רע"א 8460/19 מכללת סכנין להכשרת עובדי הוראה בע"מ נ. עו"ד יוסף בנקל ושלום

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הנשיא א' אורנשטיין ) בפש"ר 3642-08-16 מיום 12.12.2019, בגדרה נדחתה בקשת המשיבים 1 (להלן: המשיבים ) לאישור מכירת זכויותיה של חברת סיטי 1 בע"מ בקניון סיטי 1 בע"מ הממוקם בנצרת עילית (להלן בהתאמה: החברה ו הנכס ) לידי המבקשת. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגישה המבקשת אף בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי.

2.

המשיבים מונו למנהלים מיוחדים, בין היתר, לשם מימוש זכויותיה של החברה בנכס, ובעקבות זאת, פרסמו הם בעיתונות הכלכלית הזמנה להציע הצעות לרכישת הזכויות בנכס, ואף פנו ישירות לגורמים שונים על מנת שיגישו הצעות כאמור. המועד האחרון להגשת הצעות נקבע ליום 25.7.2019, ועד למועד זה הוגשו שמונה הצעות, ביניהן הצעת המבקשת, הצעתה של חברת א. רועי ניהול ופיקוח פרויקטים בע"מ שהוגשה באמצעות המשיב 3 (להלן: קרטה ), והצעתה של המשיבה 4 (להלן א.ב יובלים ). בהמשך לכך, המשיבים נשאו ונתנו עם חלק מהמציעים (כך לטענתם), ובתוך כך אף עם המבקשת, תוך שציינו כי תתקבלנה רק הצעות העולות על סך של 60 מיליון ש"ח. המבקשת הסכימה להעלות את הצעתה לסך של 62 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ, ובעקבות זאת, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור מכירת זכויותיה של החברה בנכס לידי המבקשת.

3.

קרטה וא.ב יובלים הגישו התנגדויות לבקשת המשיבים, וכמוהם אף התנגדו לבקשה זו המשיבה 5 יחד עם חברת עמרם אברהם חברה לבנין בע"מ (אשר לא הגישו הצעות לרכישת הנכס במסגרת המועדים שנקבעו בהזמנה להציע הצעות; שתי החברות יחד להלן: החברות ). בתוך כך, התבקש בית המשפט המחוזי להורות על קיום התמחרות בין המציעים השונים. קרטה טען כי הוא מוכן להעלות את הצעתו לסך של 65 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ; א.ב יובלים הציעה כ"בסיס להתמחרות" 65 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ; והחברות הציעו לרכוש את הנכס תמורת 66 מיליון ש"ח. המשיב 2 – הוא כונס הנכסים הרשמי, טען בתשובתו כי יש לקיים התמחרות בין המציעים שהגישו הצעותיהם בהתאם להזמנה להציע הצעות, שכן נוכח הנכונות שהביעו כמה מהם לשיפור הצעותיהם כאמור, הרי שעריכתה של התמחרות עשויה להשיא את התמורה שתתקבל עבור הנכס.

4.

