פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8625/18
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקשת:
דבורה הוניגמן
נ ג ד
המשיבים:
1. בנק מזרחי טפחות בע"מ
2. ענת הוניגמן
3. נדב לב
4. יעקב הוניגמן
5. מיכה הוניגמן
6. רשות המסים
7. הכונס הרשמי
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 5.11.2018 בתיקים פש"ר
43694-03-18 ופש"ר 43739-03-18 אשר ניתנה על ידי סגן הנשיא, כב' השופט חגי
ברנר
בשם המבקשת:
עו"ד ליאור דגן; עו"ד לירון
ליברמן; עו"ד הדר גליקסמן
בשם המשיב 1:
עו"ד אורי גאון; עו"ד אסף
קליין
בשם המשיבה 2:
עו"ד אלון קזיוף
בשם המשיב 3:
בעצמו
בשם המשיבים 5-4:
עו"ד שי פיאדה; עו"ד שאול
קוטלר
בשם המשיבה 6:
עו"ד טליה נעים
בשם המשיב 7:
עו"ד מיכל דלומי
פסק-דין
לפניי בקשת רשות ערעור
על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא, השופט
חגי ברנר
) בפש"ר 43694-03-18 ובפש"ר 43739-03-18 מיום 5.11.2018 בגדרה
נדחתה בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים. המסמכים המבוקשים הם
פרוטוקולים שונים של ועדת האשראי של המשיב 1 (בנק מזרחי טפחות בע"מ. להלן:
"הבנק"
), דפי תנועות בחשבון הבנק של חברת הוניגמן ובניו בע"מ (להלן:
"החברה"
) וכן תכתובות דואר אלקטרוני בין נציגי הבנק לבין עצמם ובינם לבין אדם
שייצג את החברה במגעים מול הבנק באשר למשכון זכויותיה של המבקשת בבית המגורים.
רקע והשתלשלות העניינים
1.
המבקשת (גב' דבורה הוניגמן) היא רעיית המשיב 4 (מר יעקב הוניגמן), המצוי
בהליכי פשיטת רגל (
פש"ר 43694-03-18) והמשיבה 2
(גב' ענת הוניגמן)
היא רעיית המשיב 5 (מר מיכה הוניגמן), המצוי גם הוא בהליכי פשיטת רגל
(פש"ר 43739-03-18), כאשר שני ההליכים נדונים במאוחד (להלן יכונו:
"הליכי
פשיטת הרגל"
). אל הליך זה נקלעו המשיבים 4 ו-5 בעקבות
קריסתה של חברת הוניגמן ובניו בע"מ (בה היו בעלי מניות), לה העמידו ערבויות
אישיות שונות לצורך הבטחת התחייבויותיה, ואשר כיום מצויה היא בהליכי חדלון פירעון
במסגרת פר"ק 30792-02-18. ביום 4.11.2018 הוכרזו המשיב 4 והמשיב 5 כפושטי רגל
(להלן יכונו יחדיו:
"החייבים"
), והמשיב 3, עו"ד נדב לב, מונה לנאמן על
נכסי החייבים (להלן:
"הנאמן"
).
2.
זמן קצר לפני תחילת הליכי פשיטת הרגל של החייבים, ביום 16.1.2018, העמיד
הבנק לחייבים הלוואות ואשראים בסך 12 מיליון ש"ח, וכנגדם נרשמה משכנתא לטובת
הבנק על זכויות החייבים (המשיבים 4 ו-5) ונשותיהם (המבקשת והמשיבה 2) בבית מגורים
דו-משפחתי הממוקם ברח' המפעילים 16 ו-16א בהרצליה, והידוע כגוש 6669, חלקה 190
(להלן:
"המשכנתא"
ו-
"בית
המגורים המשותף"
, בהתאמה). בעקבות מספר אירועים שאירעו
לאחר מכן (ובהם קריסת החברה, נתק מתמשך עם החייבים והימנעותם מלחתום על הוראות
להעברת כספים) הגיש הבנק ביום 26.3.2018 בקשה למימוש המשכנתא בהוצאה לפועל (תיק
מס' 528356-03-18).
3.
