רע"א 845/21 אלינור אברהם נ. עו"ד ברוך חכים

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.6.2020, בפש"ר 13665-08-10 (השופטת ר' ערקובי ), שבגדרה נדחתה בקשה מטעם המבקשת לפדיון זכויותיו של החייב, בדירה שבבעלותם המשותפת.

2.

החייב, אלי אברהם, נתון בהליכי כינוס נכסים ופשיטת רגל משנת 2010. המבקשת, אלינור אברהם, היא אשתו ואם ילדיו, הגם שהשניים חיים בנפרד מזה מספר שנים. ענייננו כאן בדירה ברחוב הרא"ה 264, ברמת גן (להלן: הדירה ), אשר בזכויותיה מחזיקים אלינור ואברהם שווה בשווה. במסגרת הליכי פשיטת הרגל מונה המשיב 1, עו"ד ברוך חכים, כנאמן לנכסיו של אלי; בשלב כלשהו הגיש הנאמן בקשה למימוש זכויותיו של אלי בדירה, כמו גם לביטול הענקת זכויותיו בה לאלינור, אשר נטען כי נעשתה בניגוד לדין. ביום 25.6.2017 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת הנאמן: נקבע כי "אין תוקף להעברת מחצית מזכויות החייב בדירה ל[אלינור]" , וכי "הנאמן רשאי לפעול למימוש חלקו של [אלי] בדירה" .

3.

לצד ההליכים בדבר מימוש הדירה, הגישה אלינור גם תביעות חוב לנאמן, בהתבסס על זכותה לקבלת כספים בגין מזונות שלא שולמו לה, ובגין פדיון חלקו של אלי במשכנתא. לאחר שתביעות החוב הללו נדחו על-ידי הנאמן, ערערה אלינור לבית המשפט המחוזי. ביום 16.1.2020 התקיים דיון, במהלכו הושגה הסכמה בין הצדדים, שלפיה יתקדם ההליך כדלקמן: ערעוריה של אלינור אמנם ידחו, אולם מנגד יפעל הנאמן לעריכת חוות-דעת שמאית עדכנית לגבי שווי הדירה; זו תוגש בתוך 30 יום, ולאחר הגשתה "הצדדים ינהלו מו"מ במשך 30 יום [...] ורק לאחר מועד זה יבוצע פרסום המכרז של הדירה" . עוד הוסכם, כי מועד הפינוי של הדירה יקבע ליום 15.7.2020, וכי טענת אלינור לתשלום מזונות תיוותר לשיקול דעתו של בית המשפט. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.

4.

ביום 12.5.2020 הודיע הנאמן לבית המשפט כי שומת הדירה עודכנה, וכי בהינתן מועד הפינוי הקבוע לאמצע חודש יולי, כמו גם בשל מגפת הקורונה, מוטב יהיה להתחיל בהליכי ההתמחרות למימוש הנכס בחודש יוני או בתחילת חודש יולי. או אז נזעקו אלי ואלינור לטעון כי חוות-הדעת השמאית העדכנית לא הומצאה להם, כי יש להעבירה לידיהם, וכי יש לדחות את מועד פינוי הדירה, על מנת שתוכל אלינור להעמיד הצעה ראויה לפדיון זכויותיו של אלי בדירה. בית המשפט אמנם הורה לנאמן להמציא את השמאות לאלי ואלינור, אך לצד זאת ציין כי "אין בכוונת ביהמ"ש להמשיך ולהמתין בהינתן שהמדובר בתיק משנת 2010, והחייבים הגישו בקשה זו סמוך למועד הפינוי שנקבע. אינני דוחה מאומה בתיק זה" .

5.

מכל מקום, ועל אף שהנאמן טען כי המציא לשניים את השמאות העדכנית, אלינור הגישה ביום 12.6.2020 בקשה לפדיון זכויותיו של אלי בדירה, בגין סך של 300,000 ₪. ביום 14.6.2020 נדחתה בקשה זו, בהחלטה קצרה, בזו הלשון:

"הבקשה נדחית.

הסכום אינו רלוונטי, ואינו משקף את שווי הנכס" .

6.

