פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6905/19
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשת:
אנה לוגבינסקי
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. בנק מזרחי טפחות
3. רות שווץ בר – המנהלת המיוחדת
4. נתנאל מימוני
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 21.5.2019 בפש"ר 57016-01-19, שניתנה
על-ידי כב' השופט ג' דניאל
; תגובות המשיבים
בשם המבקשת:
בשם המשיב 1:
בשם המשיב 2:
בשם המשיבה 3:
בשם המשיב 4:
עו"ד רונן דינצ'י
עו"ד רועי נירון
עו"ד מיקי חי
עו"ד כרמל בלונד
עו"ד רן קוסטיצקי
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט
ג' דניאל ) בפש"ר 57016-01-19 מיום 21.5.2019, בה אישר בית המשפט למשיב 2 (להלן:
הבנק ) להמשיך בהליכי מימוש דירת המבקשת .
הרקע לבקשה
2.
המבקשת היא בת זוגו לשעבר של המשיב 4, ולטענתה, קיימו הם חיים משותפים החל משנת 2007, וביום 2.4.2014 נישאו זו לזה. בתחילת שנת 2016 בני הזוג התגרשו.
3.
בשנת 2012 רכשה המבקשת זכויות בדירת מגורים ברחוב מקור החסידה בעיר אילת (להלן: הדירה ), ולצורך מימון הרכישה היא נטלה מהבנק הלוואה המובטחת במשכנתא של שעבוד זכויותיה בדירה (להלן: המשכנת א ). לימים טענה המבקשת כי רכישת הדירה נעשתה גם על ידי המשיב 4, אולם מכיוון שהוא היה נתון בהליכי פשיטת רגל באותה תקופה, היא נרשמה כרוכשת יחידה. אין חולק כי המבקשת רשומה כבעלים יחיד בדירה ולטובת הבנק רשומה משכנתא על זכויותיה.
4.
ביום 21.10.2014 הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (פש"ר 29523-10-14) על מתן צו כינוס לנכסי המבקשת, אשר נכנסה אף היא להליך פשיטת רגל לבקשתה. לאחר מתן צו הכינוס, הגיש הבנק ללשכת ההוצאה לפועל בקשה למימוש המשכנתא, באישורו של בית המשפט. בעקבות זאת, ביום 31.5.2015 נחתם בין המבקשת, הבנק ומר דוד מימוני, אביו של המשיב 4, הסכם משולש לפיו התחייב האחרון לפרוע עבור המבקשת את חוב הפיגורים שהצטברו בתשלומי המשכנתא. ההסכם קוים והגיע לסיומו בחודש מאי 2017 עם פירעונו המלא של חוב הפיגורים אשר צברה המבקשת כאמור. כמו כן, ביום 7.6.2017 בוטלו הליכי פשיטת הרגל נגד המבקשת, בהסכמה משותפת של המבקשת והמנהל המיוחד לנכסיה דאז. זמן לא רב לאחר מכן, ביום 24.7.2017 נרשמה לטובת המשיב 4 הערת אזהרה על זכויות המבקשת בדירה, מכוח הסכם הגירושין ביניהם. עם זאת, המבקשת מוסיפה להתגורר בדירה עם בתם המשותפת, בהסכמת המשיב 4.
5.
בחודש ספטמבר 2018 הגיש הבנק בקשה חדשה ללשכת ההוצאה לפועל למימוש המשכנתא. הפעם, לא הסתפק הבנק בגביית חוב הפיגורים שהצטבר ועתר בבקשתו להעמיד את מלוא החוב לפירעון מיידי.
6.
בחודש ינואר 2019 עתרה המבקשת בבקשה חדשה לפשיטת רגל ולמתן צו כינוס לנכסיה. ביום 24.1.2019 הורה בית המשפט על מתן הצו, והמשיבה 3 מונתה כמנהלת מיוחדת לנכסי המבקשת (להלן: המנהלת המיוחדת ( . בעקבות זאת עתר הבנק בבקשה להוסיף ולנהל את הליכי מימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל. כמו כן, שב הבנק וטען כי יש להעמיד את יתרת ההלוואה כולה לפירעון מיידי נוכח החשש כי המבקשת פועלת על מנת להונות את נושיה ועשויה להימלט מן הארץ. המבקשת התנגדה לבקשה וטענה כי היא ממשיכה לשלם את תשלומי המשכנתא כסדרם. המשיב 4 התנגד אף הוא לבקשת הבנק וטען בין היתר כי קיימת לו קדימות בדירה מכוח הסכם הגירושין. מנגד, המנהלת המיוחדת סברה כי יש להיעתר לבקשת הבנק, שכן אין כל תוקף להעברת הזכויות הנטענת על ידי המבקשת למשיב 4; וכי המשכנתא הרשומה לטובת הבנק תקפה ומאפשרת את מימוש הדירה לשם פירעון ההלוואה.