בעקבות פתיחת תיק ההוצאה לפועל, הגישה המבקשת ביום 26.4.2018 בקשה
להצטרפות להליכי פשיטת הרגל ובמקביל הגישה בקשה למתן הוראות במסגרת הליכי פשיטת
רגל (בקשה מס' 19) בה ביקשה לקבוע ולהצהיר כי המשכנתא אשר נרשמה לטובת הבנק על
זכויותיה בבית המגורים המשותף בטלה ומבוטלת ועל כן יש להורות על סילוקה ומחיקתה
(להלן:
"בקשה למתן הוראות"
או
"בקשה
מס' 19"
). לצד זאת, הוגשה בקשה לעיכוב הליכי
מימוש המשכנתא בהוצאה לפועל, ובית המשפט הורה על מתן צו ארעי עד להחלטה אחרת.
במקביל, ביום 25.4.2018, הגישה המשיבה 2 בקשה דומה במסגרת ה"פ 47893-04-18
שעניינה ביטול המשכנתא ביחס לזכויותיה בבית המגורים המשותף (להלן:
"הליך
המרצת הפתיחה"
).
להשלמת התמונה, יצוין
כי בהמשך, בעקבות תגובת הבנק לבקשה למתן הוראות (בקשה מס' 19), הגיש הנאמן ביום
22.10.2018 בקשה נגד הבנק (בקשה מס' 39) שעניינה ביטול המשכנתא ביחס לזכויות
החייבים בבית המגורים המשותף עקב העדפת מרמה או הענקה פסולה בהתאם לסעיפים 96 ו-98
לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן:
"בקשה מס' 39"
).
4.
ביום 15.5.2018 אישר בית המשפט הסדר דיוני בין הצדדים לפיו מימוש
המשכנתא הרשומה לטובת הבנק על זכויות החייבים (המשיבים 4 ו-5) ונשותיהם (המבקשת
והמשיבה 2) בבית המגורים המשותף וכן הדיון בטענות ביחס אליה ייעשו במסגרת הליכי
פשיטת הרגל של החייבים, ותחת פיקוחו של בית המשפט של פשיטת רגל, וזאת תוך שמירה על
כל טענות הצדדים זה כלפי זה, לרבות טענות נשות החייבים (המבקשת והמשיבה 2). עוד
נקבע כי תיק ההוצאה לפועל שנפתח לצורך מימוש המשכנתא ייסגר, ובכך הצו הארעי שניתן
ביום 26.4.2018 התייתר (להלן:
"ההחלטה לאיחוד ההליכים"
). להשלמת התמונה יצוין כי בהמשך, ביום 5.11.2018
הורה בית המשפט קמא על איחוד הדיון של הליך המרצת הפתיחה, בקשה מס' 19 ובקשה מס'
39.
5.
ביום 23.10.2018, לאחר קבלת תגובת הבנק ביום 15.10.2018, ולאחר שדחה
הבנק את פניית המבקשת לגילוי מסמכים ספציפיים, הגישה המבקשת בקשה דחופה למתן צו
לגילוי ועיון במסמכים הבאים (ואשר אוזכרו בתגובת הבנק): העתק פרוטוקול הבנק מיום
23.1.2018 (להלן:
"פרוטוקול הבנק"
), העתק פרוטוקולים של ישיבת ועדת אשראי עליונה של הבנק מיום 19.2.2017
ומיום 24.1.2018 (להלן: "
שני הפרוטוקולים של ועדת האשראי
"), העתק החלטת "פורום מעקב" של
הבנק מיום 15.1.2018 (להלן: "
החלטת פורום מעקב
"), דפי תנועות בחשבון הבנק של החברה מיום 1.6.2017 עד למועד הבקשה
(להלן: "
דפי החשבון
"), כל תכתובות הדואר האלקטרוני
שהוחלפו בין נציג הבנק לבין עצמם ובין נציגי הבנק לבין מר יוסי להב,
שייצג את החברה במגעים מול הבנק באשר למשכון זכויותיה של המבקשת בבית
המגורים (להלן:
"מר להב"
)
בתקופה שבין התאריכים
27.3.2018-1.1.2018 בנוגע לאירועים והטענות בבקשה למתן הוראות (להלן: "
תכתובות
הדוא"ל
". כל המסמכים הללו יכונו להלן
יחדיו:
"המסמכים המבוקשים"
).
