רע"א 3590/21 סולטן מאהר נ. אמירה נאיר, עו"ד

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופט מיכאל קרשן ) בפש"ר 32505-03-18 מיום 18.3.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטה מיום 13.1.2021, הדוחה את בקשתו להקטין את צו התשלומים שהוטל עליו במסגרת הליך פשיטת הרגל בו הוא מצוי.

1.

ביום 2.5.2018 ניתן צו כינוס לנכסי מאהר סולטאן (להלן: החייב ), לבקשתו, והמשיבה 1, עו"ד אמירה נהיר, מונתה כמנהלת המיוחדת לנכסיו (להלן: המנהלת המיוחדת ). במעמד מתן צו הכינוס, הושת על החייב צו תשלומים ראשוני בסך חודשי של 300 ש"ח . בחלוף כחמישה חודשים, ביום 7.10.2018 הוגדל צו התשלומים לסך של 1,250 ש"ח, ובחלוף כשנה נוספת, ביום 4.11.2019 הוגדל צו התשלומים בשנית לסך של 2,500 ש"ח, בהסכמת החייב (להלן: צו התשלומים ). ביום 24.5.2020 הגיש החייב בקשה למתן הפטר, במסגרתה טען להיותו מפרנס יחיד, ולכך שהכנסתו איננה מכסה את צרכיו ואת צרכי משפחתו, ומשכך לא תהיה כל תועלת לנושים מהמשך ניהול ההליך (להלן: הבקשה למתן הפטר ).

2.

ביום 17.6.2020 הגישה המנהלת המיוחדת את תגובתה לבקשה למתן הפטר, במסגרתה טענה כי יש לדחותה, וחלף זאת עתרה להגדלת צו התשלומים לסך חודשי של 5,000 ש"ח (להלן:

בקשת המנהלת המיוחדת להגדלת צו התשלומים ).

בהקשר זה, טענה המנהלת המיוחדת כי הסכום שנקבע בצו התשלומים הוא נמוך למדי " ולא תואם את יכולתו הכלכלית של החייב ", וכי קיים חשש שהחייב מעלים הכנסות, במובן זה שהכנסתו בפועל גבוהה משמעותית מהכנסתו המדווחת. ביום 14.12.2020 הגיש החייב את תשובתו לבקשת המנהלת המיוחדת להגדלת צו התשלומים, במסגרתה התנגד נחרצות לבקשה, וחלף זאת עתר להפחתה עתידית ורטרואקטיבית של צו התשלומים לסך חודשי של 300 ש"ח, ולפריסת חוב הפיגורים שצבר עד לאותה העת לתשלומים חודשיים של 300 ש"ח (להלן:

בקשת החייב להפחתת צו התשלומים ). לעניין מיצוי כושר השתכרותו, טען החייב כי הוא סובל ממחלת לב איסכמית, בגינה הוא איננו מסוגל להמשיך לעבוד במשרה מלאה, דבר שהוביל להפחתה משמעותית בשכרו, ומשכך מצדיק את הפחתת צו התשלומים.

3.

ביום 13.1.2021, ניתנה החלטתו של בית המשפט של חדלות פירעון (כב' השופטת

שרון גלר ) הדוחה את שתי הבקשות – בקשת המנהלת המיוחדת להגדלת צו התשלומים מזה, ובקשת החייב להפחתתו מזה. בנמקו את החלטתו, ציין בית המשפט כי מחד גיסא, המנהלת המיוחדת לא " הציגה טעם המצדיק הגדלת [צו התשלומים] בשיעור כה ניכר "; ומאידך לא עלה בידי החייב להוכיח כל עילה להקטנתו, וזאת, במיוחד לנוכח " סימני השאלה " שהעלתה המנהלת המיוחדת באשר להכנסתו, בצירוף העובדה כי רעייתו איננה ממצה את כושר השתכרותה (פסקה 6 להחלטה). בהקשר אחרון זה, בית המשפט הוסיף וקבע כי החייב אומנם הציג אישור מרופא משפחה לפיו הוא איננו יכול לעבוד במשרה מלאה, אולם החייב לא

" פרס תמונה מלאה בנוגע להכנסותיו והוצאותיו " ו" לא צורף אישור עדכני מרופא תעסוקתי " ( להלן:

ההחלטה הראשונה ).

4.

