רע"א 8372/21 יוסף טוקצינסקי נ. רונן מטרי עו"ד

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אביגדור דורות ) מיום 12.10.2021 בפר"ק 1363-03-18, במסגרתה התקבלה בקשת המנהל המיוחד לברר את חבותם הנטענת של המבקשים במסגרת הליך של בקשה למתן הוראות, וכן נדחתה טענת ההתיישנות אשר הועלתה על ידי המבקשים.

1.

המבקשים 2-1, יוסף טוקצ'ינסקי וצבי אריה טוקצ'ינסקי, בהתאמה, שימשו במשך שנים כחברי וועד עמותת תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים (להלן: העמותה ). המבקש 3, חיים טוקצ'ינסקי, בנו של המבקש 1, שימש כמזכיר של העמותה (להלן ביחד עם המבקשים 2-1: המבקשים ). העמותה עסקה בניהול מוסדות החינוך החרדיים "עץ החיים" בירושלים, וכן בניהול של נכסים אשר מוסדות חינוך אלו הם הנהנים שלהם, והכוללים בעיקר נכסי הקדשות.

2.

אחד מהנכסים העיקריים של העמותה הוא חברת נווה שמחה בית אבות קריית מטרסדורף בע"מ (להלן: נווה שמחה ) . נווה שמחה מפעילה בית אבות בשכונת קריית מטרסדורף בירושלים, וכן מחזיקה בחברת נווה שמחה נכסים והשקעות בע"מ. אופן ההחזקה של העמותה בנווה שמחה הוא בשרשור דרך ההקדש על שם יהושע בן חנן שלנק, שמואל בן דוד שפיצר וולף בן זיסל שוחר, וכן דרך מספר חברות. המבקשים 2-1 כיהנו כחברי דירקטוריון בנווה שמחה החל משנת 2010, והמבקש 3 כיהן גם הוא כחבר דירקטוריון החל משנת 2014.

3.

ביום 1.3.2018 הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה על ידי רשם העמותות, ובהסכמת העמותה, למתן צו פירוק נגד העמותה. ביום 20.3.2018 הבקשה התקבלה, והמשיב – עו"ד רונן מטרי, מונה כמנהל המיוחד של העמותה וכנאמן של ההקדשות הדתיים והציבוריים של העמותה (להלן: המנהל המיוחד ).

4.

ביום 8.3.2021 הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן הוראות לבית המשפט המחוזי במסגרתה התבקש, בין היתר, להורות למבקשים להשיב לעמותה כספים אשר שולמו להם שלא כדין (להלן: הבקשה למתן הוראות ). על פי הנטען בבקשה, בין השנים 2016-2010 שילמה נווה שמחה למבקש 1 שכר בעלות כוללת של כשלושה מיליון ש"ח וכן שילמה למבקש 2 שכר בעלות של כמיליון ש"ח. עוד נטען בבקשה כי בין השנים 2018-2007 העמותה ונווה שמחה שילמו למבקש 3 שכר בעלות של כשני מיליון ש"ח. לגישת המנהל המיוחד, הסכומים המתוארים שולמו למבקשים עבור פעילותם בוועד העמותה, ולא עבור עבודה ממשית בנווה שמחה, ונועדו לעקוף את ההוראות בדין האוסרות על תשלום שכר לחברי וועד העמותה, ובכלל זאת גם לקרובי משפחה של חברי הוועד. המנהל המיוחד הוסיף כי התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך בחינת ההתאמה של ההליך לבירור בדרך של בקשה למתן הוראות מתקיימים במקרה דנן, שכן בירור חבות המבקשים נדרש לצורך ביצוע תפקידו של המנהל המיוחד, ואינו כרוך בבירור מחלוקת עובדתית מורכבת. עוד טען המנהל המיוחד כי בירור חבות המבקשים בדרך של בקשה למתן הוראות לא צפוי לפגוע בזכויותיהם הדיוניות, וממילא לבית המשפט הסמכות ליתן הוראות באשר לאופן ניהול ההליך, כך שניתן יהיה להבטיח כי תישמרנה זכויות אלו של הצדדים.

