רע"א 2177/20 האדי עבד אלגני נ. עו"ד סעדי איהאב, הנאמן לנכסי החייב

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' נאמן ) בפש"ר 34491-07-14 מיום 18.2.2020, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטה בה הוארכה תכנית הפירעון שנקבעה לו במסגרת הליך פשיטת רגל.

2.

ביום 10.8.2014 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, וביום 17.5.2016 הוא הוכרז כפושט רגל. המשיב 1 הוא הנאמן על נכסיו (להלן: הנאמן ). בפסק הדין בגדרו הוכרז המבקש כפושט רגל כאמור ניתן תוקף להסכמת הצדדים בדבר תכנית פירעון שבמסגרתה ישלם המבקש סך של 124,900 ש"ח (המגלם כ-50% מתביעות החוב המאושרות) בתוספת הוצאות ההליך, וזאת בתוך ששים חודשים, אשר בסיומם יופטר המבקש מחובותיו (להלן: תכנית הפירעון ). כמו כן, נקבעו התרופות אשר יחולו על פיגורים בתכנית הפירעון, כדלקמן:

"א.

פיגור של שלושה (3) תשלומים חודשיים – יביא להארכת משך תוכנית הפירעון בשישה (6) חודשים נוספים מעבר לתקופת תוכנית הפירעון המקורית ולהגדלת סכום הפירעון הכולל בהתאמה.

ב.

פיגור של שישה (6) תשלומים חודשיים – יביא להארכת משך תוכנית הפירעון בשנה נוספת מעבר לתקופת תוכנית הפירעון המקורית ולהגדלת סכום הפירעון הכולל בהתאמה ...

ג.

פיגור מצטבר של תשעה (9) פיגורים בתשלומים החודשיים יוביל לביטול הליכי הפש"ר, ביטול ההפטר המותנה וביטול ההכרזה על פשיטת הרגל... (ההדגשה הוספה, י.ו.)"

3.

ביום 8.1.2019 הודיע הנאמן לבית המשפט המחוזי כי המבקש צבר שבעה פיגורים בתשלומים החודשיים על-פי תכנית הפירעון. משכך, התבקש בית המשפט המחוזי לבטל את הליך פשיטת הרגל, ולחלופין להורות למבקש להסדיר את חוב הפיגורים וכן להאריך את תכנית הפירעון ב-12 תשלומים נוספים, וזאת "כתרופה על הפרת התוכנית". בו ביום הורה בית המשפט המחוזי למבקש להסדיר את מלוא חוב הפיגורים ולהגיש אסמכתא על כך. משהמבקש לא הגיש אסמכתא כאמור, ניתן ביום 17.2.2019 פסק דין המבטל את הליך פשיטת הרגל.

4.

ביום 18.2.2019 הוגשה בקשה מוסכמת לביטול פסק הדין המתואר לעיל, וזאת בטענה כי המבקש שילם ביום 10.1.2019 את מלוא חוב הפיגורים שנצבר לחובתו. בהחלטה מאותו היום נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה האמורה, והשיב את הליך פשיטת הרגל על כנו. יחד עם זאת, הורה בית המשפט המחוזי על "הארכת תכנית הפירעון ב-12 תשלומים כתרופה על הפרת התכנית", וכן ציין כי המבקש לא הצביע על טעם ענייני לפיגור מצדו בתשלומים על-פי תכנית הפירעון.

5.

כשנה לאחר מכן, ביום 17.2.2020, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 18.2.2019, ולביטול הארכתה של תכנית הפירעון. המבקש טען כי הוא הקדים ושילם את מלוא הסכום אשר הועמד מלכתחילה לפירעון במסגרת תכנית זו, ובכך קיצר את משך הפירעון ב-15 חודשים. עוד נטען כי המבקש פיגר בשבעה תשלומים מאחר שהכנסותיו באותה התקופה היו נמוכות; כי לא ניתן לייחס לו חוסר תום לב בצבירת חוב הפיגורים האמור; וכי נוכח האמור, לא היה מקום להאריך את תכנית הפירעון ב-12 תשלומים נוספים. הנאמן התנגד לבקשה זו וטען, בין היתר, כי אין בכך שהמבקש הקדים לפרוע את חובו על-פי תכנית הפירעון כדי "למחול" לו על הפרתה.

6.

בהחלטה מיום 18.2.2020 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש לעיון חוזר, וקבע כי המבקש לא הציג הצדקה עניינית לפיגור בתשלומים על-פי תכנית הפירעון, ואף לא הוכיח קיומם של נתונים חדשים התומכים בקבלת בקשתו. יתר על כן, צוין כי מן הנתונים המצורפים לבקשה זו עולה כי חל שיפור במצבו הכלכלי של המבקש. כן צוין כי הארכתה של תכנית הפירעון נעשתה בהתאם לתרופות שנקבעו בפסק הדין מיום 17.5.2016, להן היה מודע המבקש בטרם פיגר בתשלומים כאמור.