7.
ביום 21.5.2019 קיבל כאמור בית המשפט המחוזי את בקשת הבנק. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי במסגרת הסכם המשכנתא נאסר על המבקשת להעביר את זכויותיה לצד שלישי ללא קבלת הסכמת הבנק, ולפיכך, ניסיונה להעביר את הזכויות בדירה למשיב 4 במועד מאוחר יותר אינו יכול לפגוע בתוקף המשכנתא. עוד נקבע כי אין כל תוקף להעברה לכאורה של הזכויות במסגרת הסכם הגירושין, שכן באותו מועד הייתה המבקשת נתונה בהליך פשיטת רגל תחת צו כינוס, כך שלא היה תוקף להתחייבות שניתנה על ידיה באותה עת. באשר לבקשת הבנק לממש את הדירה, צוין כי הבנק הצביע על שורת
נימוקים המצדיקים את העמדת ההלוואה לפירעון ונקיטה בהליכי מימוש לגבי מלוא החוב המובטח במשכנתא. בין הנימוקים הללו מצוי ניסיונה של המבקשת להעביר את הזכויות בדירה למשיב 4 בניגוד להסכם ההלוואה.
על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.
8.
להשלמת התמונה יצוין כי המשיב 4 הגיש אף הוא בקשת רשות ערעור על ההחלטה
האמורה, אשר נדחתה על ידי כב' השופט
ע' גרוסקופף , שציין בהחלטתו כי המקום להעלאת טענותיו של המשיב 4 הוא במסגרת הליכי מימוש הדירה ולא לפני בית המשפט של חדלות פירעון (רע"א 4246/19
מימוני נ' בנק מזרחי טפחות (30.6.2019)).
9.
בתמצית, המבקשת טוענת בבקשה דנן כי לא הייתה כל עילה מצד הבנק לנקוט בהליכי מימוש המשכנתא כאשר היא עומדת בתשלומים החודשיים וכי אף אם היא פעלה להעברת הזכויות בדירה למשיב 4 הרי שאין בכך משום הברחת נכסים, שכן היא יידעה את כל הגורמים הרלוונטיים על ההעברה בזמן אמת. עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי לא הביא במסגרת שיקוליו את העובדה שהדירה משמשת כדירת המגורים שלה ושל ילדיה הקטינים.
10.
המשיב 1 (להלן: הכנ"ר ) טוען בתשובתו כי יש לקבל את הבקשה בחלקה. בכל הנוגע לזכותו המהותית של הבנק בדירה, סבר הכנ"ר כי בית המשפט המחוזי צדק בקביעתו לפיה לבנק זכות קניינית טובה בדירה, הקודמת בכל מקרה לזכותו של המשיב 4, ככל שישנה. לצד זאת, טוען הכנ"ר כי בנסיבות המקרה היה על בית המשפט המחוזי לשקול שמא יש מקום לאפשר למבקשת להסדיר את חוב הפיגורים שצברה, ככל שישנו, ולהוסיף ולפרוע את תשלומי המשכנתא כסדרם מבלי שהדירה תמומש, וזאת, בין היתר, מטעמים של תום לב ומידתיות במימוש זכותו של הבנק, נוכח הפגיעה הקשה של מימוש הדירה במבקשת ובבתה, ואף לאור הנזק שיסב מימוש זה לנושי המבקשת. לשיטתו, הסעד המוצע לא יביא לפגיעה בבנק וייטיב, כאמור, הן עם המבקשת והן עם נושיה.
11.
המשיב 4 שב וטוען כי זכויות הבעלות בדירה הועברו אליו כדין במסגרת הליך הגירושין ולכן יש להורות כי הוא זכאי להירשם כבעל הדירה, בכפוף לזכות המשכנתא של הבנק. לחלופין, טוען המשיב 4 כי גם בהתעלם מהעברת הבעלות בדירה במסגרת הסכם הגירושין בין הצדדים, הרי שהוא זכאי למחצית הזכויות בדירה מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973.
12.
