פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4935/19
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המבקשים:
1. קשת ארץ חברה לבניין ופיתוח בע"מ
2. אייל בן לולו
נ ג ד
המשיבים:
1. דוד וינברג
2. מאירה וינברג
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת מ' עמית-אניסמן) מיום 18.6.2019
בת"א 36909-05-13
בשם המבקשים:
עו"ד שחר הררי;
עו"ד אור קוטלר
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת מ' עמית-אניסמן ) מיום 18.6.2019 בת"א 36909-05-13, במסגרתה בית המשפט שינה באופן חלקי את החלטתו שניתנה ביום 6.6.2019.
1.
בין הצדדים התגלע סכסוך בקשר לעבודות בניה שביצעו המבקשים, קבלני בנין, עבור המשיבים, יזמים ובעלי קרקע בהרצליה. בשנת 2013 הגיש משיב 1 (להלן: המשיב ) תביעה כספית נגד המבקשים (כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 12.6.2014). בעיקר נטען במסגרת התביעה כי המבקשים התרשלו בביצוע עבודות הבניה ולא עמדו במועד השלמת ביצוע העבודות שנקבע. במסגרת כתב התביעה המתוקן גם ביקש המשיב כי יתאפשר לו לפצל את סעדיו ולתבוע בגין כל נזק עתידי שיגרם לו ושאינו מפורט בכתב התביעה.
2.
הבקשה שלפנַי מתמקדת בבקשה שהגישו המבקשים לפני בית המשפט המחוזי ביום 27.5.2019 להוצאת חוות דעת שמאית (להלן: חוות הדעת ) מתיק המוצגים שהוגש על ידי המשיב, ולמחיקת סעיפים בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמו המתייחסים אליה. בעיקר טענו המבקשים כי חוות הדעת, אשר במסגרתה הוערך "הפסד התשואה בה נשאו הבעלים בגין עיכוב בבניית הנכס וזאת עד ליום 1.2.2017, מועד קבלת טופס 4 לנכס" התייחסה לנזקי ממון עתידיים, אשר לגביהם לא התבקש סעד במסגרת כתב התביעה המתוקן (כי אם פיצול סעדים בלבד, אשר לא הוכרע לגביו) וזאת תוך הרחבת חזית אסורה.
3.
בהחלטה מיום 6.6.2019 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה (להלן: ההחלטה הראשונה ). בהחלטה נקבע כי צירוף חוות הדעת, המתייחסת לנזקים שלא נתבעו במסגרת כתב התביעה המתוקן, וההתייחסות אליה במסגרת תצהירו של המשיב, אכן מהווים הרחבת חזית אסורה. על כן, הורה בית המשפט על הוצאת חוות הדעת השמאית שצורפה לתצהיר המשיב מתיק בית המשפט ומחיקת הסעיפים הרלוונטיים לעניין זה בתצהיר. עם זאת, לאחר שביום 7.6.2019 הגיש המשיב בקשה "לעיון מחדש" בהחלטה הראשונה, ולאחר שהוגשה תגובת המבקשים ונדונה הבקשה במהלך קדם המשפט שהתקיים ביום 16.6.2019, הורה בית המשפט המחוזי ביום 18.6.2019 על שינוי חלקי של ההחלטה הראשונה באופן שיתאפשר למשיב לצרף את חוות הדעת (להלן: ההחלטה השנייה ).
4.
בהחלטה צוין כי אמנם, בכתב התביעה המתוקן נפלה טעות סופר, אשר בגינה סברו המבקשים (ואף סבר בית המשפט) כי לא התבקש סעד בגין נזקי הפסד התשואה בשל עיכובים בבניית הנכס, אליהם התייחסה חוות הדעת. עם זאת, משהובהרה טעות זו על ידי בא-כוח המשיב, נמצא כי במסגרת כתב התביעה המתוקן אכן התבקשו סעדים המתייחסים לנזקי הפסד התשואה בשל עיכובים בבניית הנכס, ואין מדובר בהרחבת חזית אסורה. לפיכך, מצא בית המשפט להורות על ביטול ההחלטה הראשונה ולהתיר את הגשת חוות הדעת. עם זאת, בית המשפט הורה על מחיקת החלקים מחוות הדעת ומהתצהיר המתייחסים לנזקים שהתגבשו לאחר יום 12.6.2014, יום הגשת כתב התביעה המתוקן.