החלטת בית המשפט קמא
6.
ביום 5.11.2018 דחה בית המשפט קמא את הבקשה מן הטעמים הבאים:
ראשית
, הבקשה למתן צו לגילוי ועיון הוגשה במסגרת הליך
של בקשה למתן הוראות, שהיא מתכונת דיונית ייחודית המאפשרת בירור מקוצר ומהיר.
המבקשת עצמה היא שבחרה במתכונת זו, על יתרונותיה וחסרונותיה, על אף שיכולה הייתה
להגיש תביעה אזרחית רגילה או המרצת פתיחה נגד הבנק. במסגרת הליך זה, ככלל, אין
מתירים לקיים הליכי ביניים אלא במקרים חריגים, ושימוש בסמכות זו ייעשה לבקשת
המשיב, שההליך המקוצר נכפה עליו, אך לא לבקשת מי שבחר בעצמו במתכונת דיונית זו;
שנית
, בקשה למתן הוראות היא המקבילה של בקשה בכתב לפי
תקנה 240 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:
"תקנות סדר הדין
האזרחי"
) וכשם שאין מנהלים הליך גילוי ועיון
במסגרת בקשה בכתב לפי תקנה זו, כך גם אין מקום לנהל הליך זה מקום שמדובר בבקשה
למתן הוראות;
שלישית
, במקרה דנן הבקשה למתן הוראות נועדה
ליישב סכסוך בין שני צדדים שלישיים להליך פשיטת רגל, ועל כן
"ניתן להמשיל את
המבקשת לעובר אורח המבקש להסתופף בצל קורתו של ההליך ולכן עליו לכבד את כללי המקום
ואל לו לנצל לרעה את הכנסת האורחים של המארח"
(פסקה 14 להחלטה);
רביעית
, חלק מהמסמכים
המבוקשים נועדו להוכיח טענה שאינה מעניינה של המבקשת, ועל כן אין להם כל רלוונטיות
לטענות היכולות להישמע מפי המבקשת בעניין תוקף המשכנתא, כך שגם לגופם של דברים אין
לקבל את בקשתה;
לבסוף
, נקבע כי ככל
שיתברר בסופו של דבר כי הבנק נמנע מהצגת מסמכים רלוונטיים שניתן היה לצפות כי יציג
אותם, הדבר יפעל לחובתו מבחינה ראייתית.
מכאן
בקשת רשות הערעור שלפניי.
בקשת רשות הערעור
7.
המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט קמא שעה שקבע באופן קטגורי וגורף כי אין
להתיר הליכי ביניים, ובכלל זאת הליכי גילוי ועיון במסמכים, במסגרת בקשה למתן
הוראות אלא במקרים חריגים. לשיטת המבקשת קביעה זו עומדת בסתירה להלכה הפסוקה
(המאפשרת קיומם של הליכי ביניים שונים במסגרת בקשה למתן הוראות, לרבות בקשה לגילוי
ועיון במסמכים), מנוגדת לעקרון היסוד של ניהול הליכים ב"קלפים פתוחים",
ואינה מתיישבת עם המגמה הרווחת בהליכים אזרחיים, לרבות הליכי חדלות פירעון, המטילה
חובות גילוי רחבות על בעלי דין. המבקשת סבורה כי סדרי הדין המקובלים בהליכים
אזרחיים חלים גם בהליכי חדלות פירעון, הן ביחס לדרישות הפרוצדוראליות והן ביחס
לאמות המידה המהותיות. כן נטען כי בקשה בכתב לפי תקנה 240 לתקנות סדר הדין האזרחי
היא למעשה תובענה לכל דבר ועניין לפי תקנה 1 לתקנות המגדירה "תובענה",
ועל כן ניתן לעתור להליכי ביניים במסגרתה. כמו כן, סבורה המבקשת כי הגם שהמסגרת
הדיונית של בקשה למתן הוראות היא מקוצרת, הרי שמוטלת חובה על בית המשפט לשמור על
זכויותיהם הדיוניות של שני הצדדים, ולא רק של המשיב, כך שיתנהל הליך הוגן וראוי.
