רע"א 2353/19 יהודית אופיר נ. רונן בצלאל עו"ד- הנאמן

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מהימים 19.3.2019 ו-21.3.2019 בפש"ר 27718-02-13 (כבוד השופטת מרב בן-ארי ), במסגרתן שב וקבע בית משפט של פשיטת רגל כי שאלת שיתוף בנכסים מכוח חזקת השיתוף בין בני זוג לשעבר, שאחד מהם חייב בפשיטת רגל, תידון בבית משפט של פשיטת רגל ולא בבית משפט לענייני משפחה.

2.

המשיב 2 הוא חייב בפשיטת רגל, אשר ההליכים בעניינו מתנהלים מאז שנת 2013 (להלן: " החייב "). המבקשת היא גרושתו של החייב (להלן: " המבקשת " או " גרושתו של החייב "). ביום 6.3.2019 הגיש הנאמן לנכסי החייב בקשה למתן הוראות לבית משפט של פשיטת רגל. בבקשה עתר הנאמן כי בית המשפט יורה על בטלותם של שני הסכמי רכוש, שנערכו בין החייב לבין גרושתו בנוגע לנכס מקרקעין בפתח תקווה (גוש 6325 חלקה 245/1, להלן: " הנכס "). למען שלמות התמונה יצויין כי הבקשה שהגיש הנאמן היא גלגול נוסף של בקשה אחרת, שהוגשה על ידי הנאמן ביום 2.9.2018, ואשר בעניינה ניתנה ביום 10.1.2019 החלטה לפיה סוגיית השיתוף בנכס תידון לפני בית משפט של פשיטת רגל (סעיף 11 להחלטה, להלן: " ההחלטה מינואר 2019 "). המבקשת בחרה שלא להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מינואר 2019. עוד יצויין כי במרוצת השנים הוגשו על ידי הנאמן בקשות דומות להכריע בשאלת השיתוף בנכס, אשר חלקן נמחקו על ידי הנאמן וחלקן נדחו על ידי בית משפט של פשיטת רגל, מהנימוק כי היה על הנאמן לנהל את ההליך בבית המשפט לענייני משפחה.

3.

המבקשת התנגדה לכך שבית משפט של פשיטת רגל יידון בסוגיית השיתוף בנכס, וזאת בהתבסס על החלטות עבר של בית משפט של פשיטת רגל (אך לא על בסיס ההחלטה מינואר 2019). ביום 19.3.2019 ניתנה, בפתקית, החלטת בית המשפט של פשיטת רגל בה נקבע כי סוגיית הפורום שידון בשאלת השיתוף בנכס הוכרעה כבר על ידו, וכי על המבקשת להתייחס לגופה של הבקשה. המבקשת הגישה בקשת הבהרה, וביום 21.3.2019 ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט של פשיטת רגל, בה שב והורה למבקשת להתייחס לגופה של הבקשה וציין כי " הבקשה דנן, בגלגוליה השונים, נמצאת בבית המשפט זה שנים ", ולפיכך החליט בית המשפט של פשיטת רגל לדון בשאלה האם מדובר בנכס משותף, ושב והורה למבקשת להגיש התייחסותה לגופה של הבקשה.

4.

על החלטות אלו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי. בבקשה נטען כי שגה בית המשפט של פשיטת רגל שעה שסטה מהחלטות קודמות שניתנו במרוצת השנים, והורה כי שאלת השיתוף בנכס תידון לפניו. המבקשת סבורה כי לא חל כל שינוי נסיבות המצדיק סטייה מהחלטות קודמות של בית המשפט (להוציא את ההחלטה מינואר 2019 אשר לא נזכרה בבקשה שלפניי), וכי היה על הנאמן להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט לענייני משפחה. כן נטען כי התנהלות הנאמן בתיק ראויה לגינוי נוכח הסחבת וההטרדות הבלתי פוסקות של המבקשת בבקשות חוזרות ונשנות, שאינן מוגשות כיאות ונמחקות.

5.

דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובת המשיבים. כידוע, ערכאת הערעור לא נוהגת להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בדבר אופן ניהול ההליך, ובכלל זה החלטות בדבר ניהול הליך בדרך של בקשה למתן הוראות, אלא במקרים חריגים (ראו: רע"א 797/14 אשבד נכסים בע"מ נ' ל.נ.א נכסים והשקעות בע"מ , פסקה 7

(3.4.2014); רע"א 5156/17 קובלנץ נ' קובלנץ , פסקה 6 (24.8.2017); ע"א 9341/17 עו"ד שמעון אורי מפרק החברה קילופי הזהב בע"מ נ' מנדלסון , פסקה 30 (13.9.2018)) . כלל זה מקבל משנה תוקף מקום בו הערכאה הדיונית בדקה ומצאה כי הסכסוך הנדון מתאים להתברר במסגרת בקשה למתן הוראות (רע"א 9082/05 שרידב השקעות בע"מ נ' עו"ד אלקס הרטמן , פסקה 10 (26.3.2007)) . המקרה דנן איננו אחד מאותם מקרים חריגים. בית המשפט של פשיטת רגל סבר כי למרות שבשעתו הופנה הנאמן לבית משפט לענייני משפחה לבירור סוגיית השיתוף, יש מקום לקיים דיון לפניו בשאלת השיתוף בנכס, וזאת נוכח חלוף הזמן והתמשכות הליך פשיטת הרגל של החייב, מחד גיסא, והערכה מחודשת בדבר רמת המורכבות של הסוגיה הטעונה הכרעה, מאידך גיסא. בנסיבות המקרה בו עסקינן, החלטה זו סבירה בעיני, ולא מצאתי בנימוקי המבקשת טעם המצדיק התערבות בה. אכן, ההחלטות שהתקבלו בעבר בנושא הערכאה המוסמכת הן בעלות משקל, ואולם בית המשפט של פשיטת רגל " רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו " (הוראת סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 ). ודוק, לא בנקל יסטה בית המשפט מהחלטות שקיבל בעבר, במיוחד בנסיבות בהן לא הוצגו טעמים מספקים לכך שהחלטות אלה לא מומשו בשעתו. ואולם, הפררוגטיבה הדיונית להחליט מתי מוצדק לאשר סטייה שכזו נתונה במקרה הרגיל לערכאה הדיונית, ולא התרשמתי כי במקרה שלפניי לא נשקלו על ידי בית המשפט קמא השיקולים הראויים, או כי האיזון שנערך על ידו חורג ממתחם הסבירות.

6.

זאת ועוד, סוגיית הפורום שיידון בשאלת השיתוף בנכס הוכרעה כבר בהחלטה מינואר 2019, בה נקבע כי הפורום הראוי לעניין זה הוא בית משפט של פשיטת רגל. משנמנעה המבקשת מלהגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ואף לא ציינה את עצם קיומה בבקשת רשות הערעור שהגישה לבסוף (הבקשה דנן), הרי שנפלו פגמים גם בהתנהלותה הדיונית – ואין ליחס משקל מכריע לטענותיה בדבר דרך התנהלותם של המשיבים.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.