פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א 4023/20
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקש:
אלעזר פרברי
נ ג ד
המשיבים:
1. אבנר אסולין
2. הכונס הרשמי
3. עו"ד גדעון פנר
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 12.5.2020 בפש"ר 5174/04 שניתנה על
ידי כב' השופט גיל דניאל
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט גיל דניאל ) מיום 12.5.2020 בפש"ר 5174/04, במסגרתה התקבלה באופן חלקי בקשתו של עו"ד גדעון פנר (המשיב 3) לשלם לו שכר טרחה מתוך כספי קופת פשיטת הרגל של מר אבנר אסולין (המשיב 1), בגין ייצוגו בהליך משפטי שהסתיים בפשרה.
1.
ביום 11.5.2004 ניתן צו לכינוס נכסי המשיב 1, מר אבנר אסולין (להלן: " המשיב "), וביום 2.11.2004 הכריז בית המשפט של פשיטת רגל על המשיב כפושט רגל ומינה את הכונס הרשמי כנאמן על נכסיו (המשיב 2. להלן: " הכנ"ר ")
(ראו: פש"ר (מחוזי ב"ש) 5174/04 אסולין נ' כונס הנכסים הרשמי – באר שבע ). הנושה העיקרי של המשיב הוא המבקש, מר אלעזר פרברי (להלן: " הנושה "), כאשר היקף תביעת החוב שאושרה כלפיו מהווה מחצית מהיקף כלל תביעות החוב שאושרו.
2.
ביום 9.7.2013 קיבל בית המשפט של פשיטת רגל את בקשת המשיב לאפשר לו לנהל הליכים משפטיים נגד הנושה, בכפוף לכך ש" קופת פשיטת הרגל של המשיב [המשיב] לא תישא בעלויות ההליך [...] וכן אם יפסק סכום לטובת המשיב, הסכום יופקד בקופת הפש"ר ע"ש המשיב לטובת נושיו " (להלן: " ההחלטה מיום 9.7.2013 ").
3.
נוכח האמור, נפתחו מספר הליכים משפטיים בין המשיב לנושה, ובכלל זאת תובענה כספית מיום 11.7.2013 שהגישו המשיב ואחיו נגד הנושה וחברה שבבעלותו (להלן: " החברה "), על סך כ-1.7 מיליון ש"ח, בגין שימוש שלא כדין בסימני מסחר ועשיית עושר ולא במשפט (ראו: ת"א (שלום ב"ש) 23879-07-13 אסולין נ' פרברי (23.4.2019) (להלן: " התובענה ")). ביום 23.4.2019 קיבל בית משפט השלום את התובענה, והורה לנושה ולחברה לשלם למשיב 370,000 ש"ח, ולאחיו של המשיב כ-368,000 ש"ח, בתוספת שכר טרחת עורך דין ומע"מ בשיעור של 23.4% מהסכום שנפסק (להלן: " פסק הדין ").
4.
ביני לביני, ובחלוף כ-13.5 שנים ממועד מתן צו הכינוס, ביום 27.10.2017 ניתן צו הפטר למשיב. במסגרת החלטה משלימה למתן צו ההפטר, מיום 7.11.2017, קבע בית המשפט של פשיטת רגל " כי אם ייפסק לטובת המשיב [המשיב] סכום כספי בתביעה שהגיש או יגיש נגד מר פרברי [הנושה] , יופקד הסכום בקופת פשיטת הרגל לטובת נושיו " (להלן: " ההחלטה מיום 7.11.2017 ").
5.
ביום 11.6.2019 הגישו הנושה והחברה ערעור על פסק הדין (ע"א (מחוזי ב"ש)
21889-06-19 יענק'לה נ' סחר בע"מ נ' אסולין (12.12.2019) (להלן: " הערעור ")). במסגרת הדיון בערעור, בהתאם להמלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים להסכם פשרה , במסגרתו נקבע כי פסק הדין יבוטל, וחלף הסכומים שנפסקו בו ישלם הנושה למשיב ולאחיו 63,000 ש"ח – כל אחד (להלן: " הסכם הפשרה "). ביום 12.12.2019 נתן בית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.
