא הוסדר תשלום האגרה בתיק על ידי התובעת אני מורה על מחיקת התביעה".

בבקשת רשות הערעור דנן, שהוגשה על ידי המבקשת, צוין כי מהות הבקשה הוא "ערעור על החלטת רשמת דליה אסטרייכר 10/12/20 ועל החלטת שופטת ורדה פלאוט מחוזי לוד 1/12/20".

בהחלטתי מיום 16.2.2021 ציינתי כי על פניו, נראה כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור, שעה שהיא מופנית כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 22.11.2020, בעוד שההליך הוגש ביום 26.1.2021, ואפשרתי למבקשת לנמק מדוע לא יימחק ההליך עקב האיחור בהגשתו.

ב"הבהרה" שהגישה המבקשת ביום 28.2.2021 נטען, כי ההחלטה שכלפיה מופנה הערעור ניתנה ביום 10.12.2020 וכי היא התקבלה אצל המבקשת "באמצע ינואר" כך שההליך לא הוגש באיחור. אשר להחלטה מיום 22.11.2020, טוענת המבקשת כי הגישה עליה "עיון חוזר" על מנת "לחסוך זמן שיפוטי ולא לפנות לעליון".

לאור כל המתואר לעיל, איני רואה מנוס ממחיקתה של בקשת רשות הערעור, עקב האיחור בהגשתה. אף שבאופן פורמלי מופנית הבקשה נגד ההחלטה מיום 1.12.2020, הרי שלמעשה משיגה המבקשת על ההחלטה מיום 22.11.2020, אשר לבטח הומצאה למבקשת לפני יום 30.11.2020, המועד שבו הגישה את הבקשה לעיון חוזר. לפיכך, המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 22.11.2020 היה, לכל המאוחר, ביום 30.12.2020. כבר נפסק, כי "בעל דין אינו יכול להאריך באופן מלאכותי את המועד להגשת בקשת רשות ערעור באמצעות בקשה לעיון חוזר" (רע"א 11449/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' תורג'מן (6.2.2006); רע"א 5691/18 ודובין נ' כונס נכסים רשמי (1.11.2018)). משחלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 22.11.2020, הרי שדינה של בקשת רשות הערעור – להימחק על הסף.

עוד יוער, כי לפי כותרתה, מופנית בקשת רשות הערעור גם כלפי פסק דינה של כבוד הרשמת אסטרייכר מיום 10.1.2021, אלא שערעור על פסק דין זה יש להגיש לבית המשפט המחוזי (סעיפים 52(א), 95 ו-96(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

בקשת רשות הערעור נמחקת אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.