שלילתה הגורפת של זכות המבקשת לגילוי ועיון במסמכים היא בלתי מוצדקת, ומקפחת את זכויותיה
הדיוניות. כן סבורה המבקשת כי טעה בית המשפט קמא שעה שקבע כי מאחר שהמבקשת בחרה
במתכונת הדיונית של בקשה למתן הוראות עליה לשאת בתוצאות הנובעות מכך. לשיטת
המבקשת, בית המשפט קמא התעלם מהעובדה שהבחירה במתכונת זו נבעה מכך שהסעדים
המבוקשים משפיעים באופן ישיר על זכויות החייבים הנמצאים בפשיטת רגל, דבר שהטיל על
המבקשת חובה לצרף את המשיב 4 ואת המנהל המיוחד כמשיבים לבקשה. במצב זה, ונוכח
הוראות הדין האוסרות על פתיחה או המשך הליכים נגד חייב המצוי בהליכי חדלות פירעון,
נאלצה המבקשת להגיש בקשה בבית המשפט של חדלות פירעון. כן טענה כי ממילא שלושת
ההליכים התלויים והעומדים בעניין תוקף המשכנתא מעלים שאלות חופפות ומשותפות והדיון
בהם אוחד בבית המשפט של חדלות פירעון בעקבות ההסדר הדיוני בין הצדדים, כך שהנמקה
זו של בית המשפט קמא אינה יכולה לעמוד; משכל הצדדים הסכימו למתכונת דיונית זו,
לרבות הבנק עצמו, לא ניתן לומר כי המבקשת היא זו שכפתה על הבנק את ניהול ההליך
בצורה זו. עוד טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע ביחס לחלק מהמסמכים המבוקשים
כי הם אינם רלוונטיים לטענות המבקשת. לשיטתה כל המסמכים המבוקשים רלוונטיים לבירור
טענותיה המהותיות, ולראיה כלל המסמכים הללו אוזכרו בתגובת הבנק לבקשה למתן הוראות.
עוד טוענת המבקשת כי
שגה בית המשפט קמא כאשר לא דן ולא הכריע בסוגיות הרלוונטיות של יתר המסמכים
שגילוים התבקש. היעדר התייחסות זו, לשיטת המבקשת, חותרת גם תחת החובה לנמק את
החלטת בית המשפט קמא. לבסוף, טוענת המבקשת כי יישום הכללים שנקבעו בפסיקה מוביל
למסקנה חד משמעית לפיה היה על בית המשפט קמא להורות על גילוי המסמכים המבוקשים
ועיון בהם.
8.
ביום 9.1.2019 הוריתי על קבלת התייחסויות הצדדים לבקשה, ובכלל זאת לשאלה
האם היה מקום להורות על גילוי המסמכים המבוקשים, כולם או חלקם, לו היה מדובר בהליך
המרצת פתיחה, וזאת בשים להחלטה לאיחוד ההליכים (להלן:
"שאלת בית
המשפט"
).
9.