מנגד, הבנק טוען בתשובתו כי בהתאם לשטר המשכון עליו חתמה המבקשת, היא לא הייתה רשאית להעביר את זכויותיה בדירה למשיב 4 ולא הייתה רשאית לרשום הערת אזהרה לטובתו. באשר למימוש הדירה, לעמדת הבנק די בכך שהמבקשת הגישה בקשה להכריז עליה כפושטת רגל בכדי לפעול למימוש הדירה. נטען כי בהתאם להלכה הפסוקה, זכאי נושה מובטח בהליך פשיטת הרגל להיפרע מנכסי החייב ולממש את הנכס המשועבד לטובתו ללא כפיפות להליכי פשיטת הרגל. המנהלת המיוחדת מצדדת בתשובתה בעמדת הבנק ומציינת כי מתקיימים מספר תנאים בהסכם המשכנתא המעניקים לבנק את הזכות להעמיד את יתרת ההלוואה לפירעון מיידי.
דיון והכרעה
13.
לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי ובטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
תחילה, יצוין כי בעניינים כגון זה שלפנינו מסור לבית המשפט של פשיטת רגל שיקול דעת רחב, נוכח מומחיותו הייחודית בתחום ולאור היכרותו הישירה עם בעלי הדין ועם כלל נסיבות העניין. על כן, ערכאת הערעור תתערב בשיקול דעתו במקרים חריגים בלבד (ראו: רע"א 37/20 אלבו נ' גבור , פסקה 14 (31.3.2020)), ובקשת רשות הערעור דנן אינה נמנית עם מקרים חריגים אלה. די בכך כדי לדחות את הבקשה שלפניי.
14.
למעלה מן הצורך אוסיף כי דין הבקשה להידחות אף לגופם של דברים. ראשית, אשר לזכותו הנטענת של המשיב 4 בדירה, יצוין כי אין חולק על כך שהמבקשת רכשה את הדירה במימון שקיבלה מהבנק במסגרת הסכם ההלוואה שהובטחה במשכנתא. ואכן, בסמוך לאחר רישום המבקשת כבעלים בדירה נרשמה משכנתא לטובת הבנק. פשיטא אפוא כי זכות המשכנתא שנרשמה לטובת הבנק גוברת על הערת אזהרה מאוחרת בזמן שנרשמה לטובת המשיב 4 או על הסכמות בין המבקשת למשיב 4 במסגרת הסכם הגירושין שערכו, וכי אין "תחרות זכויות" של ממש בין הבנק לבין המשיב 4 בנדון (והשוו: ע"א 4306/12 פלונית נ' בנק לאומי לישראל (15.7.2018); דוד מינץ "השותפות הנישואית והערבות ההדדית בין בני זוג בפשיטת רגל – עיון מחודש" דין ודברים
ט 105 (התשע"ו)).
15.
באשר למימוש הדירה בעת הזו על ידי הבנק, נקודת המוצא היא כי, ככלל, נושה מובטח רשאי לפעול במנותק מנושיו האחרים של החייב ואף במנותק מהליכי חדלות הפירעון שמתנהלים בעניינו של החייב, וכי מימוש השעבוד נעשה בהתאם לדינים המיוחדים הקבועים לכך (ראו: סעיפים 18-17 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967; סעיף 90 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; וסעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967). בכל הנוגע להליכי פשיטת רגל, אמנם ככלל, לאחר שניתן צו כינוס בעניינו של חייב, לא ניתן לפתוח או להמשיך בשום הליכים כנגדו, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים אותם יקבע (סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה )). ואולם, סעיף 20(ב) קובע במפורש כי "הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מכוחו של נושה מובטח לממש את ערובתו או לעשות בה בדרך אחרת". משמעותה של הנשייה המובטחת, אפוא, היא כי הנושה המובטח הוא בעל זכות קניינית הרשאי להיפרע את מלוא חובו מהנכס עליו מוטל השעבוד. זאת, כאמור, גם כאשר החייב מצוי בהליכי פשיטת רגל (ראו: רע"א 5156/18 פבליקוב נ' עו"ד שרון טויס – מנהל מיוחד , פסקה 2 לחוות דעת השופט ד' מינץ
(6.11.2018); רע"א 102/00 קזוצ'י נ' בנק עצמאות למשכנתאות בע"מ , פ"ד נד(4) 761 (2000)).
16.
