רע"א 6584/21שלמה הנדל ,עו"ד נ. אהרון קול

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט עבאס עאסי ) מיום 11.6.2021 בפש"ר 1018-04, במסגרתה נדחתה בקשת הנאמן להעברת הדיון בתמ"ש 36474-05-20 מבית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט של חדלות פירעון (להלן: בית המשפט של פש"ר ).

1.

ביום 22.8.2004 הגיש בנק דיסקונט לישראל בע"מ (המשיב 4. להלן: בנק דיסקונט ) בקשה למתן צו כינוס נגד אהרון קול (המשיב 1. להלן: קול ) לבית המשפט של פש"ר (להלן: פש"ר 1018-04 ), וביום 10.4.2005 ניתן הצו כמבוקש. בהמשך לכך, ביום 23.4.2006 מונה עו"ד מיכאל קידר כנאמן לנכסיו של קול (להלן: הנאמן קידר ). נגד קול הוגשו שמונה תביעות חוב מטעם שישה נושים מוסדיים (להלן: הנושים ), כאשר הסך הכולל של תביעות אלו, כפי שאושר על ידי הנאמן קידר, עמד על 2,046,587 ש"ח (להלן: סך החוב ).

2.

ביום 19.12.2010, ולאחר שקול הפקיד בקופת הכינוס את הסכום שנקבע לכך על ידי בית המשפט, ניתן לקול צו הפטר חלוט. יצוין כי היקף קופת הכינוס, וכפועל יוצא גם הדיבידנד ששולם לנושים, עמד על אחוזים בודדים בלבד מתוך סך החוב. עוד יש לציין כי קול טען במסגרת פש"ר 1018-04 שאין בבעלותו נכסי דלא ניידי, וכי אף הדירה בה הוא מתגורר ברחוב השמיר בירושלים אינה בבעלותו, אלא בבעלות אחותו ובן זוגה, בני הזוג לוטפי (להלן: הדירה ו- בני הזוג לוטפי , בהתאמה).

3.

כעבור כשמונה שנים, ביום 25.10.2018 הגיש קול תביעה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים נגד בני הזוג לוטפי, במסגרתה התבקש בית המשפט לענייני משפחה לקבוע כי הזכויות בדירה שייכות במלואן לקול. ביום 29.10.2019 דחה בית המשפט את התביעה על הסף בקבעו כי מכוח דוקטרינת ההשתק השיפוטי קול מנוע מלטעון שהזכויות בדירה שייכות לו, וזאת כיוון שטענה זו סותרת את הטענות שנטענו על ידו בפש"ר 1018-04, לפיהן בני הזוג לוטפי הם הבעלים של הדירה.

4.

על החלטה זו ערער קול לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור שהוגש באופן חלקי, וקבע כי קול רשאי להגיש תביעה חדשה ומתוקנת לבית המשפט לענייני משפחה, במסגרתה יתאפשר לו להתמודד לגופה עם הטענה בדבר תחולת דוקטרינת ההשתק השיפוטי על תביעתו.

5.

ביום 17.5.2020 הגיש קול את כתב התביעה המתוקן לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, במסגרתו נטען כי הדירה שייכת לו ולגרושתו, וכי בני הזוג לוטפי משמשים אך נאמנים לטובתם, באשר השתתפו וזכו בשנת 1982 במכרז מנהל מקרקעי ישראל ביחס למקרקעי הדירה בעבורם (להלן: תמ"ש 36474-05-20 ). ביום 20.5.2020 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי על הכונס הרשמי ועל הנאמן קידר ליתן עמדתם בדבר צירופם להליך. ביום 7.6.2021 הגיש הנאמן קידר את תגובתו, במסגרתה נטען כי בני הזוג לוטפי שיתפו פעולה עם קול מתוך מטרה לסייע לו להרחיק את ידי הנושים מהדירה, וזאת באמצעות רישום בני הזוג לוטפי כבעלים של הדירה. אי לכך, בית המשפט התבקש לעכב את ההליך שבפניו עד אשר תוכרע שאלת צירוף הכונס הרשמי והנאמן קידר להליך, ולחלופין, להורות על העברת ההליך לבית המשפט של פש"ר.