החייב בחר שלא להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה, וחלף זאת הגיש ביום 4.2.2021 בקשה לעיון חוזר בהחלטה לפי סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן:

פקודת פשיטת הרגל ), וזאת ככל שהדברים נוגעים לרכיב המתייחס לבקשתו להקטנת צו התשלומים (להלן:

הבקשה לעיון חוזר ). לוז טענותיו של החייב בבקשה לעיון חוזר מופנה נגד קביעתו של בית המשפט לפיה " לא צורף אישור עדכני מרופא תעסוקתי ".

לטענתו, אישור כאמור, אשר נושא את התאריך 25.10.2020, הוצג לעיונו של בית המשפט במסגרת בקשה אחרת שהגיש כבר ביום 11.11.2020, דהיינו חודש ימים עובר למועד הגשת הבקשה להפחתת צו התשלומים, ובמסגרתו נקבע שהחייב איננו יכול לשוב לעבוד במתכונת של משרה מלאה אלא בחצי משרה בלבד, "לתקופת ניסיון של חצי שנה" (להלן:

אישור הרופא התעסוקתי ). הואיל ומהחלטתו של בית המשפט עולה בבירור כי " פרט חשוב זה הושמט מעיניו ", טען החייב, אין אלא להסיק שהיא מבוססת על מסד עובדתי שגוי, ומשכך עולה כדי טעות על פני ההחלטה המהווה עילה מוכרת בדין למתן עיון חוזר.

5.

ביום 18.3.2021 דחה בית המשפט קמא (כב' השופט

מיכאל קרשן ) את הבקשה לעיון חוזר, בקבעו כי " על מנת לשנות מההחלטה שניתנה יש להצביע על קיומן של נסיבות חדשות או טעם מיוחד אחר, ואלה אינם מתקיימים בענייננו ".

באשר לטענת החייב בדבר אישור הרופא התעסוקתי, בית המשפט קבע כי בין נימוקיו של בית המשפט המחוזי בהחלטה הראשונה צוין אומנם שהחייב לא המציא אישור כאמור, אולם מדובר בנימוק אחד בלבד מבין מכלול נימוקיו בהחלטתו לדחות את בקשת החייב להפחתת צו התשלומים,

" וניכר שלא היווה מוקד ההחלטה ". מכל מקום, קבע בית המשפט, " בהינתן מכלול הנתונים הידועים לא מצאתי כי יש לשנות בשלב הזה את צו התשלומים ".

6.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה חוזר החייב על טענתו לפיה אישור הרופא התעסוקתי, המאשש את טענתו בדבר השינוי שחל בכושר השתכרותו, לא הונח לפני בית המשפט המחוזי שעה שהכריע בבקשתו להפחתת צו התשלומים, כך שיש הצדקה לשנות מההחלטה הראשונה מחמת הטעות שנפלה בה. בהקשר זה, טוען החייב כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו לפיה מדובר היה בנימוק אחד מני מספר נימוקים להחלטה לדחות את בקשת החייב להפחתת צו התשלומים, שכן לשיטתו מדובר היה בנימוק מרכזי ומכריע להחלטת הדחייה. החייב מוסיף וטוען כי בית המשפט "לא נימק את החלטתו כנדרש"; כי היה עליו לתת משקל למשבר הקורונה, ובפרט להוראות הממונה על הליכי חדלות פירעון לפיהן יש להקל עם חייבים בכל הנוגע לתשלום צו התשלומים שנקבע להם; וכי אין ממש בטענות המנהלת המיוחדת לפיה הוא מעלים הכנסות.

7.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 3.8.2021 הגיש החייב לבית משפט זה הודעה משלימה, שעניינה אישור מעודכן מרופא תעסוקתי מיום 2.8.2021, הקובע כי החייב עודנו מוגבל למתכונת עבודה של חצי משרה בלבד, אולם הפעם צוין כי " לא צפוי שינוי בטווח הזמן הנראה לעין ולא ניתן כיום לתחום את תקופת מוגבלותו ". בהודעתו זו, טוען החייב כי אין מדובר בצירוף ראיה חדשה אלא ב"רצף מעקב רפואי", אולם ככל שייקבע אחרת – הרי שיש לאפשר את הגשתה, שכן נתקיימו בענייננו שני התנאים החלופיים שנקבעו בתקנה 144 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 למתן היתר להגשת ראיות חדשות בערכאת הערעור.