הבנק סבור כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. במענה לשאלת בית המשפט,
טוען הבנק כי אין מקום להורות על גילוי מסמכים גם אם היה מדובר בהמרצת פתיחה. לשיטתו,
דבר איחוד הדיון היה ידוע עוד בחודש מאי 2018, והמבקשת לא העלתה כל טענה כי אם
הבקשה הייתה מוגשת במסגרת המרצת הפתיחה היה מקום להיענות לבקשת הגילוי. על כן,
העלאת הטענה לראשונה רק עתה היא שינוי חזית אסור ויש לדחותה. כן ציין הבנק כי
המשיבה 2 כלל לא הגישה בקשה לגילוי מסמכים במסגרת המרצת הפתיחה, ועל כן מדובר
בשאלה תיאורטית גרידא. כמו כן נטען כי עצם איחוד הדיון אין בו כדי להעניק זכויות
דיוניות נוספות לאחד מהצדדים, ומכל מקום, גם אם הבקשה הייתה מוגשת במסגרת המרצת
הפתיחה, אין זה ברור כי היה מקום להתיר את הגילוי לנוכח מגמת הפסיקה, לפיה היקף
הליכי הגילוי והעיון הנהוגים במסגרת המרצת הפתיחה הוא מצומצם בהשוואה לזה הנהוג
בתביעה אזרחית רגילה. עוד טוען הבנק כי ניסיון המבקשת להציג את החלטת בית המשפט
קמא כ"תקדימית וקיצונית" מהווה סילוף ועיוות של הדברים, תוך התעלמות
מנסיבות העניין כפי שבאו לידי ביטוי בצורה מפורשת בהחלטה, ובכלל זאת העובדה
שהמבקשת בחרה מיוזמתה במתכונת דיונית זו על כלל מאפייניה, ואין לה להלין אלא על
עצמה. לשיטת הבנק, בדין נקבע כי על המבקשת לשאת בתוצאות בחירתה במתכונת הדיונית
לבירור טענותיה, וכי לא הייתה בפניה כל מניעה להגיש תביעה רגילה. אדרבא, הבנק טוען
כי הפיצול שנקטו הצדדים טרם החלטת האיחוד נועד אך להקשות ולסרבל את ההליכים מול
הבנק. עוד טען הבנק כי בקשת הגילוי ראויה להידחות גם מטעמים של שימוש לרעה בזכות
דיונית. לבסוף, טוען הבנק כי גם לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה לגילוי מסמכים,
משום שחלק מהמסמכים המבוקשים כבר גולו (פרוטוקול הבנק), חלקם אינם רלוונטיים
למחלוקת בין הצדדים (שני הפרוטוקולים של ועדת האשראי, החלטת פורום מעקב ו דפי החשבון)
ובחלקם מדובר בדרישות גורפות (גילוי תכתובות הדוא"ל).
10.
המשיבה 2 מצטרפת לאמור בבקשת רשות הערעור ומוסיפה מספר הערות.
ראשית
, המשיבה 2 סבורה כי מוסד הבקשה למתן הוראות
מבוסס על שיקול דעת רחב, שאמור להיות מופעל על בסיס מהותי (ולא טכני). כבילה
פרוצדורלית של שיקול הדעת, תוך קביעת מסגרת כללים קשיחה, חותרת תחת הרעיון שבבסיס
מוסד זה. משמעות הדבר היא שהכרעה, אשר אינה יורדת לשאלת נחיצות המסמכים המבוקשים
לבירור המחלוקת, אלא מסתתרת מאחורי כלל דיוני נוקשה תוך מגבלה או מעין מחיר או
גמול המוטל רק על הצד שביקש את הדיון המקוצר, סותרת את הפסיקה והספרות. זאת ועוד, אם
יש הצדקה להחזיק בגישה מצמצמת ביחס למוסד הבקשה למתן הוראות, הרי שהיה מקום להורות
כי הסכסוך אינו מתאים לדיון במסגרת דיונית זו, ולא למנוע את גילוי המסמכים הנדרש.
שנית
, לשיטת המשיבה 2 אין מדובר ב"מסע
דייג", שכן עסקינן במספר מצומצם של מסמכים ספציפיים, אשר קיומם ידוע, ושהבנק
מאזכר אותם במסגרת תגובתו; מדובר במסמכים אשר מתייחסים לגרעין הקשה של הסוגיות
הקריטיות ביותר להכרעה בבקשה. המשיבה 2 סבורה כי אי גילוי כאמור אינו עולה בקנה
אחד עם הכללים הבסיסיים ביותר של שקיפות והגינות ההליך, ואף אין להסתפק בקביעה כי
הדבר ישפיע על המשקל הראייתי, אלא יש לאפשר למבקשת ולה לנסות ולהזים את עמדות הבנק
באורח אקטיבי, תוך גילוי התמונה המלאה.
11.
החייבים (המשיבים 4 ו-5) טוענים אף הם כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל.