6.

ביני לביני, ביום 1.6.2020 הגיש בנק דיסקונט בקשה לבית המשפט של פש"ר לביטול צו ההפטר שניתן לקול (להלן: הבקשה לביטול צו ההפטר ). בבקשה נטען כי טענותיו של קול בתמ"ש 36474-05-20 עומדות בניגוד להצהרותיו בפש"ר 1018-04, וכי קיים חשש שהדירה נרשמה במרמה על שם בני הזוג לוטפי מתוך מטרה למנוע את מימושה לצורך פירעון חובותיו של קול. בכך, לגישת הבנק, יש כדי להצדיק את ביטול ההפטר. ביום 5.7.2020 הצטרף בנק הפועלים בע"מ לבקשת בנק דיסקונט לביטול צו ההפטר, ובמסגרת זאת ביקש כי בית המשפט יורה הן על חידוש הליכי פשיטת הרגל בעניינו של קול והן על מימוש הדירה.

7.

ביום 20.7.2021 הגיש קול את תגובתו לבקשה לביטול צו ההפטר, במסגרתה טען כי הנושים הם אשר דרשו להחריג את הדירה מהליכי פשיטת הרגל בעניינו, וזאת כדי שיהיה ביכולתם לממשה בנפרד, מחוץ להליכי פשיטת הרגל. ואולם, לטענת קול, הנושים לא פעלו למימוש דירת המגורים, ומשכך, הם ויתרו על זכות התביעה שלהם ביחס אליה. עוד טען קול כי הדירה נרשמה על שם בני הזוג לוטפי עוד בתחילת שנות השמונים, כשלושים שנה לפני פתיחת הליכי פשיטת הרגל בעניינו, ומכאן ברור כי רישום הדירה על שמם לא בוצע מתוך מטרה להבריחה מידי הנושים.

8.

לאור הגשת הבקשה לביטול צו ההפטר, ומשהוחלט שלא לחדש את מינויו של הנאמן קידר, מונה ביום 21.9.2020 עו"ד שלמה הנדל כנאמן לנכסיו של קול (להלן: הנאמן

הנדל ), חלף הנאמן קידר.

9.

ביום 28.1.2021 הגיש הנאמן הנדל בקשה למתן הוראות לבית המשפט של פש"ר. בבקשה למתן הוראות, התבקש בית המשפט, בין היתר, להורות על העברת הדיון בתמ"ש 36474-05-20 מבית המשפט לענייני משפחה, לבית המשפט של פש"ר (להלן: הבקשה להעברת הדיון ). הנאמן הנדל טען כי בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון, כאשר עניינה של תביעה הוא היקף מסת הנכסים העומדים לחלוקה, כבעניינו, יש להעדיף בירור של התביעה בדרך של בקשה למתן הוראות בתיק פשיטת הרגל. הנאמן הנדל הוסיף כי ההליך המשפטי בבית המשפט לענייני משפחה נמצא אך בראשיתו, המסכת העובדתית הנדרשת להכרעה היא פשוטה והזכויות הדיוניות של בני הזוג לוטפי לא יפגעו כתוצאה מהעברת הדיון. בנוסף, לגישת הנאמן הנדל גם שיקולי יעילות דיונית מובילים למסקנה כי יש להורות על העברת הדיון לבית המשפט של פש"ר, שכן ההכרעה בשאלת זכויותיו של קול בדירה ישפיעו על שאלת ביטול ההפטר, וכיוון שזו האחרונה נמצאת בסמכותו הבלעדית של בית המשפט של פש"ר, ראוי לרכז את בירור המחלוקת תחת אחסניה אחת – היא בית המשפט של פש"ר. עוד ציין הנאמן הנדל כי קול אינו מתנגד להעברת הדיון.

10.

ביום 11.6.2021 דחה בית המשפט קמא את הבקשה להעברת הדיון, וזאת לאחר שעיין בכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט קבע כי בשים לב למהות ההליך המתנהל בתמ"ש 36474-05-20, למורכבותו ולמשך הזמן בו הוא כבר מתנהל, אין מקום להעבירו מבית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט של פש"ר. בית המשפט הוסיף כי לאחר שבית המשפט לענייני משפחה יכריע בשאלת הזכויות בדירה, תידון לפניו הבקשה לביטול צו ההפטר.