8.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל (וראו גם: סעיף 279(ד) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018) מקנה לבית המשפט של חדלות פירעון סמכות " לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו ". ואולם, הלכה מושרשת היא כי על בית המשפט להפעיל את סמכותו האמורה במשורה, וזאת, ככלל, בהתקיים אחת משתי עילות: גילוי עובדה חדשה אשר לא הייתה ידועה בזמן מתן ההחלטה נושא הבקשה לעיון חוזר והתפתחות עובדתית שחלה לאחר מתן ההחלטה האמורה (ראו: רע"א 320/15 דוויק נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (14.4.2015); רע"א 7794/18 שטראוס גרופ בע"מ נ' מועתז , פסקה 7 (21.1.2019); רע"א 8153/20 סלימאן נ' הכונס הרשמי – באר שבע , פסקה 7 (21.1.2021); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 40 (מהדורה שלישית, 2010)). נוסף על כך, במקרים נדירים, רשאי בית המשפט לשנות מהחלטתו גם מבלי שהתקיימה איזו משתי העילות הללו, מקום שבו התברר בדיעבד כי מדובר בהחלטה מוטעית (ראו: רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן , פסקה 13 (14.7.2011); רע"א 4081/15 אופיר ייזום והשקעות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב , פסקה 10 (18.10.2015)).

9.

בענייננו, כאמור, טרוניית החייב מופנית נגד קביעתו של בית המשפט המחוזי במסגרת ההחלטה הראשונה לפיה החייב לא הציג אישור מרופא תעסוקתי כתימוכין לשינוי הנטען בכושר השתכרותו. לטענתו, הואיל ואישור כאמור הוצג לעיונו של בית המשפט, מדובר בטעות עובדתית ברורה על פני ההחלטה, המצדיקה היעתרות לבקשתו לעיון חוזר בה. ואכן, בית המשפט קמא נתן דעתו לעניין זה בהחלטתו בבקשת החייב לעיון חוזר, אולם סבר כי מדובר בנימוק אחד מבין מכלול הנימוקים עליהם התבסס בית המשפט בהחלטה הראשונה, ומשכך אין בכוחו של הפגם הנטען, כשלעצמו, כדי להצדיק את שינויה. לאחר שעיינתי בהחלטה – דעתי כדעתו. במסגרת ההחלטה הראשונה, בית המשפט ציין במפורש כי הטעמים המרכזיים למסקנתו לפיה אין להפחית את צו התשלומים שנקבע לחייב הם העובדה שרעייתו איננה ממצה את כושר השתכרותה, לצד "סימני השאלה שהעלתה המנהלת המיוחדת", שעניינם החשש כי החייב מעלים הכנסות. דהיינו – הכנסתו בפועל, בשונה מהכנסתו הפוטנציאלית. היעדרו של אישור מרופא תעסוקתי, שנועד לתמוך את טענתו באשר לשינוי שחל בהכנסתו הפוטנציאלית, היווה, אם כן, נימוק נוסף, לאו דווקא מכריע. מכאן, שהמקרה הנדון אינו נכלל בגדר אותם מקרים נדירים המצדיקים את שינוי ההחלטה במסגרת עיון חוזר. ממילא, אין היא מצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה מסוג זה, אשר מצויה בליבת שיקול דעתה של הערכאה המבררת (ראו: רע"א 2353/19 אופיר נ' בצלאל , פסקה 5 (13.5.2019) ).

10.

כידוע, ככלל, ערכאת ערעור בוחנת את ההצדקה להתערבותה על פי המצע הראייתי שהיה קיים לפני הערכאה המבררת. לכלל זה חריגים, ואולם המקרה שלפנינו אינו נופל בגדרם, בהינתן שהחלטה בעניין צו תשלומים ניתנת לבחינה מחדש על ידי הערכאה המבררת עם השתנות הנסיבות, וממילא אין כל הצדקה שאישור חדש המוצג על ידי החייב ייבחן לראשונה בערכאת הערעור (ויובהר, כי אין בדברים כדי לרמוז שיש באישור המעודכן מהרופא התעסוקתי כדי להביא לשינוי המצדיק הפחתה של צו התשלומים).

11.

סוף דבר : דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.