על החלטה זו הגישה אלינור ערעור לבית משפט זה. עם הגשתו הועבר ההליך לבחינת סיווגו, וביום 23.11.2020 קבעה הרשמת ד' להב כי סיווגו הנכון של ההליך הוא כבקשת רשות ערעור, ועל כן אין מנוס ממחיקתו. לצד זאת, הבהירה הרשמת כי "אין בהחלטה זו כדי למנוע מהמערערת להגיש בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על ההחלטה, ככל שתחפוץ בכך, וזאת מבלי להביע עמדה ביחס לסיכוייה של בקשה כזו להתקבל" (ע"א 4427/20 אברהם נ' חכים , פסקה 11 (23.11.2020)). בהמשך, בהינתן שפינוי הדירה עוכב לכל אורך התקופה שבה היה הערעור תלוי ועומד (ראו: ע"א 4427/20 אברהם נ' חכים (15.7.2020)), עדכן הנאמן את בית המשפט המחוזי על דבר מחיקת ההליך, וביקש כי יקבע מועד חדש לפינוי הדירה, בתוך 60 ימים. ביום 2.12.2020 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתו, והורה כי הדירה תפונה בתוך 60 יום, דהיינו עד ליום 31.1.2021.

7.

מכאן הבקשה שלפנַי, אשר הוגשה מספר ימים לאחר חלוף מועד הפינוי שנקבע, ביום 4.2.2021, ובצדה "בקשה דחופה ביותר לעיכוב פינוי דירת מגורים" . בו ביום ניתן צו ארעי לעיכוב פינוי הדירה, וכן נתבקשו תגובות הנאמן והמשיב 2, הכנ"ר.

טענות הצדדים

8.

בתמצית, טוענת אלינור כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מים 14.6.2020, כאשר לא נעתר לבקשתה לפדיון זכויותיו של אלי בדירה. לשיטתה, הצעת הפדיון שהעלתה – כלל לא נבחנה, ואם תיבחן – נקל לראות כי יש בה תועלת רבה יותר לנושיו של אלי, על פני מכירת הדירה בהליך התמחרות. לחלופין, טוענת אלינור, כי יש לקשור את מועד פינוי הדירה עם מועד סיום הליך ההתמחרות. כך, ככל שיקבע כי הנאמן רשאי לנקוט הליך של קבלת הצעות והתמחרות, יש לאפשר לה להתמודד בו – בשים לב לכך שהיא זכאית לקיזוז בגין פדיון המשכנתא וזכאותה למזונות – ולהורות על עיכוב פינוי הדירה עד אשר יסתיימו הליכי המימוש.

9.

הנאמן, אשר לעמדתו מצטרף הכנ"ר, סבור כי דין הבקשה להידחות, באשר עסקינן בערעור תיאורטי. לדידו, ההיתר לנקיטת הליכי מימוש הדירה – ניתן לפני קרוב ל-4 שנים בפסק-הדין מיום 25.6.2017; ומועד פינוי הדירה – נקבע בפסק-הדין מיום 16.1.2020, כאשר נדחו, בהסכמה, ערעוריה של אלינור על תביעות החוב שהגישה. הנאמן עומד על כך שהליכי פשיטת הרגל מתנהלים מזה מספר שנים, וכי הנושים משוועים לחלוקת דיבידנד; כי הדירה "לא שימשה למגורי [אלי ואלינור] ברוב השנים וייתכן שגם עכשיו" ; וכי אלי ואלינור, יחד או לחוד, פועלים בחוסר תום לב בניסיון להבריח את הדירה מתוך נכסיו של אלי.

לגופו של עניין טוען הנאמן, כי הצעת הפדיון שהעמידה אלינור הוגשה מבלי שנעשה ניסיון כלשהו מצדה לבוא במשא ומתן עמו, כפי שנדרשה לעשות בפסק-הדין מיום 16.1.2020; המחיר המוצע בה נמוך, ואין זה אלא ניסיון לעקוף את הליכי ההתמחרות, כך שהצעתה תתקבל בטרם יתאפשר לנאמן למצוא הצעות אחרות, שתוכלנה להשיא את התמורה ממכירת הדירה. לעניין כריכת הפינוי בהליכי המימוש, מדגיש הנאמן כי האפשרות לנהל עמו מו"מ לפדיון הדירה "עומדת ל[אלינור] גם היום ובכל שלבי הליכי המימוש" , אולם אין לכך קשר לעצם פינוי הדירה, אשר אלינור התחייבה לפנותה עד ליום 15.7.2020, ללא קשר להתקדמות הליכי המימוש. לצד זאת, על מנת לחסוך זמן דיוני יקר, מסכים הנאמן "לקבל את הצעת [אלינור] כי מועד פינוי הדירה יוארך עד ל-30 יום מיום זכיית המציע הטוב ביותר בהליך התמחרות" , כאשר "ל[אלינור] תהא הזכות להשתתף בהליך ההתמחרות ולהציע את ההצעה הגבוהה ביותר עבור הדירה" ; זאת, ובלבד שתיקבע "סנקציה" , שלפיה "אם וככל ש[אלינור] לא תזכה בהתמחרות ולא תפנה את הדירה במועדה, יקוזז סך של 100,000 ₪ כפיצוי מוסכם מראש מחלקה בדירה" , כאשר "ככל שיידרש הנאמן לנהל הליכים נוספים לפינוי [אלינור] יתווסף קנס כפיצוי בסך של 100,000 ₪ נוספים" .