11.

על החלטה זו הוגשה בקשות רשות הערעור דנן. בפתח הבקשה, טוען הנאמן הנדל כי יש להתייחס לבקשתו כערעור בזכות, שכן לשיטתו החלטת בית המשפט קמא היא בגדר "צו בפשיטת רגל", אשר ביחס אליו מוקנית זכות ערעור בהתאם לסעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל ). לחלופין, טוען הנאמן הנדל כי החלטת בית המשפט קמא היא פסק דין, ולא החלטת ביניים, ומשכך קמה לו זכות ערעור על החלטה זו. לחלופי חלופין, הנאמן הנדל טוען כי אף אם יקבע שלא קיימת לו זכות ערעור על החלטת בית המשפט קמא, הרי שבנסיבות העניין יש מקום להעניק לו רשות לערער לבית משפט זה. לגופו של עניין, הנאמן הנדל חוזר במסגרת בקשת רשות הערעור על מרבית טענותיו בבקשה להעברת הדיון. כן מוסיף הנאמן הנדל כי ניהול ההליך לפני בית המשפט לענייני משפחה עלול להביא לפגיעה בזכויות הנושים, וזאת בין בתרחיש בו הסכסוך יוכרע לבסוף באמצעות טענות פרוצדורליות, כדוגמת טענת השתק שיפוטי, אשר אינן רלוונטיות לנושים, ובין בתרחיש בו קול ובני הזוג לוטפי יגיעו ביניהם להסדר אשר יקפח את זכויות הנושים בדירה.

12.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובות.

13.

כבר בראשית הדברים יובהר כי בניגוד לטענת הנאמן הנדל, החלטת בית המשפט קמא איננה "צו בפשיטת רגל" שכן מדובר בהחלטה דיונית מובהקת שכל עניינה הוא אופן ניהול ההליך (ראו: רע"א 9629/03 עו"ד מטר נ' חסן עבאדי (הנאמן) , פסקה 2 (30.8.2004); בש"א 8455/17

עוז קרמיקה בע"מ נ' אלקוקין , פסקה 13 (13.11.2017). בנוסף, אין המדובר בהחלטה המהווה פסק דין. בעניין רע"א 630/19 עו"ד שפירא רז מנגל – מנהלי העזבון נ' אגף מס הכנסה – פקיד שומה תל אביב 3 , פסקה 10 (29.8.2019), עמדתי על כך שהמבחן הנוהג בדיני פשיטת הרגל לצורך הבחנה בין פסק דין לבין החלטת ביניים, הוא מבחן היחידה הדיונית הנפרדת – קרי, האם ההחלטה סיימה את הדיון ביחידה דיונית מתוחמת בהליך. במקרה דנן, היחידה הדיונית שהתנהלה לפני בית המשפט קמא היא הבקשה לביטול צו ההפטר. בקשה זו עודנה תלויה ועומדת, ובהתאם להחלטת בית המשפט, לאחר ששאלת הזכויות בדירה תוכרע על ידי בית המשפט לענייני משפחה, ימשיך הדיון בבקשה לביטול צו ההפטר, והצדדים, ובכלל זאת הנאמן והנושים, יוכלו להשמיע את טענותיהם בעניין זה לפניו. מכאן שהחלטת בית המשפט קמא איננה אלא החלטת ביניים, אשר ניתן לערער עליה ברשות בלבד (רע"א 5779/19 אליאס נ' רשות המיסים - פקיד השומה גוש דן , פסקה 13 (11.11.2019); רע"א 6982/21 יצחקי נ' יצחקי בר , פסקה 8 (16.11.2021)). אי לכך, נפנה לבחון האם יש מקום להעניק רשות ערעור במקרה דנן.

14.