7.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה שב המבקש על עיקר טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, וטוען כי ההחלטה הנדונה אינה מתייחסת למכלול הנסיבות אשר הובילו אותו לצבירת חוב הפיגורים. נטען עוד כי שיקולי צדק וסבירות, כמו גם האינטרס הטמון בשיקום המבקש, מצדיקים את ביטול הארכתה של תכנית הפירעון, וכן צוין כי בשל התפרצות נגיף הקורונה יקשה על המבקש לגייס את סכום הכסף הדרוש לשם עמידה ב-12 התשלומים הנוספים שהושתו עליו.

8.

המשיבים טוענים בתשובותיהם כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, ובתוך כך נטען, בין היתר, כי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.2.2019 הפכה לחלוטה, ומשכך אין מקום להשיג עליה בדרך של בקשת רשות ערעור על ההחלטה מושא הבקשה דנן. כמו כן, נטען כי אין הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להאריך את תכנית הפירעון בהתאם לתרופות שנקבעו בפסק הדין מיום 17.5.2016, ונוכח אי-עמידתו של המבקש בתכנית זו. עוד טוענים המשיבים כי לצד האינטרס הטמון בשיקומו של המבקש, יש ליתן משקל אף לאינטרס הנושים בפירעון החובות כלפיהם – אינטרס המצדיק בענייננו את הארכת משכה של תכנית הפירעון. המשיב 2, הוא כונס הנכסים הרשמי, הוסיף וציין כי המבקש אף לא הבהיר בבקשתו דנן מדוע אינו יכול לעמוד ב-12 תשלומים נוספים בהתאם להחלטה מיום 18.2.2019.

9.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

תחילה, יצוין כי לא מצאתי ממש בטענות המבקש בדבר הנסיבות שהובילו אותו לאי-עמידה בתכנית הפירעון, שכן טענות אלה רלוונטיות לבחינת ההצדקה להארכתה של תכנית זו, ומשכך היה על המבקש להעלותן במסגרת של בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.2.2019. ואולם, משהמבקש לא השיג על החלטה זו, הפכה ההחלטה לחלוטה, ואין מקום "להחיות" את האפשרות להשיג עליה באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר (ראו: רע"א 5691/18 ודובין נ' כונס נכסים רשמי , פסקה 8 (1.11.2018); רע"א 6465/18 מימון נ' הומינר , פסקה 12 (20.1.2019)).

10.

כמו כן, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לשוב ולעיין בהחלטתו מיום 18.2.2019, למרות שהמבקש הקדים לפרוע את מלוא חובו על-פי תכנית הפירעון. זאת, נוכח שיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט של פשיטת הרגל לאור מומחיותו הייחודית בתחום והתרשמותו הבלתי-אמצעית מבעלי הדין ומכלל נסיבות העניין (ראו: רע"א 8460/19 מכללת סכנין להכשרת עובדי הוראה בע"מ נ' מנהלים מיוחדים , פסקה 6 (23.12.2019); רע"א 6905/19 לוגבינסקי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 13 (18.5.2020)). אכן, טוב עשה המבקש בהקדימו לשלם לנושיו את החוב האמור, אך אין בכך כדי לשנות מן העובדה כי הלה פיגר בשבעה תשלומים על-פי תכנית הפירעון, ושוברו של פיגור זה – בצדו, כאמור בפסק הדין מיום 17.5.2016.

11.

לבסוף, אציין כי לא נעלמו מעיני טענות המבקש בדבר מצבו הכלכלי עקב התפרצות נגיף הקורונה. ואולם, טענות אלה מתייחסות לנסיבות אשר התעוררו אך בעת האחרונה, לאחר מתן החלטתו של בית המשפט המחוזי, ומשכך אין מקומן במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטה זו. עם זאת, ברי כי המבקש זכאי להעלות את טענותיו האמורות בפני בית המשפט המחוזי, בצירוף אסמכתאות רלוונטיות, ולבקש את הפחתת שיעור התשלומים שהושתו עליו או את פריסתם בדרך זו או אחרת. אין באמור כדי להביע עמדה כלשהי ביחס לבקשה פוטנציאלית מעין זו, ובית המשפט המחוזי לבטח ישקול את הדברים (ככל שבקשה כזו תוגש) ויחליט על-פי שיקול דעתו.

12.

נוכח כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.

בנסיבות העניין, ואך לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.