6.
בהמשך לכך, פנו ביום 5.2.2020 המשיב ועורך דינו, עו"ד גדעון פנר (המשיב 3. להלן: " עו"ד פנר "), לבית המשפט של פשיטת רגל בבקשה לשלם באמצעות סכום הכסף שנפסק לנושה בערעור חלק משכר הטרחה של עו"ד פנר, אשר בהתאם להסכמות ביניהם עומד על סך של 150,000 ש"ח, בגין ייצוג המשיב ואחיו במכלול ההליכים המשפטיים נגד הנושה (להלן: " הבקשה "). לדידם, הנושה אינו זכאי לקבל דיבידנד מתוך הסכום שהוא עצמו הפקיד בקופת פשיטת הרגל עקב הסכם הפשרה, וממילא בהחלטות קודמות של בית המשפט לפשיטת רגל, ביחס להליכים משפטיים אחרים שניהל המשיב, נקבע כי שכר טרחה של עורך דין נכלל בהוצאות כינוס, ולכן מהווה חוב בדין קדימה. בנוסף, נטען כי ביום 14.1.2018 חתם המשיב על המחאת זכות בלתי חוזרת ובלתי מותנית לטובת עו"ד פנר, בכפוף להחלטות במסגרת הליך פשיטת הרגל בעניינו, ומבלי לפגוע בזכויות המוקנות לקופת פשיטת הרגל.
7.
הנושה התנגד לבקשה, וטען כי בהתאם להחלטות מימים 9.7.2013 ו-7.11.2017 כל סכום שיתקבל אצל המשיב בהליך משפטי שניהל יועבר לקופת פשיטת הרגל. על כן, המשיב לא היה רשאי להמחות את זכויותיו בסכום שנפסק בערעור, קל וחומר כאשר המחאת הזכויות לא אושרה כדין. בנוסף, נטען כי הסכם הפשרה לא שולל את זכות הנושה לקבל דיבידנד כנושה שתביעת החוב שהגיש אושרה, וכי לא נקבע בהסכם הפשרה שהסכום שנפסק בערעור הוא בגין הוצאות משפט או שכר טרחה. זאת ועוד, נטען כי עו"ד פנר הסתיר את העובדה שהמשיב ואחיו כבר שילמו לו 200,000 ש"ח כשכר טרחה בגין הייצוג המשפטי שהעניק להם.
8.
עמדת הכנ"ר הייתה כי יש להעביר את סכום הכסף שנפסק בערעור לקופת פשיטת הרגל, ומטעמי הגינות לשלם מתוך הסכום האמור שכר טרחה לעו"ד פנר בשיעור של 20% בתוספת מע"מ. אולם, לאחר משא ומתן הסכימו הכנ"ר ועו"ד פנר כי שכר הטרחה של האחרון יהא בשיעור של 25% מהסכום שנפסק בערעור, בתוספת מע"מ. יחד עם זאת, סבר הכנ"ר כי אין כל תוקף להמחאת הזכויות לה טען המשיב.
9.
ביום 13.2.2020, עובר להכרעה בבקשה, הורה בית המשפט של פשיטת רגל על העברה מיידית של מלוא הכספים שנפסקו בערעור לקופת פשיטת הרגל.
10.
ביום 12.5.2020 קיבל בית משפט של פשיטת רגל (כב' השופט
גיל דניאל ) את הבקשה באופן חלקי . מחד גיסא , נקבע כי בהתאם להחלטות מהימים 9.7.2013 ו- 7.11.2017 הסכום שנפסק בערעור מוקנה לקופת פשיטת הרגל, וכי עו"ד פנר לא זכאי לקבל את מלוא הסכום האמור כשכר טרחה, נוכח מספר טעמים: קופת פשיטת הרגל אינה צריכה לשאת בתשלום שכר טרחה ביחס להליכים משפטיים שנקט המשיב אשר אינם רלוונטיים לענייננו; בהסכם הפשרה לא נקבע כי הכסף שיקבל המשיב הוא בגין הוצאות משפט או שכר טרחה, ולכן המקרה דנן שונה מהליכים משפטיים אחרים שניהל המשיב, בהם הייתה התייחסות מפורשת לרכיבים אלו; המחאת זכויות המשיב לטובת עו"ד פנר
נעשתה זמן רב לאחר מתן צו הכינוס וללא אישור בית המשפט, ועל כן אינה תקפה.