כידוע, הליך של "בקשה למתן הוראות", המעוגן, בין היתר, בסעיף 148 לפקודת פשיטת הרגל, משמש כמסגרת דיונית יעילה ומהירה לפיקוחו של בית המשפט של פש"ר על פעילותו השוטפת של בעל התפקיד שמונה מטעמו (רע"א 259/99 חב' פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב , פ"ד נה(3) 385, 393 (2001) (להלן: עניין פליצ'ה ); רע"א 2728/19 ארגמן נ' עו"ד זעירא, נאמן לנכסי החייב נתן ארגמן , פסקה 7 (11.6.2019)). ככלל, בקשה למתן הוראות נועדה לפתרון מחלוקות בין בעלי הדין "הטבעיים" בהליך פשיטת הרגל, ואולם בפסיקה נקבע כי ניתן לעשות בה שימוש גם כלפי צדדים שלישיים, החיצוניים להליך זה ( עניין פליצ'ה , עמ' 395; רע"א 9082/05 שרידב השקעות בע"מ נ' הרטמן , פסקה 5 (26.3.2007); ע"א 3069/17 משרד החינוך נ' עמותת גני חב"ד צפת (בפירוק) , פסקאות 29-28 לפסק דינו של השופט דוד מינץ ; פסקאות 4-2 לפסק דינו של השופט עוזי פוגלמן (29.10.2017)). הרציונל לכך נעוץ בשאיפה לרכז את כלל ההליכים הנוגעים לפושט הרגל בפני בית משפט אחד, וזאת הן מטעמים של שוויון בין הנושים והן מטעמי יעילות דיונית (רע"א 5222/05 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק קבוע של עמותת ביקור חולים הוספיטל , פסקה 4 (25.8.2005) (להלן: עניין ההסתדרות הרפואית בישראל ); רע"א 4956/07 לבנברג נ' ביקור חולים – הוספיטל , פסקה 6 (2.4.2009)).

15.

ואכן, בהתבסס על הוראות סעיף 178(א) לפקודת פשיטת הרגל הקובע כי בית משפט של פש"ר מוסמך לדון בכל שאלה "המתעוררת בענין פשיטת רגל שלפניו, או שראה תועלת או צורך להחליט בה למען השלמות בעשיית צדק או בחלוקת הנכסים במקרה הנדון ", הוכרה בפסיקה במרוצת השנים סמכותו של בית המשפט של פש"ר לדון במגוון רחב של נושאים. בכלל זאת, הוכרה סמכותו של זה לדון בסוגיות המסורות בשגרה לסמכותם הייחודית של בתי המשפט לענייני משפחה, וזאת בפרט כאשר, כבעניינו אנו, המחלוקת שבמוקד נוגעת למסת נכסי החייב (ראו: רע"א 4258/17 מגן נ' ענבי , פסקה 9 (29.6.2017); רע"א 5156/17 קובלנץ נ' קובלנץ , פסקה 7 (24.8.2017) (להלן: עניין

קובלנץ ). לקביעות דומות ביחס לסוגיות המצויות בגדר סמכותם של בתי הדין לעבודה, ראו: עניין ההסתדרות הרפואית בישראל , פסקה 4; ע"א 5090/08 אורגל נ' עו"ד אטיאס בתפקידו כנאמן , פסקה מ"א (8.12.2010)).

16.

יצוין כי בפסיקה נקבעו מספר שיקולים הצריכים להנחות את בית המשפט בהחלטה האם לדון בסכסוך במסגרת בקשה למתן הוראות: האם ההכרעה בסוגיה שבמחלוקת נדרשת לצורך מתן הוראות לבעל התפקיד לשם ביצוע יעיל וראוי של תפקידו; האם בירור המחלוקת אינו מחייב בירור עובדתי מורכב; והאם אין בניהול ההליך בדרך זו כדי לגרום עיוות דין ופגיעה בזכויות הדיוניות והמהותיות של בעל הדין באופן שאינו מידתי ומוצדק (להלן: השיקולים המנחים ) (עניין פליצ'ה , עמ' 396-395; רע"א 1664/20 פנינת עוזיאל בע"מ נ' לב , פסקה 17 (8.7.2020) (להלן: עניין עוזיאל )). שיקולים אלו עוגנו, בשינויים קלים, בסעיף 45(ב) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018.

17.