עם זאת, בית משפט זה קבע כי נושה מובטח אינו רשאי להתעלם מהליכי חדלות הפירעון באופן מוחלט. על כן, נושה מובטח המבקש לפעול למימוש בטוחתו במנותק מהליכי חדלות הפירעון שמתקיימים בעניינו של החייב, נדרש לדווח על כוונתו זו לכנ"ר או לנאמן, בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 129 לפקודה ובתקנות 86-85 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 (ראו: ע"א 8044/13 לוי נ' שיכון ובינוי נדל"ן השקעות בע"מ ,
פסקה 40 (13.2.2014)). עוד נקבע ביחס למידת הפיקוח של בית המשפט כדלקמן:
"כל עוד הליכי המימוש על ידי הנושה המובטח מתנהלים באורח סביר ובדרך מקובלת, יהיה הפיקוח של בית המשפט על הליכי המימוש זהיר ומצומצם. במקרים חריגים, בהם יתרשם בית המשפט של חדלות פירעון כי הנושה המובטח נמנע באורח בלתי סביר מלנקוט בהליכי מימוש או משתהה במידה ניכרת בפעולותיו במסגרת הליכי המימוש, באופן שמתפרש כפעולה בחוסר תום לב ובדרך בלתי מקובלת ביחס לנושים הבלתי מובטחים, רשאי בית המשפט להדק את הפיקוח, ובמקרים חריגים אף להתערב בהליכי המימוש ולמנות את בעל התפקיד בהליכי חדלות הפירעון לצד כונס הנכסים מטעם הנושה המובטח לצורך הליך המימוש. עם זאת, גם בנקודה זו ראוי להדגיש שאפשרות זו תישמר כאפשרות חריגה ולא כאפשרות שכיחה, ויש להיזהר מ'הפקעה' הדרגתית של כוחו של הנושה המובטח בשם האינטרס של הנושים הבלתי מובטחים" (שם, בפסקה 40(ה)).
(כן ראו בעניין חובות תום הלב המוטלות על נושה מובטח כאמור: ע"א 1057/18 עברון נ' ורדי , פסקאות 21-19 (23.1.2019); רע"א 1223/19 כעכוש נ' המנהל המיוחד , פסקה 10 (31.7.2019)).
בענייננו, לא עלתה כל טענה מצד הנושים הבלתי מובטחים נגד התנהלותו של הבנק או בדבר תום לבו בהליך מימוש המשכנתא, ואף המנהלת המיוחדת, שתפקידה לייצג את האינטרס של נושים אלה, אינה מתנגדת למימוש הדירה על ידי הבנק. טענות המבקשת והמשיב 4 הן במהותן טענות קנייניות, אשר אין בהן כדי להביא לעיכוב בהליכי מימוש הדירה במסגרת הפיקוח של בית המשפט של חדלות פירעון. עוד יצוין כי לא מצאתי כי יש בטענות בדבר פגיעתו הפוטנציאלית של מימוש הדירה במבקשת ובבתה כדי להצדיק את התערבות בית המשפט של פשיטת הרגל בזכותו של הבנק לממש את הדירה הממושכנת לטובתו – התערבות השמורה, כאמור, למקרים חריגים גרידא. זאת, בין היתר, על רקע התנהלותה המוקשית, לשון המעטה, של המבקשת, העולה מהחלטת בית המשפט המחוזי ומתשובת הבנק בהתייחס להליכים קודמים. לא למותר להוסיף ולציין כי בהחלטתו בית המשפט המחוזי אך התיר לבנק לנהל הליכים למימוש הדירה בהוצאה לפועל, אך כמובן פתוחה בפני המבקשת הדרך להעלות את טענותיה בדבר מידתיות המימוש האמור וכיוצא באלה במסגרת הליך ההוצאה לפועל אשר יתנהל בנדון (ראו בהקשר זה פסקה 3 להחלטת כב' השופט גרוסקופף בבקשת רשות הערעור שהגיש המשיב 4 על ההחלטה הנדונה).
כמו כן, יצוין כי אין ממש בטענת הכנ"ר כי לא מתקיימות בענייננו עילות למימוש הדירה, ואסתפק בהקשר זה בציון העובדה שסעיף 15(ד) להסכם המשכנתא קובע כי מעשה פשיטת רגל יהווה עילה למימוש המשכנתא. על כן, די היה בכניסתה
השנייה
של המבקשת להליך פשיטת רגל לשם מימוש הדירה בידי הבנק.
17.
לשלמות התמונה אציין כי לאחר כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, "חובות האמון" המוטלות על הנושה המובטח בהליך פשיטת הרגל לא השתנו מהותית מהמצב בתקופת תחולתה של הפקודה, והוא עדיין רשאי לממש נכס המשועבד לזכותו, אך זאת בדרך כלל באמצעות הנאמן שמונה לנכסי החייב ותוך התחשבות באינטרסים של הנושים הבלתי מובטחים (וראו סעיפים 248-246 לחוק).
18.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ד באייר התש"ף (18.5.2020).
ש ו פ ט ת