רע"א 6465/18קרן מימון נ. איתי הומינר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' רונן ) בת"א 44254-04-17 מיום 4.7.2018, בגדרה נקבע כי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.5.2018 עומדת על מכונה.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשת והמשיבים 3-1 ו-6 הם בעלי מניותיה של המשיבה 8 (להלן: אפולו ), והמשיבים 2-1, ו-5-4 הם חברי הדירקטוריון שלה (להלן: הדירקטורים ). עוד יצוין כי שיעור אחזקותיה של המבקשת במניות אפולו עומד על 20%. בשנת 2016 אפולו חתמה על שני הסכמים עם חברת סייפרייד טכנולוגיות בע"מ, היא המשיבה 7 (להלן בהתאמה: הסכמי אפולו-סייפרייד ו סייפרייד ), במסגרתם הוסכם, בין היתר, כי אפולו תקבל 13,500 ממניותיה של סייפרייד, וזאת תמורת שירותים שתעניק לסייפרייד. ואולם, בשנת 2017 אישרה אסיפת בעלי המניות של אפולו הסכם נוסף, בגדרו בוטלו הסכמי אפולו-סייפרייד, והוסכם כי חלק ממניות סייפרייד אשר יועדו לאפולו על-פי הסכמים אלה תוקצינה לדירקטורים (להלן: ההסכם הראשון ). לטענת המשיבים, הסכם זה אושר על רקע טענות שהעלתה סייפרייד להפרת התחייבויות אפולו כלפיה, ועל מנת למנוע הליכים משפטיים נגד אפולו.

3.

המבקשת, אשר כאמור לא נמנתה עם חברי הדירקטוריון של אפולו, הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המשיבים, בגדרה נטען כי ההסכם הראשון מקפח את זכויותיה כבעלת מניות מיעוט. כמו כן, התבקש בית המשפט המחוזי ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים להוציא את ההסכם הראשון אל הפועל.

4.

בהחלטה שניתנה ביום 11.2.2018 קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי את הבקשה למתן צו מניעה זמני, וקבע כי על פני הדברים, ההסכם הראשון נגוע בניגוד עניינים, שכן הוא מקנה לדירקטורים זכויות אישיות במניותיה של סייפרייד. עוד נקבע כי אלמלא ניגוד העניינים האמור, לא היה מקום להתערב בהסכם הראשון, וניתן היה להניח כי הוא משקף את ההסדר המיטבי עבור אפולו בנסיבות העניין. נוכח כל האמור, נקבע כי מתוך 3,900 המניות אשר הוקצו למשיבים 5-4 עד לאותה עת, "תשוריינה" 2,700 מניות לטובת המבקשת, וכי המשיבים 5-4 יימנעו מביצוע עסקאות ודיספוזיציות במניות אלה עד למתן פסק דין בתביעה.

5.

בהמשך לכך, ביום 13.2.2018 המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לאישורו של הסכם חלופי אשר אושר על-ידי דירקטוריון אפולו, ובו הוסכם כי 3,900 המניות שהוקצו על-פי ההסכם הראשון למשיבים 5-4, תירשמנה על שם אפולו, ובנוסף תוקצינה לה אופציות לקבלת 100 מניות נוספות של סייפרייד. עוד הוסכם על ביטול הסכמי אפולו-סייפרייד, תוך ויתור הדדי על תביעות וטענות (להלן בהתאמה: ההסכם החדש ו סעיף הוויתור ).

6.

בתשובת המבקשת לבקשת המשיבים נטען כי ההסכם החדש נגוע אף הוא בניגוד העניינים אשר דבק בהסכם הראשון, ואף פוגע במבקשת ומבטל, הלכה למעשה, את צו המניעה הזמני שניתן ביום 11.2.2018. עוד נטען כי ביטולם של הסכמי אפולו-סייפרייד, כמו גם סעיף הוויתור שבהסכם החדש, יסבו נזק לאפולו, בעוד לטענת המבקשת, כלל לא הוכח כי הסכמים אלה הופרו. כמו כן, נטען כי המשיבים לא תמכו את טענתם בדבר העדר ניגוד עניינים במסגרת ההסכם החדש, בתצהירים מתאימים מטעם כל הנוגעים בדבר.

7.

בהחלטה מיום 27.5.2018 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבים וקבע כי ההסכם החדש עולה בקנה אחד עם האמור בהחלטתו מיום 11.2.2018, ומאיין, למעשה, את ניגוד העניינים אשר דבק בהסכם הראשון. משכך, נקבע כי אין מקום להתערב בשיקול הדעת העסקי של נושאי המשרה באפולו, אשר ראו לנכון לבטל את הסכמי אפולו-סייפרייד נוכח הפרה לכאורית של הסכמים אלה, ופעלו, על פני הדברים, באופן מיודע, בתום לב וללא ניגוד עניינים. עוד נקבע כי בשלב זה, אין צורך לקבוע האם אפולו אכן הפרה את התחייבויותיה כלפי סייפרייד; כי אין מקום לפקפק בתצהירו של המשיב 4, התומך בטענת המשיבים כי כל מניות סייפרייד אשר הוקצו לדירקטורים הושבו לאפולו; וכי אף אם יש ממש בטענותיה של המבקשת בנדון, עליה להעלותן במסגרת של בקשה לאישור תובענה נגזרת, חלף תביעה אישית. כמו כן, נקבע כי משבוטלה העברתן של מניות סייפרייד לידי הדירקטורים, אין עוד היגיון בהותרת צו המניעה הזמני על כנו (להלן: החלטת האישור ).

8.