בהחלטה מיום 12.12.2019, אשר ניתנה לאחר דיון שנערך במעמד הצדדים בנדון, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבים לאישור מכירת הזכויות בנכס למבקשת. בית המשפט המחוזי עמד בהחלטתו על חובתם של בעלי תפקיד לפעול להשאת התמורה עבור נכסיה של חברה חדלת פירעון, תוך שמירה על הגינות, יושר והליכים תקינים; כמו גם על תפקידו של בית המשפט בפיקוח על מלאכת האיזונים בין השיקולים האמורים. על רקע זה נקבע אמנם כי "לא נפל רבב" בהתנהלותם של המשיבים בענייננו. ואולם, בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי המשיבים לא הציגו טעם מספק להחלטתם שלא לערוך התמחרות, חרף קיומן של מספר הצעות דומות; וכי היה עליהם לבחון קיומו של הליך תחרותי כאמור, ולו בכתב, בין כלל המציעים שהגישו הצעות לרכישת הנכס, וזאת לשם השאת התמורה שתשולם עבורו. למרות האמור, כך נקבע, המשיבים נשאו ונתנו אך עם חלק מהגורמים אשר הגישו הצעות על-פי ההזמנה להציע הצעות, ובכך נקטו בדרך שאינה רצויה. בנוסף לאמור, דחה בית המשפט המחוזי את טענות המבקשת לפגמים שנפלו בהצעותיהם של קרטה וא.ב יובלים; ולפגיעות שונות שייגרמו לה אם יוחלט על קיום התמחרות בשלב זה. מכל מקום, נקבע כי המבקשת לא הוכיחה כי הליך התמחרות יסב לה נזק אשר יש בו כדי להצדיק את קבלת בקשתם של המשיבים בנסיבות העניין. כן נקבע כי ההסכם אליו הגיעו המשיבים עם המבקשת גובש מבלי שעמדה בפניהם הערכה עדכנית של שווי הנכס, וכי דחיית הבקשה לאישור המכר מוצדקת אף לנוכח מחלוקות עובדתיות אשר התגלעו בין הצדדים בכל הנוגע להליך שקיימו המשיבים בנדון.

נוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבים יקיימו התמחרות, אליה יוזמנו כל המציעים אשר הגישו הצעותיהם במענה להזמנה להציע הצעות, כמו גם החברות. כן נקבע כי המחיר ההתחלתי בהתמחרות יועמד על סך של 62 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ, וכי הצעותיהם של המבקשת, קרטה, א.ב יובלים והחברות, לרבות הערבויות הבנקאיות שצורפו להן – תהיינה תקפות ומחייבות.

5.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה נטען כי משקבע בית המשפט המחוזי שלא נפל פגם בהתנהלות המשיבים, הרי שלא היה מקום להתערבות בשיקול הדעת הרחב הנתון להם בכגון דא. בנוסף, מעלה המבקשת טענות עובדתיות ומשפטיות שונות לגופם של דברים, וטוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר הורה על קיומה של התמחרות פומבית בנסיבות העניין דנן.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ונתתי דעתי על נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תשובות המשיבים.

הלכה ידועה ומושרשת היא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בשיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט של חדלות פירעון, וזאת נוכח מומחיותה הייחודית של ערכאה דיונית זו, ולאור התרשמותה הישירה מבעלי הדין ומכלל נסיבות העניין (ראו: רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 14 (16.10.2018); והשוו: רע"א 5864/18 ידיד נ' המנהל המיוחד , פסקה 12 (7.1.2019)). לא שוכנעתי כי המקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערעורית כאמור, ודי בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור.

7.

עוד יצוין כי לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי אף לגופה, וזאת בייחוד לאור הצעותיהם העדכניות של קרטה, א.ב יובלים והחברות – הטומנות בחובן פוטנציאל ניכר להשאת תמורתו של הנכס. בהקשר זה נקבע לא אחת כי "ככלל מימוש נכס לצורך מכירתו בהליך של פשיטת רגל נועד להשיג מטרה אחת והיא השגת התמורה הגבוהה ביותר האפשרית לצורך פירעון חובו של החייב לנושים" (ראו:

ע"א 3301/08 פטל נ' אורי , פסקה 57 (23.8.2009); וכן ראו: רע"א 4891/04 וינקלר נ' בנק הפועלים בע"מ , פ"ד נח(6) 721, 725 (2004)), והדברים יפים גם לענייננו. יתר על כן, אני סבורה כי השאת תמורתו של הנכס באמצעות עריכת התמחרות תתרום אף לקיומו של הליך תחרותי הוגן ושוויוני בין כלל המציעים הרלוונטיים (ראו: עניין פטל , בפסקה 58), וגם מטעם זה לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

8.

נוכח כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית אף הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.