רע"א 2284/05 רגומי 1978 בע"מ נ. אמנון שלוס

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט נ' ישעיה), בה סירב בית המשפט ליתן כנגד המשיבים צו לעיון במסמכים.

2.אלו הן העובדות הצריכות לענייננו, בקצרה: המבקשת, שהינה נושה של המשיב 1 (להלן - המשיב) מכוח פסק דין חלוט, פנתה לבית המשפט המחוזי בתובענה לסעד הצהרתי לפיו המשיב הינו הבעלים של מחצית הזכויות בדירה בה הוא מתגורר עם רעייתו, המשיבה 2 (להלן - המשיבה). הדירה רשומה על שמה של המשיבה בלבד. בעבר הייתה הדירה רשומה על שם שני בני הזוג בחלקים שווים. בשלב מסוים, לאחר שניתן פסק הדין נגד המשיב ולזכות המבקשת, העביר המשיב את חלקו בדירה למשיבה. בגדרו של ההליך נתבקש בית המשפט על ידי המבקשת להורות למשיבים למסור לעיונה מספר מסמכים המצויים ברשותם או בהישג ידם, משאלה מיאנו להעבירם אליה (להלן - הבקשה המקורית). הבקשה נדחתה, בנימוק שהצו המבוקש גורף מדי בהתחשב בעובדה שהמבקשת בחרה לנקוט הליך של המרצת פתיחה. בית המשפט הוסיף, כי קיים ספק לגבי הרלוונטיות של חלק מהמסמכים להוכחת התובענה. המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, במסגרתה עתרה, באופן חלופי, למתן צו ספציפי, הממוקד בשני פריטים בלבד: האחד, הוא שטר המכר מכוחו נרשמה הדירה, בשלב הראשון, על שם שני המשיבים, והשני, הינו קובץ המסמכים לפיהם העביר המשיב למשיבה ללא תמורה את זכויותיו בדירה (להלן - הבקשה החלופית). בית משפט קמא קבע, כי אין עילה לשנות מהחלטתו. המבקשת הגישה בקשה להבהרת ההחלטה האחרונה, כיוון שזו לא כללה התייחסות לבקשתה החלופית, אלא שבית המשפט קבע כי החלטתו אינה מצריכה הבהרות. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. יצוין, כי בקשה נוספת שהגישה המבקשת בעניין זה לבית המשפט המחוזי לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, בעקבות ישיבת קדם משפט בה הציע לה בית המשפט לעשות כן, נדחתה אף היא.

3.החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. לאחר דחיית הבקשה המקורית, תחמה המבקשת את בקשתה לאותם מסמכים קונקרטיים שציינו. בקשה זו נדחתה פעם אחר פעם בשלוש החלטות לאקוניות. החלטות אלו אינן מראות כל טעם מדוע אין להיעתר לבקשה החלופית והפרטנית, במובחן מן הבקשה המקורית שנדחתה משום היותה גורפת מדי. יש יסוד לטענת המבקשת, כי למסמכים הנזכרים חשיבות רבה לצורך בירור העובדות. המחלוקת העיקרית שבין בעלי הדין נסובה סביב השאלה, האם העברת מחצית הדירה מן המשיב למשיבה משקפת עסקה אמיתית שבוצעה בתום לב, או שמא ניסיון להבריח נכס שהיה בבעלות המשיב על מנת שהנושה לא תוכל להיפרע ממנו את החוב. המסמכים המבוקשים עשויים לשפוך אור על כוונתם של המשיבים בעת שרכשו את הדירה ורשמוה על שם שניהם, וחשוב מכך, על טיבה ותכליתה של העברת הזכויות המאוחרת מן המשיב למשיבה, ובזאת לסייע לבית המשפט בהגעה לחקר האמת ובעשיית הצדק. בתשובת המשיבים לא מצאתי הסבר של ממש שבכוחו לשלול את ההצדקה לעיון במסמכים אלה, למעט טענה שלא גובתה בתצהיר לפיה המסמכים אינם מצויים בידם, והכחשה סתמית בדבר הרלוונטיות שלהם להתדיינות.