5.

ביום 22.6.2021 הגישו המבקשים את תגובתם לבקשה למתן הוראות, במסגרתה נטען כי המחלוקת בדבר הכספים, אשר כביכול שולמו להם, אינה מתאימה להתברר במסגרת בקשה למתן הוראות. לגישת המבקשים, הדיון במחלוקת זו מחייב בירור עובדתי מורכב, וניהול ההליך בדרך של בקשה למתן הוראות צפוי לגרום להם עיוות דין, ולפגוע באופן בלתי מידתי בזכויותיהם הדיוניות והמהותיות. עוד נטען בתגובה כי אף לשיטת המנהל המיוחד, הכספים שלכאורה שולמו למבקשים, שולמו על ידי נווה שמחה, ולא על ידי העמותה, ומשכך לעמותה ממילא אין כל עילת תביעה נגד המבקשים. לבסוף, טענו המבקשים כי יש לדחות את הבקשה למתן הוראות, ולמצער לדחותה בכל הקשור לכספים ששולמו למבקשים קודם לשנת 2014, וזאת מחמת התיישנות.

6.

ביום 12.10.2021 דחה בית המשפט את טענות המבקשים, וקבע כי המחלוקת תתברר בדרך של בקשה למתן הוראות. במסגרת זאת, בית המשפט עמד על כך שהמחלוקת העובדתית בין הצדדים אינה רחבה, שכן המבקשים אינם חולקים על תיאור עבודתם בנווה שמחה, ומודים כי שולמו להם, באמצעות נווה שמחה, הכספים המפורטים בבקשה למתן הוראות. עוד הוסיף בית המשפט בהקשר זה כי מתגובת המבקשים נראה כי לא צפויים להעיד מטעמם עדים רבים. אשר לפגיעה הנטענת בזכויותיהם הדיוניות של המבקשים, בית המשפט ציין כי המנהל המיוחד הסכים להעמיד לעיונם את הפרוטוקולים של החקירות שבוצעו על ידו, ומשכך אין בבירור התובענה בדרך של בקשה למתן הוראות כדי לפגוע בזכויותיהם הדיוניות. כמו כן, בית המשפט קבע כי בירור הסוגיה שבמחלוקת נדרש לצורך ביצוע יעיל של הליך הפירוק. לבסוף, בנוגע לטענת ההתיישנות, בית המשפט פסק כי בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק ובכינוס) נ' עוזר , פ"ד נא(2) 200 (1997) (להלן: עניין מרכז ארגזים ), כיוון שהמבקשים שימשו כאורגנים של העמותה, הרי שמניינה של תקופת ההתיישנות ביחס לעילות התביעה של העמותה נגדם החל אך במועד מינויו של המנהל המיוחד בחודש מרץ 2018, ומשכך דינה של טענה זו להידחות.