לשיטתם, החלטת בית המשפט קמא מתעלמת מהנסיבות המיוחדות לפיהן המסמכים המבוקשים
נדרשים לצורך בירור עובדתי בהליך שאוחד. בהתאם, דווקא ההליך המאוחד מצריך ומצדיק
הליך גילוי מסמכים. שכן, משאוחד הדיון במסגרתו נדונות שתי תביעות שלגביהן אין חולק
כי ניתן לבצע הליכי ביניים (לרבות גילוי ועיון במסמכים), הרי שנפל פגם בהחלטת בית
המשפט קמא, אשר דחתה בקשה זו באופן גורף, וללא דיון בבקשה גופה. עוד נטען כי גם
לגופו של עניין הליך גילוי המסמכים הוא מהותי, ויש להתירו בנסיבות דנן, וזאת לצורך
גילוי האמת ויעילות הבירור העובדתי. אף מהחלטת בית המשפט קמא ניתן ללמוד כי הוא
תומך בצורך לקבלת המסמכים לשם בירור המחלוקת, ומבהיר כי אלו נדרשים לנאמן במסגרת
הבקשה לביטול הענקה פסולה או העדפת מרמה – בקשה אשר אוחדה במסגרת החלטת איחוד
התיקים. לבסוף, עומדים החייבים על חשיבות המסמכים והרלוונטיות שלהם להליך.
12.
הנאמן מצטרף אף הוא לעמדה לפיה יש לקבל את בקשת רשות הערעור, נוכח
שיקולים של יעילות דיונית. את עמדתו תומך הנאמן בשני טעמים:
הטעם הראשון
הוא כי הדיון אוחד, ועל כן קיים סיכוי לא מבוטל
כי הנאמן בעצמו ידרוש את המסמכים המבוקשים, לאחר שתומצא לו תגובת הבנק לבקשה מס'
39 (אשר הוגשה ביום 6.2.2019 ונכון למועד הגשת התגובה טרם הומצאה לו), שכן הנאמן
סבור כי מסמכים אלו רלוונטיים ודרושים לצורך בירור התמונה העובדתית המלאה, וכן יש
בהם כדי להשליך על מהימנותן ואמינותן של גרסאות נציגי הבנק.
הטעם השני
הוא כי לשיטת הנאמן איחוד הדיון עם הליך המרצת
הפתיחה החיל באופן ברור ומלא את מלוא תקנות סדר הדין האזרחי (לרבות תקנה 113 לתקנות),
ולא רק ב"שינויים המחויבים" כפי שנהוג להחילן במתכונת הדיונית של בקשה
למתן הוראות לפי תקנה 2 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 (להלן:
"תקנות
פשיטת רגל"
). לכך מוסיף הנאמן כי לא ניתן להתעלם
מהעובדה שהבקשה מוגבלת וממוקדת, וכי מדובר במסמכים שהבנק עצמו איזכר או הסתמך
עליהם בתשובתו באופן שמחייב את צירופם.
13.
הכונס הרשמי (המשיב 7. להלן:
"הכנ"ר"
) סבור כי מעת שעסקינן בבקשות שבמהותן מתאימות להתברר במסגרת דיונית
אזרחית רגילה, יש לבחון את הבקשה לגילוי מסמכים לפי תקנות סדר הדין האזרחי, ובכפוף
לתקנה 2 לתקנות פשיטת הרגל. בהתאם, לפי מבחן הרלוונטיות, ותקנה 114 לתקנות סדר
הדין האזרחי, יש לאשר עיון במסמכים ובתכתובות אליהם הפנה הבנק בתשובתו באופן ישיר.
במענה לשאלת בית המשפט, סבור הכנ"ר כי לבית המשפט נתון שיקול דעת להורות על
הבאת ראיות נוספות, השמעת עדים וכן לתת הוראות בדבר בירור הפלוגתאות שבמחלוקת
בהמרצת הפתיחה, וזאת בהתאם לתקנה 275 לתקנות סדר הדין האזרחי החלה בענייננו
לשיטתו.
14.