בו ביום הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי הודעה "דחופה" בדבר נסיבות חדשות שהתגלו לה, ואשר מלמדות, לטענתה, על מעורבות כלשהי של המשיבים 2-1 בסייפרייד, בגינה שיערה המבקשת כי השניים מקבלים מניות או אופציות בחברה. המבקשת ביקשה, אפוא, כי בית המשפט המחוזי יורה לדירקטורים, כמו גם לחלק מבעלי מניותיה של אפולו, להגיש תצהירים התומכים בטענה כי הם אינם מקבלים טובות הנאה אישיות מסייפרייד. בית המשפט המחוזי הורה למשיבים להשיב להודעת המבקשת, ובתוך כך הורה על עיכוב ביצועה של החלטת האישור. בתשובותיהם טענו המשיבים, בעיקרו של דבר, כי הדירקטורים אינם זכאים לטובות הנאה כלשהן מסייפרייד, ואף תמכו טענתם זו בתצהירים מטעם המשיבים 2-1 ו-4 ומטעם מנכ"ל סייפרייד. חרף האמור, המבקשת שבה ועמדה על בקשתה כי יוגשו תצהירים מטעם "כל הנוגעים בדבר", וכי תינתן לה האפשרות לחקרם על האמור בתצהיריהם.

9.

בהחלטה שניתנה ביום 4.7.2018 בית המשפט המחוזי הבהיר כי החלטת האישור עומדת על מכונה וכי הצדדים רשאים לפעול בהתאם לאמור בה.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הבקשה דנן

10.

בבקשה דנן שבה המבקשת על טענותיה בפני בית המשפט המחוזי, ומוסיפה כי ניגוד העניינים שדבק בהסכם הראשון משליך אף על תוקפו של ההסכם החדש, כי התצהירים שהוגשו לבית המשפט המחוזי אינם מספקים, וכי סעיף הוויתור לא יאפשר את הגשתה של תביעה נגזרת בשם אפולו.

11.

בתשובותיהם לבקשה טוענים המשיבים כי הלכה למעשה, טענותיה של המבקשת מוסבות על החלטת האישור, בעוד המועד לערער על החלטה זו חלף זה מכבר. כמו כן, המשיבים סומכים ידיהם על החלטות בין המשפט המחוזי – הן על החלטת האישור, והן על ההחלטה מיום 4.7.2018, וטוענים כי די בתצהירים אשר הוגשו עד עתה כדי להוכיח כי הדירקטורים אינם זכאים לטובות הנאה אישיות מסייפרייד. זאת ועוד, סייפרייד טוענת כי אפולו אכן הפרה את הסכמי אפולו-סייפרייד, ולכן לא היה מנוס מביטולם. בנוסף, נטען כי סעיף הוויתור הכרחי לשם הגשמת תכליתו של ההסכם החדש, כי אין בסעיף זה כדי לפגוע בזכויות המבקשת, וכן כי ההחלטה מושא הבקשה דנן היא החלטת ביניים גרידא, אשר ניתנה על רקע החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו מניעה זמני, ומשכך, טענותיה של המבקשת עוד תיבחנה ותתבררנה במסגרת הליך העיקרי.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

עיון בבקשה דנן מעלה כי עיקר הטענות בה נוגעות להחלטת האישור, ואף המשיבים "נגררו" אחר המבקשת והכבירו בטענות לגופה של החלטה זו, שלא לצורך. ואולם, המבקשת נמנעה מלערער על החלטת האישור במועד הקבוע לכך בדין, ומשכך היא הפכה לחלוטה. אין מקום, אפוא, לאפשר את "ריפוי" הפגם של אי הגשת בקשת רשות לערער על החלטת האישור במועד, בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מושא הבקשה דנן, שהיא, הלכה למעשה, החלטה בבקשה לעיון מחדש בהחלטת האישור (ראו: פסקה 11 לתגובת המבקשת מיום 19.6.2018; וכן ראו: רע"א 11449/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' תורג'מן (6.2.2006); רע"א 7113/18 עמותת חסד ואמת "לב אהרון" נ' צור לדון , פסקה 2 (11.11.2018)).

13.

למעלה מן הצורך אציין כי לא מצאתי פגם בהחלטות בית המשפט המחוזי לכל אורך הדרך – הן בהחלטת האישור והן בהחלטה מיום 4.7.2018, בגדרה נקבע כי החלטת האישור עומדת על מכונה. אכן, כלל שיקול הדעת העסקי יוצר מעין חזקת תקינות, לפיה יש להניח כי החלטתם של דירקטורים היא סבירה, ככל שזו התקבלה באופן מיודע, בתום לב וללא ניגוד עניינים (ראו: ע"א 7735/14 ורדניקוב נ' אלוביץ , פסקה 75 (28.12.2016)). בענייננו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, ההסכם החדש אינו נגוע בניגוד העניינים אשר דבק, על פני הדברים, בהסכם הראשון, וכן לא עלה בידי המבקשת לסתור את חזקת התקינות העומדת לדירקטורים בנדון. אני סבורה, אפוא, כי בדין אישר בית המשפט המחוזי את ההסכם החדש, וממילא אף אין מקום להותרת צו המניעה הזמני על כנו. עוד יוער כי המבקשת היא הנושאת בנטל להוכיח כי ההסכם החדש אושר מתוך ניגוד עניינים (ראו: שם ; ע"א 4857/16 מנשה נ' יווז'ין אייר בע"מ , פסקה 30 (24.4.2018)), ולפיכך צדק בית המשפט המחוזי עת שדחה את בקשתה להגשת תצהירים מטעם הדירקטורים, נוסף על התצהירים אשר הוגשו עד עתה.

14.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 15,000 ש"ח (2,500 ש"ח למשיבים 2-1, 5,000 ש"ח למשיבים 6-3, 5,000 ש"ח לסייפרייד, ו-2,500 ש"ח לאפולו).