7.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע שהמחלוקת העובדתית בין הצדדים אינה רחבה. לגישתם, קיימת בין הצדדים מחלוקת רחבה באשר לאופן תיאור עבודתם של המבקשים בנווה שמחה, וכן באשר לסכומים אשר על פי הטענה שולמו להם. בנוסף, לטענת המבקשים, בית המשפט קמא שגה כאשר קבע כי בירור המחלוקת בין הצדדים בדרך של בקשה למתן הוראות לא יפגע בזכויותיהם המהותיות והדיוניות. לעניין זה, המבקשים גורסים כי אין בהסכמת המנהל המיוחד להעמיד לעיונם את הפרוטוקולים של החקירות שבוצעו על ידו כדי לרפא את הפגיעה בזכויותיהם, וכי נדרש לאפשר להם לקיים הליכי גילוי ועיון, להגיש תצהירים ולזמן עדים. המבקשים מוסיפים כי בית המשפט שגה כאשר קבע כי בירור המחלוקת נחוץ לצורך ביצועו היעיל של הליך הפירוק. וזאת, משהמנהל המיוחד כלל לא פירט מדוע ניהול ההליך באופן מהיר ומקוצר הכרחי כדי לאפשר את ביצוע תפקידו, ובפרט בהינתן שהבקשה למתן הוראות הוגשה בחלוף למעלה משלוש שנים ממועד תחילת ההליך, דבר המעיד, כך נטען, כי אין המדובר בבקשה שנדרש לבררה בדחיפות. לבסוף, טוענים המבקשים כי בית המשפט שגה כאשר דחה את טענת ההתיישנות שהועלתה על ידם. המבקשים גורסים כי בהתאם לדין, תקופת ההתיישנות החלה על תביעה של חברה נגד אורגן שלה מתחילה להימנות ממועד החלפתו של אותו הארגון. אי לכך, לאור קביעתו של בית המשפט קמא לפיה העמותה ונווה שמחה חד הם, ובהינתן שעוד בשנת 2014 המבקשים הוחלפו בתפקידם כחברי דירקטוריון בנווה שמחה, הרי שתביעת המנהל המיוחד התיישנה בכללותה, ולמצער בכל הנוגע לתשלומים שבוצעו קודם לשנת 2014.

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובה.

9.

ראשית , באשר לניהול ההליך בדרך של בקשה למתן הוראות, כידוע, לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בהחלטות שעניינן אופן ניהול ההליך, ובכלל זאת החלטות בדבר ניהול הליך בדרך של בקשה למתן הוראות. משכך, ערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטות מסוג זה. כלל זה נכון ביתר שאת מקום בו מצאה הערכאה הדיונית כי הסכסוך הנדון מתאים להתברר במסגרת בקשה למתן הוראות (ראו: רע"א 9082/05 שרידב השקעות בע"מ נ' עו"ד הרטמן , פסקה 10 (26.3.2007); רע"א 2728/19 ארגמן נ' עו"ד זעירא , פסקה 10 (11.6.2019); רע"א 2353/19 אופיר נ' בצלאל , פסקה 5 (13.5.2019); רע"א 1664/20 פנינת עוזיאל בע"מ נ' לב , פסקה 16 (8.7.2020) (להלן: עניין עוזיאל )). לא מצאתי כי ענייננו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

10.

בפסיקה נקבעו שלושה שיקולים עיקריים הצריכים להנחות את בית המשפט בהחלטה האם לדון בסכסוך במסגרת בקשה למתן הוראות: האם ההכרעה בסוגיה שבמחלוקת נדרשת לצורך מתן הוראות לבעל התפקיד לשם ביצוע יעיל וראוי של תפקידו; האם בירור המחלוקת אינו מחייב בירור עובדתי מורכב; והאם אין בניהול ההליך בדרך זו כדי לגרום עיוות דין ופגיעה בזכויות הדיוניות והמהותיות של בעל הדין באופן שאינו מידתי ומוצדק (עניין עוזיאל , פסקה 17; רע"א 6584/21 הנדל, עו"ד נ. קול , פסקה 16 (12.12.2021)). יצוין כי שיקולים אלו עוגנו, בשינויים קלים, בסעיף 45(ב) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018.

11.

