רע"א 6465/18 קרן מימון נ. איתי הומינר

1.

בקשה למתן סעד זמני לפיו תימנע האסיפה הכללית של המשיבה 8 (להלן: אפולו ) מאישור הסכם בין אפולו לבין המשיבה 7 (להלן:

ההסכם ). כמו כן, ביקשה המבקשת כי יאסר על המשיבים לחתום על ההסכם האמור ולהוציאו אל הפועל.

2.

דין הבקשה להידחות.

בקשת רשות הערעור דנן נסבה על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' רונן ) מיום 27.5.2018, בגדרה התיר בית המשפט המחוזי למשיבים להתקשר בהסכם; וכן על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 4.7.2018, בגדרה הובהר כי ההחלטה מיום 27.5.2018 בעינה עומדת, וכי המשיבים רשאים לפעול בהתאם לאמור בה. מטבע הדברים, פועל יוצא של החלטות אלה הוא כי המשיבים החלו בביצוע הפעולות הנדרשות לשם אישור ההסכם והוצאתו אל הפועל, ובכלל זאת, אישורו על-ידי האסיפה הכללית של אפולו. ברי כי המבקשת היתה מודעת לכך, ואף על פי כן, היא נמנעה מלצרף לבקשת רשות הערעור שהוגשה ביום 6.9.2018 בקשה לעיכוב ביצוען של החלטות בית המשפט המחוזי, ואף לא טרחה להגיש בקשה כאמור עד ימים אלה. התנהגותה של המבקשת מלמדת, אפוא, כי לא אצה לה הדרך לעכב את אישור ההסכם. כמו כן, הגשת הבקשה ב"דקה ה-90" עלולה לפגוע באינטרסים מוגנים של המשיבים. משכך, אני סבורה כי די בשיהוי הכבד שדבק בהגשת הבקשה למתן סעד זמני על מנת לדחותה (ראו: רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ , פסקה 11 (28.6.2010); רע"א 9410/16 יורשי המנוח אלג'לאד נ' אבו חמדה , פסקה 7 (29.12.2016)). למעלה מן הצורך, אוסיף כי לא שוכנעתי שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת.

3.

בשולי הדברים, אציין כי לא ראיתי להיעתר לבקשת המבקשת להגיב לתשובת המשיבים לבקשה למתן סעד זמני. כידוע, הזכות למתן תגובה לתשובה במסגרת הליך של בקשת ביניים בערעור אינה זכות קנויה, ומתן זכות כאמור נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו: תקנה 465(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; רע"א 3095/12 גולובנציץ נ' אבני דרך חברך חברה לבניה , פסקה 4 (2.9.2012)). המבקשת פרשה את טענותיה בבקשה למתן סעד זמני, ואינני סבורה כי יש צורך בהשלמת הטיעון מטעמה.

4.

סוף דבר: הבקשה למתן סעד זמני נדחית ללא צו להוצאות.