5.
מכאן לבקשה שלפנַי. לטענת המבקשים, בית המשפט לא היה רשאי להורות על שינוי ההחלטה הראשונה, שכן לא חל כל שינוי נסיבות, לא התגלו עובדות חדשות וגם לא נפלה טעות טכנית בהחלטה. ככל שסבר המשיב כי נפלה טעות בהחלטה הראשונה, היה עליו להעלות את טענותיו בהליך ערעורי מתאים. עוד נטען כי נפלה שגגה בידי בית המשפט בהחלטתו השנייה, שכן הטענות המופיעות בתצהיר העדות הראשית מטעם המשיב ובחוות הדעת הן טענות חדשות החורגות מגדר המחלוקת בין הצדדים. בית המשפט גם שגה בהחלטתו כי נפלה בכתב התביעה המתוקן טעות סופר בלבד, וממילא לא היה צריך לאפשר את תיקון הטעות אגב אורחא.
6.
דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. בקשה למחיקת סעיפים מכתבי טענות ומתצהירים ופסילת ראיות היא עניין מובהק שבסדרי דין אשר לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בה. אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית באשר לאופן ניהול ההליך שלפניה, להוציא מקרים חריגים בהם החלטת הערכאה הדיונית בלתי סבירה על פניה, מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין לאחד הצדדים (ראו למשל: רע"א 1441/17 חברת אולמי אחים סעיד-אל-דאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ , פסקה 6 (2.4.2017)). מקרה זה אינו נמנה בגדר אותם מקרים חריגים. בית המשפט מצא כי אין בהגשת חוות הדעת משום הרחבת חזית, ועל כן התיר את הגשתה. זאת גם לאחר שנדרש לכך שלא נפגעו זכויותיהם הדיוניות של המבקשים. במובן זה, הבקשה אינה מגלה כל עילה המצדיקה התערבות בית משפט זה.
7.
המבקשים טוענים גם כי בית המשפט לא היה רשאי להורות על ביטול ההחלטה הראשונה. אלא שגם בטענה זו לא מצאתי ממש. ערכאה שקיבלה החלטת ביניים רשאית לשוב ולדון בה, ואף לשנותה במקרים מיוחדים (רע"א 6053/17 מישאל נ' עו"ד אופיר פדר בתפקידו כנאמן על נכסי החייב , פסקה 5 (4.12.2017)). בפסיקת בית משפט זה הוכרו שתי עילות אשר בהתקיימותן ניתן לדון בהליך של "עיון חוזר" בהחלטה. האחת, שאינה רלוונטית לעניינו, במקרה של שינוי נסיבות מהותי המצדיק עיון מחדש בהחלטה. השנייה, כאשר התברר לבית המשפט שהוא נתן החלטה מוטעית, ובייחוד כאשר תיקון ההחלטה לא יפגע בזכויותיו הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד (רע"א 5691/18 ודובין נ' כונס נכסים רשמי , פסקה 9 (1.11.2018); רע"א 4081/15 אופיר ייזום והשקעות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב , פסקה 10 (18.10.2015); רע"א 1574/11 שטראוס שיווק נ' אורמן , פסקה 13 (14.7.2011)). אם כן, המקרה שלפנינו, בו מצא בית המשפט כי נתן החלטה מוטעית, נמנה על סוג המקרים בהם יכול בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו.
8.
אעיר בשולי הדברים גם, כי מצב מעין זה דומה באופיו למצב המנוי בסעיף 1(7) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, על פיו לא תינתן רשות ערעור על "החלטה שהיא קבלת בקשה לביטול פסק דין או לביטול החלטה". אמנם, אין הוראה זו חלה בענייננו במישרין (וראו לעניין ההבחנה האפשרית בין ביטול החלטה מבחינה דיונית ובין ביטול החלטה מבחינה מהותית: בש"א 5692/10 פלונית נ' פלוני (9.11.2010)), אך ניתן לראות בהוראה זו, לכל הפחות, משום תנא דמסייע לדחיית הבקשה (ראו לדוגמה: רע"א 1632/15 גני באר שבע בע"מ נ' עו"ד ארז חבר, מנהל מיוחד (28.3.2016)).
הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ' באב התשע"ט (21.8.2019).
ש ו פ ט