בענייננו אנו, בחינת טענות המבקשים מעלה כי אכן, כפי שקבע בית המשפט קמא, המחלוקת העובדתית בין הצדדים אינה רחבה. כך, המחלוקת בדבר מהות העבודה אותה ביצעו כחברי דירקטוריון בנווה שמחה אינה מורכבת, וביחס לכספים ששולמו, עיקר המחלוקת נוגע לגובהם ומהותם של כספים אלו, ולא לעצם תשלומם. בנוסף, גם קביעתו של בית המשפט קמא כי בירור הסוגיה שבמחלוקת בין המנהל המיוחד לבין המבקשים נדרש לצורך ביצועו היעיל של הליך הפירוק עליו אמון המנהל המיוחד, נעוצה היטב בנסיבות המקרה, ובעובדה כי להכרעה במחלוקת יש השפעה על היקף מסת הנכסים העומדת לחלוקה במסגרת הליך הפירוק. לבסוף, ביחס לפגיעה האפשרית בזכויות המבקשים, יש לזכור כי לבית המשפט קמא הסמכות ליתן הוראות בדבר האופן בו תתברר הבקשה למתן הוראות, ובכלל זאת ביכולתו להורות – כפי שהתבקש על ידי המבקשים בבקשת רשות ערעור – על קיומם של הליכי גילוי ועיון, ועל מתן זכות להגשת תצהירים ולזימון עדים (ראו והשוו: רע"א 8625/18 הוניגמן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ , פסקה 18 (28.2.2019); רע"א 5156/17 קובלנץ נ' קובלנץ , פסקה 8 (24.8.2017); עניין עוזיאל , פסקה 18). ודוק, למבקשים שמורה הזכות להגיש בקשות בנושא זה לבית המשפט קמא, אשר יכריע בהן בהתאם למיטב שיקול דעתו, וסבורני כי בכך יש כדי לתת מענה מספק לחשש שהועלה על ידי המבקשים מפני פגיעה בזכויותיהם. משאלו הם פני הדברים, ובהינתן שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בשאלה האם לדון בעניין מסוים במסגרת בקשה למתן הוראות, לא מצאתי כל עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא.

12.

ודוק, התביעה בה עסקינן איננה תביעה תאגידית מורכבת נגד נושא משרה בגין הפרת חובת הזהירות או הנאמנות, אותה מן הראוי, על דרך הכלל, לנהל במסגרת הליך נפרד, ולא כחלק מהליכי הפירוק של התאגיד (ראו ע"א 3284/19 שיף הזנפרץ נאמנים (2004) בע"מ נ' בר (31.1.2021) (להלן: עניין שיף )). המדובר בתביעה פשוטה יחסית, במסגרתה נטען כי שני חברי וועד עמותה ובנו של אחד מהם, אשר נשא בתפקיד בעמותה, קיבלו תשלומים שלא כדין מגופים שבשליטת העמותה. תביעות מסוג זה, הנופלות לגדר החריג אליו התייחסתי בעניין שיף , מתנהלות באופן תדיר במסגרת הליכי הפירוק, שכן ביסודן הטענה לחלוקה פסולה של נכסי התאגיד לבעלי עניין בו, ולא תביעה תאגידית מורכבת המחייבת בירור החורג מתחום התמחותם של בתי המשפט של חדלות פירעון.

13.

שנית , בנוגע לטענת המבקשים לעניין ההתיישנות, הלכה היא כי מירוץ ההתיישנות החל על עילת תביעה של תאגיד, מעוכב במהלך התקופה בה התאגיד נשלט בידי אורגנים אשר היו בעלי אינטרס למנוע את מימושה של זכות תביעה זו (עניין מרכז הארגזים , בעמ' 211-210; ע"א 7589/13 establishment adoka

נ' מכון ויצמן למדע , פסקה 13 (8.6.2015); רע"א 4828/19 שמם נ' עו"ד זאב דסברג (19.12.2019)). משכך, וכפי שקבע בית המשפט קמא, כיוון שהמבקשים כיהנו בתפקידי הנהלה בעמותה עד למועד מינוי המנהל המיוחד בחודש מרץ 2018, הרי שיש טעם על פני הדברים בקביעת בית המשפט קמא כי זהו המועד בו התחילה להימנות תקופת התיישנות החלה על עילת התביעה נגד המבקשים. מכל מקום, אין הצדקה בנסיבות אלה להתערב בהחלטות בית המשפט קמא בעניין זה במסגרת בקשת רשות ערעור, שכן נראה כי השגות המבקשים בעניין ההתיישנות שלובות בטיעונם העובדתי לגופם של דברים, ולפיכך מוטב כי בחינתן תעשה, ככל שיהיה בכך צורך, בתום ההליך במסגרת ערעור (והשוו רע"א 6552/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' א. לוי השקעות ובניין בע"מ (2.12.2020)).

14.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.