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מזה ומזה, על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. כלל ידוע הוא כי לבית המשפט של פשיטת רגל נתון שיקול דעת רחב, לא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו, בין רבים: רע"א 1146/21 ברוך נ' הנדל , פסקה 7 (14.3.2021)); כך גם בהחלטות הנוגעות להליכי התמחרות (ראו למשל: רע"א 8460/19 מכללת סכנין להכשרת עובדי הוראה בע"מ נ' בנקל (23.12.2019)). הצעתה של אלינור לפדיון חלקו של אלי בדירה הוצגה לבית המשפט המחוזי, אשר ראה לנכון לדחותה; וחזקה עליו – כמי שמצוי בנבכי העניין – כי שקל את הדברים. לא מצאתי אפוא בסיס לטענה כי ההצעה לא נבחנה לגופה, לא כל שכן כי נפל פגם אחר בהחלטה.

11.

אשר למועד פינוי הדירה: עיון בפסק-הדין מיום 16.1.2020 מעלה כי על פני הדברים מועד הפינוי שנקבע לא נתלה בהתקדמות הליכי מימוש הדירה, לא כל שכן בניהול המשא ומתן עם הנאמן; כך עולה מהסכמת הצדדים כפי שנרשמה בפרוטוקול, כך עולה מלשון פסק-הדין שנתן תוקף להסכמה זו, כך עולה גם מהחלטת בית המשפט מיום 20.5.2020. ממילא, גם בעניין זה אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט של פשיטת רגל, ובפרט כאשר נתן תוקף להסכמת הצדדים, בתום דיון שהתקיים לפניו.

12.

למעלה מן הצורך אעיר, כי התלבטתי אם לא היה מקום לדחות את הבקשה ולוּ מן הטעם שהוגשה לאחר שחלף המועד להגשתה. כאמור, הערעור שהגישה אלינור על ההחלטה מושא הבקשה דנן נמחק בהחלטתה של הרשמת ד' להב ביום 23.11.2020. במסגרת ההחלטה הוער אמנם כי פתוחה לה הדרך להגשת בקשה להארכת מועד לשם הגשת בקשת רשות ערעור; אולם זו הוגשה רק במסגרת הבקשה דנן, בחלוף למעלה מחודשיים ימים, כאשר בשולי הדברים העירה אלינור כי "בקשה להארכת מועד [...] מוגשת בד בבד עם בקשת רשות הערעור" . לא זו בלבד שלא לא ניתן כל הסבר ולא הצדקה להשתהות בהגשת בקשת רשות הערעור, הרי שממילא, גם בהינתן שלא ננקבה בהחלטת הרשמת מסגרת זמנים לשם פנייה בבקשה להארכת מועד, קשה להלום המתנה כה ארוכה עד אשר נעשה הדבר (תקנה 176 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ער"א 290/21 שרף יהושע ייזום פרויקטים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 4 (14.1.2021)). לא זו אף זו, ההמתנה עם הגשת בקשת רשות הערעור, והבקשה לעיכוב ביצוע בצדה, עד לחלוף מועד פינוי הדירה – אף אומרת דרשני; ודי לחכימא ברמיזא.

13.

אשר על כן, הבקשה נדחית; מיניה וביה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. לצד זאת, רשמתי לפנַי את הצעת הנאמן, כאמור בפסקה 9 לעיל; ככל שטובה ההצעה גם בעיני אלינור – פתוחה הדרך לפניה להודיע על הסכמתה לבית המשפט המחוזי, אשר ישקול ויחליט בעניין כחכמתו. הצו הארעי שניתן ביום 4.2.2021 – מבוטל.

אלינור תישא בהוצאות הנאמן בסך של 6,000 ₪.