המבקשת בתשובתה לתגובות מבהירה את עמדתה לפיה החלטת בית המשפט קמא אינה
רצויה משיקולי מדיניות שיפוטית. עמדה זו היא תומכת בשלושה טעמים:
ראשית
, עמדת בית המשפט קמא שוללת באופן מוחלט הליכי
גילוי במסגרת בקשה למתן הוראות, גם כאשר הגילוי הכרחי לחשיפת האמת;
שנית
, הותרת פתח לגילוי מסמכים עבור המשיב בלבד,
עלולה ליצור עיוות וקיפוח דיוני, ולהוות פתח למניפולציות דיונות כך שמשיבים יבחרו
בגילוי "סלקטיבי" ללא חשש שיחויבו בגילוי;
לבסוף
, שמירה על שיקול דעת בית המשפט בקביעת היקף
הגילוי, ומידת נחיצותו, הכרחית לשם הגנה על זכויות בעלי הדין, תוך איזון בין חובת
הגילוי לבין היעילות הדיונית. עוד טוענת המבקשת כי הצדדים הסכימו לאיחוד הליכים
מטעמים מהותיים, וכי כל הצדדים ובית המשפט קמא התייחסו להליכים שאוחדו כהליך אזרחי
רגיל לכל דבר ועניין. בנוסף, טוענת המבקשת כי משהסכים הבנק לאיחוד ההליכים במסגרת
דיונית, הוא מושתק ומנוע מלהעלות כל טענה הנוגעת לאכסניה הדיונית בה מתנהל ההליך,
וזאת גם בשים לב לכך שהבנק בעצמו אף הציג גרסה עובדתית מקיפה וסבוכה, הנתמכת
בתצהירים ומסמכים רבים ועתר לזימונם של עדים נוספים. במענה לשאלת בית המשפט, טוענת
המבקשת כי החובה לאפשר גילוי מסמכים בנסיבות המקרה רק מתעצמת נוכח איחוד ההליכים,
שכן מעבר לכך שניתן לשיטתה לקיים הליכי גילוי בבקשה למתן הוראות, פשיטא כי ניתן
לקיימם בהליך של המרצת פתיחה.
15.
להשלמת התמונה יצוין, כי הנאמן והכנ"ר לא נדרשו למתן עמדה במסגרת
הבקשה לגילוי מסמכים בבית המשפט קמא. עוד יצוין כי המשיבה 6, רשות המסים, הודיעה
כי אינה צד ישיר למחלוקת, ועל כן היא מותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית
המשפט.
דיון והכרעה
16.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לדון
בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין
הערעור להתקבל בחלקו.
17.
בית המשפט קמא דן בבקשה למתן צו גילוי ועיון במסמכים ספציפיים שהגישה
המבקשת בהתאם לכללים הדיוניים הנהוגים ביחס לבקשות מסוג זה המוגשות במסגרת הליך של
בקשה למתן הוראות. ואולם, כפי שציין גם בית המשפט קמא, במקרה שלפנינו אין המדובר
בהליך שגרתי של בקשה למתן הוראות, אלא בהליך חריג, שהוא תוצר של הסכמה דיונית,
הממזגת לכדי התדיינות אחת שלושה הליכים שונים: בקשה למתן הוראות שהגישה המבקשת
(בקשה מס' 19); הליך המרצת פתיחה שהגישה המשיבה 2; ובקשה לביטול משכנתא שהגיש
הנאמן (בקשה מס' 39). הסכמת הצדדים לאיחוד ההליכים נבעה משיקולים של יעילות
דיונית, ויש לברך עליה, שכן שלושת ההליכים עוסקים במסכת עובדתית קרובה, ובירורם
בנפרד היה מביא לריבוי התדיינויות שלא לצורך. לא זו אף זו, הדיון בחלק מהעניינים
עלול לייתר את האחרים. כך, למשל, אם תתקבל טענת הנאמן כי יש לבטל את המשכנתא מחמת
העדפת מרמה או הענקה פסולה, ממילא עשוי להתייתר הצורך לדון בטענות המבקשת והמשיבה
2 לבטלותה מטעמים אחרים – ולהיפך. זאת ועוד הסכמת הצדדים להסדר הדיוני נעשתה
"
תוך שמירה על כל טענות הצדדים זה כלפי זה ו/או הזכויות הנטענות של הצדדים זה
כלפי זה
".
18.