ואולם, בפסיקה הודגש כי לבית המשפט של פש"ר מוקנה שיקול דעת רחב בבואו לקבוע האם לדון בעניין מסוים במסגרת בקשה למתן הוראות. בהתאם, נקבע כי הבחירה האם לעשות שימוש בסמכות האמורה מסורה לבית המשפט, וזו תתקבל בהתאם למיטב שיקול דעתו ובהתבסס על השיקולים המנחים. עוד נקבע כי ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות מסוג זה אלא במקרים חריגים, בהם קיים חשש לעיוות דין או לפגיעה מהותית בזכויות דיוניות של בעלי הדין (ראו: עניין קובלנץ , פסקה 6; עניין עוזיאל , פסקה 16; ע"א 3284/19 שיף הזנפרץ נאמנים (2004) בע"מ נ' בר , פסקה 17 (31.1.2021)).

18.

המקרה שלפנינו איננו שגרתי. הליך פשיטת הרגל בעניינו של קול הסתיים זה מכבר (בשנת 2010), ובאחרונה (בשנת 2020) הוגשה בקשה לחידושו, תוך ביטול צו ההפטר שניתן במסגרתו – בקשה שטרם ניתנה בה הכרעה. זאת ועוד, למעט ההליך בנוגע לזכויות בדירה, אין בנמצא, נכון לעת הזו, הליכים נוספים תלויים ועומדים הקשורים בהליך פשיטת רגל זה. משכך, ובהינתן שהמחלוקת בין בני הזוג לוטפי לבין קול וגרושתו ביחס לזכויות בדירה אינה נוגעת להליכי הפש"ר (בתמצית: השאלה היא האם בני הזוג לוטפי קיבלו בשעתו את הזכויות במגרש, בו זכו בהגרלה של מינהל מקרקעי ישראל שהתקיימה בשנת 1982, בנאמנות עבור קול וגרושתו), הרציונל המתואר לשימוש בהליך של בקשה למתן הוראות כלפי צדדים שלישיים – קרי, השאיפה לרכז את כלל ההליכים הנוגעים לפושט הרגל בפני בית משפט אחד – אינו מתקיים. בנסיבות אלו, יש טעם בשימור חלוקת הסמכויות בין ערכאות השיפוט כפי שזו נקבעה על ידי המחוקק, על תכליותיה והרציונליים הטמונים בה (ראו: רע"א 6500/19 ד"ר גבריאל

נ' אשד , פסקאות 16-14 (7.5.2020); אלון קלמנט "חריגה מסמכות עניינית בהליך האזרחי" משפט ועסקים יח 467, 487-485 (2014)), כך כשהמחלוקת בדבר הזכויות בדירה, אשר מקורה בסכסוך משפחתי שהתגלע בין קול לבין בני הזוג לוטפי, תידון בפני בית המשפט לענייני משפחה, לו המומחיות לדון בסכסוכים מסוג זה (בע"מ 9948/04 פלוני נ' פלונית , פ"ד ס(3) 176, 194 (2005)). השימוש בהליך של בקשה למתן הוראות לצורך העברת הדיון מבית המשפט המוסמך לבית המשפט של פש"ר הוא החריג לכלל, ובהעדר הצדקה להפעלת החריג – ראוי כי נצמד לכלל.

19.

זאת ועוד, בית המשפט לענייני משפחה הוא שפנה, על פי בקשת בני הזוג לוטפי, לכונס הרשמי ולנאמן קידר (הנאמן הקודם) והפנה את תשומת ליבם להתדיינות המתנהלת לפניו. חזקה על בית המשפט לענייני משפחה כי בהמשך לכך ידע לאפשר לנאמן הנדל ולכונס הרשמי להשמיע את עמדתם בהליכים המתנהלים לפניו בדרך הדיונית שתמצא ראויה, ויקפיד על שמירת זכויות כלל בעלי העניין בהליך המתנהל לפניו.

20.

לאור האמור, ובהינתן שיקול הדעת הרחב המסור לבית משפט של פש"ר בשאלה האם לדון בעניין מסוים במסגרת בקשה למתן הוראות, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

21.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.

במכלול הנסיבות, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות, משלא התבקשה תגובה.