4.המענה העיקרי שבפי המשיבים לבקשת רשות הערעור הינו, כי לאור טיבו של הליך המרצת הפתיחה, המהווה מסגרת דיונית מקוצרת לבירור תובענות שאינן כרוכות במחלוקת עובדתית מורכבת, אין ליתן בגדרו צו לעיון במסמכים, למצער לטובת המבקש. בעל דין הבוחר לנהל את התובענה בדרך זו מגלה דעתו, לשיטתם של המשיבים, כי תצהירו כולל את כל ההוכחות אשר יקנו לו את הסעדים המבוקשים, ומשכך, הוא אינו זכאי לשפר את מצבו בעזרת הראיות שברשות המשיב. טענה זו אינה יכולה לסייע בידי המשיבים. אף אם הזכות לגילוי מסמכים ולעיון בהם בהליך של המרצת פתיחה מצומצמת לעומת זו הקיימת בתביעה רגילה, אין לקבל את העמדה כי המבקש מנוע לחלוטין מעשות שימוש בכלי זה. בפסיקה הובעה הגישה, כי עצם קיומה של מחלוקת עובדתית אינו פוסל את האפשרות לניהול ההליך בדרך של המרצת פתיחה, ובלבד שהמחלוקת אינה מסובכת יתר על המידה. בהתחשב בכך, רשאי בית המשפט הדן בהמרצת פתיחה להתיר הבאת ראיות נוספות מעבר לתצהירים ואף להעיד עדים, כל עוד מספרם אינו מוגזם (ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר , פ"ד מט(2) 233, 239). בין יתר האמצעים שניתן לנקוט על מנת לייעל את בירור העובדות מצויים הליכי הגילוי והעיון, המוסדרים בתקנות 122-112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תקנות אלו חלות לגבי כל סוגי התובענות, לרבות המרצת פתיחה, ולא רק לגבי תביעה רגילה, משלא נכללה בהן כל הגבלה בעניין זה (ראו, ע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ' חברת החשמל בע"מ , פ"ד מח(3) 749, 790; י' זוסמן

סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תשנ"ה, ש' לוין עורך) 439-438). התקנות אף לא עורכות אבחנה כלשהי המבוססת על מיהות בעל הדין המבקש את העיון במסמכים. מאחר שבמקרה דנא התבקש עיון במספר מצומצם מאוד של מסמכים, איני סבור כי ראוי היה למנוע זאת מן המבקשת אך משום שנקטה הליך של המרצת פתיחה. זכויותיה של המבקשת קופחו, אם כן, באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. יצוין, כי השגותיה של המבקשת אינן מופנות רק כלפי ההחלטות הדוחות את הבקשה החלופית שהגישה לבית המשפט המחוזי, אלא אף כלפי ההחלטה בה נדחתה בקשתה המקורית, ככל שהיא נוגעת לקבוצה מסוימת של מסמכים. נוסף על טענותיה בעניין שטר המכר ובעניין מסמכי העברת הבעלות, קובלת המבקשת על כך שלא ניתן לטובתה צו לעיון במסמכים המצויים במשרדו של עורך הדין שטיפל בעסקת רכישת הדירה על ידי המשיבים. מכיוון שגם מסמכים אלו עשויים להכיל מידע בעל רלוונטיות רבה למחלוקת שבין הצדדים, ומאחר שניתן להניח כי אין מדובר בכמות גדולה של מסמכים, יש לקבל את הערעור אף בסוגיה זו.

5.אשר על כן, הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מתקבל. ניתן בזאת צו המורה למשיבים לאפשר עיון של המבקשת תוך 10 ימים מיום המצאת פסק דין זה במסמכים המצויים בתיק רכישת הדירה אצל עורך הדין שטיפל בעניין זה עבורם, בשטר המכר מכוחו נרשמה הדירה על שמם ובמסמכי העברת מחצית הדירה מן המשיב למשיבה. המשיבים יישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.