במצב דברים לא שגרתי זה, סבורני כי יש מקום לנהוג ביתר רוחב יד ביחס
לבקשות הצדדים לגילוי מסמכים, ולאפשר לצדדים לקיים הליכי גילוי החורגים מהמקובל
והנהוג במסגרת בקשות למתן הוראות, והדומים בהיקפם לאלה שהיה ראוי לאפשר במסגרת
הליך של המרצת פתיחה (ראו: יואל זוסמן
סדרי הדין האזרחי
439-438 (מהדורה שביעית, 1995); ע"א 6926/93
מספנות
ישראל בע"מ נ' חברת החשמל בע"מ
, פ"ד מח(3)
749, 790 (1994); רע"א 2284/05
רגומי 1978 בע"מ נ' שלוס
, פסקה 4 (22.5.2005) (להלן:
"עניין
רגומי"
)). ודוק, ההסכמה להסתופף תחת קורת גגו
של הליך למתן הוראות הייתה הסכמה של כלל הצדדים (לרבות הבנק), ואין לראות בה
כשלעצמה טעם טוב לשלול מצד זה או אחר את האפשרות להגיש בקשות גילוי שהיו יכולים להגיש
אלמלא אותה הסכמה. בלשון הדימוי בו עשה בית המשפט קמא שימוש, הפרוצדורה המשפטית
איננה בגדר מארח נוקשה, שהמתדיינים נדרשים להתאים עצמם להרגליו ולגחמותיו, אלא
מארח נדיב, המתאים עצמו למידותיהם ולהסכמותיהם של המתדיינים. לפיכך, משהסכימו
הצדדים כי במסגרת הליך של בקשה למתן הוראות יתברר מכלול הסכסוך ביניהם, מן הראוי
לאפשר להם לבצע בירור זה באופן ראוי, ולא לשלול מהם באופן שרירותי זכויות דיוניות
שיש להן חשיבות לבירור המחלוקות, ואשר אין להניח כי התכוונו לוותר עליהן.
19.
זאת ועוד, במקרה בו עסקינן הבהיר צד נוסף לסכסוך, דהיינו הנאמן, כי גם
לדידו יש טעם בבקשה, וכי ייתכן מאד שהוא עצמו יבקש מסמכים אלה, כולם או חלקם,
לצורך בירור טענותיו. עמדה זו מחלישה עד מאד את הטענה כי ראוי לדחות את הבקשה
באופן גורף.
20.
בבואנו לבחון את הבקשה לגופה, הרי שראוי להבחין בין המסמכים הספציפיים
שהתבקשו (שני הפרוטוקולים של ועדת האשראי, החלטת פורום מעקב ודפי החשבון) לבין
הבקשה הכללית למסירת תכתובות הדוא"ל
(
בשים לב להבהרת הבנק כי פרוטוקול הבנק מיום
23.1.2018 כבר גולה, הרי שהבקשה לגילויו התייתרה). ככל שמדובר במסמכים הספציפיים,
הרי שמדובר בבקשה ממוקדת ופשוטה לביצוע, שאינה מצריכה מאמץ מיוחד מצד הבנק,
הרלוונטית לחלק המחלוקות שאמורות להתברר בהליך, ואשר נראה כי הייתה נענית בחיוב
במסגרת הליכי המרצת פתיחה. לעומת זאת, הבקשה בעניין תכתובת הדוא"ל היא בקשה
גורפת, אשר תחייב את הבנק בביצוע בדיקה מקיפה אצל מספר לא ידוע של עובדים. בקשה
מסוג זה אכן חורגת, כטענת הבנק, מהליכי הגילוי המקובלים הנהוגים במסגרת המרצת
פתיחה, שכידוע גם הם אינם ניתנים ברוחב יד, ואינם מגיעים לכדי "התנהלות
בקלפים פתוחים" כפי שמקובל בתובענה אזרחית רגילה (עניין
רגומי
, פסקה 4; ה"פ (מחוזי ת"א) 50931-11-16
המרכז
האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו-חיפה נ' ויצו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות
, פסקה 8 להחלטת השופט
גרשון גונטובניק
(6.2.2017)). לפיכך לא מצאתי כי יש מקום לאשר
חלק זה של הבקשה.
21.
סוף דבר – הבנק יעביר בתוך 7 ימים ממועד מתן החלטה
זו את שני הפרוטוקולים של ועדת האשראי, החלטת פורום מעקב ודפי החשבון לכל הצדדים האחרים להליך. הבנק יישא בהוצאות המבקשת במסגרת בקשה זו בסכום של 7,500 ש"ח.
ניתן
היום, כ"ג באדר א התשע"ט (28.2.2019).
ש ו פ ט