מאידך גיסא , קבע בית המשפט של פשיטת רגל כי ראוי והוגן לאשר לעו"ד פנר שכר טרחה מסוים מתוך הסכום שנפסק בערעור, נוכח תרומתו לגיבוש הסכם הפשרה שהעשיר את קופת פשיטת הרגל.
יחד עם זאת, נקבע כי שכר הטרחה יהא בשיעור של 20%, בתוספת מע"מ, על מנת למנוע פגיעה בלתי מידתית בנושים .
לסיום, ציין בית המשפט של פשיטת רגל כי הנושה רשאי לקבל דיבידנד מתוך הסכום שנפסק בערעור, שכן יש להבחין בין מעמדו כנתבע למעמדו כנושה (להלן: " ההחלטה ").
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.
11.
לשלמות התמונה, יצוין כי בית המשפט של פשיטת רגל דחה בקשה לתיקון ההחלטה, וכן בקשה לעיון מחדש בהחלטה, שהגיש הנושה (ראו החלטות מהימים 21.5.2020 ו-3.6.2020).
12.
במסגרת בקשת רשות הערעור טוען הנושה כי החלטת בית המשפט של פשיטת רגל שגויה ממספר טעמים: ראשית , שב הנושה על עיקר טענותיו בבקשה: ההחלטה דנן סותרת את ההחלטות מהימים 9.7.2013 ו-7.11.2017; וההחלטה אינה מתייחסת לשכר הטרחה הגבוה שהמשיב ומשפחתו כבר שילמו לעו"ד פנר. שנית , נטען כי ההחלטה דנן משיתה על הנושים שכר טרחה כפול – תשלום שכר טרחה לעו"ד פנר, בנוסף לתשלום שכר הטרחה לכנ"ר, בכובעו
כנאמן על נכסי המשיב . שלישית , נטען כי ההחלטה ניתנה מבלי שהתקיים דיון במעמד הצדדים, מבלי שעו"ד פנר הגיש תצהיר כדין, ומבלי שניתנה לנושה אפשרות לחקור את עו"ד פנר בגין הכספים שכבר גבה כשכר טרחה. לבסוף , נטען כי בית המשפט של פשיטת רגל העניק סעד שלא התבקש. על אף שעו"ד פנר ביסס את בקשתו על המחאת זכויות המשיב כלפיו, בית המשפט קיבל את הבקשה מ"שיקולי הגינות".
13.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות. כידוע, לבית המשפט של פשיטת רגל מסור שיקול דעת רחב נוכח מומחיותו הייחודית בתחומו והתרשמותו הבלתי-אמצעית מבעלי הדין וממכלול נסיבות העניין . על כן, ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטותיו אלא במקרים חריגים (ע"א 3175/19 אבן חיים נ' המוסד לביטוח לאומי , פסקה 9 (8.8.2019); רע"א 2177/20 אלגני נ' איהאב, הנאמן לנכסי המשיב , פסקה 10 (8.6.2020)). לא מצאתי כי המקרה דנן נמנה בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור. בענייננו, בית המשפט של פשיטת רגל בחן את השיקולים השונים הרלוונטיים – לרבות טענות בעלי הדין, החלטותיו הקודמות ואינטרס הנושים – והגיע למסקנה כי במכלול הנסיבות ראוי והוגן לשלם לעו"ד פנר בגין התרומה שהעלו שירותיו לקופת פשיטת הרגל שכר טרחה בשיעור של 20% מהסכום שהתקבל בקופת פשיטת הרגל עקב הערעור. בקביעה מאוזנת זו אין מקום להתערבות ערכאת הערעור.
14.
סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"א באב התש"ף (11.8.2020).
ש ו פ ט